לוגו
אגרות - כרך חמישי תר"ץ
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

א’קכ

תל אביב 24 לנובמבר 1929 [כ“א מרחשון תר”ץ].

לכבוד מר שלום אַש, פריז.

אש היקר!

בשובי מדרכי הקשה הביתה מצאתי את מכתבך הטוב, והיה ברוך לי עליו. ברוך שבעתים תהיה לי על כל דבריך הנפלאים, אשר דברת עם פתיחת הסוכנות1 ואשר כתבת בימים הנוראים לארצנו בעתונים. דבריך היו כצרי ללבות רבים. היה ברוך לאלהים ולעמו.

גדול היה צערי על כי מנע ממני אלהים את היכולת להשתתף בפתיחת הסוכנות. הייתי מוטל אז כפות למטתי בבית החולים.

את בנך2 לא ראיתי עוד, אבל שמעתי עליו טובות. אומרים, שהוא וארץ־ישראל שניהם נהנים זה מזה.

המצב בארץ עדיין קשה מעט. העצבים מתוחים, ויד חזקה ודעה צלולה אין. ירחמנו אלהים.

שלום וברכה לך ולרעיתך בשמי ובשם אשתי

שלך


א’קכא

תל אביב, 24 לנובמבר 1929 [כ“א מרחשון תר”ץ].

לכבוד מר שניאור.

שניאור היקר!

אולי אין אתה יודע, שאין אני מתערב עתה בעניני המסחר של “דביר”, ולא על פי יקום דבר.

את דבריך מסרתי לבעלי משרד ה“דביר”, והם את הטוב בעיניהם יעשו. ברם, נודע לי, שכבר ענוך על מכתבך האחרון, ובינתים בודאי כבר בא לידך.

אני בינתים חליתי מחלה קשה, הלכתי לאירופה, נֻתחתי (בלי סכין), טילתי ונחתי מעט, ועתה אני יושב שוב אל שולחני ומריץ מכתבים. נחת הרבה אין.

נתקבל פה מכתב ברקוביץ מפריז. בודאי ספר לך על המצב בארץ. המקום ירחם.

שלום לך ולביתך.

שלך


א’קכב

תל אביב, 24 לנובמבר 1929 [כ“א מרחשון תר”ץ].

לכבוד ד"ר מ. סולוביטשיק, ברלין.

ידידי היקר!

את הכסף (בצרוף החשבונות) שנשלח בידי לטובת “מאזנים”3 מסרתי תיכף לשובי לתעודתו, למשרד העתון הנ"ל, וקבלתי שובר עליו.

היום הגיע אל ידי מכתב מאת שוקן4, המודיע, כי גם את נדבתו, מאה לירות, שלח לאפ"ק בשביל “מאזנים”, אולם מן הבנק עדיין לא קבלתי הודעה על זה.

הבלנקים של “אגודת הסופרים” במספר הדרוש נשלחו אליך, כבקשתך, ואתה תואיל בטובך לצוות להמציא קבלות לכל המתנדבים.

בזה אני מביע את תודתי ואת תודת כל חברי ועד “אגודת הסופרים” ומערכת ה“מאזנים” על עמלך לטובת האגודה, וגם חברנו ד“ר נחום גולדמן יעמוד על הברכה. לולא עזרתכם, מי יודע אם לעת כזאת הגיע ה”מאזנים" לידכם.

בודאי לא הסחת את דעתך מענין הלכסיקון הביבלי של “דביר־מקרא”5, וקרופניק כבר ערך בכתב את כל התנאים של המשכת העבודה להבא, כמדובר בישיבתנו האחרונה בענין זה בברלין. אל נא תתמהמהו מלגמור את הדבר. אין חטא יותר כבד מחצי מעשה. הוא החטא והוא הענש.

מתי יצאו קלצקין וגולדמן לאמריקה? ואולי כבר יצאו בינתים? כשיבואו יתר הסכומים (לטובת ה“מאזנים”) לידי גוביינא, אל נא תתמהמה מלשלחם לתעודתם. הכסף נחוץ מאד.

והנני האומר שלום וברכה לך ולכל חברינו.

שלך


א’קכג6

תל אביב, 24 לנובמבר 1929 [כ“א מרחשון תר”ץ].

לכבוד ד"ר יוסף מרקוס, ניו־יורק.

ידידי היקר!

שבתי לפני ימים מחו"ל ומצאתי תלי־תלים של מכתבים המצפים לתשובה, ובתוכם חבילותיך. עדיין לא מצאתי את ידי ואת עיני לעבור על כלם ולפשפש במעשי ידיך, ואינני כותב אליך את המכתב הזה אלא להודיעך כי לא שכחתיך ולא הסחתי את דעתי ממך.

בעוד ימים אחדים אכתוב אליך בפרוטרוט. לפי שעה אבשרך כי הספר השני לכרך השלישי של רשב“ג עומד לצאת באלה הימים. היום כתבתי לו את ההקדמה. הספר אם כן נחתם. אם יש בחבילותיך האחרונות קצת דברים רשב”גיים חדשים – וכמדומה שיש, – יסופחו אל הספר שיבוא באחרונה.

בספר זה, העומד לצאת עכשיו, יש לך רב, כארבעים וחמשה פיוטים משל העתקותיך.

בהיותי בברלין נודע לי על דבר מקור חדש לשירי רשב“ג, בעיקר שירי חול, שלא נתפרסמו עד עכשיו. אבל ה' יודע אם אוכל להשיגם. הם נמצאים בידים קמוצות. התפלל עלי ועל נשמת רשב”ג.

שלך באהבה

הנחפז מאד ח. נ. ביאליק


א’קכד

תל אביב, 24 לנובמבר, 1929 [כ“א מרחשון תר”ץ].

לכבוד ילדי בית הספר “ח. נ. ביאליק”, אַוֶזַ’נֶדא7.

ילדים יקרים!

ברכתכם לראש השנה נגעה עד לבי. אני הייתי בעת ההיא בחו"ל, לרגל מחלתי, ועתה, בשובי הביתה בשלום, מצאתי את מכתבכם על שולחני, ואני ממהר לענותכם.

היו ברוכים לה' כלכם על דבריכם הטובים אלי. ברכת ילדים איננה קלה בעיני.

לארצנו הגיעו כעת ימים קשים, אבל ליאוש אין מקום. ארצנו תבָּנה על אף כל המכשולים. אין הדבר תלוי אלא בנו בעצמנו. זכרו את ארצכם מרחוק. למדו את תורתנו ושפתנו. גדלו וחזקו והייתם לאנשי חיל ועליתם ובניתם את הארץ יחד עם אחיכם החלוצים אשר עברו לפניכם.

שלום וברכה לכם ולמוריכם


א’קכה

תל אביב, 1 לדצמבר, 1929 [כ“ח מרחשון תר”ץ].

לכבוד מר חיים בלוך, וינה.

א. נ.

כלום עבודתך8 להסכמתי היא צריכה? גדלה וערכה הרב מוכרעים מתוכה. דבר שהתפללו אליו והצטערו עליו כל גדולי חכמינו – אתה זכית להוציאו אל הפועל, ומי לא יברך את עמלך זה?

בברכת שלום והצלחה


א’קכו

תל אביב, 1 לדצמבר 1929 [כ“ח מרחשון תר”ץ].

לכבוד “מועצת הפועלות”, תל־אביב.

ג. נ.

מצאתי בביתי את המאסף “דברי פועלות”9, שנשלח לי בחבתכן. היינה ברוכות על קורת הרוח שגרמתן לי בספר הזה.

תחזקנה ידיכן.

בכבוד רב


א’קכז

תל אביב, 1 לדצמבר 1929 [כ“ח מרחשון תר”ץ].

לכבוד הגב' עדה פישמן, תל־אביב.

גב' נ.

מצאתי בביתי את ספרך “תנועת הפועלות” וגו'10, ששלחת לי בטובך. היי ברוכה. אני קורא עתה בספר זה ביחד עם הספר “דברי הפועלות”, ושותה בצמא את דברי שניהם. יישר כחך!

בכבוד רב


א’קכח

תל אביב, 2 לדצמבר 1929 [כ“ט מרחשון תר”ץ].

[תרגום מגרמנית]

מר שוקן הנכבד מאד,

אני מקוה, שכבר שב לאיתנו, והאֵבל וההתרגזות הוקלו11.

עכשו אני לוקח לי את הרשות להזכיר לכבודו את הבטחתו למצוא עצה שנוכל להשתמש בכתבי היד שברשותו12. לעבודתנו כתבי יד אלה הם בעלי חשיבות יוצאת מן הכלל.

אנו עומדים עכשיו לפני גמר הספר השני של הכרך השלישי משירי ר' שלמה בן גבירול. כעבור ימים אחדים יצא הספר מבית הדפוס. מההקדמה יראה כבודו, כי הרבה חכמים חשובים – ישראל דוידסון מניו־יורק, אלכסנדר מארכס מניו־יורק, אהרן פריימן מפרנקפורט ענ"מ, חיים בראדי מפראג, דוד מגיד מפטרבורג וכו' – מסרו לנו את החומר שנמצא בידם, כדי לפרסמו בהוצאתנו. איש מהם לא מנע את עזרתו מאתנו, וכלם עשו את אשר ביכלתם לתקן ולהשלים את ההוצאה הזאת. החכמים נתנו לנו את עזרתם ביחוד על ידי כך, כי ידעו שאחרי ההוצאה הזאת של בן גבירול לא תהיה אפשרות של הוצאה חדשה (לפחות בשנים הקרובות).

מובן, כי חשוב הדבר מאד, ולתועלת גדולה יהיה לכלנו, שההוצאה הזאת תצא שלֵמה ככל האפשר. ולוא רק זכות זו בלבד עמדה לנו, שאספנו את כל שירי בן גבירול ודאגנו להוצאתם ולפרסומם, היינו ראויים לעזרה זו. ומכל שכן, שעבודת קודש זו היא פרי עמל רב – רוחני וחמרי – של שנים רבות.

ונוסף על העמל הזה ונוסף על עבודת מחקר גדולה במקורות ומלאכת הביאורים השקענו עוד סכומים גדולים בהדפסה.

וכל זה לא עשינו לשם רֶוח וכדי להפיק תועלת. כי בודאי יודע כבודו כמה קונים ימָצאו לספר כזה. אנו עשינו זאת מתוך רגש עמוק לספרותנו ומתוך רצון להחיות את שירתנו העתיקה ולהפיצה בעם. האפשר הדבר, כי אדם כמוהו, אשר עליו לדעת ולהבין ערכה של עבודה זו, יוכל למנוע מאתנו את כתבי היד שברשותו, שלא נשתמש בהם? את השאלה הזאת אני מציג לכבודו ביחס לשירי בן גבירול וגם לשירי אבן עזרא. כי השקענו עמל רב גם בפרסום שירי אבן עזרא, ועכשיו, כשהכרך השני מוכן להוצאה, לא נוכל להוציאו, אם לא נשוה אותו עם כתב היד שנמצא ברשותו.

כפי שיכלתי להסיק מהדברים ששמעתי מפיו בשעת שיחתי עמו, יש ברשותו עוד כמאה שירים של אבן גבירול, שלא נתפרסמו עד עכשיו. אני משער, כי אחדים מן השירים האלה נמצאים בספר החדש של בן גבירול, שאנו מוציאים בימים הקרובים. בכל אופן יש בידו עוד חלק גדול של כתבים בלתי־ידועים. כבודו יעשה חסד גדול, אשר לא ישָׁכח, עמנו ועם הספרות העברית, אם יאבה לשלוח לנו העתקה מן החומר הזה, ואנו נפרסם אותו בספר השלישי, האחרון, של הכרך השלישי.

חוץ מן השירים האלה יביא הכרך הזה הרבה נוסחאות מכתבי יד רבים, והרבה תקונים וביאורים חדשים של חכמים שונים וגם שלנו, לכל שלשת הכרכים. מובן מאליו, כי כל החומר שנקבל ממנו ירָשם כדבר השייך לו.

בתקוה כי לא נתאכזב ממנו וישיב לנו תיכף תשובה חיובית

הנני חותם

בכבוד רב

שלו ח. נ. ביאליק

נ. ב. כבר אשרתי קבלת המכתב של המזכירות שלו בדבר המשלוח של מאה לירות לטובת אגודת הסופרים13. בקבלי הודעה מאת האנגלו־פלשתינא בנק בירושלים על הכסף אמסור תיכף את הסכום לתעודתו ואסדר כי יקבל כבודו קבלה מאת אגודת הסופרים.


א’קכט

תל אביב, 5 לדצמבר 1929 [ג' כסלו תר"ץ].

לכבוד לשכת “בני ברית”, ירושלים.

אחים נכבדים!

הנני נותן לכם את תודתי על כבדכם אותי בהזמנתכם להרצות בועידה השנתית שלכם על האקדמיה ללשון העברית14.

נכון אני לקבל עלי את ההרצאה הזאת בתנאי, שתבטיחו לטובת ועד הלשון 25 לא"י תשלומי חברים של הלשכה הירושלמית.

בלי הבטחה זו אין אני מקבל עלי את ההרצאה. יגעתי לפזר דברים לריק.

בכבוד רב ובברכת אחים


א’קל

תל אביב, 5 לדצמבר 1929 [ג' כסלו תר"ץ].

לכבוד הפרופ' ברוך אשר פֶּרלס, קֶניגסברג.

א. נ.

קבלתי את מכתבו מן כ"א אלול במועדו, ואדוני יסלח לי את דחית תשובתי.

הרופאים גזרו עלי מנוחה שלמה, ורק זה ימים אחדים שבתי לשולחן עבודתי.

יקבל בזה את תודתי על ברכתו ועל דבריו הטובים עלי. המאורעות בא"י יש בידם אולי לעכב מעט את הגאולה, אבל לא לבטלה. שום כח בעולם לא יהדוף אותנו ממקומנו בארץ הזאת, ולא ישיבנו אחור.

הספר השני [של] הכרך השלישי לשירי רשב"ג, יצא בעוד ימים אחדים, ואשמח להמציאו לידי כב'.

בכבוד רב ובברכת שלום


א’קלא

תל אביב, 18 לדצמבר 1929 [ט“ז כסלו תר”ץ].

לכבוד רב ראשון לציון מר יעקב מאיר ס"ט, ירושלים.

אדוני הרב הנעלה!

מיום בואי לארץ גדרתי גדר לעצמי לבלתי התערב בעניני צבור ומוסדותיו, וביחוד באלה שאין אני עצמי יודע טיבם ומעשיהם. גם הפעם אין אני יכול, לצערי, לצאת מגדרי, ואדוני, הרב הנעלה, יבין לרעי וידינני לכף זכות ויסלח לי.

בכבוד רב


א’קלב

תל אביב, 18 בדצמבר 1929 [ט“ז כסלו תר”ץ].

לכבוד מר צבי קארל, לבוב.

אדוני היקר!

קבל בזה את תודתי על מסכת “חגיגה”15 ששלחת לי.

עיינתי מעט במבוא שהקדמת למסכת זו ובפירושך, וראיתי, כי עבודתך תמה, ואני אומר לך: יישר כחך. נוציא נא לפחות את התורה שבע“פ מידי הגויים. “כי על פי הדברים האלה כרתי עמכם ברית – זו תורה שבע”פ”,16 ומי יתן ותכלה את אשר החִלות, והיתה לנו משנה ברורה.

מהראוי שתחלוק מקום בבאורך גם לנוסחאות המשנה של בני מערבא ושל זו המשוקעת בבבלי, וכן לאלו שבכתבי יד. פעמים שיש בהן תועלת מרובה לבירור פשוטה של משנה.

ואולי טוב לתת בסוף כל מסכת גם את המשניות החיצוניות (ברייתות ותוספות) השיכות לה. הלא יודע אתה, כי יש בהן להאיר את העינים.

על שאלתך בדבר מו“ל – האמינה, שאיני יודע מה לענותך. אפשר שימָצא בא”י מו"ל לעבודתך, אבל אני איני יודע לפי שעה מי הוא, כשיזדמן לידי – לא אאחר להודיעך.

מאד אחזיק טובה לך, אם תואיל בטובך להמציא לי גם מסכת פסחים, שהוצאת, ואת מחירה תזקוף עלי.

בברכי את עבודתך המועילה והנאמנה בהצלחה

הנני המוקירך מאד

ח. נ. ביאליק


א’קלג

תל אביב, 18 לדצמבר 1929 [ט“ז כסלו תר”ץ].

לכבוד ד"ר שמעון גינצבורג, ניו־יורק.

יקירי!

תודה לך על ברכותיך ודבריך הטובים. אכן נותחתי (בלי סכין) ותהי לי הרוחה מעט, אבל לכל איתני לא שבתי עוד. מחלתי הקודמת עדיין נותנת אותות בבשרי, והימים הקרובים יודיעו מה ערך חכמת רופאי.

משיריך נדפס עד עכשו כל החלק הראשון עד הפואימות. כמדומה, שכבר הודעתיך על זאת עוד לפני צאתי לחו"ל, ואני מתפלא מדוע לא נשלחו אליך הגליונות עד היום. אצוה לשלחם.

את ספר השירים של רמח"ל עליך להכין. הגיעה השעה!

שמח אני על יצירתך החדשה17. רואה אני כי עוסק אתה בה מתוך התלהבות, וזה סמן יפה.

שלום לך ולכל הנלוים אליך בשמי ובשם אשתי.

אוהבך ח. נ. ביאליק


א’קלד

תל אביב, 18 לדצמבר 1929 [ט"ז כסלו תר ץ].

לכבוד מר נפתלי זיגל, לבוב.

א. נ.

בבקשה לשלח לי את הספרים האלה: א) משניות, הוצאה מדעית18, המסכתות האלו: בכורים –אַלברכט; שבת, ערובין– נובק; בבא מציעא, בבא בתרא – ווינדפוהר; אבות – בֵּיר ופרופ' מרטי; תמיד– הולצמן; יבמות– רֶנקסדורף. ב) יסוד המשנה ועריכתה19. ג) מקור חסד (צואת ר' יהודה החסיד)20; ד) שלמה לוינזון מאת ראובן פאהן21.

את החשבון של מחיר הספרים בהנחה הנהוגה למוכרי ספרים בבקשה להמציא אלי.

בכבוד רב ח. נ. ביאליק


א’קלה

תל אביב, 20 לדצמבר 1929 [י“ח כסלו תר”ץ].

לכבוד מר מנשה רבינוביץ, תל אביב.

א. נ.

היטבת לראות. הקהל נמשך אחרי נגינת חבורתך22, ואין כמסבות השבת שלנו צנור טוב להמשיך את המוסיקה אל חוגי הקהל הרחב.

צדקת בהחלט בנוגע לשלשת סעיפי העבודה שמנית, ויש למצוא אמצעים לכך. סבורני, כי ראשית כל עליך להתחיל בסדור הענין של קבלת שבת23 (גם השם “מקהלת שם”, שפלטת כלאחר יד, יפה בעיני), ואני מוכן להשתתף בישיבה שתקרא לצורך זה.

את הצעת כתב החוזה יש להביא לפני ועד “אהל שם”, ועליך להכין את הדבר ביחד עם הזקן, מר ספיבק. ובכלל עליך לנהל מו“מ תמידי בכל הענינים הנוגעים לסדור המוסיקה ב”אהל שם" עם הזקן הנ"ל.

את הצעתך בדבר ספר על המוסיקה בשביל “דביר־לעם” אביא לפני ועד “דביר”, אבל מסופקני אם ספר כגון זה ימצא עליו קופצים בקהל. ספרו24 של אידלזון, שיצא ע“י “דביר”25, מונח כאבן שאין לה הופכין, ו”מי שנשכו נחש ירא מפני החבל", אמרו חכמים.

והנני המברך את עבודתך בהצלחה

ח. נ. ביאליק


א’קלו

תל אביב, 20 לדצמבר 1929 [י“ח כסלו תר”ץ].

לכבוד מר בן־ציון כ"ץ, ברלין.

ידידי היקר!

בתשובה על מכתבך מיום 4/12 הנני לענותך, כי עליך להמציא לי את רשימת העסקנים לעריהם ולמדינותיהם, אלה שאתה חושב לפנות אליהם בדבר הירחון26, ואולי אמצא בתוכם אחדים, שאוכל גם אני להשפיע עליהם, אף כי לא איש תעמולה אנכי, וכל מיני כתיבת כרוזים ו“חוזרים” שנואים עלי בתכלית. ובכל זאת אצא מגדרי הפעם לשם המטרה הרצויה.

מי יודע אולי באמת אפשר להוציא אל הפועל את מחשבתך בדבר הירחון ולבצרו על בסיס נאמן? מי יתן ותתגלגל הזכות הזאת על ידך, וגלות את החרפה מעל העברים.

כדברים האלה כתבתי לך גם בהוספתי למכתב ידידנו מר י. ל. גולדברג.

והנני שלך בידידות


א’קלז

תל אביב, 27 לדצמבר 1929 [כ“ה כסלו תר”ץ].

לכבוד הד"ר מרדכי אֶהרנפריז, שטוקהולם.

ידידי היקר!

ספרך החדש27 הגיעני והוא יפה למראה, אבל מה בצע לי במתנתך היפה, אם אין לי בה בלתי אם ראות עיני. הרי שולחן והרי סכין ואין לי פֶּה לאכול. שפת הספר זרה לי ולא אוכל קרוא. כך ענשם של חובקי חיק נכריה.

בימי מחלתי, שנמשכו כמה ירחים, נתרחקתי בעונותי מן העתונות ולא ידעתי כי בינתים נתיבלת28. מאליך תבין, כי מצטרף אני בלב שלם לכל ברכות מברכיך, ואני מוסיף עוד עליהם: יהי רצון, שתסיח דעתך מעט מן הפלגשים ותשוב אל אשת נעוריך, אל לשוננו העברית.

תאמר: אין הדבר תלוי בך, אלא באחרים – איני מאמין לך. זכאית הלשון העברית לדרוש ממך שאתה תשא לבדך בעולה. אינך צריך לשושבינים ולסרסורים בהוצאת ספרים. יכול אתה להוציאם בכח עצמך, ואל תצפה למו"לים.

לפני ימים מועטים יצא החלק השני של הכרך השלישי משירי רשב"ג ואני שולחו אליך בזה: אַיִן תחת אַיִן.

שלך בידידות ח. נ. ביאליק


א’קלח

תל אביב, 27 לדצמבר 1929 [כ“ה כסלו תר”ץ].

לכבוד ד"ר איתן, ניו־יורק.

א. נ.

הנני מאשר בתודה את קבלת המשך מאמרך, וגם בו מצאתי הרבה חדושים, ומהם מאירי עינים ממש. יישר כחך.

בשם אלהים! מדוע אתה מונע ברכה מן האורגן של ועד הלשון: “לשוננו”? הקוראים העברים הנזקקים למחקרים בלשון העברית מרובים הם מן הקוראים הלועזים, ולמה תשחית את דבריך למעטים ותזלזל ברבים?

בינתים נשאת אשה למז“ט, ואני לא נצטרפתי אל המברכים בזמנם. חולה הייתי ושהיתי בחו”ל.

קבל נא, איפוא, את ברכתי הנאמנה עכשו, – אתה ורעיתך.

בכבוד רב


א’קלט29

תל אביב, 17 לינואר 1930 [י“ז טבת תר”ץ].

לכבוד הד"ר יוסף מרקוס, ניו־יורק.

יקירי יוסף!

ספר המלואים, החלק השני לכרך השלישי של שירי רשב"ג, ודאי כבר הגיע לידך. הוא נשלח אליך על פי כתובת בית המדרש30, ביחד עם האכסמפלרים שנשלחו לפרופ' מארכס, לדוידסון, לגינצבורג ולריבקינד. בספר זה תמצא את חלקך וישמח לבך. הוא איננו קטן. הודיעני את דעתך ואת דעת ידידינו עליו.

אם יש לך צורך באכסמפלרים אחדים מן הספר הזה – הודיענו ונשלח לך.

אנו מסדרים עכשיו את הספר האחרון: שנויי נוסחאות, תיקונים, הגהות, באורים חדשים ונספחות. שירי רשב"ג יצאו על ידיהם צרופים ומזוקקים יותר משהיו. בפנה זו יש לנו להודות בעיקר לפרופ' מגיד מפטרבורג ולך, ואולם גם ממקורות אחרים מצאנו עזר רב. יהיו ברוכים כלם.

בינתים הגיעה אלינו שמועה נאמנה על מקור חדש שנפתח לשירי רשב“ג נוספים, בלתי ידועים עד היום. בעל המקור–איש נאמן–אמר לי במו פיו, כי בידו נמצאים כמאה שירי חול חדשים כאלה. בשעה שאמר לי זאת לא ראה עדיין את ספרנו האחרון (מלואים 2), ואפשר שבספר זה כבר יש מקצת מן השירים שבידיו ונפחת, איפוא, עתה המספר ההוא. אבל ודאי עדיין יש לו רב, אך מה בצע במציאה זו והיא מוחזקת ביד איש “צר עין” ו”קופץ יד", – במובן הרוחני דוקא – ועד היום לא עלה בידי להציל מפיו תשובה ברורה: היסגיר בידינו את “מציאתו”, אם לא?

הקטעים המעטים משירי רשב"ג, ששלחת לנו בימים האחרונים ולא מצאו מקום בספר המלואים ב', יבואו בספר האחרון המוחלט עם שנויי הנוסחאות.

את כל יתר העתקותיך של הנגיד והרמב“ע וכו' נבדוק יפה אחרי שנשלים את כל עבודתנו ברשב”ג. לפי שעה הן שמורות עמי.

בעוד ימים מספר יצא הכרך הששי של “רשומות” ואמציאהו אליך. הוא מלא וגדוש. כארבעים גליון יכיל.

