א’רמו1
תל אביב, 15 לאוקטובר 1930 [כ“ג תשרי תרצ”א].
לכבוד ד"ר יוסף מרקוס, ניו־יורק.
ידידי היקר!
שמח אני לחדש את חליפת המכתבים בינינו. שבתי לפני ימים אחדים מאירופה ובבואי לארץ השיגוני הרוחות הרעות, החמשינים, המכלות את כחי, ואינן נותנות לי לשוב אל עבודתי. ואולם אחרי עבור זעמן אקוה להחליף כח ולחדש ימי ולילותי כקדם.
היה ברוך על חבילת השירים החדשה. אמנם שירים חדשים לרשב"ג לא מצאתי בה, אבל יש שם הערות חשובות לשירים הקודמים. אין בית מדרשך בלי חדוש.
בשובי למנוחתי ולעבודתי הנורמלית אבחר מתוך תלי התלים של החבילות, אשר המצאת לי פעם בפעם, את כל אלה שאין לי בהם צורך ואשיבם אליך, ואתה תעשה בהם כחפצך.
עברתי בדרך רפרוף על הפיוטים שפרסמת בשתי מחברות “מזרח ומערב”. הרבה יש לי להעיר עליהם, אבל אין שעתי מספקת. אולי אעשה זאת בפעם אחרת.
מצטער אני על השנוי החדש שבא בספריה. חוששני שמא יגרום השנוי לצמצם את עבודתך המועילה. צר מאד.
מאד תאב אני לדעת מה עושה אלהים עמך, ומה מעשיך אתה, מה מצבך החמרי? האומר אתה לעלות בזמן מן הזמנים לארץ ישראל?
שלך בידידות
ח. נ. ביאליק
א’רמז
תל אביב, 15 לאוקטובר, 1930 [כ“ג תשרי תרצ”א].
לכבוד קרן מץ, ניו־יורק.
א. נ.
קצבתכם לשני הסופרים הזקנים דבר בעתו הוא, והסכומים שנשלחו בשבילם נמסרו לידיהם בזמנם ע“י מר רבניצקי, מאחר שאני הייתי באותה השעה בחו”ל.
הנני להעירכם, על מצבו הקשה של הסופר המפורסם – –. סופר יקר זה בא לעת זקנתו לארץ ואין לו עתה כל מקור מחיה, אף כי כחו עודנו חדש עמו, ומזמן לזמן הוא מעניק לספרותנו מאמרים יפים כתובים בכשרון רב. לדעתי, אין לדחות בשום פנים את מלוי בקשתי לשעה שיתפנה מקום, אלא לקצוב לו מיד קצבה לפי כבודו, שתתן לו את האפשרות לעסוק בעבודתו שלא מתוך צער ויסורי רעב. כידוע, הוא עתה למעלה משבעים ואי אפשר לו למצוא את מחיתו בדרך אחרת.
בכבוד רב ובברכת עבודה פוריה
ח. נ. ביאליק
א’רמח
תל אביב, 15 לאוקטובר 1930 [כ“ג תשרי תרצ”א].
לכבוד מר מ. כהן, קובנה.
אדוני וידידי היקר!
זֵכר הימים הקצרים אשר עשיתי בקובנה2 לא יסוף מלבי. אור פני האנשים אשר סבבוני מיום בואי בגבולות ליטא ועד צאתי משם לוני בכל הדרך ועוד ילוני ימים רבים. אין מלים בפי להביע לכולכם את תודתי. גדול מנשוא ורב מהכיל נטל החבה והאהבה, אשר הטלתם על שכמי, ומי ישאנו? שאו כולכם מפי ברכה נאמנה. לעולם לא אשכח את ימי קובנה הנפלאים.
הנני מצרף בחפץ לב את חתימתי לכרוז שלכם, שתפרסמו לטובת עבודת התרבות בליטא. עבודתכם כבירה. ליטא היא לפי שעה המבצר היחידי לעבודת התרבות העברית בגולה, וכל ישראל חייבים בחזוקה ובבצורה אם, חלילה, תחלש עבודת התרבות בליטא ייבש המעין הראשי וידל האוצר הנאמן, המספיק חומר אנושי מובחר לארץ ישראל ולבנינה.
מאד מאד אחזיק טובה לך אם תואיל למסור בשמי את ברכת שלומי ותודתי הנאמנה לכל חברינו היקרים, בית שוַרץ ובית ווֹלף ויתר החברים אשר הנעימו לי את ימי שבתי בקובנה בחברתם ובחביבותם הרבה. יהיו ברוכים כולם. לצערי הרב אחזתני צנה קשה בדרך שובי מקובנה לברלין, והייתי כלוא בבית וגם מוטל במטה שבעה ימים רצופים ולא עצרתי כח לבוא בכתובים עמכם. על כן אחרו דברי עד היום.
והנני המברך אתכם בשלום
ידידכם הנאמן ח. נ. ביאליק
נ. ב. את חבילת העתונים קבלתי בתודה. בהרצאתי על הלשונות שנתפרסמה ב“אידישע שטימע”3 נפלו טעויות וסרוּסִים קשים ומכאיבים מאד. בבקשה לפרסם בעתון, שאין אחריות הדברים עלי אלא על העתונאי שרשם את ההרצאה.
ב“העולם” ראיתי, כי עתידה לבוא גם הרצאה זו שם, ואני מבקש להקדים ולשלוח את הדברים אלי, כדי שאתקן לפני הפרסום את השבושים הרבים.
מאד החזיק לכם טובה אם תואילו לעשות כל אשר בכחכם לטובת “מאזנים” והפצתו. העתון הזה הוא האורגן היחידי של אגודת הסופרים, ואם ליטא העברית לא תתמוך בו מי יתמכהו?
ח. נ. ביאליק
א’רמט
תל אביב, 15 לאוקטובר 1930 [כ“ג תשרי תרצ”א].
לכבוד ד"ר מאיר פינס, ברלין.
ידידי היקר!
עוד לא פג מפי הטעם המר של ליל הרצאתי בברלין באור ליום צאתי משם4. מקוה אני כי תשתדלו להפיג מעמי את המרירות ע“י עמלכם התכוף לטובת ה”מאזנים", כאשר הבטחתם, אם לא כן לא אסלח לכם.
ומדי דברי בך אשוב ואומר את אשר אמרתי לך פעם אחת: הצל חלק מרכושך והפקד אותו במקום הנאמן והבטוח היחידי שיש לנו בעולם – בארץ ישראל. אלו הייתי רבך הייתי גוזר עליך על כך, ואלו הייתי אבי אביך הזקן הייתי בא אליך לילה לילה בחלום ומצוה: עלה לארץ ישראל והצל את נפשך ונפש בניך. לבי מנבא לי ימים רעים לישראל, השרוים בין הגויים. המלט בעוד מועד. אם לא תוכל להציל את הכל, הצל חלק מרכושך, פן תנחם באחריתך.
ועוד אחת: אם לא איש כמוך יעשה זאת, מי יעשה? הרי ציונים מסוג זה, שאינם מקיימים את הציונות בפועל ממש, בעצם ידיהם, עושים את תורתם פלסתר בעיני כל ואין איש מאמין בהם.
ולבסוף עוד אחת: עכשיו היא שעת הכושר הטובה ביותר לעליה לאיש כמוך. אפשר לקנות קרקעות בחצי המחיר. השתמש בשעת כושר זו.
ושלום וברכה לך ולאשתך ולכל בני ביתך היקרים.
ידידך
א’רנ
תל אביב, 15 לאוקטובר 1930 [כ“ג תשרי תרצ”א].
לכבוד ד"ר ש. וינברג, ברלין.
ידידי היקר!
שבתי הביתה בשלום. בדרך באניה היתה טובה מאד. ואולם בארץ פגשוני רוחות החמשינים הנוראים והם מוצצים את כל לשדי. הרגשתי עתה אינה טובה ביותר. נתגלו שוב הסימנים הראשונים של מחלתי, ואני מלא דאגה.
צלו של ליל מוצאי שבת האחרון בברלין – הוא ליל ההרצאה5 – לוני בכל הדרך, ועדיין לא סר ממני. אלו הייתי נוח להעלב כי עתה לא יצאתם נקיים מידי. ואולם מובטחני, כי תדעו לכפר את חטאתכם בעמלכם התכוף לטובת ה“מאזנים”. עליכם להמציא לו עזרה מיד, אם בצורת רכישת מנויים חדשים, ואם בצורת סכום מסוים של כסף. זכרו נא, כי מסביב לאורגן זה מתרכזים כמעט כל הסופרים בארץ, – – –. אם לא תעשו הפעם איזה מפעל לטובת ה“מאזנים” לא תדרוך כף רגלי בגבולכם עוד.
ושלום וברכה לך ולגברתך בשמי ובשם אשתי. את בנכם לא ראיתי עוד.
שלכם בידידות ח. נ. ביאליק
נ. ב. ולך ביחוד, מר וינברג החביב והיקר, תודתי הנאמנה מקרב לב על שפע חבתך שהריקות עלי מלבבך הטוב. היה ברוך.
ארנא
תל אביב, 16 לאוקטובר 1930 [כ“ד תשרי תרצ”א].
לכבוד הרב החכם הד"ר בראדי, פראג.
אדוני הנעלה!
שבתי לימי החגים מדרכי הביתה ואמצא על שלחני את הספר הרביעי, “שירי קודש”, של הדיואן לרבי יהודה הלוי, אשר הואלת בטובך להעניק לי מברכת ידך, ויהי לי לששון לב ולמשיב נפש בימי החג. מי יתן ונראה בקרוב גם את גמר הספר כולו, אכי"ר6.
שמעתי על התמורה אשר באה במצבך7 ואני רוצה לקוות, כי תהיה לטובה לך ולביתך לעבודתך הגדולה בשדה השירה העברית, ויהי רצון שתמצא במקומך החדש את המנוחה השלמה, מנוחת הנפש ומנוחת הגוף שאתה רוצה בה.
קבל בזה את ברכתי הנאמנה על כל הטוב והחסד אשר עשית לשירת ימי הבינים ומשורריה.
ידידך הנאמן
א’רנב
תל אביב, 16 לאוקטובר 1930 [כ“ד תשרי תרצ”א].
לכבוד הרב החכם ד"ר מיכאל היגֶר, ניו־יורק.
שלום וברכה!
מאד מאד הנני מחזיק טובה לאדוני על מתנתו היפה: “מסכתות זעירות”8, שהמציא לי בחבתו. יהי ברוך ומבורך. הספר בא אלי כדבר בעתו, כי מאז קראתי עליו בעתונים השתוקקתי לראותו, בהיותו דרוש לי לעבודתי.
עיינתי בספרו וראיתי כי עבודתו נקיה ותמה. מי יתן וישלים את עבודתו בקרוב ויזכה לראות גם את יתר המסכתות הקטנות יוצאות מתוקנות מתחת ידו.
בצאת על ידו עוד אחת הקבוצות של המסכתות הקטנות לאור יואיל אדוני להמציאה לי במחיר אשר יושת עליה.
