חֹמֹתַיִךְ, צִיּוֹן, אֵרֶא כִּי שָׁחוּ

לִפְנֵי חֵיל רוֹמָה עָלַיִךְ יִצְרָחוּ,

וּבְעוֹד יוֹמֵךְ גָּדוֹל שִׁמְשֵׁךְ קָדְרָה

וַתְּאֶר הַלַּיְלָה אֵשׁ בָּךְ בָּעָרָה.

בִּקַּשְׁתִּי הַמִּקְדָּשׁ, בֵּיתִי בִּקַּשְׁתִּי,

וּרְגָעִים מִצְעָר עִצְּבוֹנִי נָטַשְׁתִּי,

אַךְ לַהֲבֵי אֵשׁ אֶחֱזֶה קָרֶת יָפִיחוּ

וּרְתוּקוֹת יָדַי לִנְקוֹם לֹא יַנִּיחוּ.

עַל גַּבְנוּן זֶה תָּמִיד רַגְלַי עָמָדוּ

עֵת נָטְתָה הַשֶּׁמֶשׁ לִקְצוֹת שָׁמַיִם,

אָז רָאשֵׁי הָרַיִךְ עָנְדוּ קַרְנַיִם

וּבְגַג הַהֵיכָל רַצֵּי-זָהָב נָדוּ –

עַל גַּבְנוּן זֶה תַּעֲמוֹד רַגְלִי גַּם עָתָּה

וִיקַר אוֹר הַלָּז עֵינַי לֹא יֶחֱזָיוּ –

הָהּ רַעְמֵי אֱלֹהִים נִפְלוּ חִישׁ מָטָה,

רֹצּוּ קָדְקֹד צָרִים כַּיָּם יֶהֱמָיוּ!!

אַךְ לוּ גַּם בִּדְבִירְךָ, אֵל, יָעֳמַד פָּסֶל –

בִּדְבִיר לֵב עַמְּךָ לֹא יָבֹא כָּל כָּסֶל:

גַּם שָׁם בִּמְקוֹם נוֹד גַּם בֵּין צָרִים סֶלָה,

אַךְ לָךְ, אָב אֵחַד, אַךְ לָךְ נִתְפַּלֵּלָה.