מאד אחזיק טובה לך, אם תואיל בטובך להמציא לי את הספרים האלה: א) את הספר האחרון, החמשי, של “הִברו יוניון קוליג'”, ב) את הספר השני של פרופ' ל. גינצבורג: “מגנזי שכטר”31 (הוא הבטיחני לשלחו אלי תיכף לשובו ועד היום לא קבלתי), ג) את הספר שיצא באמריקה (כמדומה “דיסרטציה”) על תרגום יונתן בן עוזיאל לתורה ולנביאים, איני זוכר בדיוק, של מי? כמדומה של ד"ר פ. חורגין.

את שני הספרים הראשונים הייתי רוצה לקבל בלי תשלומין, כמו שנהגו עמי עד עכשיו, ובעד הספר השלישי אשלם לפי מחירו.

ובהודותי לך בשמי ובשם חברי מר רבניצקי על עזרתך היקרה לנו בעבודתנו, הנני אומר לך שלום וברכה.

המחכה לתשובתך התכופה

ח. נ. ביאליק

נ. ב.

באחד מכתביך אתה מבקש להודיעך, אם העתקת מכתב יד אדלר 2755 את הפיוט “אשרי עין וכו'”, “השמחה והעלץ” וכו'. הנני מודיעך, כי לא העתקת, ואני מבקש למהר ולשלוח את אשר החסרת. הדברים כנראה רשב"גיים32.


א’קמ

תל אביב, 19 לינואר 1930 [י“ט טבת תר”ץ].

לכבוד הרב החכם ד"ר חיים בראדי, פראג.

ידידי הנעלה!

היה ברוך על מכתבך, והיה ברוך למשנה על הערותיך המעטות, וביחוד על הערתך לשיר ל', שהערית לנו את מקורו33.

מצפה אני ליום שתחתוך את הגליונות ותקרא את הספר לא לסרוגין, אלא כסדרו, ותעיר את הערותיך המחכימות גם ליתר השירים. בנוגע להערותיך שבמכתב זה, כבר הודענו בהקדמה, כי הכנסנו לקובץ האחרון הזה גם שירים ופיוטים שרשב“גיותם מסופקת, ובנוגע לשיר הראשון, וכן לחמשת השירים הבאים אחריו, נתַנו הערה כוללת בראש הרשימה לשיר הראשון (בהערות ובאורים) על דבר רשב”גיותם34 המפוקפקת. גם על דבר השיר החמישי הערנו ברשימה, חוץ מן ההערה הכוללת הנ"ל, עוד כדברים האלה: “קשה להכריע אם שיר זה הוא קינה על בן המשורר עצמו שמת – מתוך ההנחה, כמובן, שבעל השיר אינו רשב"ג, או על בן ידידו”.

רואה אתה, כי לא הלכנו בעינים עצומות אחרי עוזרינו. גם בהערותינו לשירי הקודש שבקובץ זה, ביחוד באלה של הפיוטים הבאים בו באחרונה, תמצא כי ציינו תמיד את ספקותינו ביחד לבעלותם הרשב"גית.

אנחנו חשבנו בכל זאת לנכון לתת בסוף הספר גם אותם הפיוטים, שיש מיחסים אותם לרשב"ג.

ספר המלואים השלישי הולך ונסדר. החומר מרובה מאד. יש בידינו הרבה נוסחאות יקרות, שיש בהן כדי לרפא כמה שירים לקוים רפואה שלמה.

את רצונך בדבר משלוח הערותיך35 להגהתך – נמלא ברצון ובשמחה. האותיות של חלק ההערות – מה שאין כן של חלק השירים – נמצאות בדפוסי ארצנו בשפע ומשלוח הגליונות להגהה לא תעכב הרבה את ההדפסה.

בברכת ידידות ובכבוד רב


א’קמא

תל אביב, 19 לינואר 1930 [י“ט טבת תר”ץ].

לכבוד פרופ' ד"ר נחום סלושץ, ירושלים.

יקירי!

צר לי מאד שלא הצלחתי לראותך בתל־אביב ולשוח עמך פה אל פה על כל הדברים שנגעת בהם במכתבך.

הלא תאמין לי, כי דבריך נגעו עד לבי. יודע אני להעריך את עבודתך הגדולה לספרותנו ולשפתנו, עבודה לשמה, ויודע אני גם את כל התלאה אשר מצאתך בדרך החיים. אין זאת, כי מנע אלהים ממך מרפקים חזקות, אשר בהן, ורק בהן, יסול לו האדם בימינו דרך להצלחה.

אלהים מנע ממך גם קרנים של מצח נחושה. אין לך, איפוא, להשען, אלא על כח רוחך ועל עטך. חזק והתחזק בהם ואל תואש. התאמץ לגמור את עבודתך החשובה, שאתה עוסק בה עכשיו, וסוף השכר לבוא.

אשמח מאד לראותך בכל עת בואך לתל־אביב.

שלך ח. נ. ביאליק


א’קמב

תל אביב, 19 לינואר 1930 [י“ט טבת תר”ץ].

לכבוד הד"ר ישעיהו וולפסברג.

אדוני היקר!

שמחתי לשמוע לפי כתבך, כי שלום לך ולביתך וכי טרוד אתה. סימן טוב הוא לרופא ולכל אדם, אם אין שעתו פנויה.

אשתי ממשיכה במקצת את רפויה, אף על פי שאינה מחמירה עתה ביותר. זהירה היא בעיקר בדיאטה. המכאובים הרפו ממנה. היו גם ימים שחשבנו, כי נרפאה רפואה שלמה, אולם יש בכל זאת שעות, שמתעורר בה איזה מיחוש סתום בבטן. לצערנו לא נתן רופאה, הפרופ' קופמן או ברגמן, בידה שום מכתב לאחד מרופאי עירנו, שיבואר בו בפרוטרוט מצב הדברים, ואיך יש לנהוג עם החולה בחדשים הקרובים. אולי אפשר עוד לתקן את המשגה הזה עתה.

גם אני, אחרי שובנו, נכנסתי מיד לעבודה ואין שעתי פנויה להתבונן בגופי יותר מדי. שתי פעמים מצאתי מעט חול, פעמים אני חש קצת מבפנים לירך (בשלפוחית?), אף כי בלי חריפות של מכאוב. פעמים יש שבשעת יציאת הסילון, בסופה, אני חש מעין הרגשת כאב, אמנם לא קשה ולא חריף ביותר, אבל בדרך כלל הוקל לי הרבה ואני כמעט בריא. לפי שעה עוד לא הוצרכתי לדרוש ברופא. זהיר אני קצת בדיאטה, בלי חומרות יתרות, ושומר פתאים ה'.

צויתי לשלוח אליך את ארבעת הכרכים של כתבי – יהיו נא בידך לזכרון.

לפני ימים מספר נגמר בדפוס עוד כרך אחד חדש משירי שלמה בן גבירול, וכן יצאה חוברת ראשונה של “ספר האגדה” המחודש. יש בו מלואים והשלמות רבים וכולו מנוקד. בעוד ימים מספר יצא הכרך הששי של “רשומות”.

התחלתי להדפיס גם את המשנה, מנוקדת כולה ומבוארת על ידי.

אשמח מאד לשמוע מפיך פעם בפעם על שלומך ועל שלום רעיתך וילדיך. החושב אתה לבוא לארץ בימי הפסח הבא?

שלום לך ולכל בני ביתך בשמי ובשם אשתי.

בברכת ידידות

ח. נ. ביאליק


א’קמג

תל אביב, 19 לינואר 1930 [י“ט טבת תר”ץ].

לכבוד מר נפתלי זיגל, לבוב.

א. נ.

צויתי לשלוח אליך את הספרים אשר בקשת ואני מחכה לארבעה הספרים החסרים מן המשניות.

בבקשה להזדרז ולהמציאם לי.

בזכרוני אמנם תועה איזה רושם מטושטש ע"ד החייל האוסטרי, שבקרני בביתי ודבר עמי עברית־ספרדית. כמדומה, כי נפגשתי אתו עוד פעם שנית בקרלסבד, בזמן הקונגרס השנים עשר, או במקום אחר. האין זאת?

בנוגע לחלופי ספרים פנה לך בבקשה ישר אל ה“דביר”, אני איני עוסק בכך.

למר ווינלז תואיל למסור, כי החוברת העברית מאת מנדיל לֶפין הגיעה לידי36 ונשימנה בכרך השביעי של “רשומות”. הכרך הששי עומד לצאת בשבוע זה.

באלה הימים אכתוב למר ווינליז בפרוטרוט.

בכבוד רב ח. נ. ביאליק


א’קמד

תל אביב, 24 ליאנואר 1930 [כ“ד טבת תר”ץ].

לכבוד האוניברסיטה העברית, ירושלים.

א. נ.

בתשובה על מכתבם בדבר ההצעה לתנאי העבודה של העובדים האקדמאים באוניברסיטה העברית, הנני להודיעם, כי מאחר שההצעה ההיא ערוכה בלשון האנגלית לא עיינתי בה עד עתה, וגם איני עתיד לעיין בה. כסבור אני, כי האוניברסיטה העברית חייבת לערוך את כל כתביה, וביחוד אלה הנוגעים להנהגתה הפנימית, בלשון העברית דוקא ולא בלשונות זרות.

הערה זו מתיחסת, כמובן, גם לכל שאר הכתבים, היוצאים ממשרד האוניברסיטה בלשונות זרות.

בכבוד רב


א’קמה

תל אביב, 24 לינואר 1930 [כ“ד טבת תר”ץ].

לכבוד מר אברהמיהו, ירושלים.

א. נ.

שאלת הנקוד והמבטא היא שאלה גדולה ועומדת ברומו של עולם הלשון ונוקבת עד תהומו. אין, איפוא, לבקש לה פתרונים קלים. יש להושיב לשם פתרונה סנהדריה גדולה של חכמים ושל סופרים מובהקים. קלקלת שנות אלפים לא תתוקן על נקלה. איך שהוא, כונתך רצויה בודאי, ואלהים יברך את עמלך.

בכבוד רב ח. נ. ביאליק


א’קמו

תל אביב, 26 לינואר 1930 [כ“ו טבת תר”ץ].

לכבוד מר פיכמן, וורשה.

פיכמן היקר!

גם מפי מכתבך וגם מפי בת־שבע נודע לי, כי לא טוב לך בוורשה הפעם, ואני לבי הגיד לי זאת מראש. אינני מאמין, כי ישובו במהרה ימים טובים לאחינו בגולה. מי יתן ולא תרבה הרעה.

שמחתי לדעת ממכתבך, כי שבת לעבודתך הספרותית; עוד לא נואשנו מספרך37 בשביל ה“דביר”.

הקדמתך לדברַי באנתולוגיה38 נחוצה, כמובן. יציאת המחברת מתעכבת על ידי כך. אנא, שנס את מתניך יום או יומים והכשר את ההקדמה לדפוס. האין היא מוכנת בידיך? כמדומה, כי מאמרך בשביל האנציקלופדיה39 – כמובן, לא בצורתו שבדפוס, אלא בצורתו שבכתב – יספיק די והותר לשם ההקדמה.

את מאמרך באנציקלופדיה ראיתי גם אני, הבינותי כי חלה בו יד. לא כך אתה כותב, אלא כך עורכים אצלנו.

ב“מאזנים” הדברים יגעים, כלומר אין כסף. המאורעות בא"י המעיטו הרבה את המכירה וכחו נתדלדל. לפי שעה אנו נאבקים ויש תקוה, ואולי מעז יצא מתוק. יותר מזה לא אפרש, כדי לגרות את יצרך ולגרור עוד מכתב מידך.

בריאותי – מהיכי תיתא. לא רע ולא טוב ביותר. עובד אני כדרכי: עורך דברי כתבנות של אחרים, מטפל בהגהות וכיוצא בזה, דברים העומדים ברומו של עולם.

בעוד ימים אחדים יצא הכרך הששי של “רשומות”. מלא וגדוש. ב“מאזנים” פרסמתי את הפרקים הראשונים של דברי האחרון40. ודאי ראית אותם. הלא תשלח גם אתה מה שהוא ל“מאזנים”. החובה על כל אחד ואחד מן החבורה להוציא את שנתו בכבוד. למה תהיו לבוז?

הודעתך, כי שלחת ל“מאזנים” שני דברים שמחו את לב כל בני החבורה. מי יתן והיה לבבך זה מדי שבוע בשבוע.

את בת־שבע אני רואה לפרקים, גם לה לא טוב. היא מתגעגעת עליך.

את החדשות בא"י בודאי תיטיב לדעת ממני. הרי מרחוק בודאי קוראים את עתוני הארץ. יושבי הארץ פטורים מקריאת עתוני מקומם. הם קוראים את עתוני וורשה.

שלום לך בשם אשתי ובשם כל בני החבורה

שלך ח. נ. ביאליק

נ. ב. זכור את “מאזנים”.


א’קמז

תל אביב, 26 לינואר 1930 [כ“ו טבת תר”ץ].

לכבוד מר ד. י. בורנשטין, ברלין.

ידידי היקר!

לפני שבועות אחדים הריצותי אליך מכתב וצרפתי אליו טופס של כתב ההתקשרות בין “דביר” ובינך בנוגע לספרך “מדרש שירה”41. התנאים היו ערוכים על פי המדובר בינינו בברלין וכפי הרשימות שמצאתי בפנקסי. עד היום לא קבלתי תשובה. מדוע?

אפשר לפי שהחסרתי שם תנאי אחד, המחייב לתת לך את מותר הרוח הנקי, שנשאר אחרי כסוי כל ההוצאות של ההונורר והדפוס. את התנאי הזה לא יכלתי להכניס לתוך החוזה, לפי שהוא מתנגד לתקנות ה“דביר”. אולם אני מקבל התחיבות זו עלי עצמי, מחוץ לשורת התקנות של ה“דביר”, ויהיה מכתבי זה בעיניך כהתחיבות רשמית מצדי, שיש לה תוקף הדין.

ואולי אין כאן אלא עצלות והתרשלות רגילה אצלך? – אם כך הוא, הלא תתנער מעצלותך ותשיב לנו את כתב ההתקשרות בחתימתך בצרוף הגליונות, המוכנים בידך, להשלים עד ששה גליונות, ואז אשלח אליך תיכף ומיד את התשלום הראשון, כמדובר, ואחרי כן אשלח לך את יתר התשלומים חֹדש חֹדש, שוב כמדובר. הכסף מחכה לך. כנסת ישראל מחכה לך, מלמדים ותלמידים מצפים לך, שכינה מעוכבת לך, ואין השכינה שורה, לא מתוך עצלות, לא מתוך עצבות ולא מתוך חשדנות.

בין כך ובין כך, הלא תשיבני דבר. כלום ננעלו שערי תשובה?

המצפה לתשובתך התכופה


א’קמח

תל אביב, 26 לינואר 1930 [כ“ו טבת תר”ץ].

לכבוד ד"ר יעקב קלצקין, ברלין.

ידידי היקר!

הנני משיב לך בזה את שני הטופסים בחתימתי42. באמת אומר לך, כי נוסח גלוי הדעת אינו מניח את דעתי ואיננו כולו לפי טעמי והכרתי, אלא שאיני רוצה לעכב ואני חותם עליו כמו שהוא, ואלהים יסלח לי.

שלום לארנולד צוייג.

בחבה ובכבוד רב ח. נ. ביאליק


א’קמט

תל אביב, 26 לינואר 1930 [כ“ו טבת תר”ץ].

לכבוד מר – –, – –

א. נ.

הנני משיב לך בזה את כתביך. אין לי פנאי לטפל בהם. איני יודע מה חטאתי לך, כי העמסת עלי את העול של קריאת כתביך. היטיבה נא ברצונך לפטרני מעונש זה, ופנה לך אל אשר תפנה.

בכבוד רב


א’קנ

תל אביב, 7 לפברואר 1930 [ ט' שבט תר"ץ].

לכבוד ד"ר יחזקאל קויפמן, חיפה.

יקירי!

אני ממהר לענותך מיד – ולוּ רק בקצור, מיראתי שמא לא אפנה, ותשובתי כיון שתדָחה תדחה.

בנוגע לספרך “תולדות האמונה הישראלית” אני מבטיחך לעמוד על המשמר ולא אחמיץ שום הזדמנות לטובתו. אע"פ שאינו יודע אם תבוא הזדמנות זו בקרוב.


דבריך על מצב החנוך העברי בא“י ועל דלות תכנית הלמודים – נכונים בהחלט. אולי תכתוב על הענין מאמר יסודי עובר לפרסום תכניתך, ואנחנו נפרסמהו ב”מאזנים". (אגב, מדוע אינך כותב דבר בשביל ה“מאזנים”, המעצלות או מאין פנאי? ואולי לא תישר האכסניה בעיניך?)

ע“ד אוצר המקרא43 אין קול ואין קשב. על נהר שְׁפְּרֶה שם ישבנו, גם נשאנו ונתַנו והחלטנו החלטות שבע”פ ושבכתב, החלטות שיש בהן “קום ועשה”, והנה עתה נשא הרוח את כל הדברים וההחלטות. כמעט נואשתי מבני אדם אלה.

שלך ח. נ. ביאליק

נ. ב. מצפה אני לתכניתך.

ח.נ. ביאליק


א’קנא

תל אביב, 11 לפברואר 1930 (י“ג שבט תר”ץ).

לכבוד הפרופ' דוד מגיד, לנינגרד.

ידידי היקר!

את הגהותיך הראשונות לרשב"ג כרך ב' קבלנו בתודה, והננו מחכים ליתר ההגהות. וכדי להמנע מעבודה יתרה אין לך להכפיל ולכתוב את שנויי הנוסחאות של אלה הפיוטים, ששלחת אלינו כבר את העתקתם פעם אחת, בחבילות הקודמות. כמו כן עליך לסמן רק את המלים שלך בהן שנוי נוסח, מבלי להוסיף עליהן מלים יתרות לפניהן ואחריהן שלא לצורך. כי למה תכבד עליך העבודה לשוא?

החלק השני של המלואים יצא לפני שבועות אחדים, ואנחנו הריצונו אליך אכסמפלר אחד. הודיענו, אם הגיע לידך.

אל מכתבך האחרון עוד נשוב באלה הימים ואשיבך דבר בפרוטרוט.

באלה הימים יצא הכרך הששי של ה“רשֻמות” והוא מלא וגדוש. הודיענו איזה הדרך נמציאנו לידך, ואם יש תקוה, שלא יאבד בדרך.

אנו מכינים לדפוס את “רשֻמת” כרך שביעי. והרי לפניך מקום להתגדר בו ולהציל מאוצרך ומגניזותיך מכל אשר ברכך אלהים, דברים טובים גם לתועלת הרבים.

והנני ידידך המצפה לתשובתך

נ.ב מסרתי את ברכת שלומך לפרופ' שור ולבתו, ותהי להם ברכתך לששון. הם דואגים לך ולשלומך.


א’קנב

תל אביב, 11 לפברואר 1930 (י“ג שבט תר”ץ).

לכבוד הרב שאול חיים מולכו, סלוניקי.

אדוני הרב!

את הערותיך קבלתי בתודה. מצאתי בתוכן הערות נכוחות, ואשתמש בהן לשם ספר הנוספות44.

אם ימצא אדוני באחד מקובצי הפיוטים שבדפוס ושבכתב דברים חדשים של הרשב“ג ושל הרמב”ע, יואיל בטובו להמציאם לידי ונפרסמם. בשמו.

בכבוד רב


א’קנג

תל אביב, 14 לפברואר 1930 (ט“ז שבט תר”ץ).

לכבוד מר ש"י עגנון, חיפה.

יקירי עגנון!

סוף סוף השמעתני את קולך, ואני לא ידעתי עד היום, אל אנה הביא אלהים, ואיפה משכנך. גם מתוך מכתבך לא נתברר לי הדבר. שמעתי, כי מתגורר אתה בחיפה או בסביבותיה, אבל איה ביתך ומה כתבתך לא הוגד לי. בינתיים יצא עוד חלק של שירי רשב"ג ואני לא ידעתי איך אמציאהו לידך, הלא תודיעני.

בשורתך על דבר מציאתם של שירים חדשים רשב"גיים ־ בשורה, אבל שוברה בצדה. הם נפלו בידים עסקניות של ר' ליפא, והוא המוחזק והמושל בכפה, ותמיהני אם אפשר להנות ממנו אפילו כטפה, מאחר שכל מלה ומלה אצלו בסלע, ואיכה אוציא מים מן הסלע? עלי, איפוא, להתיאש ממנו בעל כרחי. אמן סלה.

ואתה בבואך לחו“ל אולי תראה את פני שוקן, ודברת אתו אשר תדבר, ועשית כחכמתך את אשר תעשה, אולי יעָתר הוא לך, ויתן לך להעתיק משירי רשב”ג, הנמצאים בידו, ומי יודע אולי יאות גם להמציא לי על ידך צלום של שירי רמב"ע. זכות גדולה תתגלגל על ידך, אם תצליח לבצע את הדבר הזה.

בהיותי בברלין בקרתי את שוקן בחלות ובשכבו במטה. דברתי אתו על הענין הזה ארוכות וקצרות, והוא לא דחני לגמרי, והבטיח מה שהוא, אבל הבטחה גמורה לא היתה. נס נא אתה אליו דבר, אולי תצליח ממני. כלום העולם הפקר?

כדאי היה לשאול בזה מעמך להודיעני פרטים על גלגולי מאורעותיך אחרי “המאורעות”45, ואולם אני מניח את זאת לך לעצמך, אם לא יכבד ממך הדבר ־ עשהו.

והנני המברך בשלום אותך ואת אשתך ואת ילדיך היקרים.

ושלום שלום לך בצאתך ובבואך.

שלך


א’קנד

תל אביב 14 לפברואר 1930 (ט“ז שבט תר”ץ).

לכבוד החברה להוצאת ספרים ע"י האוניברסיטה העברית, ירושלים.

א.נ

בתשובה על מכתבכם מיום 9 לפברואר הנני להודיע, כי מצטרף אני בשמחה להצעת הועדה העורכת, שהחברה תקבל עליה את הוצאת “אוצר הגאונים” לד“ר ב. לוין בצורה ובגבולות המבוארים במכתבכם מיום הנ”ל.

מצטער אני מאד על הפסקת ההדפסה של הקונקורדנציא לתוספתא46. האמנם אי אפשר למצוא דרך פשרה ולאפשר את המשכת העבודה בלי הפסק? לא בכל יום מתרחש נס מעין זה, שנתגלגל ליד החברה להביא לעולם עבודה ענקית, שהיא כמעט למעלה מכח אדם אחד. הנחמיצנו בידים?

לדעתי יש לותר על דקדוקים מדעיים יתרים ולתת לקוסובסקי לכלות את מעשהו עפ“י דרכו ושיטתו, שלא תכנס ע”י התערבות מן החוץ ערבוביא במלאכתו. סוף סוף באין נוסח מתוקן של המקור בידינו ־ והוא גם לא יהיה עוד שנים רבות ־ יש להסתפק בנוסח שבחר בו המחבר, ונניח את השכלול לדורות הבאים. גם הקונקורדנציות הראשונות של המקרא לא היו משוכללות בזמנן, ואי דיקינן כולי האי לא תנינן.

בכבוד רב


א’קנה

תל אביב, 14 לפברואר 1930 (ט“ז שבט תר”ץ).

לכבוד מר ישראל יברכיהו, כאן.

א.נ.

יקבל נא בזה את תודתי על הספר “הנבואה בישראל”, תרגום ספרו של קורניל, אשר הואיל לשלוח לי47.

נאה ספר זה לקריאה לבני הנעורים, ובודאי ימצאו בו תועלת, ואולי ישמש תריס בפני בקרת מופקרת.

בכבוד רב ח.נ. ביאליק


א’קנו

תל אביב, 16 לפברואר 1930 (י“ח שבט תר”ץ).

לכבוד הפרופ' אלכסנדר מארכס, ניו־יורק.

ידידי הנעלה!

מכתבו שמחנו מאד, ותודה לו בשמי ובשם חברי רבניצקי על הידיעות החשובות, שהמציא לנו, וביחוד על ההעתקות והנוסחאות, שטרח בהן בשבילנו.

החרוזיים החדשים של הרשב"ג, הנמצאים במכתבו, יתפרסמו על ידינו בחלק האחרון48, כמו כן נשתמש בנוסחאות החדשות.

דאגתי מאד לבריאותו של ידידי הנעלה הפרופ' גינצבורג49, עתה שמעתי כי ב“ה רָוח לו. מי יתן וישוב ואיתנו במהרה, ויתחדש כחו לעבודתו המדעית הכבירה. בימי שבתו המעטים עמנו בא”י נתחבב חבה גדולה על כל מכיריו ותלמידיו. יואיל אדוני למסור לו וגברתו את ברכת שלומי.

בהיותי בברלין נודע לי, כי יש ביד מר שוקן כתב יד יקר מאד, הכולל כחמשת אלפים שירים ופיוטים של גדולי המשוררים, ובתוכם כמאה שירי חול חדשים (של רשב"ג), שלא נתפרסמו עוד בשום מקום. פניתי למר שוקן בבקשה לתת לי היכולת להשתמש בחומר זה לשם הוצאתי, ואולם לא יכלתי להציל מפיו דבר ברור, לא הן ולא לאו. הבטיח ולא הבטיח. מי יבוא עד חקר תכונתם של עשירינו החובבים עתיקות? הם חובבים וחובבים עד כדי מניעת בר. לא כתב עד אחד מן היקרים ביותר אבד מן העולם ללא שארית וזכר בגלל חבה זו.

אולי יש ביד אדוני להסביר לאדם זה, כי ר' שלמה בן גבירול איננו רכושו הפרטי שלו, אף־על־פי ששלם בעד פיוטיו בכסף מלא.

והנני המברך את אדוני ואת אשתו וב"ב בשלום.