בברכה נאמנה
א’רנג
תל אביב, 16 לאוקטובר 1930 [כ“ד תשרי תרצ”א].
לכבוד ד"ר ג. ווֹלף, קובנה.
אדוני היקר!
לפני צאתי דברתי עם כבודו מלים אחדות על דבר מצבו של הת“ח הזקן והחשוב הנמצא במחנכם – הוא מר אליעזר אליהו פרידמן9. כידוע לכבודו הוא עכשיו מחוסר כל מקור מחיה, וגם בנו היקר ורב הכשרון הד”ר יהושע פרידמן10 אף הוא חולה מסוכן עתה, ואין בידו לתמוך ביד אביו.
מכיר אני מאז את מר פרידמן בתור איש חרוץ וזריז ועושה מלאכתו באמונה, ויודע אני כי גם עתה עוד כחו עמו למלא תפקיד מסוים בכל בית מסחר. לדברי מר פרידמן היה אדוני יכול ע"י המלצתו לעזור הרבה למר פרידמן להמציא לו משרה באחד הבנקים, שתתן לו כדי פרנסתו לעת זקנתו.
מובטחני כי כבודו לא ימנע ממנו את המלצתו וישתדל לעזור לו להגיע אל מטרתו.
עודני זוכר בתודה נאמנה ובהמית לב רבה את ימי קובנה ואת תושביה היקרים, ומאד אחזיק טובה לכבודו אם יואיל למסור את ברכתי שלום לכל אלה אשר הנעימו לי את ימי שבתי בתוכם בחבתם היתרה. יהיו ברוכים כולם.
ברכה מיוחדת לכבוד אביו הנעלה ולאחיו.
בכבוד רב
א’רנד
תל אביב, 16 לאוקטובר 1930 [כ“ד תשרי תרצ”א].
לכבוד מר ל. אוז’ינסקי, קובנה.
א. נ.
לפני צאתי חפצתי לדבר עם כבודו על דבר מצבו של הת“ח הזקן והחשוב הנמצא במחנכם – הוא מר אליעזר אליהו פרידמן; אבל מפני סבות שונות לא עלה הדבר בידי. כידוע לכבודו הוא עכשיו מחוסר כל מקור מחיה, וגם בנו היקר ורב הכשרון הד”ר יהושע פרידמן אף [הוא] חולה מסוכן עתה, ואין בידו לתמוך ביד אביו. מכיר אני מאז את מר פרידמן בתור איש חרוץ וזריז ועושה מלאכתו באמונה, ויודע אני כי גם עתה עוד כחו עמו למלא תפקיד מסוים בכל בית מסחר. לדברי מר פרידמן היה אדוני יכול ע"י המלצתו לעזור הרבה למר פרידמן להמציא לו משרה באחד הבנקים, שתתן לו כדי פרנסתו לעת זקנתו.
מובטחני, כי כבודו לא ימנע ממנו את המלצתו וישתדל לעזור לו להגיע אל מטרתו.
עודני זוכר בתודה נאמנה ובהמית לב רבה את ימי קובנה ואת תושביה היקרים, ומאד אחזיק טובה לכבודו אם יואיל למסור את ברכתי שלום לכל אלה אשר הנעימו לי את ימי שבתי בתוכם בחבתם היתרה. יהיו ברוכים כולם
בכבוד רב
א’רנה
תל־אביב, 16 לאוקטובר 1930 [כ“ד תשרי תרצ”א]
לכבוד מר א. צ. ברזין, ירושלים.
א. נ.
קבלתי בתודה את ספרך החשוב “יזכור”11. זכות גדולה היא לך להקים מצבת זכרון לקדושי אב.
ואלוהים ינחם את אבלי עמו.
בכבוד רב ובברכה שלום
א’רנו
תל אביב, 17 לאוקטובר 1930 [כ“ה תשרי תרצ”א].
לכבוד ד"ר ש. א. הורודצקי, ברלין.
ידידי היקר!
שבתי הביתה בשלום והנני ממהר לענותך על מכתבך.
את הצעתך אביא לפני הנהלת ה“דביר” באלה הימים ואת החלטת ההנהלה אמהר להודיעך.
קבל בזה את ארבעת הכרכים של כתבי והיו בידך לזכרון.
החום והחמשינים מציקים לי מאד. כנראה אצטרך לנסוע למקום מרפא גם בשנים הבאות.
ושלום לך ולרעיתך בשמי ובשם אשתי.
שלך בידידות נאמנה
ח. נ. ביאליק
א’רנז
תל אביב, 20 לאוקטובר 1930 [כ“ח תשרי תרצ”א].
לכבוד הרב ד"ר מ. אהרנפרייז, שטוקהולם.
שלום וברכה לידידי היקר!
גם אני מצטער מאד, שלא נזדמנת עמי בברלין לפונדק אחד. דברים שבע"פ אינם נתנים להאמר בכתב.
ואשר להוצאת ספריך בעברית – עלי לומר לך מה שאמרתי כבר. אם באמת ובתמים חפץ אתה בהשארת נפשך העברית, אין הדבר חסר אלא מעט סיוע מצדך. מצב הספרים העברים בשוק בודאי ידוע לך, ותמיהני אם ימצא מו“ל שיסכים להשקיע סכום הגון. אם אין אתה לך – מי לך? בסכום של שתים שלש מאות לירות תוכל להוציא שני כרכים נבחרים משלך, וה”דביר" יכול גם הוא לסייע לך בעבודת ההוצאה וההפצה ולהקל עליך את הטורח.
ושלום וברכה לך ולביתך.
ידידך ח. נ. ביאליק
א’רנח
תל אביב, 20 לאוקטובר 1930 [כ“ח תשרי תרצ”א].
לכבוד ד"ר יחזקאל קויפמן, חיפה.
לידידי היקר שלום וברכה!
שלשום קבלתי סו“ס את חבילת הכתבים של “אוצר התנ”ך”12.
בהיותי בברלין דָנָה החבורה בהשתתפותי על כל הענין מצדי צדדים, והוחלט למסור לידינו כאן את דבר סיום הספר. אתה תהיה מנהל העבודה מכאן ולהבא. הערכים החסרים, לפי הרשימה שביד החברים, יוזמנו על ידך ובעזרתי, וה“דביר” יכלכל לפי כחו את הצד החומרי של כל העבודה עד כלותה. לפי שעה לא קבלתי מהם את הרשימות של ה“יש” וה“אין” בספר, ובלי כך הרי אי אפשר לעשות כלום. אולי קבלתן אתה? היום אני כותב לברלין בענין זה.
ומה שלומך אתה? החלק השלישי של ספרך “גולה ונכר” נגמר בדפוס, ואני מברך אותך עם סיום זה של שני שלישי הספר.
ושלום וברכה לך
ח. נ. ביאליק
א’רנט
תל אביב, 20 לאוקטובר 1930 [כ“ח תשרי תרצ”א.
לכבוד מר א. ראובני, ירושלים.
א. נ,
קראתי את דברי המומחים על ספרך13, ואני מתחיל להאמין, כי מי שהצמיח דדים לאותו חסיד, כדי להיניק את בנו14, הוא יוכל להפוך גם בלטריסטן מובהק כמוך לאיש מדע, גם בסוגיא חמורה כזו שאתה עוסק בה. יברכך ה' וישמרך. ובאמת ובתמים אומר לך, כי לולא ראיתי את מעשיך בעיני – לא האמנתי. פלאי פלאים! ולמעשה אין לפי שעה בפי דברים מפורשים אליך. מצב הספרים בשוק ידוע לך כמוני. שמי המו"לות מעוננים מאד. הלואי ולא יבוא מבול למחות את כל היקום הספרותי.
אולי הימים הקרובים ייטבו מאלו, ומזג האויר ישתנה. לפי שעה הצעתך שמורה בידי ובזכרוני, וכשתבוא לידי שעת הכושר לא אחמיצנה.
מושבים לך בזה דברי המומחים.
בכבוד רב
א’רס
תל אביב, 20 לאוקטובר 1930 [כ“ח תשרי תרצ”א].
לכבוד מר ש. מ. לזר, קרקוי.
א. נ.
הנני ממהר לאשר לך קבלת כתב היד15. באלו הימים אפנה לעיין בו עד כמה כונת יפה לדעתי בתקוניך, ולאחר שימָצא מתוקן כל צרכו נמסרהו לסדור בלי אחור. וכמובן נשתדל לתת לסדור את הצורה המתאימה לספר. גם אנחנו חשבנו לעשותו כתבנית “ספר האגדה” וכמתכונתו. את העמודים הראשונים של הסדור נמציא אליך לחות דעתך.
אכסמפלר אחד של בראשית רבה הוצאת תיאודור תואיל להזמין בעצמך מברלין. אין לנו קשרים עם מו"לי הספר ומדפיסיו ולא נדע למי לפנות. זה שבידי אי אפשר לי להוציא מביתי, כי זקוק אני לו בעבודתי.
בעוד זמן מה תקבל מיד “דביר” חוזה מפורט בשני טופסים, אחד חתום ע“י בעלי “דביר”, שישאר אצלך, ואחד שיחתם על ידך ויושב ל”דביר".
ובכן, הדבר נחשב לנגמר. בשעה טובה ומצלחת לשני הצדדים.
וזכור כלל גדול בעבודתך: צמצום ובהירות.
והנני המברך את עבודתך בהצלחה
נ. ב. השערתך, שר' הושעיא רבה האמור בראש המדרש16 הוא הושעיא זעירא – מזכירה לי את החדוד הידוע: משנאמר נדפס בסלויטה, מכלל שנדפס בז’יטומיר. יש לדעתי למחוק הערה זו, ולהעיר רק, שהמדרש נקרא על שם הושעיא רבה מפני התחלתו, ולא יותר.
א’רסא
תל אביב, 20 לאוקטובר 1930 [כ“ח תשרי תרצ”א].
לכבוד ד"ר ה. ל. גורדון, ניו־יורק.
לידידי היקר, שלום וברכה!
אני פונה אליך עוד הפעם בשאלה: היש בידך העתק של הרצאותי ונאומי, שהיית נוהג עד יום צאתך מאודיסה לרשום אותם ולאספם, ואם יש התוכל ואם תחפוץ להמציאם לידי, אותם או העתקתם? אם תאמר “הן” אולי תוכל לעשות זאת מיד. ואני אחזיק לך טובה על כך. יש לי צורך בזה, ומובן מאליו כי כל ההוצאות הכרוכות בהעתקת הדברים ושליחותם – כולן עלי.
אל נא תאחר את תשובתך.
בידידות
נ. ב. ומה שלומך ושלום עבודתך עכשיו?
א’רסב
תל אביב, 21 לאוקטובר 1930 [כ“ט תשרי תרצ”א].
לכבוד הא' ז. שוקן, צויקוי.
אדוני הנכבד מאד!
מצאתי את תשובתו והנני מביע לו בזה את תודתי.
על דבר המכון לחקירת השירה העברית שנוסד ע“י כבודו בראשותו של הד”ר ח. בראדי – כבר שמעתי, ואני שמח מאד, כי זכות זו נתגלגלה על ידו. יהי פעלו ברוך.
