אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד

“אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד”…

סָבִי זַ"ל הִתְיַפֵּחַ.

וּנְהִי קוֹלוֹ רָעַד

בְּלֵב עוֹלָם קֵרֵחַ.

אֵיכָה… אֵיכָה… אֵיכָה…

יָבֵשׁ חָצִיר וָדֶשֶׁא.

אֶל עֵבֶר שְׂדוֹת נֵכָר

גּוֹזָל יָתוֹם דּוֹאֶה שָׁם.

הָיָה בֵּית הַמִּדְרָשׁ,

וְעֹנִי דַּל מִמַּעַשׂ,

וְסָבָא מָךְ וָרָשׁ

עַל הָרִצְפָּה הָמָה אָז.

צֵל הֲרוּגֵי מַלְכוּת 

וְאֵשׁ שְׂרֵפַת הַבַּיִת

כְּאַלּוֹנֵי בָּכוּת

צָמְחוּ לִצְלִיל הַפַּיִט.

וְאָנֹכִי – תִּינוֹק,

חָנוּק בְּחֶבְלֵי פַחַד,

בָּכִיתִי אָז בְּלִי חֹק

עִם סָבָא זַ"ל בְּיַחַד.

זָרְקוּ בִּי הַשָׁנִים

שֵׂיבָה מְלֹא חָפְנַיִם,

וְיֵשׁ לִי שְׁנֵי בָנִים

וַּבת יְפַת־עֵינַיִם.

הַבְּכוֹר בָּאִמּוּנִים,

וְהַצָּעִיר עוֹד נַעַר,

וְהִיא, בַּת־הַזְּקוּנִים,

כִּדְרוֹר שוֹבָב בַּיַּעַר.

בֵּיתִי יוֹדֵע צְחוֹק.

זוֹ מִשְׁפָּחָה עוֹבֶדֶת.

וְדֶשֶׁא יֵשׁ יָרֹק,

וְהַשָּׂדוֹת – מוֹלֶדֶת.

אַךְ בָּא תִּשְׁעָה בְּאָב –

תּוּגָה רַבָּה נִכְנֶסֶת. 

עוֹלָה דְּמוּתוֹ שֶׁל סָב

עַל סַף שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת.

וַעֲיָרָה שְׁחוֹחָה –

אַלּוֹן בָּכוּת עַל קֶבֶר;

אֵיכָה… אֵיכָה… אֵיכָה…

וּבְכִי עַל שֹׁד וָשֶבֶר.