אוהבו הנאמן

בשיר “הבינותי במכתבך”50 (כצ"ל לפי המשקל), שהעתיק כב' בשבילי, בבית הראשון, חסר הסוגר. יואיל כב' לבדוק עוד הפעם את כתב היד התימני, אם גם שם חסר הסוגר, או שמא היתה כאן השמטה בהעתקתו.

נ.ב שלום לידידי היקר הפרופ' ישראל דוידסון, אעפ"י שהוא קצת ברוגז עלי אקוה לפיסו. הנני כותב אליו היום ביחוד.


א’קנז

תל אביב, 16 לפברואר 1930 (י“ח שבט תר”ץ).

לכבוד מר סולוביטשיק, ברלין.

ידידי האהוב!

הנני מאשר בתודה את קבלת השיק על 200 מרק בשביל “אגודת הסופרים”, והוא ימָסר לתעודתו. תמיכתם שטובה שבאה בעתה ע“י עמלך ועמל יתר חברינו51 ־ הצילה את ה”מאזנים" ממיתה חטופה, ונתנה לו את האפשרות להוציא את שנתו בכבוד, אם כי גם בכובד. יהי עמל כולכם ברוך ומבורך.

ומה יהי גורל ה“מאזנים” לשנה הבאה אין אנו יודעים לפי שעה. המאורעות הקשו את קיומו, ואולם מי שענה ליונה במעי הדגה הוא יענה גם אותנו במעי הדאגה. נסמוך על הנסים.

והנני הדורש באהבה את שלומך ושלום כל חברינו

נ.ב תמהתי מדוע אין המשך לעניננו המשותף. האמנם כל החלטותינו בברלין בדבר אוצר כתבי הקודש52 וכו' היו לבטלה ־ יחזקאל קויפמן תובע ממני כל פעם תשובה, ואיני יודע מה אשיבנו.

בכבוד רב


א’קנח

תל אביב, 16 לפברואר 1930 (י“ח שבט תר”ץ).

לכבוד הד"ר יוסף רגנסבורג, וילנה.

א.נ.

לפי שעה הנני מסתפק באשור קבלת מכתבו בצרוף התקנון53 והעתקתו מכתבו לד"ר ווייצמן.

הדבר אשר אתם אומרים לעשות, הוא בלי ספק חשוב מאד, והזמן גרמו. ואולם עדיין אני מתקשה להבין איך אפשר לברוא מוילנה הסתדרות מדעית עולמית בעלת תפקידים כבירים, שמרכזה יהיה בירושלים. ושוב אני מתקשה להבין מאין ימָצאו לכם האמצעים, העושים והמעשים. ואולם איני אומר כל זאת אלא בהשקפה ראשונה, ואפשר, שאחרי העיון בדבריכם תשתנה דעתי, ואני מקוה לשוב בקרוב אל הנדון הזה, ואולי גם אמצא פנאי לכתוב לכם עליו בפרוטרוט. על כל פנים הואילו להמציא לי מזמן לזמן ידיעות על דבר מהלך הענין והתפתחותו.

בכבוד רב ובברכת הצלחה


א’קנט

תל אביב, 16 לפברואר 1930 (י“ח שבט תר”ץ).

לכבוד מר שלום שפירא54, פירט.

יקירי!

עברתי על קובץ שיריך, וייקר לי מאד. ב“דביר” אין, לצערי, עתה מקום לקובצי שירים חדשים, אבל אפנה על ימין ועל שמאל, אולי אמצא לקובצך מקום, אשר ייטב לו55.

וַחזָק וגְדָל ח.נ. ביאליק


א’קס

תל אביב, 16 לפברואר 1930 (י“ח שבט תר”ץ).

לכבוד ד"ר ח.נ. שפירא, קובנה.

א.נ.

כשאפנה, אעיין בהצעתו56. ענין הכתיב העברי ותקונו הוא סוגיא קשה וחמורה מאד, מכה אנושה, אשר כתובה ואשר לא כתובה, ולא על נקלה תרָפא. מי יתן ותצליח אתה יותר מאלה שקדמוך.

בכבוד רב


א’קסא

תל אביב, 17 לפברואר 1930 ( טבת תר"ץ)

לכבוד הפרופ' ד"ר ר' ישראל דוידסון, ניו־יורק.

ידידי!

בטרם אדבר את דברי, הנני להוציא מלבך את החשד אשר חשדת בכשרים, כי כאלו נמנענו בכונה מלהזכיר את שם ספרך: “אוצר השירה והפיוט”. חס לזרעא דאבא לעשות כן, וחלילה גם לך מלחשוב עלינו כזאת. אם לא נזכר שם ספרך אין זה כי אם מטעם פשוט, מפני שלא היתה לנו שום הזדמנות לכך. עיין בהקדמתנו לכרך ראשון, עמוד XIV, בפסקא ראשונה: “הערות ובאורים” שם אמרנו: “לפני הבאור של כל שיר הובאו תחלה ציוני המקורות של אותו השיר מאין לוקח, ורק אלה המקורות ששמשו המסדרים בהם ובנוסחאותיהם לצורך עבודתם. מקורות זולתם, אפילו אם היו לנגד עיני המסדרים, וכל שכן אם לא נודעו להם, אלא מתוך ספרי שמוש ומראי מקומות מובאים ע"י אחרים, אלה לא נזכרו כלל, שלא לבלבל את הקורא ברשימות ביבליוגרפיות ללא תועלת”. ומטעם זה עצמו לא הזכרנו לא את המקורות שמצאנו אצל צונץ ואצל שד"ל וזולתם, שאם לא כן אין לדבר סוף. ובאמת הואילה להסביר לי היכן השתמשנו במקורות שהמציאו לנו אחרים והעלמנו שם הממציא? כל המקורות וכל הנוסחאות שהמציאו לנו בהעתקה הא' מרקוס ומגיד וזולתם, כולם בלי יוצא, נקראו על שמם. בענין זה ־ לומר דבר בשם אומרו ־ היינו מדקדקים כחוט השערה ומחמירים על עצמנו חומרות יתרות, ואנחנו משתוממים עליך איך עלה על לבך להטיל עלינו אשמה כזאת? נחזיק טובה לך אם תואיל להודיענו, היכן נתפסנו לעבירה זו, לגבי דידך או לגבי אחרים? ואם ימָצא כי באמת עון כזה טמון בידינו, אנחנו את עונינו נשא ונשלם כופר ככל אשר יושת עלינו.

לא ברורה לי ביותר כונת הפסקא של מכתבך האומרת: “כל המקורות שמהם המציא לכם תלמידי ר' יוסף מרקוס ושאתם רושמים אותם, כאלו השתמשתם בהם אתם, באו לו מספרי, ולולא חרש בעגלתי וכו'”. מה פירושם של הדברים האלה, ומה החלום הזה? מתי והיכן רשמנו מקורות כאלה “כאלו השתמשנו בהם אנחנו?” על כל מקור ומקור ועל כל נוסח ונוסח, שהומצאו לנו ממי שהוא, קרוי תמיד שם מעתיקם וממציאם (העתק פלוני ופלוני), ואנחנו מעולם לא ידענו ולא שמענו ולא הוגד לנו, כי גם אתה השתתפת עם מר מרקוס בהעתקת גופי הפיוטים או מקצת מנוסחאותיהם בשבילנו. אלו הוגד לנו כזאת בודאי לא היינו נמנעים מלהקדים את שמך לשמו. כלום אין אתה מבין, שצירוף שמך לשם מרקוס בתור מסייע לעבודתנו יקר בעינינו מאד, ובשום פנים לא היינו מוַתרים עליו. האין זה דבר המובן מאליו?

המכאיב שבכל הדבר הזה הוא, כי חשדתנו הפעם דוקא בדבר שאנו נזהרים בו כל ימינו בתכלית הזהירות, שלא להכשל בו. אין זה אלא מעשה שטן.

אינני יודע אם יש בדברי כדי להוציא מלבך, אבל בטוח אני כי לאחר שתתישב עליך דעתך ולאחר שתתבונן בכל שיטת עבודתנו ומנהגיה תוכח לדעת, כי עכ"פ בדבר זה שאתה חושדנו ־ לא חטאנו. הלואי שלא תמָצאנה בידינו שגיאות אחרות. מפשע זה נקיים אנחנו.

ועתה לעצם הענין. עבודתנו בשירי רשב“ג הולכת וקרבה אל קצה. הננו עסוקים עתה בסדור הנוסחאות החדשות ויתר התקונים וההגהות לכל שלשת הכרכים של שירי רשב”ג מתחלתם ועד סופם. בידינו יש גם המון ביאורים ותקונים חדשים, שהמציאו לנו אחרים. כל החומר הזה יכיל כדי 12 גיליונות דפוס, ואולי יותר. יש בידינו גם מקצת קטעים חדשים ושירים קטנים של רשב“ג. רובם באו לי מידי מגיד ומרקוס. בינתים נודע לי עוד ע”ד מציאותו של מקור חדש לשירי רשב"ג, ואולם אלא נמצאים בידי לא יוכלו קום, וה' יודע אם תבור להם גאולה ממחשכים.

עבודתנו בסדור שירי רמב"ע מתנהלת בכבדות. המקור האוקספורדי שבידינו אין בו מתום; המוקשים רבים ובלי רחמי שמים מי יודע אם נוכל להם.

שמחתי לשמוע מפי מרקוס, כי עבודתך ב“אוצר השירה והפיוט” הולכת ומתקדמת. מי כמונו יודע להעריך את ספרך זה.

יהי כחך ברוך.

ידידך הנאמן

נ.ב חברי מר רבניצקי דורש בשלומך בידידות.


א’קסב57

תל אביב 17 לפברואר 1930 (י“ט שבט תר”ץ).

לכבוד הד"ר יוסף מרקוס, ניו־יורק.

א.נ

תודה לך על דברי התוכחה אשר הוכחתנו ועל דברי התורה אשר הוריתנו לאמר, כי “בכלל צריך להזהר ברשימות ובאמירות דבר בשם אומרו” וכו'. בלעדיך לא ידעתי זאת, והנני צריך בענין זה לשמוע תורה מפיך ומפי ידידנו ד“ר דוידסון. תודה תודָתַיִם. ובעצם הדבר אולי תואיל להודיעני היכן ומתי העלמתי שמו של מי שהוא? ־ הזכרת, למשל, את רשימת ניבויאר ואתה מחליט עליה בודאות גמורה כי לא אתה ולא אני עיינו ברשימה זו, הא תינח אתה, אבל אני ־ מי הגיד לך, כי לא עיינתי ברשימה זו? כלום בשמים היא? רשימת ניבויאר איננה זזה מעל שלחני והיא לנגד עיני תמיד, ואני יודע אותה כמעט על פה, וכשאני מציין רשימת ניבויאר, פירושה רשימת ניבויאר ממש, בלי סרסור, ועיין בהקדמתי לכרך ראשון, עמוד 14, פסקא “הערות וביאורים”. שם נאמר בפירוש, “כי לפני הבאור של כל שיר הובאו ציוני המקורות של אותו השיר, ורק אל ששמשו המסדרים בהם ובנוסחאותיהם לצורך עבודתם. מקורות זולתם אפילו אם היו לנגד המסדרים, וכל שכן אם לא נודעו להם אלא מתוך ספרי שמוש ומראי מקומות מובאים ע”י אחרים, אלה לא נזכרו כלל, שלא לבלבל את הקורא ברשימות ביבליוגרפיות ללא תועלת”. דבר זה כלל הוא בידינו וממנו לא נזוז, בין שהדבר מוצא חן בעיני זולתנו ובין לא.

מה שנוגע להעתקות ולנוסחאות, שהומצאו לנו ע"י אחרים, ואנחנו השתמשנו בהן בצורה זו או אחרת, כולן נקראו על שמות המעתיקים והממציאים, בין ששמו מגיד ובין ששמו דוידסון או מרקוס וכו', אחד לא נעדר. בדבר זה אנו מדקדקים עם עצמנו כחוט השערה ואין אנו צריכים להוראתך.

כמובן, אין להמלט משגיאה, אבל בשום פנים לא נרשה להשוד אותנו על כונת זדון של העלמה. יש לנו רב משלנו ואין אנו זקוקים לשל אחר.

והוא הדין ־ אומר בלשונך ־ במחזור רומניה, ארם צובא וחלב. ההעתקות והנוסחאות מתוך המחזורים האלה המציא לנו איש ששמו ד“ר יוסף מרקוס, ושמו נקרא על העתקותיו תמיד, בלי יוצא מן הכלל. ואם הד”ר מרקוס השתמש לצורך העתקותיו בספרו של הפרופ' דוידסון, היה הוא חייב להודיע זאת למפרע ולדרוש את הזכרת שם שותפו. ואולם מאחר שהוא לא עשה כזאת, אשמו בראשו ואנחנו מה כי ילין עלינו?

מעין הדברים האלו כתבתי גם לד"ר דוידסון.

והיה זה שלום לנו ולכם ולכל ישראל ולר' ישראל דוידסון.

אמן סלה.

בכבוד רב ובידידות נאמנה

ח.נ. ביאליק


א’קסג

תל אביב, 19 פברואר 1930 (כ“א שבט תר”ץ).

לכבוד ד"ר שמריהו לוין, ניו־יורק.

ידיד יקר ואהוב!

אחרי שובנו, אני ואשתי, מהתרפא בחו“ל תקפה עלי העבודה ב”דביר", וכמעט לא מצאתי שעה פנויה לאגרות שלום. עתה פטרתי מלפני כמעט את כל חבילות המכתבים, שנצברו תלי תלים על שולחני, ואני נקי לשולחן עבודתי וגם לכתיבת מכתבי ידידות. ואני מתחיל בך.

לפני שבועות מספר קבלתי מכתב, כמדומה מן ה“פורוורטס”, בצירוף הצעה להרצות בכתב את דעתי על ספרך58, לא עניתי על המכתב ההוא, לפי שלא קראתי מספרך כי אם פרקים בודדים, שלשה או ארבעה, ובתוכם אלה, שקראת אתה לפני. ואעפ“י שהפרקים ההם הם בעיני “לעילא ולעילא”, ועדיין רשמם חזק בלבי וטעמם מתוק בפי, בכל זאת לא מצאתי לאפשר לדון מן הפרקים המעטים על הספר כולו, ולפרסם עליו ברבים משפט חרוץ. אין זה ממנהגי, ואפילו ביחס לידיד כמוך, ואפילו ביחס ל”חבר" כמוך, שחזקה עליו, שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן. אם בינתים כבר יצאו הכרכים הראשונים באידיש, הואילה נא להמציאם לידי, ואשר ישים אלהים בפי אחרי הקריאה, אותו אגיד ולא אכחד.

את חות דעתם של המבקרים האמריקנים על ספרך קראנו כאן ושמחנו להצלחת הספר ולהצלחתך. מי יתן ולבשת גבורה לגשת גם אל התרגום העברי של ספרך. המלאכה הזאת צריכה להעשות על ידך דוקא, ולא על ידי אחרים, איש לא ייטיב לעשותה כמוך, ולמה יגרע חלק הגבירה מחלק השפחה59?

הרוחות בארץ ישראל שקטו, והחיים שבו למסלולם, ואולם מחוץ מגיעות אלינו שמועות רעות. אומרים, כי עניני הציונות והסוכנות בחו"ל, וביחוד באמריקה, יגעים מאד. אומרים גם כי עונת המגבית באמריקה כמעט עברה ללא כל מעשה. אומרים ואומרים, ואַללה הוא יודע את האמת, ואולי תדענה גם אתה מעט ־ הגידנה לנו. אפשר יש בידך נטף של תנחומים. הכל מרגישים, כי השעה שעה מכרעת, ואם לא יעָשה עתה מעשה רב להרחבת גבולנו בארץ והיינו חטאים לנו ולמפעלנו כל הימים.

ב“דביר” לא חלו שנויים גדולים לא לרעה ולא לטובה. ההחלטות שנתקבלו בישיבתנו המשותפת עמך, לפני צאתך, יוצאות אל הפועל בחומר הדין. שטרות חדשים אין מוציאים. החוב הולך ומתמעט קמעא קמעא. תחת זה פגעו המאורעות בשוק הספרים. ההתחרות אף היא גברה בשנה האחרונה. ה“ביבליותיקות” וה“חתימות” רבו כארבה, ושעת משבר, כנראה, קרובה לבוא. אנחנו עומדים על המשמר ומרבים זהירות. הביבליו תיקה שלנו “דביר־מדע” תעמוד, כנראה, איתן, לפי שאינה בגדר התחרות. ביחוד יש לנו סדרה של ספרים יפים מאד בשביל הביבליותיקה הבאה. ואולם בזו של “דביר־לעם” נצטרך, כנראה, להצטמצם. אנחנו נמשיך רק את גמר הקלסיקים, שיצטרפו לביבליותיקה חדשה, שתהא מחוסנת במקצת מפני התחרות. סוף סוף אין ספרי מנדלי, י.ל. גורדון וכיו"ב (בזמן האחרון רכשנו גם את שניאור) סחורה עוברת לבטלה, והכל צריכים למרי חטיא.

ודאי ידוע לך, כי רכשנו לנו מיד שנקר, בעל ה“לודזיה”, מגרש נאה ובנין גודל ומרֻוח, שהולך ומתקן ומשתכלל לצרכי ה“דביר”. אמנם העמסנו עלינו עול חדש, אבל ההזדמנות היתה טובה מאד ולא חפצנו להחמיצה. סופו של עול זה להביא לנו רוחה. בבית דירתנו עכשיו צר לנו המקום, ועלינו ל“התרחב” בעל כרחנו. תנאי הקניה הם נוחים מאד ובהתאמצות קלה נעמוד בהם.

המשא הכבד ביותר המעיק עלינו עד עכשיו והמכריע אותנו עד לעפר הוא החוב הגדול הרובץ עלינו, והרבית האוכלת את יגיענו והמוצצת את דמינו. אם לא נמצא עצה כנגדו, מי יודע אם נוכל לעמוד. האמנם אין תחבולה? אתה היחידי, אשר תוכל לחלץ אותנו מן הצרה הזאת. לוּ מצאת איש או חבר אנשים, אשר יואילו לתת לנו במלוה בלי רבית את הסכום הדרוש לסלוק החוב הויית ל“דביר” לגואל ולמושיע, ולכלנו תהי הרוחה. על אף כל הפגעים ועל חמתם רואה אני עתידות טובים ל“דביר” והם לא יאחרו לבוא, לוּ אך תסיר מעלינו את מלאך המות ההוא. “דביר” בעצמו כבר הוא בריה חיה, שיכולה לעמוד על רגליה ולהתקיים בכח עצמה, אבל החוב והרבית הם המכלים את כחה. הלא תנסה את כחך אך הפעם.

בודאי שמעת כי נותחתי בברלין, ואולם הנתוח היה יבש ובאפס דמים. עתה רוח לי הרבה, אבל רפואה שלמה לא נתנה לי, ועדיין יש לחוש מפני רצידיב. גם באשתי גלו הרופאים לקותא פנימית ־ ־ ־ והיא נוהגת בדיאטה חמורה.

וידידנו ר' יצחק גולדברג נתיבל בינתים, במלאת לו שנות שיבה. כל ידידיו השתדלו להנעים לו את יום שיבתו וישפכו עליו עתרת אהבה וברכה. ואולם אין בכל אלה לרפא את מחץ לבבו, לב אב אומלל60. לבי לבי לו.

ולמתי תאמר לשוב? היש תקוה מן הסוכנות61?

אם תראה את הברק וביצים ברכם בשמי לשלום ואמור להם כי בלי עליהם. ברקוביץ לא כתב לי אף תמונת אות.

בנך בוריס עובד ב“דביר” במקצוע המלון ובפרסומו בחריצות. _ _ _

ושלום לך בשם אשתי.

אוהבך


א’קסד

תל אביב, 19 לפברואר 1930 (כ“א שבט תר”ץ).

לכבוד האגודה הציונית להתעמלות “ביאליק”, סלוניקי.

אדונים נכבדים!

התענגתי לשמוע על דבר אגודתכם הציונית הקימת בסלוניקי והעוסקת בתרבות הגוף והרוח גם יחד, ואני מברך אתכם ואת מפעלכם בהצלחה.

בימינו אלה, ימי ההתעוררות הגדולה של כל תפוצות הגולה, על אחינו בחו"ל, וביחוד על הקרובים לארצנו, מוטלת החובה לעמוד על משמרתם באמונה ולהתחזק במעוז היהדות, להפיח רוח אהבה בכל קדשינו ולגדל לנו דור איתן ואמיץ, אשר ירים את נס התחיה והגאולה ברמה, ויעמוד נכון תמיד לעזרת העם ולתקומתו.

היו ברוכים לה' ולעמכם.

בברכת הצלחה

המוקיר את פעלכם


א’קסה

תל אביב, 19 לפברואר 1930 (כ“א שבט תר”ץ).

ב. קוזניץ, סטוֹלִין.

ילדות יקרות!

מכתבכן נתן שמחה בלבי בראותי, כי לבבכן לארץ אבות וגעגועיכן עליה. מי יתן והיה לבבכן זה כל הימים, וזכרתן את הארץ, אשר אליה נשואות עיני כל ישראל מן העולם ועד העולם. ואולם בעודכן רחוקות מן הארץ התקשרנה אליה על ידי תורתנו, שפתנו וספרותנו, כי הן חיינו ואורך ימינו.

היינה ברוכות לה'.

בכבוד רב


א’קסו

תל אביב, 26 לפברואר 1930 (כ“ח שבט תר”ץ).

(תרגום מאידית)

לכבוד מר רוזנפלד, ניו־יורק62.

יונה רוזנפלד היקר!

את ספרך קבלנו, ורבניצקי קורא בו בחשׂק רב. הוא בוחן ובודק אותו מכל צד63, ונראה מה תהיינה התוצאות.

לפי שעה אנו שולחים לך את שתי התמונות, היינו: את הצִלומים. שתיהן אינן גרועות כלל. שלש הקרחות שלנו זורחות כשלש שמשות בבת אחת. יש בהן כדי לעַוֵּר את העינים. כל אחד מן השלשה רואה, כרגיל, כי פרצופם של האחרים עלה יפה מפרצופו. אבל פרצופך אתה עלה באמת יפה בשתי התמונות. אשתך הקטנה תשבע נחת בהביטה אליך. היא תתמוגג. וביחוד עלו יפה שלש העניבות שלנו. מה אתה אומר לעניבות האלה? עניבות ואין בלתן! שלום־עליכן היה מוסיף ואומר: “עניבות מארץ העניבות”. ואכן התבונן־נא וראה: עניבה אחת, ושלי היא, לבנה היא עם נקודות שחורות, והשניה, שלך היא, שחורה עם נקודות לבנות. ולרבניצקי שוב עניבה, שעיני בן־בקר לה. וכל שלשת הטרזנים מחייכים. בעצם מחייך רבניצקי בשתי התמונות. ואף אתה, יונה רוזנפלד, מחייך, אבל קצת פחות, ואני מחייך רק כשפני נטויים לצד, אבל לא כשהם גלויים לעיני המסתכל. בקיצור: שתי תמונות יפות, ורשאי אתה לשים את שתיהן במסגרות ולתלות אותן על פני הקיר במקום נכבד. יראו החברים האמריקאים ויתפקקו.

ידידך

רבניצקי, אשתי ואני דורשים בשלומך ובשלום אשתך.


א’קסז

תל אביב, 26 לפברואר 1930 (כ“ח שבט תר”ץ).

לכבוד מר מ. מבש"ן, ירושלים.

קבל בזה תודתי על הערותיך לשירי רשב“ג כרך ראשון. בשני מקומות כונת אל האמת, שכן נמצאו כהגהותיך גם בקצת נוסחאות חדשות של כתבי יד, שהגיעו ביתנים לידינו. מקצת מהגהותיך נפסלו, ג”כ על יסוד נוסחאות מתוקנות, שהגיעו לידינו אחרי צאת הספר. וקצת מן ההגהות מתקבלות על הלב ונשתמש בהן בספר האחרון. ומי יתן והיה לבבך לעבור גם על יתר הכרכים, אולי יגלה אלהים את עיניך לראות את אשר העלים מאתנו, ויברכוך טובים.

שאלת ספרך עוד לא קבלה פתרון, ועדיין הדבר תלוי.

בכבוד רב ובברכת תודה

ח.נ. ביאליק


א’קסח

תל אביב, 28 לפברואר 1930 (ל' שבט תר"ץ).

לכבוד מר א. ראובני, ירושלים.

א.נ.

בימים הקרובים אכניס את הצעתך בישיבת ההנהלה של ה“דביר” ואת ההחלטה אודיעך.

כשאני לעצמי אינני בטוח אם ספרך, הדן בענינים ספיציאליים64, ושהוא לפי צורתו ותכנו דבר מחקר יבש, יסכון בשביל סדר הספרים “דביר־מדע”, היעוד לקהל הרחב. בכל זאת נעיין בדבר.

את מאמרך על דבר “בני לוט”65 קראתי בזמנו, ונהניתי. תמהתי לראותך יורד במחקרים כאלה לפני ולפנים ומצרף צרופים מסובכים מני קדם כזקן ורגיל, אף כי לא אכחד ממך, כי לבי נוטה לחשוד במחקרים מסוג זה, אם הם נעשים לא ע“י מומחים ממש, אלא ע”י אנשי חוץ. סוף סוף יש כאן קשירת נימה בנימה וסכנת המכשול גדולה. ואף על פי כן מי יודע? כבר שנו חכמים: “אל תהי מפליג לכל דבר”66.

על ספריך, אשר הואלת לתתם לי ־ היה ברכה. שמח אני על הגזם שלך, אשר עשה כנפים. חושב אני כי רק דרך גוזמא אמרת “זחל”. גם בראשיתו לא “זחל”, אלא נתר. ולמה תוציא דבה על מעשה ידיך?

את הפואימה “על ירדן־יריחו”67 אני רואה בפעם הראשונה. לא ידעתי, כי כחך גדול גם בשירה חרוזה.