בסוך מכתבו אומר כב‘: "חושבני, כי מודעה זו היא תשובה ברורה וכו’". – אכן התשובה היא ברורה17, ואולם על הדברים האלה הוסיף כב' בכתב יד עוד הוספה קטנה לאמור: “בכל זאת מקוה אני, כי המכון יאפשר לנו עבודה הדדית פוריה” – וההוספה הזאת איננה ברורה לי. מאד הייתי מחזיק טובה לכב' אילו הואיל לברר לי את כונת הדברים, כיצד הוא מתאר לו את העבודה ההדדית? האין כב' חושב, כי עבודה כפולה במקצוע אחד, שהיא מפורדת בשני מקומות שונים, ובלי קשר קבוע ביניהם – יש בה כדי להזיק למהלך העבודה מזה ומזה?
בכבוד רב ובברכת שלום
א’רסג
תל אביב, 30 לאוקטובר 1930 [ח' מרחשון תרצ"א].
לכבוד ד"ר יחזקאל קויפמן, חיפה.
ידידי היקר!
מאחר שאין בידי רשימת “היש והאין” ב“אוצר התנ”ך"18 ממילא איני יכול לדעת אם נמצאו שם מאמריו של מֶנֶס. את הכרטיסיה לא קבלתי, אבל בברלין הבטיחוני להמציא לי רשימה מפורטת של כל הערכים והסמנים בצדם על “היש והאין”, ורשימה זו לא נתקבלה עד היום. דרוש גם אתה מהם.
עצתך בדבר הוצאת “מחברת ברדיצ’בסקי”19 תֵּעשה, ואנחנו נתחשב עם החמר שציינת. תודה לך.
החלק השלישי של “גולה ונכר” כבר מטייל בחנויות. האמנם לא הגיעך עוד טופס אחד?
ובברכי אותך ברפואה שלמה הנני המוקירך מאד
ח. נ. ביאליק
א’רסד
תל אביב, 30 לאוקטובר 1930 [ח' מרחשון תרצ"א].
לכבוד מר משה כהן, קובנה.
ידידי היקר!
שני הנאומים20 על התרבות ועל הלשונות שנתפרסמו ב“העולם” נרשמו על ידך יפה בדרך כלל, אבל בפרטים יש קצת טעויות וביניהן גם מכאיבות. כך, למשל: בפסקה שאני עובר שם ללשון הערבית יש שתי פעמים זה אצל זה בטעות “ארמית” תחת “ערבית” וסמוך לזה ראיה מן הספר “מקור־חיים”21 – כאילו ספר זה נכתב בארמית! עשיתם אותי ע“י כך לעם־הארץ שלא בטובתי. כשאֶפָּנֶה אתקן את השגיאות ואמציא לכם את התקונים, ואח”כ תהיו רשאים להוציא את הנאומים גם במחברת מיוחדת.
הגזרות האחרונות22 נתכו עלינו כרעמים. עלינו להתחזק ולחזק איש את רעהו. יבואו ימים טובים מאלה, בודאי יבואו. עמדו על משמרתכם ואל תרפינה ידיכם אף רגע. עמנו אֵל.
שלום וברכה לכל חברינו ובברכת שלום מיוחדת לבית הד"ר שוַרץ. הודיעני נא את כתבתו.
בכבוד רב ובברכה ישועות ונחמות קרובות
ח. נ. ביאליק
א’רסה
תל אביב, 30 לאוקטובר 1930 [ח' מרחשון תרצ"א].
לכבוד הד"ר ש. גינצבורג, ניו־יורק.
יקירי!
אמנם שבתי אל ביתי, אבל לא לאיתני. אינני כתמול שלשום. מטר הגזרות הנתך על ראשינו בא"י אף הוא אין כחו יפה להוסיף כח. המקום ירחם.
ספר שיריך הולך ונדפס בלי הפסק. בעוד 4–5 שבועות יגמר כלו. לא נשארו לסדור כי עם כארבעה גליונות בערך. בשאלת המו“ל – עצתי לך לבלי הפרד מן ה”חברים". ––––
ענין ה“חברים” גרם לי טרח וצער שלא לפי כחי. נמאס עלי הענין.
את פואימתך “הושע” לקח אחיך מידי לפני צאתי באמצע קריאתי והוא הבטיח להשיבה לידי בעוד ימים מספר. עם גמר הקריאה אחוה לך את דעתי. רושם הפרקים הראשונים חזק מאד.
הדפסת “שירי רמח”ל"23, כרך שני, תחל בחרף זה.
דבר טוב תעשה אתה וה“חברים”, אם תתמכו באורגן של אגודת הסופרים בא“י, ב”מאזנים“. הוא טעון תמיכה בחמר ספרותי, בחתומים ובכסף. האמנם חברינו הסופרים באמריקה הם בעיניהם כחתנים בלילה הראשון הפטורים מכל המצוות? כלום אין אתם יודעים בצערם של חבריכם בא”י? בושה וכלימה.
ושלום לך ולביתך בשמי ובשם אשתי.
ידידך ח. נ. ביאליק
א’רסו
תל אביב, 30 לאוקטובר 1930 [ח' מרחשון תרצ"א].
לכבוד קרן ישראל מץ, ניו־יורק.
א. נ.
מאשר אני בזה את קבלת שתי ההמחאות בשביל ר' –– ומר ––. את ההמחאות מסרתי לתעודתן. הנני שב ומזכיר לכם ע"ד הסופר הזקן ––. אל נא תסיחוהו מדעתכם.
את התמיכה ל–– יש כמובן לחדש, אין לו כל מקור אחר.
בכבוד רב
נ. ב. יקירי אורלאנס24, כלום לא ידעתי כי האיש –– מנֻול הוא, אבל כשרונו בכל זאת איננו מוטל בספק, אכן יש דינר זהב שנופל לתוך בית־הכסא.
בהזדמנות זו אני שואל ממך, אולי יוכלו חברינו באמריקה לעשות מה שהוא לטובת ה“מאזנים”. העתון הוא אורגן של אגודת הסופרים העברים בא"י, וראוי הוא לתמיכה מכל צד. האמנם אין כל תקוה מחברינו באמריקה?
הנ"ל
א’רסז
תל אביב, 30 לאוקטובר 1930 [ח' מרחשון תרצ"א].
לכבוד ––.
א. נ.
הנני עושה את רצונך ומקיים בך “ענה כסיל”. אם אין לך דרך אחרת לפרסום, אלא להיות מ“מחטטי שכבי” ומגוררי עצמות אבות, – לך בדרך זו. כבר נאמר: בדרך שאדם רוצה [לילך] מוליכים אותו25". מכבודו של אחד־העם לא יגרע, כמובן, אף כמלא השערה26, אבל עליך יאָמר: “כל הפוסל במומו27 פוסל”28. אם אינך מטורף אין בעיני שום ספק כי מזוהם אתה.
א’רסח
תל אביב, 10 לנובמבר 1930 [י“ט מרחשון תרצ”א].
לכבוד מר ב. קרופניק, ברלין.
ידידי היקר!
זה זמן רב שפסק משלוח החומר להסטוריה של דובנוב29, וה“דביר” נמצא במבוכה רבה. הספרים מוכרחים לצאת כסדרם הקבוע בפרוספקט. התחייבות היא מצד ה“דביר” כלפי החותמים, וכל אחור, וכל שכן הפסקה גורמים ל“דביר” הפסד מרובה של ממון ושל פרסטיג’ה, לשעתם ולעתיד לבוא.
הנני מבקשים ודורשים שתגש בזריזות להכנת החומר ותמהר להמציאו ליד ה“דביר”. עליך למלא את אשר החסרת עד עתה ולעבוד בשקידה יתרה. ראה בקשתיך.
בכלל אינני מבין דרכי חברינו ה“אירופייים”. אמרנו: הם ילמדונו דיקנות וזריזות, ועכשיו הרי אנו באים ללמוד ונמצאנו
מלַמְדים.
בכבוד רב ח. נ. ביאליק
נ. ב. אני ויחזקאל קויפמן מצפים בכליון עינים לרשימת המאמרים של אוצר כתבי הקדש30. בלעדיה אי אפשר לגשת אל העבודה. האמנם גם מלאכה קלה זו של העתקת הרשימה הנמצאת כבר מוכנה בידיך היא למעלה מכחכם, וכדאי בשבילה להפסיד זמן ועצבים?
הנ"ל
א’רסט
תל אביב, 13 לנובמבר 1930 [כ“ב מרחשון תרצ”א].
לכבוד מר ש. [מ.] לזר, קרקוי.
רצוף בזה כתב התקשרות בין “דביר” ובינך על הוצאת המדרש שהוכן על ידך. התנאים הם אלה:
א) עליך להכין את כל המדרש רבה לחמשה חֻמשי תורה ולחמש מגלות מראשית ועד אחרית, לפי הדוגמא ששלחת לנו, כלומר בצרוף פירוש קצר, אבל מספיק ובצרוף הערות מיוחדות.
ב) בכל חדש עליך להמציא לנו מספר מסוים של גליונות דפוס, לא פחות משלשה, בפורמט של “ספר האגדה”.
ג) העבודה צריכה להעשות על ידך בלי הפסק.
ד) זכות הוצאת הספר מכורה לצמיתות לחברת “דביר”, והיא יכולה להוציאו בסכום מהדורות ואכסמפלרים שתרצה, ולך אין רשות מעתה להוציא את הספר הזה בדפוס לא ע“י עצמך ולא ע”י אחרים, לא בצורתו ושמו ולא בשנוי צורה ושם.
ה) עליך להתחשב בנוגע לעבודתך ולצורתם עם עצותיהם של העורכים הספרותיים של “דביר”.
ו) ה“דביר” משלם לך בשכר עבודתך לכל מהדורה ומהדורה 10% מן המחיר ברוטו שיהיה קצוב בשער הספר.
ז) הספר יצא מחברות מחברות בני חמשה גליונות בערך כל אחת, בפורמט של “ספר האגדה” הנ"ל ובצורתו. כל מחברת תכיל מספר מסוים של פרשיות שלמות, אם אחת ואם יותר.
ח) אחרי צאת כל מחברת למכירה אתה מקבל רביעית שכרך מיד ואת המותר תקבל לפי המכירה, כלומר לפי חשבון האכסמפלרים הנמכרים שימציאו לך בכל חצי שנה.
ט) זכאי אתה בתור מחבר לקבל חנם חמשה עשר אכסמפלרים מכל מחברת ומחברת ביציאתה.
י) האכסמפלרים שנתנים חנם למחבר וכן לרדקציות ולסופרים לשם בקרת מתנכים מן החשבון ואין עליהם תשלום שכר סופרים.
אלה הם ראשי הפרקים של תנאי כתב ההתקשרות ואם מסכים אתה להם תחתום על טופס החוזה ותשיבהו אלינו ואנחנו נמציא לך טופס שני חתום בידי ה“דביר”.
ועתה אוסיף להעירך בנוגע לפרטים אחדים בעבודתך:
א. את פסוקי כתבי הקודש המובאים במדרש – עליך לכתוב עפ“י הכתיב המדויק של התנ”ך ולשמור על החסר והמלא והיתיר, ממש ככתוב בגוף כתבי הקודש, ולא כמו שהם באים בלי דיוק בגוף המדרשים הנדפסים.
ב. עליך לאחוז בשטה אחת של כתיב בנוגע לטכסט המדרשי, ולא לכתוב פעם מלא ופעם חסר. תבות מנוקדות יש לכתבן בכתיב המדוקדק, ושאינן מנוקדות יש לכתוב בכתיב מלא הנהוג בספרות זו.
ג. את המלים שיש להסתפק בקריאתן הנכונה או שקריאתן מוטעית בפי הבריות יש לנקדן נקוד כזה שלא יניח אחריו שום ספק, כגון: פעלים שבאים בנטיות בלתי מצויות (נְטָלָהּ, אֲכָלָהּ וכיוצא בזה).
ד. בנקוד המלים המשניות והלועזיות עליך לסמוך על אחד מבעלי המלונים בני הסמך (כגון דַלמן), ורק במקום שטעות בעל המלון תהיה מוכרעת ומוכחת – הרשות בידך לשנות. על כל פנים, אל תסמוך בנוגע לנקוד ארמי על הקריאה המקובלת, שהיא עפ"י רוב משובשת.
במכתב זה תמצא עמוד אחד מסודר לדוגמא. סדור זה עדיין נִתן לשנויים ולתקונים, אבל בדרך כלל כזו תהיה צורת הסדור של המדרש כלו, ואני רוצה לשמוע בזה את חות דעתך ואת הוראותיך. האותיות של הפנים, וכן של הפירוש ומראה המקומות, הן אותן עצמן של “ספר האגדה”. מראי המקומות של הפסוקים נתנים לא בגוף הפנים, אלא למטה, בין הפנים ובין הפירוש באותיות רש“י, והם מצויינים בסמני מספרים ערביים. הסמנים להערות באים בפנים באותיות רש”י, אבל לדעתי טוב להרחיק לגמרי את הסמנים הללו של הערות, כי אפשר להביא את הערות31 בסוף הספר עפ"י סמני הפסקאות ולצטט שם בראש כל הערה את הדבור המתחיל של הפנים, זה שההערה חלה עליו. סוף סוף ההערות אינן מרובות ושנוי קטן זה לא יגדיל את כמות הספר ותחת זה נפטר מסמנים מיוחדים שמבלבלים את הקורא.
כמו שתראה מן העמוד לדוגמא יש בו מקומות ששני סמנים באים ביחד, סמן של מקור הכתוב וסמן של הפירוש. דבר זה איננו נאה ביותר, אבל אינני מוצא לו תקנה. מה דעתך אתה בדבר הזה?
לבסוף אודיעך כי יש לי תקוה להשיג פה מדרש הוצאת תיאודור בשבילך. בקרוב יתברר הדבר.
לתשובתך התכופה והמפורטת אחכה.
בכבוד רב ובברכת הצלחה בעבודתך
א’רע
תל אביב, 24 לנובמבר 1930 [ד' כסלו תרצ"א]
לכבוד ד"ר י. ל. מגנס, ירושלים.
ידיד היקר!
בשיחתי הקצרה עמך בירושלים לא הספיקה לי השעה להרצות לפניך בפרוטרוט על הענין שנגעתי בו. בחו“ל התודעתי אל איש חשוב ועשיר, שהביע רצונו להועיל לאוניברסיטה במה שהוא. אני הצעתי לפניו להמציא לאוניברסיטה על חשבונו צלומים מכתבי יד יקרי המציאות שיש בהם צורך לאנשי המדע העובדים באוניברסיטה שלנו וגם הבטחתיו לשלח אליו רשימה מעובדת ע”י הפרופסורים שלנו, הכוללת את כתבי היד הנחוצים לנו ביותר. מאד מאד הייתי מחזיק טובה לך אילו הואלת בטובך להמציא לי רשימה כזאת ואני אריצנה לבעל הדבר. מי יודע אולי תצמח באמת מזה תועלת כל שהיא לאוניברסיטה.
סגן המזכיר של האוניברסיטה, מר אבן־זהב, ספר לי על דבר רעיונו להקים מסדרה על יד האוניברסיטה. לפי חשבונו יביא דבר זה לידי חסכון, כבקי בדבר קצת יכול אני לאמר לך, כי חשבונותיו אינם רחוקים מן המציאות ויש ברעיון זה צד מעשי ואין לדחותו.
ובזה הנני לבא גם אני לפניך בהצעה. נודע לי כי הספר בן־סירא של הד“ר סגל32 יצא מרשותו של הד”ר יונוביץ והוא עתה חפשי. מן הגליונות הנדפסים הראשונים שראיתי נוכחתי, כי העבודה הזאת חשובה מאד מצדי צדדים וראויה היא שיקָרא עליה שם האוניברסיטה. הייתי מיעץ לך להכניסה תחת כנפי הפריסה האוניברסיטאית. אם מטעמים כספיים אין הפריסה יכולה עתה להזקק לו – אפשר תמצא איזה נדבן מיוחד לכך וכיוצא בזה. או אולי תאות לשתף בהוצאת הספר הזה איזה מוסד מו“לי מן הקימים בא”י. ה“דביר” היה מקבל על עצמו בחפץ לב את הוצאת הספר אילו הסכימה הפריסה להשתתף בדבר בסכום מסוים בצורת מלוה שתושב ממכירת הספר. מאד הייתי רוצה לשמוע את דעתך בענין זה33.
כמדומה לי, כי כבר ספרתי לך ע“ד שני הלכסיקונים הנפלאים מעשה ידי הפרופ' ק. לויאס. אחד מהלכסיקונים ההם נמצא בידי זה כבר, שנות מספר, והוא אוצר גדול ונפלא של כל מונחי הרפואה הנמצאים בספרותנו מימי התנ”ך והתלמוד ובספרות ימי הבינים עד היום הזה. זהו מפעל יקר וגדול ערך בשביל הבלשנות העברית ותחית לשוננו. בהוצאת הספר הזה יש להשקיע סכום של שלש מאות פונט, שלפי שעה איננו לפי כחו היחידי של “דביר”. הייתי מאושר לוּ נמצא מי שהוא שיעזור לי לפרסם ברבים את האוצר הבלום ההוא34. ההכרה כי אוצר זה מוטל באפלה איננה נותנת לי מנוח. התכונן בדבר ועוץ עצה.
אגב, נודע לי כי עוד עבודה חדשה אחת, אף היא חשובה מאד, שעשה פרופ' לויאס יצאה עכשיו ע“י המכון על שם המנוח קאהוט. כונתי לספר דקדוק של הארמית הבבלית (התלמודית)35. כידוע לך בודאי, כבר חבר הפרופ' בבחרותו ספר כזה, ואולם הוא נתישן, וגם בימים ההם לא הוכשרה עוד השעה לעבודה משוכללת במקצוע זה. עתה חזר הפרופ' וכתב על פי הצעתי את הספר מחדש והוא גם נתקבל – שוב על פי הצעתי – ויצא לאור ע”י המכון הנ“ל. בידי הפרופ' ההוא מתגולל עוד עד עכשיו לכסיקון גדול ונפלא לכל החלק המפשט של הלשון העברית. שתי מחברות ממנו יצאו ע”י פירמה גרמנית אחת לפני המלחמה36 ועוררו השתוממות והתפעלות של כל מביני דבר. האמנם לא ימָצא גואל בין היהודים לעבודת חייו של החכם המסכן ההוא. חוששני, שמלאך המות יקדים לבוא לבית החכם ההוא מן הגואל. השנה הרי מלאו שבעים שנה. מובטחני, כי האוניברסיטה שלנו גם לא ברכה אותו.
והנני האומר לך שלום וברכה.
בידידות נאמנה
א’רעא
תל אביב, 24 לנובמבר 1930 [ד' כסלו תרצ"א].
לכבוד ד"ר מ. אהרנפרייז, שטוקהולם.
ידידי היקר!
ספרך “הנביאים ואנשי אלהים”37 הגיעני בזמנו בלי מכתב בצדו ואני אשרתי את קבלתו בתודה ע"י מכתב להוצאת “וועלט” בברלין.
על הספר עברתי בעיון והוא גם לי קורת רוח אמתית. במסבות סופרים שוחחתי עליו כמה פעמים והבעתי את צערי על שנתרחקת מן הספרות העברית.
ואשר להוצאתו בעברית וכן להוצאת יתר כתביך – עליך לדעת כי לא היו ימים קשים למו“לות העברית כימים האלה. אם ה”דביר" מוציאה חבילי חבילות של ספרים, אין זאת כי אם מפני שהיא מכרחת לגמור את הספרים שהתחילה בהם. בדוק ותמצא כי ספרי “דביר” רובם ככולם הם המשכים של התחלות.
אין לך, איפוא, ידידי, להתרעם על מי שהוא. התרעם על עצמך שאחרת לבוא.
והנני ידידך המתאוה לראות את כל כתביך מכונסים יחד
ח. נ. ביאליק
א’רעב
תל אביב, 24 לנובמבר 1930 [ד' כסלו תרצ"א]
לכבוד ד"ר יעקב כהן, וורשה.
חברי היקר!
משנה ברכה לך על מתנתך הנחמדה, הספר השני של שיריך38, שהואלת בחבתך להמציא לי. משיריך העממיים קראתי עד עכשיו אך מעט ואשמח הפעם לראות, כי כחך גדול ועטך נאמן גם בפנה זו. היה ברוך ומבורך על כל החסד אשר עשיתי עם שירתנו.
בהיותי הקיץ בקרלסבד נפגשתי עם אחד ממעריציך, השוקד מאהבה על הוצאת כתביך. אמרתי לו כי מאד אשמח לעזור לו בדבר הזה. ואולם מאז נפרדנו נסתם ממנו כל חזון ולא אדע מה היה לו. אם תמצאהו אמור לו, כי עדיין אני עומד בדברי. אחשב לי לזכות אם אוכל לסייע במה שהוא להחיש את צאת יתר כתביך עד תומם. ומובטחני כי דברי אלה לא יהיו בעיניך כאמרי שוא.
שלך בידידות נאמנה
ח. נ. ביאליק
א’רעג
תל אביב, 24 לנובמבר 1930 [ד' כסלו תרצ"א].
לכבוד מר ש. ד. יפה, תל־אביב.
א. נ.
הערותיך למסכתא פאה39 הנאוני מאד, כמעט כלן קולעות אל האמת, ובחפץ לב אביא אותן בסוף סדר זרעים כמלואים ותקונים לפרושי. יישר כחך! חסד גדול תעשה עמי אם תואיל לעבור גם על יתר המסכתות ותעירני על כל משגה, וביחוד במקצוע החקלאות, שאתה מומחה לו.
כמובן, הרשות בידך וגם הזכות והחובה לך לפרסם את הערותיך במקום אשר ייטב בעיניך40. ואולם גם בזה תעשה עמי חסד אלהים, אם תואיל להשמיט את ההגזמות הבאות בראש רשימתך. דברים אלה, לדעתי, מיותרים. אגב, בסדור “ספר האגדה” השתתף גם חברי הישיש רבניצקי וחלק כחלק לשנינו בו, ואַל לדלג על השם היקר הזה.