בכבוד רב


א’קסט

תל אביב, 28 לפברואר 1930 (ל' שבט תר"ץ).

לכבוד מר ש.ח. קוק, תל אביב.

ידידי היקר!

הנני מאשר בזה בתודה את קבלת מאמרך: “מרכז קראי וכו'”. כמעט כל השערותיך במאמר זה קולעות אל נקודת האמת, ודי בנקודה אחת של אמת להשיב נפש.

בתודה ח.נ. ביאליק


א’קע

תל אביב, 1 מרץ68 (א' אדר תר"ץ).

לכבוד מר ז. שניאור, פריז.

שניאור היקר!

על הבת “מזל טוב” בשמי ובשם אשתי. במחלוקת שבינך ובין היולדת69 אין אני רוצה להכניס את ראשי. כשאזכה־אראנה (את הבת) אחרי מלאות לה 17 שנה, ואז אכריע לצדך או לצד האם.

את ספרך “שקלאווער יודען”70 קבלתי והוא עובר עכשיו מיד ליד. מיד אשתי ליד חותני, ומיד חותני ליד חותנתי. וכולם מלקקים את האצבעות ואת השפתים. בימים האלה יעבור סוף סוף לידי, אקרא ואראה. במקצת נודע לי מעט מתכנו על פי אשתי. היא מלאה התפעלות.

ועתה אל העסק. דברתי עם בעלי המשרד, ונתבררו לי הדברים האלה: לשנות את התנאי בדבר קובץ שירי הילדים שלך ־ אי אפשר. המשרד הגיע עד קצה גבול האפשרי (לפי מצב השוק עכשיו). החשבון של ההתקשרות בנוי כולו על סכום של אלפַים אכסמפלרים, שחצים שלמים וחצים מחברות מחברות.

אתה מרוחק עכשיו מן השוק, ואינך יודע את תנאיו, אלה הקרובים אל ה“חלל” יודעים, כי רק בצורה זו יש תקוה למכירה כל שהיא, ואם יצא הספר כולו שלם ־ יהיה נידון לגניזה ארוכה. עליך להתאמץ, איפוא (לטובתך, לטובת הספר ולטובת המו"ל), להוציא את ספרך דוקא בצור המדוברת בכתב ההתקשרות. בענין זה יש עוד הצעה אחת מצד המשרד, שתדפיס לפי שעה רק אלף ספרים שלמים ואת האלף השני, מחברות מחברות, ידפיס ה“דביר” עפ"י המטריצים שלך, שתמציאם לו. אבל מסופקני, אם הצעה זו נוחה לשני הצדדים, ואם תתקבל על לבך. אין טוב, איפוא, לכולנו, כי אם להחזיק בהצעה הקודמת. ואל תשים לב לעודף הקטן של המחיר, אין בו כדי להכריע.

בדבר הפורמט של יתר ספריך (לעם ולא לבני הנעורים) יש להתאימו לפורמט של הבבליותיקות “דביר־לעם”, שבתוכן עתידים ספריך להכנס. פורמט זה הוא גדול קצת מזה של “במיצר”71. כשתגיע שעת “במיצר” לצאת על ידך במהדורה שניה ־ אפשר להרחיב את שולי העמודים הפנויים ולהעמיד גם אותו על הפורמט המוגדל. ואולם את ספריך לבני הנעורים נתאים לפורמט של “במיצר”, כרצונך, שהוא גם קרוב לפורמט של הספריה “לבני הנעורים” שלנו.

בגליון ששלחת לי לדוגמא, ראיתי את שירך “חורור”, עמוד אחד, ועוד שלשה קטעים משלשה שירים אחרים. מובן מאליו, שכולם נחמדים. ־ ־ ־

ושוב “מזל טוב” לך ולאשתך.

שלך

נ.ב לפי ההתקשרות אתך, עליך לתת השנה 2 ספרים לשירה, 2 ספרי פרוזה ו ־ 2 ספרים לבני הנעורים. האם ה' וז' שברשימתך, שניהם שייכים לבני הנעורים? על כל פנים, טוב תעשה אם תתן לנו את שמות שני הספרים לבני הנעורים, כי אנו עומדים להכריז בקרוב חתימה על הספריה הזו, ודרושים לנו שמות.


א’קעא72

תל אביב, 2 למרץ (ב' אדר תר"ץ).

לכבוד הד"ר יוסף מרקוס, ניו־יורק.

ידיד יקר

על העתקת הקטע של סדר העבודה (“השמחה והעלץ” וכו') לרשב"ג ־ היה ברכה. בידינו לא היה עד עכשיו העתק קטע זה, ואנחנו נתנהו בספר האחרון כהוספה ליתר הקטעים של סדר העבודה. החרוזים “לא ארמון” וכו' נמצאים בקובץ שלנו, ובהעתקתך נפלו שגיאות.

שואל אתה למה לא פרסמנו את הפיוט “אשחרך אלי בעד קהלי” בשלימותו. שיננא, איך נפרסם אם לא המצאת לנו אלא את הקטע הזה הנמצא בספרנו? בתוך ההעתקות, ששלחת לי, לא נמצא, כמדומה, הפיוט הזה בשלימותו. אם תשיגהו בבקשה להמציאו לידי.

בהערותיך נשתמש, כמובן. אנחנו מקבלים בתודה ובברכה כל הערה נכונה מאת מי שהוא, וכל שכן ממך. את מאמר בקרתך שיבוא ב J.Q.R תואיל להמציא לי בזמנו, ואשמח על דבריך

המקור החדש של שירי רשב"ג, שרמזתי עליו, נמצא בידי מר שוקן בברלין, ולפי דבריו יש שם כמאה שירי חול חדשים. עד היום לא הצלחתי להציל מפיו לא “הן” ולא “לאו” בנוגע למתן רשות להשתמש במקור זה. הן ולאו ורפיא בידו. אוי לנו ואוי לספרותנו מן הקולקציונרים.

על טרחך בדבר הספרים, ששאלתי, להמציא לי ־ היה ברוך. עדיין אני יושב ומחכה להם.

מספורי73 באו ב“מאזנים” רק פרקים אחדים. מבקש אני איזה מאסף לשים בו את הספור כלו בבת אחת. חס אני עליו לפרקו. הוא יחזיק כשלשה גליונות דפוס, וכמדומה שהוא נסיון חדש בספרותנו.

הערתך בדבר השבוש בשיר “התִלאה מנשוא”74, בשורה 30: ולוּ תחת ואלוּ, היא נכונה. הטעות היא טעות הדפוס, וכבר עמדנו על זה בנוספות להערות ובאורים שתבאנה בספר אחרון.

חברי רבניצקי אומר לך שלום וברכה.

ידידך הנאמן ח.נ. ביאליק

נ.ב יגעתי ומצאתי. הפיוט, “אשחרך אלי” נמצא בין הצלומים שלחת אלי, ואולם צלומו מטושטש מאד, ואי אפשר להציל מתוכו שורה חדשה נוספה על החרוזים שהדפסנו. הצלום נעשה עפ“י כת”י אדלר 3827. נס נא אתה להעתיק שוב עפ“י גוף הכת”י, אולי תציל מה שהוא. ויש להעיר, כי בצלום הנ“ל בראש הפיוט רשום: “לר' שלמה אלסנגארי ז”ל”, ואם כן יש לפקפק ברשב“גיותו. וכן נראה גם מסגנון הלשון, אבל ברשימת הגניזה של ניבויאר נזכר גם פיוט זה בתוך פיוטי הרשב”ג, וצ"ע.


א’קעב

תל אביב, 2 למרץ 1930 (ב' אדר תר"ץ).

לכבוד הד"ר יעקב קלצקין, ברלין.

יקירי!

היום צויתי לשלוח אליך כרך ראשון משירי רשב"ג, החסר לך, ובודאי תקבלהו בקרוב. הואילה לאשר את קבלתו.

בדבר חשבונך כבר כתבתי לך, ומאד אחזיק לך טובה אם תואיל לפנות בענין זה אל המשרד.

בדבר השגת החתימות75 אין להתרשל. הצעקה עולה עד לשמים, אין לחשות.

שלך ח.נ. ביאליק

נ.ב. הגיעה שמועה, כי הדפסת הכרך השני של האנציקלופדיה העברית נמסרה לוורשה. האמת הדבר?


א’קעג

תל אביב, 9 למרץ (ט' אדר תר"ץ).

לכבוד ד"ר י.ל. מגנס, ירושלים.

אדוני היקר!

הנני נמצא הפעם תחת הרושם החזק של הספר “גולה ונכר”, חלק שני, שיצא עתה מבית הדפוס, ואני גמרתי לקראו קריאה שניה. לדעתי זה הוא ספר גדול שלא היה כמוהו בישראל זמן רב. עוד שני חלקים עומדים לצאת. בארבעת כרכיו יקיף הספר את כל הפרובלימות היסודיות של גורל ישראל בעמים מיום צאתו בגולה ועד היום הזה. הוא גם מנסה לראות עתידות ולהתוות מסלולים, והכל מתוך תפיסה עמוקה ורחבה, שאין ספרותנו בזמן הזה רגילה בה. הנני מסב את תשומת לבך לספר הנפלא הזה, ואני יועץ לך להפנות לקריאתו. מובטחני, שתחזיק לי טובה על כך. מה מאד הייתי חפץ לראות איש רחב דעת ועמוק תבונה כבעל הספר הזה בתוך כתלי האוניברסיטה. שנים שלשה אישים כמוהו יש בכחם להביא בתוך האוניברסיטה רוח חיים חדשים ולתת פנים חדשות לכל מהלך ההשכלה והמדע העברים. שמור בזכרונך את שם בעל הספר; יחזקאל קויפמן. לבי אומר לי, כי נמצא גואל למחשבה העברית.

בכבוד רב


א’קעד

תל אביב, 9 למרץ 1930 (ט' באדר תר"ץ).

לכבוד בית מדרש לחכמת ישראל, ניו־יורק.

א.נ

הנני מאשר את קבלת הספר השני: “גנזי שכטר” ־ קטעים מכתבי הגאונים לפרופ' לוי גינצבורג, אשר הואלתם לשלוח אלי בחבתכם, וקבלו בזה את תודתי הנאמנה. הספר הוא אוצר כל טוב וברכה. מבואותיו של הפרופ' גינצבורג מאירים עינים. היו ברוכים כולכם על הגאולה אשר תביאו לגנזי נסתרות להוציאם מאפלם לאורה.

בכבוד רב

נ.ב. מאד ינעם לי לדעת מה הם הספרים מספרי ה“דביר” היוצאים על ידינו, הרצוים לכם להשכינם באוצר־ספרכם, ואשמח להמציאם לכם.


א’קעה

תל אביב, 9 למרץ 1930 (ט' אדר תר"ץ).

לכבוד ד"ר גרשם שלום, ירושלים.

יקירי!

קבל בזה את תודתי על מחברתך הנחמדה: “פרנץ רוזנצווייג”76. עוררת את תאבוני להכיר את האיש המופלא הזה, את רוזנצווייג ז“ל, עפ”י ספריו. אם יבוא דבר זה לידי לא אחמיצנו.

ושלום לך


א’קעו

תל אביב, פ למרץ 1930 (ט' אדר תר"ץ).

לכבוד מר מ. מבש"ן, ירושלים.

א.נ.

הנני מאשר בזה בתודה את קבלת יתר הערותיך לשירי רשב“ג, וכמובן לא נמנע מלהשתמש באלו הטובות בעינינו, ונזכיר עליהן שמך. והנני להעירך, כי בטרם תבוא להגיה, עליך לעיין לא רק בהערות ובאורים שלנו, כי אם גם בנוספות להן בסוף הספר, ואולי תמצא שם כי קדמנוך במקצתן. אגב, הגהתך בשיר קמ”ד77, שורה 12: “ואני כיבמה בלא רוק”, מכֻונת אל האמת, כי כן כתוב מפורש בגוף המקור, שהגיע לידינו ממנו העתק נקי אחרי צאת ספרנו, וכבר נרשמה הגהה זו אצלנו, עפ"י המקור. וכן המלה “וחכם”78 כתובה שם.

אנחנו נחזיק לך טובה את תואיל לעבור גם על יתר החלקים ולהעיר את הערותיך.

בכבוד רב ובברכת שלום

ח.נ. ביאליק


א’קעז

תל אביב, 9 למרץ 1930 (ט' אדר תר"ץ).

למר _ _, כאן.

שלום וברכה!

אכן התרגזתי מאד79. מדבריך יוצא, כי את זכר ה“שמעק טאבאק” הבאתי לפני הקהל באמת ובתמים, כעדות נאמנה לחוש הריח של היהודים, ואת ההצעה בדבר מכירת ה“כבוד” של זלוף בשמים כהצעה של ממש. ואולם אם נמצאת בין השומעים, הלא ידעת, כי הדברים נאמרו על ידי מתוך לגלוג והתול קל ואין מסרסים דברים, אפילו לשם קריקטורה מתוך חבה. ועוד אחת; אינני אוהב לראות את שמי נשוא בעתון לשוא, וביחוד מתוך פמיליריות, שאינה הולמת לא את ה“נושא” ולא את ה“נשוא” ולא את המקום. בחיי הפרטיים איני מקפיד על כך ביותר, אך לא בספרות. אני לא הייתי מרשה זאת לעצמי לא ביחד לשום אדם אחר ולא ביחס אליך. ואת אשר אינני עושה לחברי ־ שנוא גם עלי.

ובזה נגמר הענין.

ושלום על ישראל ועל סופריו וכותביו.

בכבוד


א’קעח

תל אביב, 9 למרץ 1930 (ט' אדר תר"ץ).

לכפר ילדים, גבעת המורה.

ילדים יקרים!

קבלתי את שתי המחברות מעשה ידיכם. ריח השדה עולה מהן, ויהי רצון, כי בכם הריח הזה ולא יפוג מנפשכם כל ימי חייכם.

ידידכם


א’קעט

תל אביב, 10 למרץ, 1930 (י' אדר תר"ץ).

לכבוד ד"ר יוסף מרקוס, ניו־יורק.

ידידי היקר!

היום קבלתי את הספר השני מ“גנזי שכטר”: קטעים מכתבי הגאונים לר' לוי גינצבורג, והנני נותן לך בזה את תודתי על טרחתך. חמרא למריה וגו'. קורא אני בספר זה וקופץ מענין לענין ועיני לא תשבענה. אוצר יקר. המבואות של גינצבורג מאירים עינים. יהי חילו ברוך. מאד אחזיק לך טובה, אם תואיל להודיעני מה שלומו. חרד אני לבריאותו. אינך יודע עד כמה נתחבב עלי האיש החכם היקר הזה.

עבודתנו בסדור הנוסחאות והתקונים לכל כרכי הרשב“ג הולכת וקרבה אל קצה. בעוד שנים שלה שבועות נמסור את הספר לדפוס. חלק זה יהיה כולו מלא עינים כמלאך המות, אבל דוקא הוא יאיר עינים בנוגע להבנת כמה שירים לקוים ומשובשים של רשב”ג, ויחזיר נשמות לפגרים מתים.

במכתבי הקודם80 כתבתי לך קצת דברי תוכחה. לא נתכונתי לפגוע חלילה בכבודך, אבל נפשי סלדה בראותי, שחושדים אותנו במה שאין בנו. זהיר אני כל ימי, אפילו בדברי חול, במדה זו של אמירת דבר בשם אומרו ומדקדק אני בה כחוט השערה. היית צריך להרגיש בכך מתוך כל שורה ושורה של הערותינו וביאורינו לשירי רשב"ג, ומעולם לא פללתי כי ימָתח עלי חשד כזה מצד מי שהוא, וכל שכן מצדך אתה, והוא אשר ציערני ביותר.

את יתר הספרים אשר שאלתי ממך להמציאם לי עדיין לא קבלתי. ועתה אני מוסיף להטרידך בבקשה להמציא לי גם את המחברת של “תשובות ר' סעדיה גאון לחיוי הבלכי”, הוצאת דוידסון81. המחברת דרושה לי. את שכרך תזקוף עלי.

והנני ידידך ואוהבך

ח.נ. ביאליק

נ.ב. הפיוט על פי כת"י אדלר 2755, ששלחת אלי באחרונה, הוא בלי ספק לפיטן ששמו שמואל הקמחי, שכן יוצא שמו בראשי תיבות של הרפרן: “שופכי מען” וכו‘, עי’ שם.


א’קפ

תל אביב, 10 למרץ 1930 (י' אדר תר"ץ).

לכבוד קרן ישראל מץ, ניו־יורק.

א.נ.

מסרתי למר י.גרינפלד גם את ההמחאה, שהיא לדבריכם האחרונה. ה“בשורה” הזאת לא נעמה כמובן לישיש, וכדאי היה להמשיך לו את תמיכתו עוד זמן מה. נשקפת לו תקוה כי אחרי שנים שלשה ירחים ימצא מקום להשתכר קצת, ועד כה וכה ממשמשים ובאים ימי הפסח והפסקת התמיכה באה שלא בזמנה.

נגזרה עלי גזירה להעשות שתדלן. במחננו יש עוד סופר וחכם ישיש אחד, ידוע בודאי גם לכם, על פי ספריו ומאמריו. הלא הוא מר _ _. אף הוא נצרך לתמיכה. אולי אפשר לקצוב גם לו מכסת כסף, ולוּ גם באופן זמני.

אינני מסופק כי הקרן הביאה ומוסיפה להביא רב ברכה. יהי מיסדו ברוך ומבורך שבעתים על החסד אשר עשה לסופרי ישראל, העזובים והמדוכאים.

בכבוד רב ובברכת שלום

ח.נ. ביאליק


א’קפא

תל אביב, 18 למרץ 1930 (י“ח אדר תר”ץ).

ידידי ר' בנימין!

קבלת השבת ב“אהל שם” עדיין לא נתגבשה צורתה. נראה אחרי זמן מה איך יפול דבר.

מכתבה של הגב' לוי נמצא בידי הזקן ספיבק. כשאראנו ואני לא אשכח אמסור לו את בקשתך.

נאומי לא נרשם, לא כולו ולא מקצתו, ואני בעצמי איני נוהג לכתוב את דברים שבע"פ שלי, לא לפניהם ולא לאחריהם.

עם מר ברנשטין דברתי בדבר מודעות “דביר” ב“ההד”82, אני חושב, שמעתה יתן את דעתו על הדבר.

בדבר הועידה לאגודת הסופרים ־ איני יודע מה אומר לך. הלא ידעת, כי אני הנני מחוץ לועד, ואינני מתערב בשום דבר.

את שנת ה“מאזנים” יש לגמור בכבוד, ולא טובה בעיני הסתלקותך ברגע האחרון. כך עשתה דלילה לשמשון _ _ _83. לא כך עושים לבני לויה. עליך לתת, ודוקא דבר טוב, משופרי דשופרי, בשביל שני הנומרים הקרובים.

ידידך


א’קפב

תל אביב, 18 למרץ 1930 (י“ח אדר תר”ץ).

לכבוד ב.מ. לוין, ירושלים.

ידידי היקר!

היה ברוך ומבורך לי על “משלוח המנות” אשר הענקת לי בשנה הזאת, בשלחך אלי את “גנזי־קדם”84, ארבע מחברות בכרך אחד. עברתי בנשימה אחת על כך המחברת הרביעית, ומצאתי גם אותה מלאה טוב וברכה. תבורכנה ידיך.

בידידות נאמנה


א’קפג

תל אביב, 18 למרץ 1930 (י“ח אדר תר”ץ).

לכבוד מר שלום שפירא, פירט.

שלום, שלום!

מכתבך הצפַתי זעזעני. זכרתי את ימי נעורי ואת ימי בדידותי גם אני, ויצא לבי.

מחברתך תמצא את תקונה באלה הימים85.

יהיה אלהים עמך

שלך ח.נ. ביאליק


א’קפד

תל אביב, 18 למרץ 1930 (י“ח אדר תר”ץ).

יקירי אברהם הֶשל!

שמחתי לראות את בכורי שירתך מובאים לפני הקהל בטנא טהור ב“צוקונפט”.

את שיריך החדשים קראתי וראיתי כי לא טעיתי בך. הפגימות המעטות שיש למצוא בשיריך כה וכה תתוּקַנָּה מאליהן. סוף סוף עדיין מתחיל אתה. לטש את עטך, אך אל תחדדהו יותר מדי, פן ישבר.

והנני מפה לגִדוּלך והמאמין בך


א’קפה

תל אביב, 18 למרץ 1930 (י“ח אדר תר”ץ).

לכבוד הרב החכם, החורז מרגליות, ר' נ.ש. ליבוביץ, ניו־יורק.

ידידי היקר!

קבל בזה את ברכתי ותודתי הנאמנה על “פניני הזהר”86, אשר הואלת לשלוח אלי “משלוח מנות”. שמח אני לראותך עומד על משמרתך כתמול שלשום ללקט פנינים מאשר הם שם, ולחרוז אותם מחרוזות מחרוזות ולעשות ציצים ופרחים לספרותנו. יהי כחך ברוך. אַנְתְּ הוּא קָדוֹחָא, אַנְתְּ הוּא חָרוֹזָא87.

ידידך המברך אותך בשיבה טובה

והמוקיר את עבודתך מאז ח.נ. ביאליק


א’קפו

תל אביב, 18 למרץ 1930 (י“ח אדר תר”ץ).

לכבוד הד"ר משה זאב לוינזון, ברוקלין.

אדוני היקר!

ספרך על הנביא אליהו88 הגיע לידי, ואני נותן לך בזה את תודתי עליו. אליהו הנביא, זכור לטוב, יזכור בודאי גם לך לטובה את עמלך להעיר ולעורר את זכרונו בעולם המדע, וגם אני אזכרך לטובה תמיד, כי זכרתני ותפקדני במתנתך הנאה.

לוּ הוספת על עבודתך עוד פרק או פרקים על אליהו הנביא בפולקלור העברי, כי עתה היתה עבודתך שלמה.

בכבוד רב ובברכת שלום

ח.נ. ביאליק


א’קפז

תל אביב, 18 למרץ 1930 (י“ח אדר תר”ץ).

לכבוד הרב ר' שמואל לוין, זברז'.

רב נכבד!

קבל בזה את תודתי על “משלוח מנות” ששלחת לי. רואה אני, כי חילך לאורייתא, וכחך רב לך גם בהלכתא למשיחא89. מי יתן ויבוא מטהר ומצרף להסיר מאתנו כל הסיגים וכל הבדילים. אמן ואמן.

בכבוד רב


א’קפח

תל אביב, 18 למרץ 1930 (י“ח אדר תר”ץ).

לכבוד מר ישראל אורטנפלד, פרנקפורט.

א.נ.

הרעיון המרכזי של השיר “המתמיד” נעוץ בבתים האחרונים, ובעיקר בבית האחרון90. דוק ותמצא.

בכבוד רב


א’קפט

תל אביב 18 למרץ 1930 (י“ח אדר תר”ץ).

לתלמידי המחלקה השלישית בפזרדז’יק.

ילדים יקרים!

שמחתי לשמוע, כי יש לי קוראים נחמדים כמוכם בעירכם. למדו את שפתנו, הכירו לדעת את ספרותנו, וידעתם את עמכם ואת כל המוצאות אותו בעבר ואת כל תקוותיו לעתיד, וכאשר תגדלו יצאתם גם אתם במערכות ישראל ללחום את מלחמתו ולבנות את ביתו בארץ אבות, בתוך כל אחיכם החלוצים הגבורים.

ידידכם ואוהבכם מרחוק


א’קצ

תל אביב, 28 למרץ 1930 (כ“ח אדר תר”ץ).

לכבוד מר נחום סוקולוב, לונדון.

ידידי הנעלה!

היה ברוך לי על מחברתך “האני הקבוצי”91, אשר הואלת בטובך לשלוח לי במתנה. את פרקי המחברת האלה קראתי בשעתם, בזמן הדפסתם ב“הדאר”, ונהניתי הנאה מרובה. במחברת זו אני מוצא, כמדומה, גם דברים נוספים חדשים, ויישר כחך.

בברכת שלום לך ולבתך הכבודה

ידידך


א’קצא

תל אביב, 28 למרץ 1930 (כ“ח אדר תר”ץ).

לכבוד מר נ.ש. ליבוביטש, ניו־יורק.

ידידי היקר!

ימים מספר אחרי בוא לידי “פניני הזהר”, לקט ידך, הגיעתני גם מסכת צלמך, היא הטבלית הקטנה, שחקוקה בה דמותך וחותמתך בצרוף הכתובת הנאה מתוך שירת ר' יהודה הלוי. ואני מביע לך את תודתי על קורת הרוח, שגרמת לי במתנתך הנוספת הזאת. הטבלא מונחת על שלחני על גבי הנירות, מעין מכבש, ואני מזין עיני בפני הארי שלך. באי חדרי, שעינם נתקלת בפרצופך, רואים את פניך כפני קרל מרכס, וחושדים אותי במה שאין בי, בסוציאליזמוס ר"ל, אבל כשהם רואים את חותמתך וכתבתך דעתם מתקררת.

ויהי רצון שאראה בקרוב בשלישית גם את פניך ממש, לשמחת ידידיך ומכבדיך, שבתוכם אמנה גם אני.

בידידות נאמנה

נ.ב משער אני, כי אמתחתך מלאה וגדושה כתבים ותעודות וכיוצא בזה מהני מילי מעליותא, הראויים לבוא ב“רשומות”. אולי תפנה למשמש בכתביך ולחלוק מהם מנה יפה גם ל“רשומות”, כרך ז', שאנו נגשים עכשיו לסדורו, ותברכך נפשי ונפש אוהבי דבריך.


א’קצב

תל אביב, 28 למרץ 1930 (כ“ח אדר תר”ץ).

לכבוד מר דוד אומנסקי, גניגר.