בכבוד ובברכה ח. נ. ביאליק
נ. ב. היש להשיב לך את ההערות או בידך נשארה העתקה? – בעוד ימים מספר תצא גם מסכת שבועות.
א’רעד
תל אביב, 24 לנובמבר 1930 [ד' כסלו תרצ"א].
לכבוד ד"ר וולף, קובנה.
אדוני היקר!
שמעתי כי נולד רעיון במחנכם לעזור להוצאת כתביו של הישיש היקר, הציוני הותיק, ר' אליעזר אליהו פרידמן.
הרעיון הזה הוא בלי ספק נאה מאד וראוי לברכה, ומי יתן ויצא אל הפועל. מן הראוי, כי כל חברינו הציונים הנכבדים בקובנה יסייעו לבצע את המחשבה הטובה. יש לישיש זה זכויות גדולות בשדה הציונות והעתונות העברית, וראוי הוא לבא על שכרו לכל הפחות בצורה כזאת שיש בה משום הדור תלמיד חכם זקן ואיש חי ורב פעלים. גם אני מצדי נכון לסייע לכם מרחוק בכל אשר תהיה לאל ידי. העיקר, שיוסד ועד מרכזי בקובנה השוקד על הדבר וסוף המחשבה להתקים.
ושלום וברכה לכבודו ולכל חברינו היקרים.
בכבוד רב.
א’רעה
תל אביב, 24 לנובמבר 1930 [ד' כסלו תרצ"א].
לכבוד מר י. ל. בורשטין, פתח־תקוה.
א. נ.
בתשובה על מכתבך מיום י"ב חשון הנני להודיעך, כי מגלת “אנטיוכוס” נמצאת גם בקבץ מדרשים קטנים, הוצאת “מוריה” באודיסה41, ושם תמצא, במבוא הקטן למגלה זו ידיעות מפורסות42 על ענינה וזמנה של המגלה. כמובן, אין זו מגלת חשמונאים המיוחסת לזקני בני הלל ובית שמאי43, אלא מאוחרת ממנה הרבה זמן.
הראשון שמזכיר את המגילה הזאת הוא רב סעדיה גאון ב“ספר הגלוי”. הנוסח העברי אינו אלא תרגום של המקור הארמי, שיצא גם הוא לאור כמה פעמים, ונמצא בקובץ המדרשים הקטנים הנ"ל.
את שני הטופסים, העברי והארמי, תמצא גם ב“אוצר המדרשים” של אייזנשטיין מאמריקה44.
בכבוד רב
א’רעו45
תל אביב, 25 לנובמבר 1930 [ה' כסלו תרצ"א].
לכבוד ד"ר יוסף מרקוס, ניו־יורק.
ידיד יקר!
התמנותך לרשמן ראשון בספריה של הקולג' היהודי בסינסינטי היתה לי באמת כבשורה טובה. שמח אני כפלים: על התמורה שבאה בחייך לטובה מן הבחינה החמרית ועל שתמורה זו לא גרמה לעקור אותך משרשיך הרוחניים, אלא להיפך. המזל המציא לך מקום כלבך וכרצונך, מקום אשר תוכל להתגדר בו וגם לעלות מעלה מעלה. ידעתי כי גנזי סינסינטי אינם עניים מגנזי שכטר ובלי ספק תמצא ידך לך לחשוף תעלומות רבות מאֹפל ופנינים מאוצרות חושך.
יהי אלהים עמך ותעל!
ואני בטוח כי כאשר היית נאמן לירושתם הגדולה של משוררינו הקדמונים עד עתה כן תהיה נאמן להם גם מכאן ולהבא, ולא תמנע מאתנו את עזרתך בעבודתנו הנכבדה, כאשר הסכנת עד היום. אמן, כה יעשה ה'.
ושלום וברכה נאמנה לך מעומק הלב.
ידידך אוהבך ח. נ. ביאליק
נ. ב. להספרן אוקו46 אכתב בשעת הזדמנות, כבקשתך.
א’רעז
תל אביב, 25 לנובמבר 1930 [ה' כסלו תרצ"א].
לכבוד ד"ר מיכאל היגֶר, ניו־יורק.
אדוני הנכבד!
קבל בזה את ברכתי על מתנתך היפה “שבע המסכתות הקטנות” שהוצאת47, נאות מבפנים ומבחוץ. מי יתן והיה עם לבבך להוצא בצורה כזאת גם את יתר המסכתות והברייתות, כגון: מסכת כלה“, “אבות דרבי נתן” וכו'. מהן אולי תזכה לעבור גם את הברייתות הגדולות ו”המיוחסות" – אל תורת התנאים.
התרגום האנגלי המצורף למסכתות הוא לדעתי מיותר. מי שאינו מבין לקרוא את הגוף העברי, התרגום למה לו? תחת זה היית צריך לתת הערות בעברית לשם באור והסברה. דבר זה היה מועיל לקורא העברי, שהוא בעיני חשוב יותר מן הלועזי.
והנני המברך אותך ואת עבודתך המועילה בשלום.
בכבוד רב
א’רעח
תל אביב, 25 לנובמבר 1930 [ה' כסלו תרצ"א]
לכבוד מר ראובן פאהן, סטניסלבוב.
אדוני וידידי הנכבד!
את סוף מלואיך ל“כנויי משפחה עבריים”48 קבלתי, ואולם עד היום לא עלתה בידי לדעת איפה ראשיתם. המלואים הקודמים נתקבלו, כנראה, כאן בזמן ישיבתי בחו"ל ולא ידעתי מה היה להם. בבקשה, הודיעני על שם מי שלחת אותם ומתי, ואני אחקור ואדרוש עליהם פה.
נגשנוּ לסדור “רשומות” כרך ז‘, ושם יבוא גם מאמרך לתולדות “בכורי העתים” וכו’49.
ודאי כדאי שתאסוף את המונוגרפיות שלך לכרך אחד ותפרסמן ברבים. ואולם תמיהני אם ימָצא עתה מו“ל לספרך. השעה איננה שוחקת עתה למו”לים ולסופרים. ה“דביר”ממשך את התחלותיו וגומר לפרוע את התחיבויותיו הקודמות. להכנס בהתחיבות חדשה אי אפשר.
את המונוגרפיה על שמואל רומנילי יכול אתה לפרסם באחד הירחונים המדעיים כגון: “מזרח ומערב” או “הצופה” וכיוצא בזה. הם ישמחו לקבל מידך מונוגרפיה כזאת50.
שואל אתה אם כדאי לך לכתוב את הספר על דבר יהודי מזרח גליציה בתקופה שלאחרי המלחמה וכו', מה שאלה היא זו, ידידי? ודאי כדאי וכדאי, והם הדבר כדאי שוב אין לך לשאול ולחקור “איך ובאיזה אופן ובאיזה מקום להדפיס”. עשה את אשר יגידו לך לבך ורצונך ואני בטוח כי ימָצא סוף סוף הגואל לספרך. ראה זה נסיתי: אם עלה בלבי לעשות איזה דבר והאמנתי בתועלתו – קמתי ועשיתיו, ולא בקשתי חשבונות רבים. החשבון בכ"ז עלה תמיד יפה מאליו.
בידידות נאמנה ח. נ. ביאליק
א’רעט
תל אביב, 3 לדצמבר 1930 [י“ג כסלו תרצ”א].
לכבוד מר ש. מ. לזר, קרקוי.
אדוני הנכבד!
את החוזה החתום בידך מסרתי למשרד ה“דביר”, וכמדומה שהמשרד לא יסכים להוספתך בכתב על החוזה הנ"ל. תנאי התשלומים מוכרחים להשאר כמו שכתוב בנוסח הקודם, בלי הוספתך.
בנוגע לצורת ההדפסה עדיין לא הכרענו בה הכרע אחרון, והדבר עדיין שקול אם להכניס את ציוני המקורות של כתובי המקרא בפנים או להוציאם לחוץ, למטה מתחת הפנים. דעתי נוטה לצורה הראשונה, ע"י כך נמעט בסמנים, וישארו רק שני סמנים: אחד לבאורים ואחד להערות. על כל פנים אנחנו עוד נמציא לך דוגמה אחת והצורה תבָּחר בהסכם שני הצדדים.
את גופי הכתובים בפנים המדרש אי אפשר לסדר באותיות יותר גדולות, כרצונך, אלא יהיו נתונים ב“סמני הבאה” (במרכאות כפולות). אולי היה כדאי לנקד את הכתובים, ביחוד אלה של הפתיחה, כמו שעשינו זאת ב“ספר האגדה”, אבל חוששני שזה יביא לידי עבודה יתרה בכתב ובסדור הדפוס. על כל פנים התבונן בדבר.
את התקונים ששלחת להכניס בבאוריך – נכניס.
ושלום וברכה לך
נ. ב. בעוד ימים מספר אני יוצא מכאן לחוץ־לארץ לשבועות אחדים, ומלאכת הסדור הראשון תעָשה, איפא, בהשגחת חברי רבניצקי, אבל אני מקוה לשוב במהרה לעבודתי.
להגהות רעות של המגיה אל תדאג, אכן שגה בחפזו לתקן את הנקוד של מלת “אָמַר” בחשבו שזהו עבר ולא נתן לב למלת “אַתְּ” הקודמת51.
בכבוד רב
נ. ב. רצוף בזה עוד אכס' של החוזה ואתה תחתום עליו בלי ההוספה.
א’רפ
תל אביב, 9 לדצמבר 1930 [י“ט כסלו תרצ”א].
לכבוד ד"ר פריץ מיכאל, ברלין. אדוני המכבד מאד!
הנני מודה לו מאד על מכתבו המפורט. שמחתי לשמוע מפיו כי כב' הבטיח את האמצעים להוצאת כרך חדש של כתבי הגאונים52 היוצאים ע“י ד”ר לוין. אין ספק, כי כב' עשה בזה דבר טוב מאד. עבודתו של ד“ר לוין היא גדולה ויקרה ויש לה ערך מדעי יוצא מן הכלל, ובודאי ראויה היא לתמיכה מכל צד. יציאת הכרך הזה ליום השנה של אביו המנוח ז”ל תשמש לו בלי ספק מזכרת נאה שיש עמה גם זכות גדולה.
ובזה הנני לקיים את מחצית הבטחתי ושולח לכ' שתי רשימות של כתבי־יד חשובים המפוזרים בביבליותיקאות שונות, שכדאי לצלמם לתועלת המדע והמחקר העברי. באוניברסיטה הירושלמית יש מספר מסוים של מלומדים חשובים העוסקים בעבודות מחקר במקצועות שיש להם זיקה לאותם כתבי היד. הרשימות נתחברו ע“י המלומדים לרגל עבודתם. ע”י חקירת כתבי היד ההם אפשר להכניס אור לכמה פנות אפלות של המדע העברי, אם יסכים כב' לסייע לפעולת הצלום של כתבי היד ההם, כולם או מקצתם,יואיל להודיעני, ואז אפשר יהיה לקבע את סדר המוקדם והמאוחר בעבודת הצלום של כתבי־היד לפי הרשימות.