א.נ.

את החגים אין בודים מן הלב92. כבר נסה ירבעם לעשות כזאת ולא הצליח. אפשר ל“נסח” ול“סגנן” קצת את החגים, אבל לא לברוא יש מאין. החג הוא ענין של יצירה קבוצית, שמשתתפים בהכחות ויסודות מרובים ושונים: הדת, המסורת, ההיסטוריה, האמנות, הטבע, וכו' וכו', וכשם שאין כותבים שירים טובים על פי הזמנה והדרכה או ע"י שליח, כך אי אפשר להזמין חג או טכס של חג. החגיגיות הנאמנה יוצאת מן הלב ובאה לעולם ברוח הקודש, ואם זו אין לה מה תועלנה לך עצות מרחוק. עצתי האחת היא: חוגו את חגי אבותיכם והוסיפו עליהם קצת משלכם לפי כחכם ולפי טעמכם ולפי מסבתכם. העיקר שתעשו את הכל באמונה ומתוך הרגשה חיה וצורך נפשי, ואל תתחכמו הרבה. אבותינו לא נמאסו עליהם שבתותיהם ומועדיהם, אף על פי שחזרו עליהם כל ימי חייבם כמה וכמה פעמים בנוסח אחד. הם מצאו בהם על פעם טעם חדש ואתערותא חדשה. ויודע אתה מפני מה? מפני שהיתה בהם לחלוחית וברכת החג שכנה בנפשם. אלה שאינם מוצאים טעם בחגים ובמועדים, סימן שנפשם ריקה ותוכם חול, ולאלה אין תקנה.

בכבוד רב ובברכת החג הקרוב


א’קצג

תל אביב, אדר תר"ץ, תל אביב.

(לצייר אהרון הלוי)

ידיד יקר.

דעתי נוטה בהחלט שתשהה בארץ מגוריך93 עוד שנה ושנתים, ותשתדל לאסוף מעט כסף עד כדי חמש מאות לירה. יש תקוה כי השנים הקרובות בא"י תהיינה שנות ברכה לבנין הארץ, והסוכנות תברא תנאים נוחים מאד לאַפשר לבעלי אמצעים מצומצמים להתבסס בארץ, ואם תבוא אחרי שנתים וצרור הכסף בידך ־ אין ספק אצלי תמצא לך פה מקום עבודה ותתבסס יפה במהרה. אל לך איפוא לחפוז ביותר. התגבר על געגועיך עד עת קץ. עדין לא הגיעה השעה.

האלבום שלך94 מוצא חן בעיני מבינים, אבל המבינים מעטים, וגם הקונים מעטים.

אל נא תתרחק מן הציור. עבוד גם בזה וגם מן האדמה אל תנח ידך. טובים השְנַים.

הדורש שלומך באהבה

ח.נ. ביאליק


א’קצד

תל אביב, 1 לאפריל 1930 (ג' ניסן תר"ץ).

לכבוד _ _, תל־אביב.

א.נ.

מי שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין אל יהא לא עסק עמהם95, והוא הדין בלשון. אינך יודע, כנראה, להבחין בין נחי ע“ו ל”כפולים", ששניהם בבנין פִעֵל באים בצורה אחת (מסובב, מצודד), אבל בבואנו לגזור מהם שמות עלינו להבדיל בין זה ובין זה. אי אפשר לאמר תַּיָף מן תפוף כשם שאי אפשר לאמר סַיָב מן סבוב. בנוגע לצורת חיִט ציִר ותיִר ־ הדין עמך ומותר, גם נאה להשתמש בצורה זו.

במלת פּיָט כבר השתמשו ראשונים ואין בזה משום חדוש וכמו כן שגור בפי העם צורת פַּיִט.

בכבוד

א’קצה

תל אביב, 2 לאפריל 1930 [ד' ניסן תר"ץ].

לכבוד פרופ' ד"ר ישראל דוידסון, ניו־יורק.

אדוני היקר!

על תשובתך מיום ז' אדר הנני מחזיק לך טובה. היא הוכיחה לי, כי מכתבי הקודם לא הצליח להוציא מלבך את החשד המוזר, כאלו השתמטנו בכונה מלהזכיר את שם ספרך ברשימת המקורות. אין זאת, כי אם מטרדתך בעבודתך לא נפנית לקרוא את דברי בעיון הראוי, ואולי באמת לא היו דברי ברורים ומוסברים כל צרכם. אנסה לעשות זאת גם הפעם, ויהי רצון שיועילו דברי עכ"פ עתה לעקור מלבך את הטינא עד תומה.

הכלל שהחזקנו בו בציון המקורות זה הוא: באלו הפיוטים והשירים שנעתקו בידינו ציַנו את כל המקורות שהיו לעינינו ממש, ושהשתמשנו בהם עצמם לשם העתקה או השואה. באלו הפיוטים, שנעתקו ע"י זולתנו, ציַנו את גופי המקורות על פי הוראת המעתיק, אבל בשום מקום ובשום פנים לא ציַנו מקורות, שלא השתמש המעתיק בהם גופם, אתא שנודעו לו שמותיהם בלבד מתוך ספרי שמוש ובעלי רשֻמות. פעמים מצאנו בתים בודדים או קצת שנויי נוסחאות מובלעים בספרי רשומות או ספרים סתם (כגון אצל צונץ ואחרים), ואנחנו השתמשנו בהם. במקרה זה ציַנו גם את אלה בתוך המקורות.

מתוך כך תתורצנה לך מאליהן כל הקושיות, שהקשית במכתבך השני:

א) בסי' ס“ה: “ה' שטופה”96 – את הפיוט הזה העתקנו בידינו מתוך המקורות (הנזכרים אצלנו בהערות ובאורים) זה כשמונה שנים בפרנקפורט (ואני מעיד לי על כך את הפרופ' ר' א. פריימן, שהמציא לי את הספרים). בכרכים הקודמים לא הובא הפיוט הנ”ל רק מטעם זה, שפסלנו אותו בזמנו. ואולם בכרך האחרון החזרנו מקצת גרושותינו ונתנו גם קצת פיוטים מאלו שנפסלו תחלה, וזה אחד מהם.

ב) סי' ס"ט: “וארץ שפל רומי”97 – את הפיוט הזה הואלת להמציא לנו, אתה בעצמך בכתב ידך, ואנחנו הזכרנו בהערותינו את שמך עליו וגם צינו את המקומות, בין אלו שהבאת אז אתה בהעתקתך ובין אלו שנזדמנו לידינו אחרי בוא העתקתך. במקום זה לא השתמשנו איפוא בספרך, וממילא לא נתנה לנו כאן הזדמנות להזכירו.

ג) בספרו של צונץ השתמשנו לפרקים לשם השואה והשלמה של פתיחות וחתימות במקצת מן הפיוטים המקוטעים. פתיחות וחתימות כאלו נמצאות לרוב אצל צונץ, כידוע לך. עיין למשל בסוף הערתנו לפיוט מ"ח בכרך ג‘, חלק ב’ (“שובב כלילי”,98 – חרוז אחרון שהושלם ע"י צונץ). ספרו של צונץ שמש לנו, איפוא, אם כי לעתים רחוקות – למקור ממש, וממילא צוין ברשימותינו כאחד המקורות הממשיים.

ד) אתה אמרת במכתבך הראשון, “שכל המקורות שמהם המציא לכם מרקוס את הפיוטים באו לו מספרי” – ואולם ד“ר מרקוס רשם לנו על יד כל פיוט את המקורות שמהם העתיק, ולפי הכלל שהחזקנו בו, רק אותם היינו חייבים לציין, ואת זה עשינו. אגב, לשם האמת הננו מוכרחים להודיע בזה, כי רק לאחר שכבר נסדר הספר כולו בדפוס הזכיר לנו הד”ר מרקוס במקצת מכתביו את שמך בקשר עם המקורות שבאו לו שמותיהם ומראי מקומותיהם מידך, ואולם בין כך ובין כך לא היה בזה כדי להכריע אותנו לשנות מן הכלל שהחזקנו בו בכל הכרכים, מן הראשון ועד האחרון.

ה) “הרוח שאינה מצויה ביושבי כרכים” אשר אמרת – לא זכינו לדעת מה היא ומה טיבה, אולי תואיל בטובך לפרש את הסתום. ועל ההעתקות שעשית לעצמך ונתתן לנו בעין יפה – אנו מכירים לך תודה נאמנה, וגם הכרזנו על זה ועל כיוצא בזה בכל הקדמותינו לכרכי הרשב"ג. ואשר לספרי הוצאתנו–כאן באמת הדין עמך, אף כי גם בזה היית יכול לדון את חברך לכף זכות. על דעתי לא עלה כי יש את נפשך לראות את הספרים היוצאים על ידינו. ספרי “דביר” הם בני סוגים שונים, רובם ספרי למוד וספרות יפה, ותמיהני אם תמצא בהם חפץ. ואולם יש בתוכם גם כאלה, שבלי ספק ימציאו לך קורת רוח, ומאד מאד אני מצטער על הסיחי את דעתי מן הדבר הזה עד עתה. עדים כל חברי וידידי, כי נוהג אני בעננים אלה עין יפה, אבל יש שהעבודה הקשה מטרדת את הדעת ומביאה לידי שכחה, ועל זה אני מבקש את סליחתך. אשתדל מעתה ותקון את המעֻות.

ו) רשימת המקורות שבאה בסוף ספרנו נערכה עפ“י ציוני המקורות ומראי המקומות, הבאים בהערותינו לראש כל שיר ופיוט. מלאכה זו – בדיקת מראי המקומות והכנת הרשימה על פיה – נעשתה ע”י שליח, וזה לא שם כנראה לב לשני המקומות הבודדים שנזכר שם ספרך, “אוצר השירה והפיוט”, או שלא ראה אותם כראות מקור ממש, מאחר שנזכר דרך אגב ולא כמקור לטכסט, ולפיך לא הכניסם לרשימה, וגם מזכרוננו אנו נשתמטה, כנראה, באותה שעה הזכרת ספרך באותה שני המקומות. איך שהוא שגגה היא, שנתנת תקון בחלק הנוספות, ששם תבוא גם ביבליוגרפיה נוספת, ואל לך, אדוני, לראות שגגה כזדון. וכל שכן שלא צפיתי לשמוע מפיך דברים על דבר “קומפלימנט ריק” וכיו"ב. דברים מעין אלה אינם ראויים לא לאומרם ולא לשומעם. הנני מאמין, כי גם דברים אלה במכתבך אינם בלתי אם פליטת קולומוס ושגגת שפתים, שאם לא כן, – בכל הכבוד אשר ירחש לבי לך ולעבודתך, – לא היה מכתבי זה יוצא מתחת ידי ומגיע לידך.

והנני המוקיר אותך ואת פעלך בלי לב ולב

נ. ב. מכתבי לידידי היקר והאהוב ד“ר מרקוס כתוב לא באירוניה, כדבריך, אלא באמת ובתמים. יודע אני להוקיר את הד”ר מרקוס, אותו ואת עבודתו הנאמנה, כמוך, ובכל זאת, או משום זאת, כתבתי לו מה שכתבתי. הדין דין אמת, ודוקא בין ידידים אין מקום למשא פנים.


א’קצו

תל אביב, 9 לאפריל 1930 [י“א ניסן תר”ץ].

לכבוד ד"ר שמעון גינצבורג, ניו־יורק.

שמעון יקירי!

הנני ממהר לענותך על מכתבך האחרון, מיראתי שמא אדחה את התשובה ולא אפנה עוד בקרוב. בימי הפסח הפנוים אשתדל לעבור על ספרך החדש ואומר לך מה שבלבי עליו.

בהדפסת קובץ שיריך באה הפסקה: א) מפני התרשלותכם אתם במשלוח הכסף. ב) מפני שהמסדר העוסק בסדור ספרך חלה ביניים מחלה קשה, שנמשכה עד עכשיו. ואולם יש תקוה, כי בקרוב יחדשו את העבודה.

רעיונך ע“ד אנתולוגיה עברית של שירת העולם טוב בעיני, ואולם אני הייתי מוסיף על האנתולוגיה עוד חלק אחד הקודם לזה שאתה אומר, והוא: ילקוט של שירת יון ורומי. עכ”פ המצא לנו תכנית מפורטת וה“דביר” יעיין בדבר בכובד ראש.

בשמחת החג לך ולכל אשר לך

שלך ח. נ. ביאליק


א' קצז

תל אביב, 9 לאפריל 1930 [י“א ניסן תר”ץ].

א. נ.

שמח אני שמחת אמת לראות, כי המשך ספרך99 הולך ונדפס ואני מצטרף למנוייו אחרי צאתו.

המחיר שאתה משלם הוא, כמדומה, נוח למדי ואני מקוה, כי תמצא גם קונים לספרך ותוכל להמשיך את הדפסת יתר החלקים בלי הפסק. ספרים מסוג זה ככל אשר ירבו חלקיהם כן ירבו הקופצים עליהם.

על שאלותיך בעניני מסחר לא אוכל לענותך. עליך לפנות בענינים אלה ישר ללשכת ה“דביר” ומשם יענוך.

השם העברי למטריצין, הנהוג בארץ־ישראל, הוא “אמהות”.

והנני המברכך בשמחת החג ובהצלחת מפעלך החשוב

נ. ב. רצופים בזה העמודים.


א' קצח

תל אביב, 10 לאפריל 1930 [י“ב ניסן תר”ץ].

[תרגום מגרמנית]

לכבוד ד"ר פיל. קַרל דרֵיאֶר, טיבינגן.

אדוני הד"ר הנכבד מאד!

תודתי הרַבה לך על הספר “עולם המחשבה הדתי של שלמה אבן גבירול”100, שהואלת בטובך לשלוח אלי. אני מניח, שהגורם למשלוח הספר היה ד“ר דיזנדרוק, מרצה באוניברסיטה הירושלמית. ד”ר דיזנדרוק ספר לי לפני זמן־מה על מחקריך, ונתן לי את הדיסרטציה שלך, שקראתיה מתוך התענינות והיא גרמה לי עֹנג רב. עבודה זו נעשתה מתוך ידיעה גדולה, יכלת טובה והבנה רבה, ולבי סמוך ובטוח, כי גם ספרך הגדול על הנושא הזה יש בו מיסודיות זו שהדיסרטציה שלך מצטיינת בה.

שמחתי מאד, כי מלומד צעיר גרמני בחר לו לעבודתו המדעית נושא מהשירה העברית של ימי הבינים, ואני מקוה, כי זה ישמש דוגמא למלומדים אחרים.

אולי יעורר הדבר ענין בלבך לדעת כי בסוף הקיץ, בקֵרוב, יצא עוד כרך אחד, שיהיה בו משום השלמה לספרו של שלמה אבן גבירול. בכרך זה יבואו תקונים רבים והגהות לכתבי אבן גבירול, וכן שנויי נוסחאות רבים וחדשים וקצת מלואים.

אם תמצא ענין בספר זה אשמח מאד לשלוח אותו אליך עם צאתו.

אני דורש בשלומך ומברך אותך בתוצאות טובות מעבודתך המדעית.

בכבוד רב ____________

נ. ב. אחזיק לך טובה אם תודיעני למי עלי לשלוח את הכסף מחיר הספר.

(תרגום מעברית).


א' קצט

תל אביב, 23 לאפריל 1930 [כ“ה ניסן תר”ץ].

לכבוד מר יעקב פיכמן, וורשה.

פיכמן היקר!

קראתי את מאמרך על שיר השירים במחברת “ניסן”101. אין זה כי שיר על שיר השירים, ושיר יפה מאד. יש שם מקומות של עליה גדולה. בדרך כלל – כפתור ופרח! בשעה שתבוא להכניס את זאת ליתר מאמריך, עליך עוד להרחיב את המאמר ולהשוות את הגומות הקטנות, שיש בו.

באשר להכנסת שירי שלא ברשות102 – אני מוחל לך על העבר, אבל אל תשוב לעשות כזאת לעתיד.

את יתר הדברים במחברת עדיין לא קראתי אלא דרך רפרוף, וכמדומה שרוב הדברים קלושים.

היום היתה בת־שבע בביתנו. רוחה, כמדומה, טוב עליה.

ואעפ"י שאתה אומר “לבי לכם”, בכל זאת מתירא אני, כי “יערות אורן ונשים יפות” ופיכמן בתוכם – היא שכנות מסוכנת קצת, ולא קשה להכריע למי היא מסוכנת: אם לעצי האורן, אם לנשים היפות ואם לר' יעקב. כמדומה, שהסכנה הגדולה ביותר צפויה לבת־שבע שלך. יהי רצון שיהא כל אחד מישראל שרוי בתחלת האביב בסכנה מעין זאת.

ושלום עליך ועל כל ישראל, אמן.

ח. נ. ביאליק


א’ר

תל אביב 23 לאפריל 1930 [כ“ה ניסן תר”ץ].

לכבוד האדונים השואלים מחיפה (על כתבת: ז. פינטוב).

א. נ.

שאלתכם איננה נתנת לתשובה על רגל אחת. ענין שפת האם הוא ענין מסובך מאד, ויש בו שבעים פנים. כל לשון שאנו מתדבקים בה כובשת חלק מנשמת האדם ומחלל עולמו הפנימי. ואותה הלשון ששטח ממשלת הו הגדול והעמוק ביותר היא השלטת ולה גם הזכות היתרה. פעמים שיש גם שפת אם ב“כח”, אעפ“י שאיננה עוד ב”פועל", וכזאת היא הלשון העברית. יודע אני, כי אין בתשובתי כדי להניח את דעתכם. לצערי, אין שעתי פנויה להאריך יותר.

בכבוד רב


א’רא

תל אביב, 23 לאפריל 1930 [כ“ה ניסן תר”ץ].

לכבוד ד"ר תיאודור פראנקל, בפראג.

א. נ.

בדעתי את התענינות כב' בדברי מדע בשדה המדיצינה העברית, הנני מרשה לעצמי לבוא לפניו בהצעה שלמטה, שיש בה ענין למדיצינה העברית.

כב' אולי יודע, כי בארץ ישראל קים ועד הלשון העברית, מוסד רשמי, שתפקידו הוא לשקוד על תקנת הלשון העברית הקמה לתחיה, למצוא דרכים להרחבתה ולשכלולה, לדאוג להשלמת פגימותיה ומחסוריה ולפקח על טהרתה ושפורה. הועד הוא גם המוסד המוסמך לקבוע מונחים שונים הלכה למעשה לכל מקצועות המדע והטכניקה ולהשיב על מאות השאלות בעניני לשון, הזורמות אליו שבוע שבוע ממקומות שונים בארץ וגם בחו"ל.

על חברי הועד הפעילים נמנים כמה מלומדים ובעלי מקצועות, בלשנים וסופרים חשובים, והם הם העובדים בועדות השונות, איש איש במקצועו.

תוצאות עבודתו של הועד מתפרסמות מזמן לזמן ברבעון הועד (“לשוננו”), בחוברות מיוחדות, ברשימת מונחים, במלונים וכו'.

בזמן האחרון עוסק הועד בהכנת מונחים עברים למדע הרפואה העברי. לפי שעה יש בידינו במקצוע זה עבודה אחת שהיא לפי חות דעת מומחים מצוינה מאד, והוא ספר כולל את כל מונחי הרפואה המשוקעים בספרות העברית (המקורית והתרגומית) מיום חיותה ועד השנים האחרונות. הספר הוא פרי עמלו הכביר של הפרופיסור קספר לואיס מניו־יורק – בלשן מפורסם מאד ואיש מדע גמור. מצד כמותו יכיל הספר מעשרים וחמשה עד שלשים גליונות דפוס בפורמט לכסיקון בינוני. הדפסתו תעלה בסכום הגון, שהוצאתו היא, לצערי, למעלה מכחו החמרי של הועד.

ובהודע לי מפי מזכירו השוהה עתה בא“י, הד”ר מר מנחם נאור, עד כמה כב' ער לדברי מדע מן הסוג האמור – הנני מרשה לעצמי לפנות לכב' בשאלות אלה:

א) הימצא כב' לאפשר לשתף את עצמו באיזה אופן שהוא, ברב או במעט, אם בצורת הערות או בצורה אחרת – לעבודת עצם הספר.

ב) אם כב' יסכים לסייע לועד סיוע ממשי למען הקל עליו את פרסום הספר. סיוע זה יכול לבוא בצורת מלוה בסכום של שלוש מאות לא"י, שישתלם לכב' ממכירת הספר אחרי צאתו. הפרעון יובטח באופן חוקי.

כב' יסלח לי על פנותי אליו בהצעות כאלה, מבלי היות לי הכבוד להכירו. התועלת המדעית והצבורית הגדולה שיש בדבר זה היא שהניעתני לכך.

ומאד אחזיק טובה לכב' אם יואיל לענות על מכתבי זה בהקדם.

בכבוד רב,


א’רב

תל אביב, 23 לאפריל 1930 [כ“ה ניסן תר”ץ].

לכבוד קרן מץ, ניו־יורק.

א. נ.

הנני פונה אליכם הפעם שוב בבקשה נמרצה לחדש את התמיכה לסופר המשורר האומלל והחולה המסוכן מר…….. מחלתו הממארת (– – ) תקפה אליו שוב והוא טעון רפוי ומנוחה בימי הקיץ בנוה טוב, ובלי תמיכת הקרן מי יודע אם יוכל להתגבר על מחלתו. חושב אני, כי עם נתמכים מסוג זה – חולים קבועים – יש לנהוג מנהג מיוחד, ואין להפסיק את תמיכתם עד שיבריאו – – .

בכבוד רב ובברכת חבר

ח. נ. ביאליק


א’רג

תל אביב, 23 לאפריל 1930 [כ“ה ניסן תר”ץ].

לכבוד ד"ר אפרים הראובני, ירושלים.

א. נ.

קבל בזה את תודתי על מחברתך “צמחי הבושם” ועל ההקדשה שבראשה. זכות היא לך, שבאת לפרנס את עונג השבת גם בריחות הבשמים, ותקנת בזה פגם גדול, שהרי בעונג שבת צריכים להשתתף כל חמשת החושים,,וגם לרבות את החוש הששי.

ושלום וברכה לך ולחברתך


א’רד

תל אביב, 23 לאפריל 1930 [כ“ה ניסן תר”ץ].

לכבוד הצלם – –, ירושלים.

קראתי בעתונים על דבר השערוריה אשר עשית בחללך את השבת לעיני כל ישראל ע"י פתיחת חנותך ובית עבודתך ביום הקדוש. והנני דורש מעמך בכל תוקף להסיר מיד ממקומה את תמונתי התלויה לראוה בחלון חנותך.

אקוה כי לא תכריחני לאחוז באמצעים אחרים.


א’רה103

תל אביב, 23 לאפריל 1930 [כ“ה ניסן תר”ץ].

לכבוד ד"ר יוסף מרקוס, ניו־יורק.

ידידי היקר והאהוב!

מכתבך האחרון בצירוף הנוסחאות היה לי לנחומים ולשלומים על הצער שגרם לי מכתבך שלפניו.

מעולם לא נתכונתי לפגוע חלילה בכבודך, החביב עלי כשלי, ולא כתבתי מה שכתבתי, אלא כתוכחה מאהבה ולשם בירור האמת, כדי להוציא מן הלב חשדות של תהו וחששות של מה בכך. בודאי יודע אתה, כי דעתו של הפרופ' דוידסון לא נתקררה ע"י מכתבי הראשון, וגם הריץ לי עוד מכתב כתוב בסגנון ראשון, ואני השיבותי לו גם על מכתבו זה דברי אמת וצדק, ואמרתי לו מה שבלבי, אולי יתעשת הפעם ויבין, כי לא כון יפה בדבריו אלינו. ואלהים יסלח לו.

את כל נוסחאותיך החדשות הבלענו תיכף מיד בספר המלואים, ההולך ונסדר להשלמת הכרך האחרון של שירי הרשב"ג. הפרופ' מארכס גם הוא המציא לנו בחבתו ארבעה שירים קטנים, מהם שנים חדשים מועתקים מן הכתב־יד אשר רמזת עליו. יהי ברוך.

על מתנתך היפה: “תשובות ר' סעדיה” לדוידסון – היה ברוך ומבורך. איני יודע במה אגמול עליך. קבל נא מידי את שני הספרים, השלוחים אליך היום, והיו לך למזכרת ברכה מאתי: ספרו של קרויס: “קדמוניות התלמוד”, כרך חדש104, ו“ציון” ארבע חוברות105.

ושלום לך בשם אשתי וחברי רבניצקי.

אוהבך ח. נ. ביאליק

נ. ב. את תמונתך קבעתי באלבומי בתוך חבוּרת ידידי.

אם יראה מאמרך106 אור לפני צאת ספר המלואים, נזכירהו, כמובן.


א’רו

תל אביב, 24 לאפריל 1930 [כ“ו ניסן תר”ץ].

לכבוד מר ש. מ. לזר, קרקוי.

א. נ.

רעיונך בדבר הוצאת “מדרש רבה” בצורה חדשה, השוה לכל נפש משכלת מישראל בימינו, הוא בלי ספק רעיון טוב ודבר בעתו. ואולם אתה תפסת, כמדומה, את המרובה. אני מצייר לי את המהדורה העממית של המדרש קצת בצורה אחרת, פשוטה יותר. הייתי רוצה לראות את המדרש יוצא בטכסט מתוקן ומוגה, בסימני הפסק, בנקוד חלקי, וביחוד של המלים הלועזיות והארמיות הבלתי מצויות. הפירוש צריך להיות מצומצם וקצר לפי פשוטם שך דברים, ובלי הכנס באחריות של “חדושים” יתרים. בלי ספק משוקעים במדרש הרבה אליגוריות ומליצות־חידות ורמזים על מאורעות, חזיונות הסטוריים ועל ענינים שהיו אקטואליים בזמן בעלי המדרש. אבל בבואנו לפענח את הנעלמות ולגלות את הסתום יש סכנה להכשל בדרוש תחת פשט פשוט. יש משום כן להזהר מאד שלא להמשך יותר מדי אחרי חדושים ושלא להסיח את הקורא והמעיין מן העיקר אל הטפל. ובכלל יש לנהוג בכל פירוש לטכסט עתיק, וכל שכן לטכסט של אגדה, טקס מרובה ומעודן מאד. הכל תלוי בטעמו וברגש מדתו של הפרשן. בידו להמית את הטכסט או להחיותו.