את הרשימה האחרת (של הספרים וכתבי־היד הראויים לפרסום בדפוס) לא יכלתי להמציא עד הנה לכב', מפני שמן המחברת שבה פרסמתי לפני שנים אחדות53 את הרשימה ההיא נשאר בידי רק אכסמפלר אחד ואני חס עליו להוציאו מידי.
אני מקוה בכל זאת להמציא לכב' בקרוב ממנה העתקה במכונה.
והנני אומר שלום וברכה לאדוני ולרעיתו ולבית אחיו.
בכבוד רב
א’רפא
תל אביב, 9 דצמבר 1930 [י“ט כסלו תרצ”א].
לכבוד מר מ. מבש"ן, ירושלים.
חלילה לי מלנהוג זלזול במכתבך ובהצעתך, אבל שתיקתי באה מפני שענינך לא נתברר עד היום במשרד ולא ידעתי מה אענך דבר. אין זה ממנהגי ה“דביר” עד עכשיו להוציא ספרים בודדים בלי קשר פנימי ביניהם ובין המוקדם והמאוחר להם. על פי רוב מוציא ה“דביר” ספרים סדרים סדרים שלמים ולפי שעה לא נמצא מקום פנוי בסדרי הספרים של “דביר”. על כל פנים, הענין תלוי ועומד. בעוד יומיים אני יוצא לחוץ לארץ ואשהה שם שבועות מספר. בשובי מדרכי נשוב לעיין בהצעתך.
והנני המכבדך והמוקירך מאוד
ח. נ. ביאליק
א’רפב
תל אביב, 9 לדצמבר 1930 [י“ט כסלו תרצ”א].
לכבוד ד"ר ש. גינצבורג, ניו־יורק.
גינצבורג היקר!
עומד אני לצאת בעוד ימים מן הארץ, ללכת לונדונה, ועל כן יהיו הפעם דברי מעטים וקצרים, ואתה כחכם ומבין מדעתו תמלא מדעתך את החסר.
מֵאוּן ה“דביר” לקרוא את שמו על ספרך בא, כאשר אמרתי, מתוך נמוקים שונים, אבל בשום אופן לא מתוך אלה שאתה חושדהו עליהם.
אחד מהנמוקים החשובים ביותר הוא זה: על צוארו של “דביר” מוטלות כמה התחיבויות ישנות בנוגע להוצאת ספרים של סופרים שונים. רוב הספרים הם בני כרכים רבים (דובנוב 10 כרכים, באכר – 12, קרויס – 10, שמעונוביץ – 5, שירי הספרדים – 20 וכו'). מן הספרים האלה הצליח ה“דביר” להוציא עד עתה רק מקצתם, התחלות בלי סוף. והוא שגרם להכביד על ה“דביר” את קיומו ואת המשכת פעולתו עד לאין נשוא. מוכרח הוא ה“דביר” מעתה לצמצם ולרכז את פעולתו רק בתחום ההתחיבויות הקודמות. מטעם זה דחה ה“דביר” במשך השנים האחרונות כל הצעה חדשה שבא לפניו, ואפילו המשובחת והמכובדת ביותר, ואפילו אם באה מצד סופרים מפורסמים ומקובלים. ע“י כך משך אליו ה”דביר" הרבה תרעומת, אבל מוכרח הוא לנהוג כך, ויהי מה. אי־אפשר, איפא, עתה להכניס למחיצת ה“דביר” ספר שירים חדש של מי שהוא, ואפילו של נעים זמירות ישראל, מבלי לעורר עליו סערה, חמה וזעם מכל צד. והרע מזה, שנֵעָשה כבדאים בעיני כל. שהרי איש מהם לא ידע את הצד המסחרי והכספי שבדבר, אלא הכל יחשבו שהספר יצא בהוצאת “דביר” ובכספו ממש, ואנחנו נהיה כמתעתעים בעיני כל אלה שדחינו את הצעותיהם בזמנן. – הרי לך נמוק אחד. ואולם יש עוד נמוקים אחדים, שאין כאן המקום לפרשם, אולי אעשה זאת באחד המכתבים הבאים. ואולם עד שאפרשם הרשות בידך לחשוד כאשר עם לבבך.
אין לנו, איפוא, אלא לאחוז בהצעתך השניה, היינו: לברוא בשביל ספרך הוצאה לשעה בשם מיוחד. השם שאתה מציע “הוצאת חובבי שירה” לא נהיר לי כלל. אולי תמצא שם יפה ופשוט מזה. דבריך על חזוק ועדוד וכו' – הם מיותרים. דרך ה“דביר” ידוע לכל ולפי שעה איננו זקוק להוראה ולדברי מוסר. על כל פנים, מצד זה שאתה נוגע בו – אינו זקוק. יש, כמובן, פגימות בעבודה ואת אלה אני מטיב להכיר ממך.
את חשבונך צויתי ב“דביר” לעשות כבקשתך, את הגליונות מן העמוד קצ"ב ואילך ישלחו אליך.
ובדבר האנתולוגיה של שירת העולם54 אי אפשר ל“דביר” לבוא בהתחיבות למפרע. ה“דביר” איננו מזמין ספרים, אלא מקבל כתבי יד מוכנים ובודקם אם הם כשרים לו, ורק אחרי כן הוא בא בדברים עליהם.
כמדומה, שעניתיך על כל דבריך ואם גם בקצור נמרץ, מפני החפזון. בעוד יומַים אני יוצא מפה ושלום וברכה לך ולכל אשר לך בשמי ובשם אשתי ובית רבניצקי.
שלך ח. נ. ביאליק.
נ. ב. זה עתה הביאו לי משיריך עוד גליון להגהה. נשארו לגמר הספר עוד כשלשה גליונות, ואולי פחות מזה. עומדים עתה בסדור אמצע הפואימה “ידויגה”.
חוששני, שבימי שהותי בדרך לא ימשיכו את העבודה.
“הושע” עדיין נמצא בידי אחיך היוצא לאמריקה בעוד ימים מספר, וכך אשאר תלוי ועומד באמצע הפואימה ולא אגמרנה עוד, צר לי מאד.
א’רפג
תל אביב, 9 לדצמבר 1930 [י“ט כסלו תרצ”א].
לכבוד מר ליאון אוז’ינסקי, קובנה.
אדוני הנכבד!
נודע לי מפי השמועה, כי עלתה מחשבה טובה על לב נכבדי עירכם לבסס את מצבו של הסופר הישיש והיקר מר א. א. פרידמן, למלאת לו חמשים שנה בעבודה ספרותית, למעל יוכל להמשיך את עבודתו מכאן ולהבא מבלי דאגת יום יום, ואשמח מאד לשמועה בראותי כי עוד לא תמו אנשי לב ורוח המרגישים בצערם של תלמידי חכמים.
אני בטוח, כי גם אדוני, הידוע בתור מוקיר רבנן וחובב שפתנו בכל לבו, יתן גם הוא את ידו עם העמלים לטובת הישיש מר פרידמן, שנתן כל ימיו את נפשו על קנינינו הלאומיים. ראוי הוא שלא יעזבוהו בימי זקנתו ויתנו לו את האפשרות לבלות את שארית ימיו בדרך כבוד.
והנני האומר שלום וברכה לכב' ולכל חברינו היקרים בקובנה.
בכבוד רב
א’רפד55
930 XII/10 [כ' כסלו תרצ“א], ת”א.
כבוד חברי ועד אגודת הסופרים בא"י, סניף תל־אביב.
חברים יקרים,
הלא תאמינו לי, כי גדול צערי בהמנע ממני האפשרות להשתתף עמכם בנשף יל"ג, כאשר חפצתי, ולקיים בו מצות פתיחה, כאשר הבטחתיכם56. תקפה עלי גזרת השעה להקדים את נסיעתי בו ביום שחלה בו החגיגה, ואני לא צפיתי זאת מראש. גם אתם וגם קהל באי הנשף הלא תסלחו לי בחסדכם, בדעתכם נאמנה, כי לא מהשתמטות נעשה הדבר, כי אם מאונס.
גם זה אני רוצה לקוות, כי הנשף יצליח ויערב לכלכם גם בלעדי. שוכן יהודה ידע לכבד את זכר אביר משוררי יהודה כראוי לו. לו אך לימים יותן הד נאמן לשאגת האריה ולנחמת חייו גם בארצנו. תחת ידו האמיצה של גורדון נמתחו מיתרי “כנור ישֻרון” בכח חדש אשר לא ידעוהו כל ההולכים לפניו בדורו, מימי ויזל ועד ימיו. הוא הראשון אשר הביא את יסוד הברזל בשפתנו, ומכלי שעשועים, כלי לא יצלח למלאכה, הפכה לכלי נשק רב מחץ. בבואו מצא את שדה שירתנו זרוע רובו נבובי ניבים, מליצות ריקות ושדופות, מעין שפופרות חצים שלאחר יריה, עם תום המלחמה. אז השיב ידו על כל אוצר ניביה, וביצקו בהם מתכת חדשה וכבדה שבו להיות באשפתו חצים שנונים וברורים, לדבר בהם את אויבים בשער ולמחוץ זרוע עם קדקד.
עתה הולכים ובאים עלינו, כמדומה, שוב ימי “מליצה” חדשה. שוב הולך קולם של אילני סרק. המליצה החדשה מכרכרת שוב את כרכוריה ויוצאת בקב57 שלה קוממיות, בקומה זקופה ובקול ענות גבורה. תועי לב ורוח ממלאים שוב את חלל ספרותנו ומשכינים בו ערפל ותעתועים, תעתועי לבב ותעתועי שפה. יהי נא זכרו של ה“אריה המת” – זכר חייו וזכר דבריו – אשר העלתה אותו הפעם אגודת הסופרים על לבבנו כדבר בעתו להתראה חמורה ולמופת גם יחד.–––58
ח. נ. ביאליק
א’רפה
1930 XII/26 [ו' טבת תרצ"א], לונדון.
[ל“דביר”]
הנני שוהה כאן בלונדון זה כתשעה ימים ועדין לא נעשה בענין “דביר” מאומה. הימים ימי חגאות שלהם, ימים שאין בהם משא ומתן, ודוקא בימים אלה אין לבם ושעתם של אנשי לונדון, וגם היהודים בכלל, פנויים לשיחה ולמעשים בעניני צבור. בלי לוין שלנו59 איני מוצא כאן את ידי ואת רגלי, ולוין בא לכאן לפני ימים מספר ושום עבודה של הכנה לא נעשתה עד בואו. רק עכשיו אנו מתחילים לעשות מה שהוא. התראינו עם פלוני ועם אלמוני – והדברים לפי שעה יגעים. אין תקוות מרובות. אדרבה, לבי מנבא לי – מפח נפש ואכזבה. במחנה אנשי שלומנו – כל רוח נכאה וכל פנים לבשו קדרות. מזג האויר הרוחני בלונדון – בעולם היהודי – הוא עתה כמזג האויר הטבעי שלה: ענן, חשך וערפל. גם ראשי הקברניטים אבד לבם ורפו ידיהם. אין יודע איך תֵּחָלץ אניתנו מן השרטון שנתקעה בו. ואשר לנדיבים בלונדון – הנה עטו הפעם אליהם כל הנצרכים וכל פושטי היד, עסקני צבור ועסקנים סתם מכל כנפות הארץ. באמריקה תַם השבר – כי בא המשבר – ויבואו שליחים מכל ארבע הרוחות לשבֹּור בר ועשות חיל בלונדון. תמיהני אם נשאר עוד בה שער אחד שלא התדפקו עליו עשר ידים. התנפלו עליה ממש כעיט על הפגרים. מצאתי כאן את משלחת “תרבות” בליטא, ואת – –, המאסף לטובת – –, ואת השד"ר של ישיבות קובנה וסלובודקא ושאר ישיבות ואת – – בעל – – ואת דלפון ואת ויזתא – מי ימנה מספר כלם. העיט עיט, ואולם גם הפגרים פגרים, אין נשמת רוח חיים באפם ואין לב דופק בקרבם. נוסח אנגליה. או שאינם נענים כל עיקר, או שנענים בפרוטה. ומבין אנשי שלומנו אין תומך. דיה להם צרתם. אין יודע את מחרתה של הציוניות. לא היו לנו עוד, כמדומה, ימי מבוכה ומבוסה כאלה. מבוסה מכל הבחינות ומכל צד. ננעלו כל השערים. כשלון פוליטי, חוסר פרוטה, ורע מכל, העדר כל אמונה. המקום ירחם!