אם באמת ובתמים אומר אתה להכין מדרש מעין זה, נכון ה“דביר” לבוא אתך בדברים על דבר הוצאתו. עליך לשים לב, כי הכונה היא להביא בעיקר את המדרש, ולא את הפירוש, לפני העם, ואם כן אין מן הראוי להכריע את הכף גם מצד הכמות כלפי הפירוש. כונתי, שהפנים צריך להיות לפי האפשר מרובה על הפירוש, ולא להיפך, באופן שתצטמצם הכמות של המדרש ותעמוד על שני כרכים לא גדולים ביותר.

ומובן מאליו, שאין מקום במדרש כזה לפירושים רבים ושונים, כגון “מתנת כהונה”107 וכו'. יש להסתפק באחד שישתמש לצרכו גם במדברי יתר המפרשים.

בכבוד רב

נ. ב. הנני משיב לך בזה את הדפים מתוך פירושך. מצאתי בהם הרבה דברים נאים ונכוחים. אעפ"י שלא לכולם אפשר להסכים במדה שוה.

הנ"ל


א’רז

תל אביב, 4 למאי 1930 [ו' אייר תר"ץ].

לכבוד הפרופ' לוי גינצבורג, ניו־יורק.

פרופ' נכבד!

שמחתי לראות את אגרתו כתובה בעצם ידו. מה אות כי שלום לו, וכי יעלה אל בית המדרש למד את בני ישראל תורה וחכמה, כיד ה' הטובה עליו. וברוך רחמנא דיהבך לן. המחלה הקשה שעברה עליו עוררה דאגה רבה בלב כל ידידיו ואוהביו בארצנו108, ואלה אינם מעטים. ויהי רצון כי לא יוסיף לדאבה עוד ולא יחריד עוד את לב מוקיריו הרבים.

ספרו היקר: “גנזי שכטר”, חלק שני, אמנם כבר בא לידי109 וכבר מלאתי כרסי מעדניו. היה ברוך לה' על החסד אשר עשית עם הגליונות הקרועים והבלואים110, הני יתמי דיתמי, אשר אספתם אל ביתך ותפרוש כנפיך עליהם.

ביחוד הנאוני דבריך על יחס חכמי א"י והגאונים אל הפיוט. למדתי ממך כמה הלכות, ומעכשיו אתה רבי, אלופי ומיודעי.

את חמשת החלקים הראשונים של רשב"ג צויתי לשלוח לך, והלואי שתמצא גם אתה בהם קורת רוח.

ושלום לך ולגברתך בשמי ובשם אשתי.

אוהבך באמת

שלום רב לידידנו היקר והחביב מר אלכסנדר מארכס ולידידי הקפדן ר' ישראל דוידסון.


א’רח

תל אביב, 4 למאי 1930 [ו' אייר תר"ץ].

לכבוד פרופ' ד"ר נחום סלושץ, הֶלואן.

ידידי היקר!

בחפץ לב אענה לבקשתך לכתוב שנים שלשה מכתבים פרטיים בלי שום ועדים וועדות. ענין הועדים למעשה יובלות מוקצה עלי מחמת מאוס, אבל אשמח תמיד להיות לך למועיל באופן פרטי ואהי מאושר לראות את ספריך יוצאים סו"ס לאור, לתועלת הרבים ולקורת רוחך.

בנוגע לעבודת ד"ר וולפסון111 לא אוכל לשפוט עד אם ראיתי בעיני את מעשה ידיו. אם כתב־היד שלם בידו – ישלחהו אלי ואראה.

הנני המצפה לראותך בקרב בתל־אביב שלם ובריא וטוב לך.

ידידך הנאמן

ח. נ. ביאליק


א’רט

תל אביב, 4 למאי 1930 [ו' אייר תר"ץ].

לכבוד מר יצחק ריבקינד, ניו־יורק.

ידידי היקר!

על דבריך והערותיך ל“רשומות” כרך ו' – תודה לך. מי יתן והיה לבבך גם להעניק ממעשי ידיך ומעט מן האוצרות, שאתה קרוב אליהם, גם ל“רשומות” כרך הבא, שימסר בקרוב לדפוס. אינני יכול להשלים בשום פנים עם הרעיון, כי יצא הכרך הבא בלי השתתפותך, ביחוד עכשיו שנפטרת, לפי דבריך, מן ה“פנקס”, וברוך שפטרך. מה לכהן בבית הקברות? גם אני נוכחתי, לצערי, כי אופוטרופסי ה“יודיש” הם צוררי העברית בכל מקום שהם, וכמעט בלי יוצא מן הכלל לא אשמת ה“יודיש” היא, אלא אשמת המתאמרים לנושאי־דגלה.

הצעתך בדבר עשית מעשה ספרותי לכבוד שנת הששים של דרויאנוב, הקרובה – טובה בעיני, ואנחנו עוד נעיין בהצעתך. איך שהוא בודאי יעָשה איזה דבר, אם בתחומי ה“רשומות” או מחוץ להן, ואם כן כל שכן וכל שכן שאתה מחויב לשלוח מברכת ידך, חתיכה הראויה להתכבד, אַלְיה שמנה.

על קטע הגליון של ה“מארגען זשורנאל”112 ששלחת לי – קבל בזה את תודתי.

והנני המברכך בשלום ובשמחת עבודה

ידידך ח. נ. ביאליק


א’רי

תל אביב, 4 למאי 1930 [ו' אייר תר"ץ].

לכבוד אגודת הסופרים והעתונאים היהודים, וורשה.

א. נ.

קבלתי בתודה את הודעתכם על דבר מצות תליה שקימתם בתמונתי באולם של אגודתכם. ידעתי גם ידעתי סוף סופר לתליה.

אחת הוא לפלא בעיני: מתי ראה הציר פ. פרידמן את פרצופי113. כמדומה, שמעולם לא זכיתי לשבת לפני הצייר ההוא, ומעולם לא עשה בי מעשה. האמנם צירני לפי הטכניקה החדשה – עפ“י הרדיו? ואולי התחכם לעשות גדולה מזו וצייר פשוט עפ”י הפוטוגרפיה? “א קשיה אויף א קינסטלער?”

והנני אומר שלום וברכה לכם ולכל החברים ומברך את כולם ב“תליה”, אם הם רוצים בכך.

בכבוד רב


א’ריא

תל אביב, 5 למאי 1930 [ז' אייר תר"ץ].

לכבוד מר י. אהרוני, ירושלים.

ידידי היקר!

רק בשבוע זה נפניתי לעבור על ספרך היקר: “תורת החי”, מחלקה שלישית114, אשר הואלת בחבתך להניחו ברכה בביתי. יהי חילך ברוך. ככל אשר הנאני עצם תוכן הספר כן נתנה לי משנה עונג הרצאתו הנפלאה. מצפה אני ליום שתתן לנו זואולוגיה שלמה בעברית, כיד אלהים הטובה עליך. הרי יחיד בדור אתה במקצוע זה. ואם אין אתה לו – מי לו?

והנני המברכך בשלום ובשמחת העבודה

בכבוד רב


א’ריב

תל אביב, 5 למאי 1930 [ז' אייר תר"ץ].

לכבוד ד"ר ש. ראבידוביץ, ברלין.

יקירי!

היה ברוך לי על מחברתך הגרמנית על קרוכמל115 ועל דבריך הטובים במכתבך.

חקרתי ודרשתי במשרד אגודת הסופרים בדבר ספר התקנות116, והנה הוגד לי כי כבר נשלח לפני כמה שבועות על שם קרופניק117, ובכל זאת צויתי לשלוח שוב כמה אכסמפלרים גם על שמך. אכן התרשלות כפולה יש כאן, גם מצד תל־אביב וגם מצד ברלין. עַם שפל ידים הוא עם הסופרים וכמעט שנואשתי מהם.

מכִּתבי מנדלסון118 לא קבלתי עד היום כלום. ומאד אחזיק לך טובה אם תסייע לי להשיגם, וביחוד את הכרכים העברים, בהנחה הגונה. אין בכחי עכשיו לשלם את מלוא מחירם. שעתי דחוקה לי.

ושלום לך ולגברתך היקרה בשמי ובשם אשתי.

בכבוד רב ח. נ. ביאליק


א’ריג

תל אביב, 13 למאי 1930 [ט“ו אייר תר”ץ].

לכבוד מר יצחק אבינרי, תל־אביב.

א. נ.

בתשובה על מכתבך מיום י"א אייר הנני להודיעך, כי בדבריך על ארבע השעות ליום הקצובות לך לעבודה יש טעות. ארבע שעות שנאמרו הן שעות מדויקות ובלי שום תוספת. כל העבודות שתעשינה על ידיך בשביל הועד119 תבאנה בחשבון השעות ההן. ואם כן הרי השכר המוצע לפניך איננו קטן כל כך.

בכבוד רב ח. נ. ביאליק

נ. ב.

קבל בזה את תודתי על תקוני הטעויות ב“ספר האגדה”, שהמצאת לי. מקצתן טעות המסדר ופליטת קולמוס, מקצתן אינן טעויות כלל, ומקצתן אין להן הכרע ויש פנים לכאן ולכאן. כך, למשל, תקונך “האגדות” תחת “ההגדות” אינו תקון, לפי שמלה זו באה בשתי צורות, ירושלמית ובבלית, ואנחנו הנחנו במקום זה את הכתיב של המקור כצורתו ב“ה”א" דוקא בלי שנוי. כמו כן הנקוד בַּנאַי רַמאַי בשני פתחים הוא ע“פי נקוד מלים בנות משקל זה בתנ”ך (גַבַּי120, סַלַי121 וכיו"ב), ועד היום אין בידי להכריע אם הנכון כנקוד בתנ"ך, בשני פַּתַחים (שהוא אמנם קצת תמוה), או בפתח־קמץ אפילו באמצע הפסוק. מובן מאליו, שבסוף פסוק לעולם דין משקל זה בפתח־קמץ. “פְּנָסִים”, מלה זו ביחיד היא לא “פַֹנָּס”, כקריאה הרגילה המוטעית, אלא פָּנָס בשני קמצים, לפי שביונית אין כאן מקום לדגש מכפיל, ואם כן ברבים נקודה כמו שכתבתי.

“דור הַפְּלָגָה” – כן הוא הנקוד הנכון, וכן נמצאת מלה זו, בלי ה' הידיעה, ב“סדר עולם” (הוצאות מדויקות כגון זו של מארכס)122 ובפיוטים: “פְּלָגָה”, לפי שאין כלל שורש זה “פָלֹג” בהפעיל בהוראת פִּלוּג וחלוקה, וקריאת הפְלָגָה ב“פ”א" רפה היא בלי ספק טעות.

יַתּוּשִׁים – כן היא הקריאה המקובלת בפי הליטאים, והיא נראית לנו נכונה יותר, לפי שהיא על משקל “יַנשוף”, “יַבחוש” וכיו"ב.

“שִׁוְרֵיהם”. ידעתי מה שאמרו בזה קצת מן המדקדקים, ובכל זאת מן הצד הפוניטי נראית לי נטיה זו יפה יותר.

“עָרָב”. כן הוא נקודה הנכון של מלה זו לפי דעת שד“ל, ולא ערֵב (שאפשר לערבבה עם מלת “ערֵב” שפרושה נעים), וכן נקדוה גם המשוררים הקדמונים (כגון רק יהודה הלוי), כמו שנראה עפ”י החרוז שבשיריהם.

הערתך לנקודה של מלת “סומא” נראית לי לנכונה – ותודה לך.

“עַרְוָד”. אין לערבב מלה זו במלד “עָרוֹד” שבתנ“ך123, כמו שמוכיח ברור הפסוק שלאחריו124: “והיה רץ ליתן רגליו במים”. “סגולה” זו (של רפואת נשיכת ערוד במים) נאמרה דוקא בנשיכת “ערוָד” שהוא גם “חרוד” או “חברבר”, עי' ירושלמי ברכות ה‘, ט’, ע”א, ועי' שם ה', י“ב, ע”ב, והוא מין נחש, ולא חמור פרא.

“בינָתים” הוא הנכון. “וְלֵנִים” – כן נקודה של מלה זו בתנ“ך125, ע”מ: מֵתים. הָוֵי – במקום זה, כמו בכמה מקומות דומים לזה, הוא הֹוֶה ארמי (בינוני), ולא צווי – הֱוֵי.

ואולם בתוך הערותיך יש גם הרבה נכונות מאד, ועליהן אני מודה לך. במהדורה הבאה אקוה לתקן את השגיאות ואזכיר את שם המעיר לטוב.

הנ"ל


א’ריד

תל אביב, 14 למאי 1930 [ט“ז אייר תר”ץ].

לכבוד הרב החכם, הד"ר ח. בראדי, פראג.

אדוני וידידי הנעלה!

שא נא מעמי ברכה על מחברתך היפה הכוללת י“ב שירים קצרים של ר' יהודה הלוי. מחברת זו אף היא – ככל היוצא מתחת יד חב”ר126 – מתוקנת ונאה. יהי חילך ברוך.

בהזדמנות זו יואיל נא אדוני לבאר לי את הדברים שכתב אלי באחד ממכתביו הקודמים בדבר השם “אבו־סלימאן בן ראשל”, הרשום בראש השיר הראשון בחלק השני של הכרך השלישי לשירי רשב“ג. אם לא יטעני זכרוני (גוף מכתבו אינו עתה לפני) העיר אדוני, כי בעל השם הזה חי בימי ר' שמואל הנגד, ולדעתו אי אפשר שהרשב”ג יבוא עמו בדברים. ראשית, מה הוא מקור הודעתך זאת? והשנית, מדוע אי אפשר שאיש שחי בימי ר' שמואל הנגיד יהולל גם ע“י רשב”ג, שכתב הרבה שירי תהלה לר' שמואל הנגיד? ואולי כונתך לשמואל הנגד שבמצרים127?

השם אבו־סלימאן בן ראשלה נמצא גם ברשימת האנשים שפרסם שטיינשניידר בספר זכרון לאברהם אליהו הרכבי, החלק הלועזי, עמוד 132, נור 45128, ואם הוא הוא אותו האיש, כי עתה בודאי היה מאוחר בזמן, וממילא אי־אפשר שהשיר הנ“ל נכתב ע”י רשב"ג.

והנני המברכך בשלום

מוקירך מאד.

נ.ב. לפני ימים מספר סימנו בכתב את סדורו של כל חלק הנוספות לשירי רשב"ג ובקרוב נקוה למסרן לדפוס, ומובן מאליו כי נמציא אליך את הגליונות של הערותיך להגהה.


א’רטו

תל אביב, 14 למאי 1930 [ט“ז אייר תר”ץ].

לכבוד הפרופ' ד"ר ר' ישראל דוידסון, ניו־יורק.

ידידי!

מכתבך האחרון הניח את דעתי129. ראיתי, כי שבה אליך הרוח הטובה, וירוח גם לי. נעים לי לדעת, כי רצונך להכניס לביתך את ספרַי, ואני מריצם אליך הפעם בשמחה. מי יתן וייטבו גם הם בעיניך, כאשר טוב ספרך בעיני.

לפי שעה סִיַמנו את סדורו של החלק האחרון (האחרון באחרונים) של שירי הרשב“ג, ושם אין כמעט שירים חדשים ראוים להזכר, מלבד קצת קטעים מסופקים ומכתבים בני שני בתים. חלק השני של שירי הרמב”ע איננו מסודר עוד בידינו.

והנני מברך אותך ואת עבודתך בשלום.

ידיך המוקירך מאד


א’רטז130

תל אביב, 14 למאי 1930 [ט“ז אייר תר”ץ].

לכבוד ד"ר יוסף מרקוס, ניו־יורק.

ידידי היקר!

הנני להרגיע את רוחך, כי כבר כתבתי לפרופ' דוידסון מה שכתבתי והוא גם הוא השיב לי דברי שלום ופיוס. סוף סוף הכיר לדעת את האמת. וגם אתה הסר נא כעס מלבך ועשה את עבודתך מתוך מנוחת הנפש. אין הקטנות האלה שוות בנזק של אבוד רגע אחד לבטלה.

על הערותיך – תודה לך. בשבוע זה סימנו בכתב את סדור החלק האחרון לאחרונים של שירי רשב“ג. כבר אמרתי לך, כי החלק הזה ברוב נוסחאותיו המתוקנות, וכן בהערות ובאורים החדשים הבאים בו, ישפוך אור חדש על כל שירי רשב”ג מראשם ועד סופם. הרבה סתומות נתפרשו, והרבה “פצעים אנושים” עלתה להם ארוכה. יהי רצון שנזכה לברך על המוגמר במהרה.

בתוך כך אנו הולכים ומכינים את שירי רשב"ג כולם למהדורה חדשה. עכשיו, כשכל החומר מונח לפנינו, יקל לנו לתת את הספר בסדור נאה מן הקודם ובצורה שלמה יותר. ואולם יציאת המהדורה החדשה לאור היא לפי שעה הלכתא למשיחא. עוד עבודה גדולה זולתה עמוסה עלינו, וברוך הנותן לעיף כח.

מתפלא אני עליך, שלא הודעתנו מאומה על “מציאותיך” בבן־סירא ובר' יהודה הלוי, מה היה ומה עלתה להן. מתי והיכן תפרמן בדפוס?

ומסעך לחו"ל – היקום? מה הן הארצות, אשר תאמר לתור, ומה הם אוצרות הספרים אשר תאמר לבקר, ולמתי תאמר לבוא ארצה?

מצב בריאותי מצריכני לצאת עוד הפעם בקיץ זה לחו"ל לשם ריפוי. כנראה, אצא מפה בשלישי ליולי הקרוב.

כתוב, ידידי, אלי על כל המוצאות אותך, ואת כל העולה על רוחך. שמח אני למוצא פיך ועטך.

ושלום ושלוה לך ולרוחך.

אוהבך באמת

ח. נ. ביאליק


א’ריז

תל אביב, 14 למאי 1930 [ט“ז אייר תר”ץ].

לכבוד מר אפרים הראובני, ירושלים.

ידידי היקר!

משני השמות אשר הצעת131 לא טוב בעיני אף אחד. לדעתי אין לשנות כלל את שמו של אוטו ורבורג – וביחוד בקשר עם מזכרת הכבוד שעושים לו, אלא יש להניחו כמו שהוא. אם בני אדם עושים מזכרת כבוד לשמו של מי שהוא, יש להשאיר אותו השם שרגש הכבוד נתקשר עמו, ומה טעם יש בקביעת שם חדש לורבורג? הרי השם אוטו ידוע לכל, ובעל השם נזדקן עמו, וכל מפעלי חייו נתקשרו ונתלו בו. ולמה נפריד ביניהם לעת זקנה? ם תקרא עתה את המזכרת על שם “גנתוי” או “חרשי”, מי ידע ומי יבין שהדבר מתיחס לאוטו ורבורג? ויצא, איפוא, כי המצבה אשר תוקם לו תהי לא מצבת זכרון, אלא מצבת שכחה.

והנני האומר שלום וברכה לך ולרעיתך


א’ריח

תל אביב, 20 למאי 1930 [כ“ב אייר תר”ץ].

לכבוד מר ר' בנימין, ירושלים,

ר' בנימין היקר!

את מודעת “מוריה” על שירי ש. שלום לא ראיתי, לפיכך איני יודע על מה אתה מרמז. ואולם חזקה על מוכרי הספרים שלנו, שלא יוציאו מתחת ידם אפילו מודעה מתוקנת. הודיעני באיזה גליון נתפרסמה המודעה ומה הנוסח המזיק שלה.

יכול אני לבשרך, כי אני וצמח132 בקרנו בחיפה בענין “מאזנים”, וכמדומה לי שהצלחנו. התוצאות של הבקור תתגלינה בשבוע הבא, ויש בהן כדי לספק את דרישות ה“מאזנים” לירחים אחדים בתחומי הסכומים המובטחים לך מצד חברי הועד של אגודת הסופרים133. בהפגשנו אודיעך את הפרטים. תרתי וראיתי, כי במקום שיש קצת עשיה שורה הברכה. העיקר מעט זריזות, מעט אמונה ומעט רוח טובה ועין יפה. מאמין אני בהחלט, כי השנה הזאת תהיה שנת בצרון ל“מאזנים”.

ראיתי את הגליון הרביעי של ה“מאזנים”. בדרך כלל הוא עושה רושם טוב, אבל הספור אוכל מקום יותר מדי בגליון ודוחק את רגלי יתר המחלקות. מן הצורך לשמור על פרופורציה ידועה בחלוקת החומר. אגב, לדברי אחד הקוראים אין הספור מוצלח ביותר. אני לא קראתיו עוד ולא אדע לשפוט.

בברכת שלום


א’ריט

תל אביב, 20 למאי 1930 [כ“ב אייר תר”ץ].

לכבוד מר שמעון מנחם לזר, קרקוי.

אדוני הנכבד!

גם לאחר מכתבך האחרון אני עומד בדעתי הראשונה134, כי המדרש המיועד לקורא משכיל סתם ולעם איננו צריך להיות מטופל בפירוש רחב וכרסני ופירושו צריך להתרחק מהשערות, שיש בהן סכנת דרוש. הלא ידעת את הפתגם: “מילתא אלבישייהו יקירא”135, וחן דבר על אומרו, ויש שפירוש אחד נראה לבעליו כפשט פשוט, ובעיני אחרים אינו אלא הר תלוי בשערה. אין טוב, איפוא, כי אם ליחד לפירושים “בלתי בטוחים” מדור מיוחד בסוף הספר, וגם מאלה אין לפרסם מכל הבא ביד, אלא מתוך בחירה ובחינה מרובה. עיקר העיקרים הוא סוף סוף הפירוש הפשוט, וזה צריך להיות מדויק ומדעי כפי האפשר. ואם אתה מסכים לדעתי זו, הרי מן הצד הפרינציפיוני באנו לידי הסכם, ואין לנו אלא לקבוע את התנאים – תנאי זמן ושכר וכו'.

מתוך שאין לנו לפי שעה מושג על טיב עבודתך, לפי תכניתנו זו, מן הראוי שתמציא לנו דוגמא של פרשה אחת ערוכה בהתאם לתכנית הנ"ל, כלומר פנים מתוקן ומנוקד למקוטעין בצרוף פירוש קצר ומדויק. וחוץ מזה תואיל להודיענו את הדברים האלה: א) בכמה זמן תוכל, לפי השערתך, לגמור את עבודתך? ב) כמה גליונות כתובים בכתב נקי ומוכנים לדפוס תוכל להמציא לנו בכל חדש? ג) מה הוא השכר, אשר תשער לך בעבודתך, אם לפי הגליונות, ואם בצורה אחרת?

ולפי שהנני עומד לצאת בשלישי ליולי לחו"ל, הנני מבקש מעמך להזדרז בתשובתך.

בכבוד רב,


א’רכ

תל אביב, 1 ליוני 1930 [ה' סיון תר"ץ].

לכבוד מר ל. יפה, ירושלים.

יפה היקר!

עודני נדהם והלום הגזירה החדשה136, שנודף ממנה ריח של התחלת ליקבידציה. אני שבור ורצוץ, ואין בלשוני מלה. הנח לי ימים מספר137. אין כח.

והנני שלך בידידות אמת

ח. נ. ביאליק


א’רכא

תל אביב, 1 ליוני 1930 [ה' סיון תר"ץ].

לכבוד מר שלום שפירא, נירנברג.

שפירא היקר!

מחברתך138 יצאה לאור. לצערי נשארו בה קצת שגיאות בנקוד, אבל לא “מסוכנות” ביותר. אתה החייב, שלא דקדקת לנקד את שיריך כהוגן. בני יהודה מקפידים על לשונם139.

ב“מאזנים” תבוא בקרוב רשימה על שיריך.

צויתי לשלוח לך מספר מסוים של אכסמפלרים.

צורת המעטפה של המחברת לא טובה בעיני ביותר, אבל אין בה כדי להזיק. המו“ל של המחברת הוא מו”ס אחד בתל אביב, סוכנה הראשי של “דביר”, בעל בימ"ס “מוריה”. הוא קבל את המחברת להוצאה על פי בקשתי. לפי ידיעתי הוא איש הגון. תנאי הונורר לא הטלתי עליו, אבל כשיוציא את הסכום הקטן, שהשקיע במחברת, ישלם לך מן המותר.

בשלישי ביולי אצא לאירופה לשם רפוי. אולי יזמננו המקרה למקום אחד, ושמח לראותך.

והיה ברכה

ח. נ. ביאליק


א’רכב

תל אביב, 1 ליוני 1930 [ה' סיון תר"ץ].

לכבוד ד"ר שמואל גרינברג, ברלין.

א.נ.

יקבל בזה תודתי הרבה על מחברתו היפה140, שהואיל לשלוח בחבתו אלי. נהניתי למצוא שם פירושים יפים ומאירי עינים למקומות סתומים בתנ"ך. ביחוד שמחני ביאורו על הפסוק: “זרמתם שנה יהיו”, שנתכבדתי לשמעו עוד מפי כבודו בברלין. יהי חילו ברוך.

בכבוד רב


א’רכג

תל אביב, 1 ליוני 1930 [ה' סיון תר"ץ].

לכבוד אגודת הסופרים והעתונאים היהודים בוורשה.

חברים נכבדים!