ומובן מאליו כי במצב כזה אי אפשר לצפות לגדולות. הלואי שנשיג קטנות. “השגתו” של לוין מגיעה עד אלף וחמש מאות לי“ש. ודוקא לא בתורת מלוה – הוא מתנגד לכך בכל תוקף, לפי שהוא חושב את הדבר לנמנע, – אלא בתורת תמיכה. ולמה? לפי שהמלוה צריכה לבוא ממקור יחידי, וכזה אין למצוא בשום פנים, והתמיכה יכולה לבוא ממקורות אחדים, אף על פי שגם אלה אינם מרובים. ידם של יהודי אנגליה אינה רחבה ואינה פתוחה. וגם לבם כך. ודבר הספרות העברית ובנינה רחוק מלבם. ובלחישה אגלה לכם, שלבי מפקפק אם נגיע גם לסכום המצער הנ”ל. חושש אני מאד מאד. לבי אומר לי שנצא ריקם, או כמעט ריקם. הלואי שאתבדה. אני הנני מעודי גבר לא יצלח ל“מלאכה” זו, כי לא נסיתי באלה מעולם, וכמדומה שגם לוין נשתה “גבורתו” הפעם. לדעתי אפשר לעשות מה שהוא בשאר ארצות, ואללאה הוא היודע.
ולו ראיתם מעט ללבבי לא הייתם מוציאים אותי לקלון. נוח לי שנהפכה שליתי על פני משאעסוק בכך. מעודי לא טנפתי בכגון זה את קצה צפורן אצבעי הקטנה, והשתא דקשישנא – קרוב לששים – לא חסתם עלי. – יפה לי טפול בנבלה ממש מן השנוררות המזוהמת לשם שמים. – הנני מצפה לשעה שאברח מכאן ואשוב לעבודת יום יום בביתי ועל שלחני. לחם צר ומים לחץ – ולא זוהמה זו. טפו!
ואם תאמרו, איך נצא מן הבִּצה? – איני יודע מה להשיב. אחת אני יודע: לא זו הדרך. אולי יש לנו לשנות את כל שטת העבודה. אולי יש לצמצם את כל התוצרת בתכלית. להמשיך קמעא קמעא רק את השלמת הספרים מרובי הכרכים – דובנוב, באכר, קרויס, שירי ספרד וכו' – וספרי למוד, ולהסתלק מכל דבר חדש. עם זה יש להעמיד את הוצאות העסק על המחצה. אולי יש צורך להפטר מן ה“מוריות”60. כמדומה שֶׁאֵלֶּה הכבידו את העול על צוארנו ושכרן המדומה יצא בהפסדן הגמור והוַדָּאִי. יא לבדוק בדיקה מעולה אם אין ההקאה עכשיו פי שנים מן הבליעה הקודמת. הנה אנו משלמים עתה את שטרותיהן – היש לנו אקוויבלנט כנגד התשלומים האלה או לא? מי יודע, אם אין אנו משלמים חובות זולתנו. בערבוביה זו ששמה “מוריה–דביר” יש להאמין לכל דבר. כל הענין הרע הזה נראה לי עתה כבועה של בורית נפוחה שנתפקעה באפס יד.
את מכתביכם וטלגרמותיכם קבלנו. כלם אינם אלא מלח סדומי על פצעינו. מרגיזים הם את העצבים והועל לא יועילו. אני ידי קצרה לעשות מאומה בלעדי לוין, ולוין, מאחר שאני נמצא כאן, שוב אינו מתרשם מן הטלגרמות אלא למחצה, ואולי אפילו בשעור זה לא. ידעתי כי קשה וחמור מצבכם עד לאין מוצא, אבל גם עליכם לדעת, כי אין בידנו להמציא לכם עזרה תכופה. חס אני על הוצאות הטלגרמות לבטלה. כדי זרוז אין בהן. אין דוחקים את השעה. הטמפו של העבודה בלונדון קבוע ועומד בעינו ואין לשנותו ע“י זרוז. כל דבר יֵעשה בזמנו – אעפ”י שאין שום בטחון שנצליח. הגענו לכאן בימים קשים מאד. ––––
מתכונן אני לבקר הביבליותיקות בקמבריג' ובאוכספורד. מעכבים מעט ימי החגאות. זקוק אני לשם כך גם לבן־לואי אשר יצא ואשר יבא לפני ואשר יהי לי לפה באנגלית. איני יודע, אם מתוך מהומת הימים ובתוך הרדיפה אחרי אנשים מועילים לעניני ה“דביר” אמצא זמן פנוי במדה מספקת לעשות מה שהוא מן המועיל גם לשם עבודתנו הספרותית המשותפת, שלי ושלך, רבניצקי. בקמבריג' יש הרבה ארגזים מלאים כ“י של הגניזה הקאירית, בדוקים ולא בדוקים, ומי יודע אם אגיע אליהם ואם תספיק לי השעה לבדקם כראוי. על כל פנים אשתדל להשיג העתקה פוטוגרפית של דיואן רשב”ג באוכספורד.
עם ששון לא התראיתי. שמעתי כי לבו עלי. אין אני רודף אחריו. יהי אלהים עמו. באלה הימים אבקר את הרב הֶרץ61 ואת הפרופ' ביכלר62.
מתגעגע אני על ביתי ועל שלחננו המשותף ועל שמש תל אביב. אוי, רבניצקי! מדוע מנע אלהים מאתנו מעט שלוה כדי שבת במנוחה ובלי רֹגז ותלאה אל שלחן העבודה כל הימים?. רואה אני בחזון את עשרים וחמשה כרכי השירה הספרדית, את “ספר האגדה” המנוקד והשלם, את ששת סדרי המשנה וכו' – ולבי יוצא. הנזכה לראותם בעליל? ה' יודע. מרגיש אני שכחותי הולכים ורפים. מזג האויר פה פועל עלי לרעה. איני יכול להזהר כאן בחוקי ה“שלחן הערוך” שלי כאשר צֻויתי מפי הרופאים. דש אני בעקבי את רפש לונדון ועמו כמה מצוות קלות וחמורות של רופאִי. מי יתנני להמלט מפה בהקדם ואברך ברכת הגומל. “כי טוב לי יום אחד בחצריך” וכו'63.
ושלום לך רבניצקי ולכל אנשי שלומנו. חושב אני להשאר פה עוד כשלושה שבועות. שלח את הקורקטין – של המשניות, האגדה ורשב“ג – עפ”י האדרס הנדפס בראשי הגליונות האלה, אשתדל להשיבן מיד.
הנסיעה באניה, וגם בכל הדרך, היתה בדרך כלל נעימה. בקאירו ראיתי את חפצי קברו של תות־ענק־אמון – ויצאתי מדעתי. עין לא ראתה! פלאי פלאים! לא יֵאָמן כי יֵרָאֶה!
באניה כתבתי מאמר קטן בשביל ה“תרביץ”64, ועוד מה שהוא. ה“משהו” יבוא ב“העולם” או ב“מאזנים”65.
ושלום שלום לך ולידידינו בה“דביר”.
שלכם ח. נ. ביאליק
לוין אומר שלום וברכה לכלכם.
א’רפו
[לונדון], 1931 ר“ה לגויים [י”ב טבת תרצ"א].
רבניצקי היקר,
מושבים לך בזה – בחבילה מיוחדת – גליונות ההגהה של הרשב“ג. הגע בעצמך: בו ביום שעשיתי את ההגהה דפדפתי במחזור אויגנאן [אויניון] בבריטיש מוזיאום ומצאתי שם את הפיוט המסומן אצלנו במספר י”ג – מתחיל אצלנו מן האמצע (" ––– אימה ומורא") – והנה הוא בא שם שלם ומלא, אבל איננו כלל להרשב“ג, אלא לפיטן אחר ששמו שלמה בן יצחק – כנראה, בן יצחק אבן גיאת, שכן היה לו לזה בן פיטן בשם שלמה – וכן חתום מפורש בראשי הבתים: “אני שלמה בן יצחק חזק חזק”, – ואם כן יש להשמיט את קטע הפיוט הזה ולשים במקומו את הפיוט החדש, שאני שולח אליך בזה – הוא לא יתפוס מקום יותר – וכן תעשה בהערות ובאורים. ואולם בנוגע לפיוט החדש – יש בלבי ספק, אם כבר לא נתפרסם בכרך השני בשירי הקודם, בסופו. זכורני, שנתבלבלנו כמה פעמים בדבור המתחיל של הפיוט “שני ימים מקוימים”, כי מצאנו בכמה רשימות – של צונץ, שד”ל, לאנדסהוט – גם ד“ה: “שתי פעמים מקוימים”, ולא ידענו אם זה פיוט אחד או שני פיוטים מיוחדים. פעמים נטינו לכאן ופעמים לכאן. ואם לא יטעני זכרוני, נָתַנו ברשימת הפיוטיים המבוקשים – בכרך השני או השלשי – גם שם הפיוט הזה, אעפ”י שכבר פרסמנו בכרך השני פיוט המתחיל באחד משתי הנוסחאות של הדבור המתחיל הנ“ל – איני זוכר ברגע זה איזהו. על כל פנים, תעיין בכרך השני בסוף לפני הפיוט המיוסד על מצות ציצית ותראה אם אותו הפיוט הוא אחר – הרי תוכל לפרסם עכשו במקום הקטע המושמט את הפיוט החדש הזה, אבל אם מה שפרסמנו שם הוא הוא אותו הפיוט עצמו השלוח בזה – וכמדומה שכן הוא, לפי שדברי הפיוט, על כל פנים קצת מן המליצות, כמו “זכירתם, שמירתם” ועוד, נראים לי כידועים וזכורים – אזי אין בריר אחרת אלא להשאיר את הקטע במקומו ולתת בהערות ובאורים תוספת הערה, שלאחר שנדפס הקטע מצאנו שהוא באמת לא לרשב”ג, אלא לפיטן שלמה בן יצחק, ונמצא בשלמותו במחזור אויגנאן סדר יוהכ“פ. אגב תעיין בספרי רשימות הפיטנים ותראה מי הוא שלמה בן יצחק זה; כמדומה שלרבי יצחק אבן גיאת היו שני בנים פיטניים, יהודה ושלמה. בגליונות מן הצד נתתי גם השלמות ותקונים לבתי הקטע עפ”י הנדפס, ורואה אני שבמקום אחד בהשלמת הפסוק כִּוַנת בהגהתך אל האמת.