מכתבך האחרון העמידני על טעותי141. אכן שם הצעיר פרידמן יצא מלבי, ואני לא ידעתי, כי הדברים אמורים בצייר שנפגשתי אתו בפריז. אני מבקש בזה את סליחתו של מר פרידמן. טעות לעולם חוזרת.

בכבוד רב ובברכת חבר


א’רכד

תל אביב, 6 ליוני 1930 [י' סיון תר"ץ].

למר שלמה גינצברג, ירושלים.

א. נ.

את מאמרך, שהואלת בחבתך לשלוח אלי, קראתי בשעתו בתוך “התקופה” האחרונה142. עיקרי רעיונות המובעים במאמרך זה קרובים ללבי. שמחתי לראות אותך בין סופרי מאסף עבי. מי יתן והיית אורח תדיר בבית ספרותנו. וקבל בזה את תודתי.

בכבוד רב


א’רכה

תל אביב, 6 ליוני 1930 [י' סיון תר"ץ].

לכבוד הד"ר אוסקר (ישעיהו) וולפסברג, ברלין.

ידידי היקר והנעלה!

בשלישי ביולי הקרוב הנני עומד לנסוע לברלין להועץ עוד הפעם עם הפרופ' קאספר, ומשם אסע לאחד המעינות, כאשר יצוני. אם לווילדונגן ואם למקום אחר. בשבועות האחרונים אני מרגיש, כי מצב בריאותי איננו עדיין כשורה. החול לאחר שנעלם זמן מסוים חזר ונתגלה. רוצה אני להפטר ממנו לחלוטין. מאד אחזיק טובה לך, ידידי היקר, אם תואיל לחקור ולדעת האמצא עוד את הפרופ' בברלין לעת בואי שמה או לא. הכתבת לטלגרמה היא: תל־אביב, רחוב ביאליק ושמי. את שם הרחוב אין להשמיט.

אני שולח לך בזה את ספורי (העתק מן “התקופה”)143 , אשר כתבתיו בימי חלותי והתרפאי בברלין ובמרינבד, והיה לך לזכרון, כמו כן תקבל מידי שלש מסכתות הראשונות של המשניות, שהחלותי לעסוק בהוצאתן לתועלת העם והתלמידים.

בכבוד רב

ח. נ. ביאליק


א’רכו

תל אביב, 6 ליוני 1930 [י' סיון תר"ץ].

למר רוזנצווייג ורעיתו, ברלין.

ידידי היקרים!

הנני שולח לכם בזה את ספורי (העתק מן “התקופה”) שברובו נכתב בביתכם ועל שלחנכם, והיה לכם ולי לזכרון נעים.

בשלישי ליולי אני עומד לצאת לברלין לשאול בפרופיסור שלי. משם אצא אל המעינות, אשר יורני. מאד אחזיק טובה לכם אם תואילו לחקור ולדעת אם לא יעזוב הפרופ' את ברלין לעת בואי שמה, ולהודיעני על זה במכתב תכוף, ואם אפשר בטלגרמה.

בכל לבי ונפשי הייתי רוצה כי תלוה אלי אשתי בדרך. הלא ידעתם כי בלעדיה הנני פלג גוף ופלג איש. ואולם השעה דחוקה לי עכשיו, וחוששני שאהיה מוכרח לותר הפעם על ה“עונג” הזה, ולצאת לדרך לבדי.

יציאתי לחו"ל נגרמת בגלל השנות מחלתי. החול חזר ונתגלה, וגם סימנים ראשונים של כאב יש. בכל זאת מצב בריאותי טוב משהיה אשתקד לפני צאתי, אבל טוב לקדם את פני הרעה בטרם תבוא.

ושלום וברכת לבבי לכם ולבני ביתכם היקרים.

ידיד יקר, מר רוזנצוייג.

שמחתי לשמוע על ה“חגיגה” הלבבית שערכו לך בני ה“אשכול”, חבריך, לרגלי מלאת לך ששים שנה, ואני ואשתי מצרפים את ברכתנו הנאמנה לברכת כל ידידיך. יהי רצון שלא תוסיף לדאבה עוד בשארית ימיך ואתה ורעיתך וכל בני ביתך תמצאו נחומים בחיי שלוה ועבודה כאשר הסכנתם.

שלכם באהבת אמת


א’רכז

תל אביב, 6 ליוני 1930 [י' סיון תר"ץ].

לכבוד ד"ר שמואל גרינברג, ברלין.

א.נ.

את מכתבו מס. 1351 קבלתי, והנני מודה לו על הזמנתו החביבה לועידה144. מסופקני אם אוכל להשתתף בה, אפילו אם אהיה בעת ההיא בחוץ לארץ, וכל שכן שלא אוכל לבוא אליה לכתחלה מארץ ישראל. יואיל נא אדוני למסור את ברכתי – ברכת הצלחה גמורה – לועידה ולראשיה.

ואשר לכדור הרגל בשבת כבר צוחו צוחיא על כך ולא הצליחו, ובכל זאת אין להואש. הנח להם לישראל, קדושים בני קדושים, סופם לחזור בתשובה וקדושת השבת סופה לחזור לכבודה ולתפארתה.

את ספרו145 קראתי ונהניתי הנאה אמתית. יישר כחו.

והנני המכבדו ומוקירו באמת


א’רכח

תל אביב, 18 ליוני 1930 [כ“ב סיון תר”ץ].

לכבוד מר יהודה בורלא, חיפה.

בורלא היקר!

בשתי ידי ובשני יְצָרַי אני מוכן ומזומן לעשות את רצונך146. יודע אתה עד כמה אני מוקיר את כשרונך הספורי, שאיני יודע חבר לו במחנה מספרינו. אולם זו רעה, מכתבך השיגני בין המצרים ממש, בשעה שרגלי האחת עומדת ביבשה והשנית בספינה. בעוד ימים מספר – לא יאוחר מ־ג' ביולי – אני עומד לצאת לחו"ל לשם רפוי ויציאתי זאת העמיסה עלי תלי תלים והרי הרים של עבודה – עבודת עריכה, הגהה, כתיבת מכתבים, קריאת כתבי־יד וגמר מלאכות משלי בשביל הדפוס ועוד כאלה וכאלה. סוף דבר, הרים נפלו עלי וגבעות כסוני עד אין בי אצבע פנוי וצפורן בטלה לשום עבודה אחרת. אין בידי עכשיו אפילו למלאות את חובותי אני לביתי ולנפשי. לולא האצת בי, ואלו יכולת לדחות את הדבר עד שובי, אפשר שהייתי מוצא בפי מלים בשביל הענין אשר כתבת. ואולם עכשיו אמור אתה מה אעשה. אמנם שר המשקים אנכי, ויש אומרים גם “שר המסכים”, אבל בכל זאת הרי למצוץ מן האגודל אי אפשר. יש צורך לחדש בזכרוני את הרשמים על ידי קריאה, ודוקא מתוך עיון, כאשר אהבתי וכאשר הסכנתי, ואיפה, אמור נא לי אתה ברחמיך הרבים, איפה אקח לי מועד למען אשפוט ואכתוב מישרים.

הנה הגדתי לך דברים כהויתם ואתה תצרף מחשבה טובה וכונה רצויה למעשה ותסלח לי. אקוה למצוא עוד שעת הכושר לשרת אותך בדרך אחרת.

והנני שלך באהבת קורא נאמן

ח. נ. ביאליק

נ. ב. ובדבר “מאזנים”, אל תנום ואל תישן. זרז נא, בבקשה, את ידידינו העמלים בדבר, וביחוד את מר נטנזון, שנכנס בעובי הקורה, והאץ בו להמציא ל“מאזנים” את מותר הכסף. עד היום שלח ארבעים לא“י. הדוחק מרובה. יש להתגבר על הימים והשבועות הראשונים, הקשים תמיד. בבואי לחו”ל אעמול גם אני בכל כחי לעשות מה שהוא. ואולם עד שובי תושיע לכם ידכם. סו“ס ה”מאזנים" הוא שלכם, וכולכם אינכם בני חורין מתמיכתו.


א’רכט

תל אביב, 18 ליוני 1930 [כ“ב סיון תר”ץ].

לכבוד מר ב. כצנלסון, ניו יורק.

א. נ.

קובץ שיריך147 הביא לי לילה שלם של רעד לב מתוק ושל יגון עמוק. מאין באו אליך שורות נאמנות כאלה? שירתך חותמה אמת. היה ברוך.

בכבוד רב


א’רל

תל אביב, 18 ליוני 1930 [כ“ב סיון תר”ץ].

לכבוד הד"ר אפרים וַשיץ, חיפה.

אדוני וידידי!

הואילה נא בטובך לזרז את ידידי ה“מאזנים” להוסיף אומץ בעבודתם ולהמציא בהקדם האפשרי את פרי עמלם לתעודתו.

עד היום נתקבלו ב“מאזנים” מחיפה ארבעים לא“י. הסכום הזה נמסר כבר לתעודתו. ובשם כל חברינו אנחנו מביעים תודה לך ולכל יתר ידידינו. אנו מקוים לעשות את ה”מאזנים" לעתון ראוי לתפקידו, ההולך וטוב מגליון לגליון. הלא יודע אתה, כי גם הלב תלוי בכיס. אם עול הדאגה לקיומו החמרי של העתון יפרק מעל הצואר, יפנה הלב להרמתו הרוחנית של העתון ולהשבחת תכנו.

והנני האומר לך תודה וברכה בשם כל חברינו

בכבוד רב


א’רלא148

תל אביב, 18 ליוני 1930 [כ“ב סיון תר”ץ].

לכבוד ד"ר יוסף מרקוס, ניו־יורק.

קבלתי גם את העתקותיך האחרונות, והיה ברכה. בין הקטעים שהמצאת לנו כחדשים נמצא קטע אחד (תחלתו: “כזמרת אנשים” עפ"י כתב־יד אדלר 2876), שהוא קטע משיר אחד גדול שנתפרסם על ידינו בכרך א‘, סימן קי"ב; וכמו כן בהעתקות לפני השתים האחרונות נמצא קטע כזה, וכמעט נכשלנו וסדרנוהו שנית. נס הוא שנזכרתי באותו הפיוט, שהוא אבי הקטע, והוא שנתפרסם בכרך ב’ שלנו.

כבר כתבתי לך, כמדומה, שביום ג' ליולי אני יוצא לחו“ל להשלים רפויי. את כל אשר תמצא בדרך חפושיך בזמן שהותי בחו”ל תשמור בידך עד שובי. כנראה, אשוב בסוף הקיץ. על כל פנים לא יעלם ממך זמן שובי ונחדש את חליפת מכתבינו כקדם.

והיה שלום וברכה.

אוהבך הנאמן

ח. נ. ביאליק

נ. ב. קבל בזה לאות אהבה את ההגדה אשר כתבתי אשתקד בחו"ל149, ואת שלש המסכתות הראשונות לסדר זרעים, המנוקדות והמפורשות על ידי.

הנ"ל ח. נ. ביאליק


א’רלב

תל אביב, 18 ליוני 1930 [כ“ב סיון תר”ץ].

לכבוד ד"ר ש. גינצבורג, ניו־יורק.

גינצבורג היקר!

סוף סוף נעניתי. בינתים נסדרו ונדפסו עוד שני גליונות משיריך, ושוב נפסקה העבודה. אינני יכול להאיץ בעושי המלאכה מתוך יחס כזה מצדכם. אם לכם יש פנאי – לי על אחת כמה וכמה. כבר, כמדומה, כתבתי לך, כי לאחר גמר ספרך אנער חצני מן ה“חברים” ואברך ברוך שפטרני.

בבוא מכתבי זה לידך אהיה “רוכב על במתי ים” בדרך לחו“ל. יציאתי אשתקד לחו”ל לא הביאה לי רפואה שלמה, ואני מוכרח גם בשנה זו לטפל קצת בגופי החוטא שבועות מספר. מובן מאליו, כי בימי העדרי תשבות מלאכת ספרך, וחבל.

את ספר השירים לרמח“ל תשלח בכל זאת ל”דביר" ויהא שמור בידם עד שובי.

עוד לא נואשתי מקריאת פואמתך החדשה לפני צאתי ואת כתב־היד אפקיד בידי אחיך פסח.

היה שלום.

אוהבך ח. נ. ביאליק


א’רלג

תל אביב, 19 ליוני 1930 [כ“ג סיון תר”ץ].

לכבוד מר יוסף ויץ, ירושלים.

א. נ.

קבל בזה את תודתי על הערתך הנכונה150. בלי ספק הדין עמך, ואני נגררתי במקום זה אחרי המפרשים, שאינם מומחים כמוך בענינים דקים של חקלאות.

דבר גדול תעשה, אם תואיל לעבור על “זרעים” ולהעיר את הערותיך, כיד הנסיון הטובה עליך. גם אני בכל הדיוטותי בעניני חקלאות, מרגיש אני בכל זאת עד כמה הגיע דיקנותם של חכמינו בענינים אלה, ויש שבדרך פרושי לזרעים, אני דומה בעיני כמטייל בתוך גנות, שדות וכרמים.

בכבוד רב ובברכת תודה


א’רלד

תל אביב, 20 ליוני 1930 [כ“ד סיון תר”ץ].

לכבוד הד"ר י. ל. מגנס, ירושלים.

ידידי היקר!

לצערי לא יכלתי לבוא לסיום הישיבה על דבר הבחינות, אבל שמעתי מרחוק, כי הישיבה נגמרה בשלום. הכן הוא? כמעט לא יאומן.

בשלישי ליולי הקרוב אני עומד לצאת לחו“ל ולפני צאתי הנני פונה אליך בבקשה לשים לב לטענותיו של הד”ר לוין, בעל “אוצר הגאונים”. את עבודת האיש ואת ערכה אתה יודע. כבירה היא באמת ותפארת היא לעושיה ולתומכיה, ואולם בצדק הוא מתאונן על מצבו הקשה.

העבודה דורשת בהכרח את כל זמנו ובולעת את כל שעות היום, מאין לו עוד אפשרות להפנות לשום עבודה אחרת. אבל התמיכה הנתונה לו מצערה היא ואין בה כדי פרנסת ביתו. מספקת היא רק לשכר הדפסת הגליונות. מלבד זה יש בתמיכה זו מצד צורתה ופעיטותה גם מנה מסוימת של עלבון. על כל פנים כך היא הרגשתו והיא מדכדכת אותו מאד. האין למצוא לו מוצא ומעט רוָחה מן המיצר? חושב אני כי אפשר ואפשר.

יש להשפיע על תומכי עבודתו של מר לוין באמריקה להגדיל את סכום התמיכה עד כדי פרנסתו השלמה של זה, באופן שיוכל להתיחד כולו בלי שיור כל שהוא לעבודתו. ולא אכחד ממך, כי ערכתי מכתב לד“ר ה. ג. ענלאו151 במובן זה, ובו הצעתי לפניו את ההצעה הנ”ל. ואני רוצה לשמוע מפיך את דעתך על הענין, אם יש לדבר תקוה. חושב אני, כי אלו נתקבלה ההצעה, היו הכל מרויחים: “אוצר הגאונים”, מסדרו ותומכיו. שהרי אין ספק, כי התיחדותו הגמורה של מר לוין לעבודתו תחיש גם את קצה.

והנני האומר לך שלום וברכה

המוקירך מאד


א’רלה

תל אביב, 20 ליוני 1930 [כ“ד סיון תר”ץ].

לכבוד מר מיכל רבינוביץ, ירושלים.

ידידי היקר!

הפזמון “לובשי סות אימים” ידוע לי גם מתוך “הכרמל”152 וגם מתוך מקורות רבים אחרים (אחד מהם “סדור רב עמרם”, בחלק הפיוטים153). ורש“ז154 נוסח משובש, לקוי ומסורס, נזדמן לפניו, וטעה למצוא בראשי הבתים את שם שלמה, ובאמת החתימה היא ל”משה", והוא למשה בן־עזרא, ונמצא גם בדיואן שלו.

בין כך ובין כך אני מודה לך על הערתך וכונתך הרצויה.

ידידך הנאמן


א’רלו

תל אביב, 20 ליוני 1930 [כ“ד סיון תר”ץ].

לכבוד – –, תל־אביב.

ידידי היקר!

אכן העמקת את פצע לבי. אלו היה הסכום המבוקש האחרון והיחידי בכיסי ומשלי, לא הייתי מהרהר אף רגע וממלא את בקשתך. ואולם אני עצמי נתון במצוקה קשה, כאשר לא היתה לי מיום בואי הנה, ולרגלי מחלתי נוספו לי צרכים והוצאות, אשר לא פללתים ולא נוסיתי בהם, ומה אוכל לעשות? ומזלך גרם, כי השגתני בין המצרים, בשעה שרגלי האחת בספינה, ואינני יודע אם יספיק לי ואם ירשני הזמן לבקש רוח והצלה ממקום אחר. לעבור על מדותי איני יכול בשום פנים. אין לי שום רשות להכניס לאחריות דבר שאינו שלי.

המצטער בצערך באמת ובלב שלם

והמכבדך מאד


א’רלז155

תל אביב, 29 ליוני 1930 [ג' תמוז תר"ץ].

לכבוד ד"ר יוסף מרקוס, ניו־יורק.

יקירי מרקוס!

קבלתי את שני הדפים מן המאסף האנגלי156 שהמצאת לי בחבתך, ותודה לך.

בעוד חמשה ימים אני יוצא לחו"ל. אם תמצא בינתים מה שהוא לצרכי הוצאתנו תשמרהו אתך עד שובי.

צויתי לשלוח אליך את שלש המסכתות הראשונות של המשנה, היוצאת על ידי לפי שעה לתועלת התלמידים157. מקוה אני להוציאה גם בשביל העם. והיה לך לסימן ברכת שלום ואהבה.

התפלל עלי, שאשוב בשלום, ושלם בגופי.

הקראת את אגדתי158?

אוהבך ח. נ. ביאליק

נ. ב. מאד אחזיק טובה לך אם תודיעני אצל מי וע“י איזה אדרס אוכל להשיג את המאסף שיצא לזכרון פריידוס ז”ל159. כפי הידוע לי יש שם מאמר ביבליוגרפי על שניאור זק"ש של המנוח שורצברג160. אם תוכל להמציאהו לי בשכר – תברכך נפשי.

הנ"ל


א’רלח

תל אביב, 30 ליוני 1930 [ד' תמוז תר"ץ].

לכבוד מר י. בורלא, חיפה.

יקירי בורלא!

תואיל בטובך להמציא לי לחו“ל את מקצת מספריך, מן הטובים ביותר, על פי האדרס אשר יודיעוך ממשרד ה”דביר".

לפי שעה אין בידי אדרס קבוע לשם. הוא יקבע כשנים שלשה שבועות אחרי צאתי. מי יודע, אולי ישים אלהים בפי דבר אליך ועל יצירי כפיך.

והנני המודה לך על ברכתך

שלך ח. נ. ביאליק


א’רלט

תל אביב, 30 ליוני 1930 [ד' תמוז תר"ץ].

לכבוד מר ש. מ. לזר, קרקוי.

אדוני הנכבד!

בעוד שלשה ימים אני עומד לצאת לחו"ל לשם רפוי, ואין שעתי פנויה לעיין כראוי בשני הגליונות, שהמצאת לי עד עכשיו161. אולם גם מתוך רפרוף של חפזון שמתי לב, כי לא בדקת כראוי את נוסח הדפוס, שבחרת בו, ולא שמת לב ליתר הנוסחאות.

בבראשית רבה היית צריך להשוות את הנוסח לזה של הוצאת האקדמיה בברלין, שנסדר ע“י המנוח ד”ר תיאודור ז“ל, והולך ונגמר ע”י אלבק. שם תמצא הרבה נוסחאות ישרות ותקונים נכונים. כלום אין אתה יודע שהנוסח המקובל משובש כולו ואין בו מתום.

כמו כן יש לך להרבות יותר בנקוד, וביחוד בחלק הארמי ובמלים הלועזיות.

בענין הכתיב עליך לאחוז בשיטה מסוימת ולהחזיק בה בכל הספר. הנני משיב, איפוא, לך בזה את שני הגליונות ביחד עם הפירושים, כדי שתעבור עליהם שנית ותתקן כל מה שיש לתקן.

בחו"ל אשהה כשני חדשים, ואתה יכול להשהות בביתך את החומר עד שובי, כי בין כך ובין כך לא נוכל לעשות כלום בעונת הקיץ המתה.

בכבוד רב


א’רמ

תל אביב, 930 4/VII [ח' תמוז תר"ץ] באנית “אַנְקוֹר”.

יקירי דרויאנוב,

אני ובית גולדברג162, ההולכים יחד באניה, זכרנו כי אתמול מלאו לך ששים שנה163, ואנו שולחים לך את ברכתנו הנאמנה, ברכת ידידים ואוהבים, מעל חוף אלכסנדריה, מקום חניתנו בשעה זו. יהי רצון שתאריך עוד ימים ושנים ומלאת כח וגבורה לעבוד את עבודתך, עבודת הקדש, וישבת בשלוה בתוך בני ביתך וידידיך, האוהבים אותך אהבת אמת. רוחך אל תכהה וידך אל תֵּלא מעדור ומחפור בנחלת ספרותנו, כאשר הסכנת מעודך ועד היום.

ויהי רצון עוד כי כאשר יָשַׁשְׁתָּ כן תִּשְׁבַּע וְתִשְׁמַן וכן תִּתְשַׁע ותִמְאֶה. למעלה מזה אין שעור.

המברכים164 אותך באהבה

ח. נ. ביאליק

נ. ב. ושלום וברכה בשם כלןנו לכל בני ביתך.


א’רמא

[אנית “אַנְקוֹר”], 930 9/VII [י“ג תמוז תר”ץ].

רבניצקי יקירי,

קשתה עלי הפעם פרידתי ממך. סמן זקנה. הנדודים והטלטולים אינם עתה לפי רוחי, והמצערני ביותר הוא, שאין לי הפעם בטחון שיש תועלת ממשית בנסיעתי, ומי יודע אם ארָפא הפעם רפואה שלמה ולא אצטרך לנסוע גם בשנים הבאות.

הים שקט כל ימי המסע ואני נחתי מעט. מעט מעט הולכת ומתנדפת מהומת תל אביב – מהומת ביתי – מראשי ומעצמותי. הנני הולך כמעט בטל – ונהנה. אתן את בית קבולי להתרוקן ולהתפנות מעט, ואחרי כן אולי יבאו אל תוכו במקום ה“דברים הבטלים” דברים טובים מהם.

לקחתי אתי “צידה לדרך” את הדיואן של ר“ש הנגיד, ובין שעות בטלה הנני עוסק בהכשרתו לדפוס. הכ”י וההעתק מלאים שגיאות ושבושים גסים כרמון. אולי יעזרני אלהים ואוכל לו.

את שירי הרשב“ג חלק אחרון, וכן את הלקט לבני הנעורים165, תמסור לסדור ותשלח אלי את הגליונות להגהה, ומן האחרון גם לפירוש. בהוצאת הלקט יש לאחוז בשיטת פירוש אחרת מזו של רשב”ג השלם.

יש למסור לדפוס עוד חלק אחד של באכר166. אַל להחמיץ את הוצאת הספר ואת השלמתו בעוד הזקן אז"ר חי. בלעדיו תקשה מלאכת ההדפסה. חוץ מזה יש לעשות נחת רוח לזקן. הוא בקש מעמי על כך כמה פעמים, ואתה יודע עד כמה מלא הזקן חרדה, פן ילך ועיניו לא תראינה אחרית עמלו. מאמין אני כי בצאת הספר בכל חלקיו יסב אליו תשומת לב וגם ימצא לו קונים, סוף סוף, קנין חשוב הוא הספר הזה לספרות.

ואתה ואלי' וביתך שלום. שלום וברכה לבית “דביר” ולכל עובדיו.

שלך ח. נ. ביאליק

נ. ב. כדאי שתעיינו עוד פעם בדינו של – – האומלל (הוא היה חולה מסוכן ונטה למות) ותמציאו אלי את כל התעודות והחשבונות והטענות, ותמלאו את ידי לגמור את הענין הביש; אם לא יעָשה לו הפעם קץ – אני רואה באצטגנינות, כי תהיינה לו תוצאות קשות. יש להתיר פעם אחת את הקשר, ויהי מה. הרי משנה לשנה הולכת הבִּצה וגדולה. ראו הזהרתיכם. הלואי שאתבדה, אבל השכל מחייב – שלא אתבדה.


א’רמב

930 22/VII [כ“ו תמוז תר”ץ], ברלין.

רבניצקי היקר.

מחר או מחרתים אני יוצא המימה – לקרלסבד. את פרטי ימי שבתי בברלין תדע מפי אשתי. לפי הנראה, אהיה צריך לנסוע למי מעינות כמה שנים רצופות. ואם כחול ארבה ימים – ארבה חול כימים. כל יום יוסיף לי מן החול. לעיני דָלֹה דָלָה הפרופיסור במשאבה עשויה לדבר וַיוציא מן השלפוחית קומץ חול, כחצי הצנצנת. יש להזהר שלא יהפך לאבן, ויפה לכך שתית מי מעינות במקומות המרפא.

בברלין התראיתי עם דובנוב ועם סולוביטשיק וקרופניק. זה האחרון אמר לי, כי סבת עכוב הכ"י וגליונות ההגהה האחרונים167 – הוא עכוב משלוח הכסף מצד משרד “דביר”. האמת הדבר?

לדברי סולוביטשיק וקרופניק כבר סדרו את כל החומר של “אוצר המקרא”, זה שבידם, ובשובי מקץ חודש לברלין ימסרוהו לו על מנת להשלימו בא"י ולגשת להדפסתו. כשנזכה נראה.

גם בדבר המשכת ספרו של אלבוגן168 הבטיחני קרופניק לקיים את דברי החוזה ובמשך החורף יעסוק בדבר, אבל מסופקני אם יעמוד בדבורו.

קשרתי כאן קשרים עם בית עשיר חשוב אחד, ואולי אוכל במשך הזמן להשפיע עליו שיתן את ידו לקצת עניני תרבות בא"י.

בבואי לקרלסבד אודיעך מיד את כתבתי ועל פיה תשלח אלי את גליונות ההגהה של רשב“ג לבני הנעורים, של רשב”ג חלק אחרון לגדולים, של “ספר האגדה” המנוקד, וכן את מסכת כלאים, שבל“ס כבר יצאה במחברת מיוחדת169. אל נא תפסיק את סדור העבודות הנ”ל.

הודיעני את החדשות הארצישראליות. שמעתי כי דרויאנוב נתיבל וגם הכניס את בנו לחופה.

ומה שלומך ושלום ה“דביר”?

שלך ח. נ. ביאליק

נ. ב. – – –


א’רמג

930 22/VII [כ“ו תמוז תר”ץ], ברלין.

כבוד הד"ר י. שירמן בברלין.

ד"ר נכבד,

קבל בזה את תודתי על קורת הרוח שגרמת לי בספרך על תרגומיו של אלחריזי להרירי170. במשך הימים המעטים שהיה הספר בידי עברתי על פני כלו ומצאתי את מלאכתך מלאכה שלמה והרבה ידיעה והבנה עם יגיעה ושקידה משוקעות בה. יהי כחך ברוך.

מחר אני יוצא לקרלסבד ומקץ חדש או ששה שבעות אשוב ברלינה ואני מקוה להתראות אתך.

והנני המוקירך והאומר לך שלום וברכה

ח. נ. ב.


א’רמד

[קרלסבד, 26/V’I 30. א' אב תר"ץ].

שלום וברכה לר' יעקב פיכמן, הצפור הנודדת171 , מ“צפור עופרת” כמוני, שנקנסה עליו שתית מי־מעינות, המוקצים מחמת מאוס ומביאים לידי שלשול, וישיבה בבית גויה זקנה המביאה לידי הקאה במראה פניה, ועוד ועוד גזרות קשות ואכזריות. המקום ירחם עלי ועליך ועל נשותינו, אמן סלה.

* * *

שלך ח. נ. ביאליק


א’רמה

[קרלסבד, 26/VIII 30. ב' אלול תר"ץ]

[ליעקב כהן]

יקירי כהן,

שמחתי לשמוע כי אתה מוסיף והולך לסדר כתביך בדפוס. הנני מצפה בקוצר רוח לצאת הכרכים הבאים, כדי לצרפם אל שורת “המזרח” בארון ספרי.

ושלום וברכה לך.

באהבה ח. נ. ביאליק



  1. פתיחת הסוכנות היהודית, ששלום אַש הוא חבר המועצה שלה, בספטמבר 1929.  ↩

  2. אחד מבניו של אַש נמצא באותו זמן בארץ־ישראל.  ↩

  3. בזמן שהותו בברלין אסף ביאליק, בעזרת ידידים סכום כסף לטובת השבועון “מאזנים”.  ↩

  4. ז. שוקן.  ↩

  5. ראה ע“ז אגרת תתק”נ (כרך ד‘, ע’ ק“ע־קע”ב).  ↩

  6. עפ“י ”אגרות ביאליק בנוגע להוצאת שירי רשב“ג וכו'” – י“ל ע”י ד"ר מרקוס.  ↩

  7. ארגנטינה.  ↩

  8. “אוצרות חיים” של חיים בלוך, מי שהוציא “קובץ מכתבים מקוריים מהבעש”ט ותלמידיו" (וינה תרפ"ג), שעוררו וכוח בדבר נאמנותם.  ↩

  9. הוצאת הסתדרות העובדים בא“י, מועצת הפועלות, בעריכת רחל כצנלסון. תל־אביב תר”ץ.  ↩

  10. “תנועת הפועלות בארץ־ישראל”. הוצאת הועד המרכזי של “הפועל הצעיר” תל־אביב תרפ"ט.  ↩

  11. בכ' תשרי תר"ץ נהרג אחיו של ז. שוקן בתאונה של מכונית.  ↩

  12. כתבי־יד אלה – של שירי רשב“ג ור‘ משה אבן עזרא – נזכר ובכמה מן האגרות שבכרך ד’ ובכרך ה'. ע”ד כתב־היד של דיואן ר‘ משה אבן עזרא ראה באגרת אל ז. שוקן בכרך ד’, ע' רכ“ה־רכ”ו.  ↩

  13. ראה למעלה, אגרת א‘קכ"ב, והערה א’ שם.  ↩

  14. בזמן ההוא התעורר רעיון ליסד בארץ־ישראל אקדמיה ללשון העברית ו“בני ברית” בירושלים חשבו לקבל על עצמם הוצאת הדבר אל הפֹּעל.  ↩

  15. משניות חגיגה עם באור חדש מאת צבי קארל. הוצאת “סנונית”. לבוב תרפ"ה.  ↩

  16. כי על פי הדברים האלה כרתי עמך ברית – זו המשנה והתלמוד, שהם מבדילים בין ישראל לבין העובדי כוכבים" (שמות רבה, פמ"ז, א').  ↩

  17. “אהבת הושע”, שנדפסה ע“י ”דביר“ בתרצ”ו.  ↩

  18. עם תרגום גרמני ובאורים וכו‘, בעריכת פרופ’ ג. בּיר ואוֹ. הולצמן (בהשתתפות ד"ר י. רבין).  ↩

  19. מאת ראובן מרגליות, לבוב.  ↩

  20. “מקור חסד”: צואת ר‘ יהודה החסיד, עם מילי דחסידותא מהגאון וכו’ ר‘ אברהם דוד מבוצ’ץ והגהות ר‘ שלום מרדכי הכהן מבֶּרֶזן והגהות והערות וכו’ ועם תולדות ר' יהודה החסיד וקורות ספריו מאת ראובן מרגליות. תרפ"ח.  ↩

  21. הוצאת “סנונית”. לבוב תרפ"ח.  ↩

  22. ב“אהל שם”.  ↩

  23. לנוער.  ↩

  24. “פפרו” במקור המודפס. הערת פב"י.  ↩

  25. ספרו של א. צ. אידלסון (1882־ 1938): “תולדות הנגינה העברית”.  ↩

  26. ב“צ כ”ץ חשב בזמן ההוא להוציא ירחון ספרותי.  ↩

  27. ספר בשוידית של ד"ר מ. אהרנפרייז: De Som Byggt Israel.  ↩

  28. בקיץ תרפ“ט מלאו לד”ר אהרנפרייז ששים שנה.  ↩

  29. עפ“י העתקה שבארכיון־ביאליק ועפ”י “אגרות ביאליק בנוגע להוצאת שירי רשב”ג וכו'“ – י”ל ע“י ד”ר מרקוס.  ↩

  30. בית מדרש לרבנים מיסודו של שכטר בניו־יורק.  ↩

  31. “קטעים מכתבי הגאונים”. ניו־יורק תרפ"ט.  ↩

  32. הפיוטים “אשרי עין” ו“השמחה והעלץ” הוכנסו לשירי רשב"ג המסוד‘ בידי ביאליק ורבניצקי, כרך ג’, III (ז'), ע' 12.  ↩

  33. השיר הוא לר‘ יהודה הלוי ונתפרסם ע“י ברודי בדיואן של רי”ה, כרך א’, ע' 88.  ↩

  34. “רשב”גיום“ במקור המודפס. הערת פב”י.  ↩

  35. הערותיו של בראדי לשירי רשב"ג כרך א‘, שנדפסו בסוף הכרך הג’ – ספר III (ז'), ע' 113־ 159.  ↩

  36. ראה אגרת א'נ"ה (כרך ד‘, ע’ רמ"א).  ↩

  37. ספר המסות של פיכמן (יצא בשנת תרצ“ח – ”אנשי בשורה“ – בהוצאת ”מוסד ביאליק“ על־ידי ”דביר").  ↩

  38. לחוברת ביאליק באנתולוגיה “דור דור וסופריו”.  ↩

  39. האנציקלופדיה הישראלית “אשכול”.  ↩

  40. “אגדת שלשה וארבעה”.  ↩

  41. ראה ע“ד הספר הזה בהערה לאגרת תקמ”ב (כרך ג‘, ע’ קכ"ח).  ↩

  42. ביאליק וקלצקין, בהשתתפות ארנולד צווייג, בקשו לעורר את תשומת לבם של כמה מגדולי הדור על הגזרה שנגזרה ברוסיה הסובייטית על הלשון והתרבות העברית. לשם כך נשלח להם ע“י קלצקין וצווייג תזכיר מפורט בבקשה לחתום על כתב מחאה, שהיה מכוון בעיקרו כנגד ה”יֶבסקציה". כתב־מחאה זה נחתם בידי איינשטיין, ביאליק, בובר, ברוד, אדוארד הֶריוֹ, יעקב וַסֶרמַן, פרנץ וֶרפל, טשרניחובסקי, סלמַה לַגֶרלֶף, אמיל לודוויג, עמנואל לַסקֶר, מכס ליברמן, תומַס מַן, נ. סוקולוב, פליקס סַלטֶן, אדמונג פלֶג, אלפונס פַאקֶה, ארנולד צווייג, סטיפן צווייג, קלצקין, ארנסט קַסִירֶר, ארטור שנַבֶּל.  ↩

  43. אנציקלופדיה מקראית (ראה ע“ז למעלה, אגרת א'קכ”ב).  ↩

  44. ספר הנוספות לשירי רשב"ג.  ↩

  45. מאורעות אב תרפ“ט, שבהם נשדד ביתו של ש”י עגנון בתלפיות על־יד ירושלים.  ↩

  46. של הרב י.ח.קוסובסקי.  ↩

  47. ישראל יברכיהו תרגם לעברית את ספרו של ק.ה.קורניל על הנבואה בישראל (התרגום יצא ברוסיה בתר“פ ונדפס שנית בתל־אביב בתר”ץ).  ↩

  48. של שירי רשב"ג.  ↩

  49. פרופ' לוי גינצבורג  ↩

  50. נדפס בשירי רשב"ג המסוד‘ בידי ביאליק ורבניצקי, כרך ג’, III _ז‘), ע’ 4.  ↩

  51. “הברינו” במקור – הערת פרויקט בן יהודה  ↩

  52. ראה ע“ז למעלה, אגרות א'קכ”ב ואק"נ.  ↩

  53. תקנון של “חברה מדעית עברית”, שד"ר רגנסבורג עסק ביסודה (ראה הספדו של ביאליק עליו ב“דברים שבעל פה”, ספר א‘, ע’ קס"ו).  ↩

  54. המשורר ש.שלום.  ↩

  55. באותה שנה יצא ע“י סניף של הוצאת ”דביר“ ־ בימ”ס “מוריה”, תל־אביב ־ קובץ־השירים של ש.שלום: “מי?”  ↩

  56. ד“ר ח.נ. שפירא שלח לביאליק הצעה ע”ד תקון הכתיב העברי, שנדפסה בדו־השבועון העברי “נתיבות” (קובנה).  ↩

  57. עפ“י העתקה שבארכיון־ביאליק ועפ”י “אגרות ביאליק בנוגע להוצאת שירי רשב”ג וכו'“ ־ י”ל ע“י ד”ר מרקוס.  ↩

  58. ספר זכרונותיו של שמריהו לוין, שנדפס ב“פורוורטס” הניו־יורקי.  ↩

  59. הספר תורגם אחר־כך עברית בידי ד“ר צבי וויסלבסקי ־ בהשתתפות המחבר ־ וב' חלקים ממנו (“ילדות” ו“מרד הנעורים”) יצאו בתרצ”ה ־ תרצ“ז ע”י “דביר”.  ↩

  60. במאורעות אב תרפ"ט נרצח בנו של י.ל.גולדברג ־ בנימין.  ↩

  61. הסוכנות היהודית.  ↩

  62. הפתיחה כתובה בגוף האגרת עברית.  ↩

  63. במקור: “עד שמעקט איהם פו אלעז זייטען”.  ↩

  64. ספרו המדעי של א.ראובני: “שם חם ויפת ־ עמי המקרא, יחשם ומקומם בתולדות קדם”. יצא בשנת 1932.  ↩

  65. נדפס ב“מזרח ומערב” של א.אלמליח.  ↩

  66. אבות פ"ד, ג'.  ↩

  67. יצאה, בחוברת מיוחדת, בתרפ"ז.  ↩

  68. בהעתקה שלפנינו: 30 לפברואר, ואין זו, כמובן, אלא טעות וּוַדאי הכוָנה לא‘ ואולי לב’, במרס.  ↩

  69. בדבר יפיה של הבת.  ↩

  70. ספורים (נדפסו אח“כ ע”י שניאור גם בעברית ־ בעתון “דבר”). וילנה 1929.  ↩

  71. קובץ־ספורים של ז.שניאור. הוצאת “הספר”. ברלים תרפ"ג.  ↩

  72. עפ“י העתקה שבארכיון־ביאליק ועפ”י “אגרות ביאליק בנוגע להוצאת שירי רשב”ג וכו'“ ־ י”ל ע“י ד”ר מרקוס.  ↩

  73. “אגדת שלשה וארבעה”.  ↩

  74. שירי רשב"ג מסוד‘ בידי ביאליק ורבניצקי, כרך ג’, II (ו'), ע' 21־20.  ↩

  75. לכתב־המחאה נגד רדיפות הלשון העברית ברוסיה. ראה אגרת א'קמ"ח וההערה שם.  ↩

  76. “פרנץ רוזנצווייג וספרו כוכב הגאולה” מאת ג. שלום. החברה להוצאת ספרים על יד האוניברסיטה בירושלים. תר"ץ.  ↩

  77. בשיר “שמרתי יום גלות” ־ כרך ב‘ של שירי רשב"ג מסוד’ בידי ביאליק ורבניצקי, ע' 227־226.  ↩

  78. שם, שורה כ"ב.  ↩

  79. על פיליטון שהדפיס מקבל האגרת ב“הארץ” ע“ד ”עונג שבת“ ב”אהל שם“ בת”א.  ↩

  80. אגרת א'קס"ב.  ↩

  81. 1915 Saadias Polemic against Hiwi Al־Balkhi. New־York  ↩

  82. ירחון ליהדות החרדית, היוצא בירושלים בעריכת ר' בנימין.  ↩

  83. סוטה ט', ע"ב.  ↩

  84. מאסף מדעי לתקופת הגאונים, ערוך בידי ד“ר ב.מ. לוין. חיפה תרפ”ב ־ ירושלים תר"ץ.  ↩

  85. ראה למעלה, אגרת א'קנ"ט וההערות שם.  ↩

  86. ניו־יורק תר"ץ (מהדורה חדשה בתקונים והוספות ירושלים תרצ"א ־ בראשה נדפסה אגרת זו של ביאליק).  ↩

  87. אתה יורד לעמקם של דברים ואתה מסדרם־מאספם (עפ“י שיר השירים רבה: פ”א, י': “אנא הוינא חרוזא ואנא קדוחא”).  ↩

  88. M.W Lewinsohn: Der Prophet Elia nach den Talmudim־ und Midraschimquellen. New־York 1929  ↩

  89. ספר “טהרת הקודש”, בו יבואר אם אפשר לעשות פרה בזה“ז, להטהר ליכנס אל הקודש”. פיטרקוב תר"ץ.  ↩

  90. י. אורטנפלד שאל: “אם היה רצונו בעיקר להראות בשיר זה על אידיאליותו של ‘המתמיד’ מלפנים, או לשורר עליו שיר קינה על מסרו את נפשו לחיים בלתי־טבעיים כאלה”.  ↩

  91. הוצאת “עֹגן” על יד ההסתדרות העברית באמריקה. ניו־יורק תר"ץ.  ↩

  92. ד. אומנסקי בקש את עצתו של ביאליק בדבר תוכן חדש לחגים לצעירים שהתרחקו מהתוכן המסרתי.  ↩

  93. אהרון הלוי, צייר ארץ־ישראלי, נמצא באותו זמן באוסטרליה.  ↩

  94. אלבום צמחים תנ"כיים (“ארץ הצבי”, 1928).  ↩

  95. “כל שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין לא יהא לו עסק עמהן” (קידושין י“ג, ע”א).  ↩

  96. שירי רשב"ג מסוד‘ בידי ביאליק ורבניצקי, כרך ג’, II (ו'), ע' 66.  ↩

  97. שם, שם, ע' 67  ↩

  98. שם, שם, ע' 36־35.  ↩

  99. “חכמי התלמוד”(ראה ע“ז כרך ד', אגרות תרצ”ה, תתל“ד ותתקע”ד).  ↩

  100. Die religiose Gedankenwelt des Salomo ibn Gabirol von Kal Dreyer. Leipzig 1930. המחבר הוא גרמני נוצרי  ↩

  101. וַרשה, ניסן תר"ץ.  ↩

  102. פיכמן הכניס לקובץ את שירו של ביאליק “נטע אֵל” (שירים ופזמונות לילדים“, ע' ע”ז–פ"ד).  ↩

  103. עפ“י העתקה שבארכיון־ביאליק ועפ”י “אגרות ביאליק בנוגע להוצאת שירי רשב”ג וכו'“ – ע”י ד"ר מרקוס.  ↩

  104. כרך ב‘, חלק א’ (יצא בתרפ"ט).  ↩

  105. “ציון” מאסף החברה הא“י להיסטוריה ואתנוגרפיה, שיצא ע”י ועד החברה בהשתתפות “דברי”. מתרפ“ז עד תר”ץ יצאו ד' ספרים.  ↩

  106. מאמר־בקורת על שירי רשב"ג.  ↩

  107. פירוש על “מדרש רבה”, חברו ר‘ ישכר בר בר’ נפתלי כ“ץ משברשין והשלימו בשנת שמ”ד (1584.9), ונדפס בפעם הראשונה בקרקוי בשנת שמ“ו, ואח”כ פעמים רבות.  ↩

  108. ר' לוי גינצבורג היה בשנת תרפ“ט בא”י וקרא הרצאות באוניברסיטה העברית.  ↩

  109. ראה למעלה, אגרת א'קל"ט.  ↩

  110. “גנזי שכטר”כוללים דברים מתוך ה“גניזה” בקהיר.  ↩

  111. ד"ר ישראל בן־זאב, קהיר.  ↩

  112. דברי הערכה על ספרי “דביר”.  ↩

  113. ראה להלן, אגרת א'רכ"ג.  ↩

  114. זוחלים. הוצת “קהלת”. ירושלים תר"ץ.  ↩

  115. “War Nachman Krochmal Hegelianer?” Cincinnati 1928 (הוצאת מיוחדת ממאמר של ד"ר ראבידוביץ שנדפס ב־Hebrew Union College Annual, כרך ה').  ↩

  116. ספר התקנות של אגודת הסופרים בא"י.  ↩

  117. ברוך קרופניק.  ↩

  118. כל כתבי משה מנדלסון – בגרמנית ובעברית – שהוצאת האקדמיה, ברלין, התחילה להוציא במלאת מאתים שנה להולדתו של הפילוסוף בשנת 1929 (על עוזרי ההוצאה, שהשתתפו בעריכת הכתבים, נמנה ש. ראבידוביץ).  ↩

  119. ועד הלשון.  ↩

  120. נחמיה י"א, ח'.  ↩

  121. שם.  ↩

  122. ברלין תרס"ג.  ↩

  123. “ומֹסרות ערוד מי פתח” (איוב ל"ט, ה').  ↩

  124. במאמר של המדרש (“משל לאחד שנשכו ערוד” וכו'), שהובא ב“ספר האגדה” (ח“א, ע' פ”ב).  ↩

  125. “מדוע אתם לֵנִים נגד החומר” (נחמיה י“ג, כ”א).  ↩

  126. ראשי־תיבות: חיים בראדי.  ↩

  127. ר‘ שמואל בן חנניה בקהיר, שר’ יהודה הלוי כתב אליו שירי ידידות ומכתב (דיואן רי“ה, יצא ע”י ר‘ חיים בראדי, שירי חול, ס’ א‘ וב’; שירי ר‘ יהודה הלוי, מסוד, בידי א.א. הרכבי, כרך א’, ע' 125־117, 164־161).  ↩

  128. ב“נוספות חדשות” שבספר האחרון (III, ז') של שירי רשב“ג המסוד‘ בידי ביאליק ורבניצקי (ע' 106) מובאה ידיעה זו בשמו של ר’ ישר‘ דוידסון, וכן מובא שם בשם ר’ חיים בראדי: ”כי אבו סלימאן בן ראשל היה כבר זקן מופלג בימי ר' שמואל הנגד“, וע”כ לדעתו של בראדי “אי אפשר שיהא השיר הזה ערוך מרשב”ג לבן ראשל הנ“ל”.  ↩

  129. ראה למעלה, אגרות א‘קס"א וא’קצ"ה.  ↩

  130. עפ“י העתקה שבארכיון־ביאליק ועפ”י “אגרות ביאליק בנוגע להוצאת שירי רשב”ג וכו'“ – י”ל ע“י ד”ר מרקוס.  ↩

  131. לחורשת וַרבורג  ↩

  132. ש. צמח.  ↩

  133. ר‘ בנימין קבל על עצמו לערוך את השבועון “מאזנים”, שנה ב’.  ↩

  134. ראה למעלה, אגרת א'ר"ו.  ↩

  135. כלי מילת – בגדי משי – יקרים על לובשיהם (שבת י', ע"ב).  ↩

  136. גזירת פַּספילד על העליה לא"י.  ↩

  137. ל. יפה הציע לפני ביאליק לכתוב חוברת – כרוז ע"ד ארץ־ישראל.  ↩

  138. ספר השירים של ש. שלום – שלום שפירא – “מי?”  ↩

  139. “בני יהודה שהקפידו על לשונם” (עירובין נ“ג, ע”א).  ↩

  140. Exegetisch Beiträge, IV. Frankfurt a/M. 1930.  ↩

  141. ראה למעלה, אגרת א'ר"י.  ↩

  142. מאמרו של ש. גינצברג – בנו של אחד־העם – “חשבון הנפש של הגולה”, שנדפס ב“התקופה”, ספר כ“ו־כ”ז.  ↩

  143. “אגדת שלשה וארבעה”, שנדפסה ב“התקופה” הנ"ל.  ↩

  144. לועידה עולמית למען השבת שנתקיימה בברלין באלול תר"ץ.  ↩

  145. שנזכר באגרת א'רכ"ב.  ↩

  146. לכתוב מבוא לתרגום של ספורי בורלא לאנגלית.  ↩

  147. קובץ שיריו של ברוך כצנלסון: “לאור הנר”. הוצאת “עֹגן”, ניו־יורק. תר"ץ.  ↩

  148. עפ“י ”אגרות ביאליק בנוגע להוצאת שירי רשב“ג וכו'” – י“ל ע”י ד"ר מרקוס.  ↩

  149. “אגדת שלשה וארבעה”.  ↩

  150. לפירושו של ביאליק למשנת פאה, פרק ז', מ"ד.  ↩

  151. ד“ר ה. ג. אֶנֶלאו, מי שהיה מטיף בהיכל ”עמנואל“ בניו־יורק, והוציא ספר ”מנורת המאור“ לר‘ ישראל בר’ יוסף אלנקאוה (חי בספרד במאה הי"ד) והוכיח, שספר זה שמש מקור ל”מנורת המאור“ של ר' יצחק אבוהב. הוא היה מראשי התומכים בהוצאת ”אוצר הגאונים".  ↩

  152. “הכרמל” השבועי, שנה ב‘, ע’ 134.  ↩

  153. ח"ב, ע' 36.  ↩

  154. ר' שניאור זק“ש פרסם את הפזמון ב”הכרמל".  ↩

  155. עפ“י ”אגרות ביאליק בנוגע להוצאת שירי רשב“ג וכו'” – י“ל ע”י ד"ר מרקוס.  ↩

  156. עפ“י ”אגרות ביאליק בנוגע להוצאת שירי רשב“ג וכו'” – י“ל ע”י ד"ר מרקוס.  ↩

  157. הוצאה זו – של מסכתות בודדות מסדר זרעים עם פירושו של ביאליק – היא מקוצרת.  ↩

  158. “אגדת שלשה וארבעה”, ששלחה לד"ר מרקוס (ראה למעלה, אגרת ארל"א).  ↩

  159. “יד ושם” לזכר א. ז. פריידוס. הוצאת המוסד לזכר אלכסנדר קאהוט. ניו־יורק תר"ץ.  ↩

  160. שניאור זקש, רשימת ספריו, הוצאותיו ומאמריו מאת ש. ב. שוַרצברג.  ↩

  161. מ“מדרש רבה” עם נקוד חלקי ועם פירוש (ראה ע“ז למעלה, אגרות א'ר”ו וארי"ט).  ↩

  162. י. ל. גולדברג ורעיתו.  ↩

  163. א. דרויאנוב (נפטר בתרצ"ח) נולד בז' תמוז תר"ל.  ↩

  164. ביאליק כתב בשמו ובשם אלה שהלכו עמו, והם חשבו, כנראה, להוסיף חתימתם על חתימתו, ונמלכו וכתבו לחוד (דבריהם באו בהוספה לאגרת של ביאליק).  ↩

  165. משירי רשב"ג (לא יצא עד עכשיו).  ↩

  166. מספרו של ב. ז. באכר: “אגדות התנאים והאמוראים” בתרגומו של א. ז. רבינוביץ.  ↩

  167. של תרגום “דברי ימי עם עולם” לדובנוב.  ↩

  168. תרגום חלק ב' מספרו של י. מ. אלבוגן: “תולדות התפלה והעבודה בישראל”.  ↩

  169. ממשניות סדר זרעים עם פירושו של ח. נ. ביאליק.  ↩

  170. Die hebr. Obersetzungen der Maqamen des Hariri. Frankfurt a/M. 1930.  ↩

  171. פיכמן היה בזמן ההוא בוַרשה.  ↩