כתבתי גם לברנשטיין ותראה מדברי שם את מצב הענינים בלונדון. אין נחת. הֵיטֵב הֵרַע לנו אלהים. ס’איז גוט פאסקודנא. ובכל זאת עינינו לאבינו שבשמים. אפילו חרב חדה וכו'66.
אשב פה למעצבה עוד כשבועים. ארדה גם לאוכספורד, אולי אביא צלום של הרשב"ג. ואולי אלך גם לקמבריג'. ושלום שלום לך ולכל המשפחה.
נ. ב. ההערה לנוספות67. ברשימת השמות של ממציאי ההערות והתקונים החדשים, חסרים קצת שמות, לפי שבשעה שכתבתי את ההערה ההיא לא סיימתי עדין את כלם. נזכרתי בשם מגיד ומבש"ן החסרים, ואולי תזכור עוד ותוסיף. חלילה להשמיט מי שהוא.
א’רפז
[לונדון], 1931 ר“ה לאזרחים [י”ב טבת תרצ"א]
לכבוד “דביר” בת"א.
ידידי מר ברנשטיין.
הנני מצרף לכאן מכתב הד“ר רייפר, הערוך ל”דביר“, ובשם הד”ר לוין אבקש מעמך להוציא אל הפועל תומ“י בלי דחיה את דבר המכתב. לדברי לוין, האיש בטוח לגמרי, ויש קצת סכויים להפצת ספרי ה”דביר" על ידו ברומניה, ואם הנסיון יעלה יפה אפשר להרחיבו.
התקוות כאן, כפי שכתבתי קודם, אינן מרובות. הזמן קשה, הלבות אבנים והאזנים ערלות, ודבר הספרות העברית רחוק מכל לב, והצרכים האחרים וכן הנצרכים התובעים, מרובים. על מי יש לנו להשען? – ובכל זאת בימים האחרונים נתחדשה התקוה להשיג דבר מה. לוין בא בדברים עם אנשים בעלי יכלת אחדים. אם יבוא גם הרצון איני יודע, אבל פטור בלא כלום אי אפשר. לפי השערתי אפשר לקוות בס"ה לסכום של אלך וחמש מאות לכל היותר, ואולי גם לתמיכה שנתית להוצאת ספרים מסוימים, מן החשובים, על שם תומכיהם. הלואי שלא אתבדה לפחות בכך.
כנראה, אשב פה עוד כשנים שבועות. האויר כאן קשה לי. הצטננתי מעט ואני חש בגרוני. הערב עלי ל“הופיע” לפני הקהל. “הופעות” אלו מחשיכות תמיד עלי את עיני ואת עולמי. בעצם איני מבין מה האנשים הטובים שואלים מעמי.
היום השיבותי את גליונות ההגהה של הרשב"ג.
איני יודע אם כדאי מעתה לשלוח אלי עוד גליונות להגהה. הם לא ימצאוני עוד בלונדון.
רצוף בזה מכתב לרבניצקי בענין ההגהות, הואילה למסור את המכתב לידו.
ואַל נא רפיון ידים. יש להציל את כבוד “דביר” ולהחזיק מעמד, ויהי מה. עם זה יש להביא הגהות ותקונים יסודיים בעבודת ה“דביר” למעט ב“הוצאות”, תרתי משמע: של ממו וספרים – ולהרבות במכירה ובבקוש דרכים למכירה. חוששני, שהשדוך עם ה“מוריות” לא עלה יפה. ואולי הוליכו אותנו שולל עד עכשיו. יש לבדוק את כל הענין מראשיתו – אם היה כדאי, ואם כדאי הוא מכאן ולהבא.
ושלום וברכה לכל אנשי ה“דביר”.
בכבוד וברכה ח. נ. ביאליק
א’רפח
.31 I/11 [כ“ד טבת תרצ”א], לונדון.
כב' מר מוריס מייאר, עורך ה“צייט”, כאן.
אדוני הנכבד!
ראיתי את כתביו של הצעיר המוכ“ז, מר מרדכי גוטסדינר68, ומצאתי בו סימני כשרון אמיתי. הרבה מכתביו ראויים לפרסום, ואין ספק, כי ראוי הוא המוכ”ז ליחס של חיזוק ידים ועין יפה.
ביחוד יש לשים לב למצבו הדחוק בשעה זו ולהמציא לו עזרה ותמיכה, כדי שיוכל להגיע למטרתו. עומד הוא לעלות לא"י בתור חלוץ והוא שוהה עתה בלונדון לשם רפוי.
מאד אחזיק טובה לכב' אם יועיל לשים לבו למוכ"ז לקרבו ולסעדו.
בברכת שלום נאמנה
ח. נ. ביאליק
א’רפט
[לונדון], 1931 I/27 [ט' שבט תרצ"א].
לידידי הרב גולדבלום, בלונדון.
שלום וברכה,
הצעיר המוכ“ז, מר מוהליבר, נכדו של הר' שמואל מוהליבר ז”ל ובנו של הד“ר מוהליבר, מנהל הגמנזיה בירושלים, לומד פה בלונדון אדריכלות, והוא זקוק עפ”י מצבו למצוא לו מקור כל שהוא להשתכר. הצעיר הזה מחונן בכשרון מיוחד להוראה וידיעותיו בעברית ובספרותה מרובות ויסודיות. בשמי ובשם אבי הצעיר הנני מבקש מעמך, ידידי, לעשות בענין זה לטובת הצעיר ככל אשר תמצא ידך. הן לא יבצר ממך להמציא לו שעורים או עבודה אחרת בתחום ההוראה, שימצא בהם מר מוהליבר משען לפרנסתו ולאפשר לו ע"י כך את קיומו בלונדון.
והנני האומר לך תודה וברכה
בידידות ח. נ. ביאליק
א’רצ
[לונדון] 1931 I/29 [י“א שבט תרצ”א].
כ' הד"ר זלקינד.
ידידי היקר.
לצערי הרב נמנעה ממני היכלת לבוא לעירך69 ולהתענג בחברתך. ספק גדול אם אפָנה לכך עד צאתי. בעוד ימים מספר אעזוב את לונדון ואשובה לארץ.
קבלתי בתודה את הגליון של מסכת כלאים70, ואף הוא מעיד על טיב עבודתך, עד כמה השקעת בה עמל ובקיאות ושכל הישר. יהי חילך ברוך. כל פעם שבא לידי גליון ממשנתך – חג הוא לי. יתן לך אלהים כח להמשיך את עבודתך ולכלותה. דבר גדול אתה עושה בישראל וזכותך תעמֹד לעד.
ושוב אני אומר לך: חדל לך מן השפה היהודית בעבודה זו. בדרך הזאת לא תצליח. מקום חיותו הטבעי של פירושך היא השפה העברית. הקהל העברי הזקוק לפירושך – גדול פי עשרים מן הקהל היודי, ולמה תיגע ללֹא הועיל? אנא ברחמיך הרבים, עקור את דירתך מן היודית לעברית, ואל תשחֵת את נחלתך. יודע אתה כי לא מקנאתי וצרות עיני בשפה היהודית אני אומר זאת. אין בלבי כל טינא כנגדה. אדרבה, אני מחבב אותה ואני רוצה בתקנתה, אלא שהפירוש בעברית ערכו שבעתים או גם שבעים ושבעה מביודית. וגם קהל הקונים ירבה שבעתים, ומובטחני, כי העברית תגרום להחיש את גמר עבודתך, כי ברבות הקונים תגדל יכלתך להוציא את המסכות בזו אחר זו בלי הפסקות מרובות ובלי דאגה יתרה ואבוד זמן לבקש אמצעי כסף להוצאת הפירוש.
והנני המברך אותך ואת מפעלך הנפלא בהצלחה גמורה
ידידך הנאמן
ח. נ. ביאליק
א’רצא
[לונדון] 193171 II/3 [ט“ז שבט תרצ”א].
לבעלי ה“דביר”.
ידידים יקרים,
לא כתבתי לכם עד עכשו מטעם פשוט: הנני נמצא כאן זה כששה שבועות – ואני עומד באותו מעמד כשבאתי. לא זזתי אפילו כדי נקודה אחת. אין כל חדש ואין כלום. בקושי יושבו לי הוצאות הדרך. אין איש לדבר עמו. כל האזנים אטומות, כל הצנורות נסתמו. אין שועה ואין פונה אלינו ואין אל מי לפנות. המצב הכספי הקשה של הציונות אכל את כל האנשים בעלי היכלת מן הציונים, שיגעו כבר מסתום את החורים. והחורים רבים. אתם יודעים זאת כמונו. ואלה שאינם ציונים אין בהם איש שיפנה אלינו. ובכלל, לא לונדון המקום לענינים כשלנו. אין איש יודע ורוצה לדעת על הספרות ועל הספר העברי. הם רואים את כל הענין כמיותר וכדבר שאין צורך בו. הם אינם מבינים כלל מה אנחנו סחים. וחוץ מזה, אין שום קשרים לנו בעולם שהוא מחוץ לציונים. רק פעם אחת נזדמנתי למסבת אנשים כאלה, משמנה ומסלתה של לונדון היהודית העשירה והמשכלת, וראיתי כי אין כל תקוה. יצאתי באזנים מקוטפות ובפחי נפש. סוף דבר, אין תקוה, אין כל תקוה. אני אשוב, כנראה, מלונדון ריקם כשבאתי. אין כאן על מי להשען. הדבר היחיד שפעלנו לפני שעה הוא דחית זמן הפרעון של מלוה הבנק. דבר זה יביא לכם הקלה כל שהיא, אבל אין בזה כדי רוָחה, וכל שכן כדי הצלה.
לוין נסע לטשיכוסלובקיה לשלשה שבועות, אחר כך ישוב ללונדון. בינתים אני יושב כאן אל עקרבים ועדין מנסה את כחי. דברתי אתמול עם ווייצמן, ששב מפריז. דברתי ארוכות וקצרות. רכות ועזות. הוא הראה חבה יתרה, היה רך כבצק ונעים, כאשר יוכל לכשירצה. התאונן על המצב, על הטרדות – וסוף סוף הבטיח עוד לדבר עם שני אנשים, שכבר דֻבר עמם ע“י לוין ואחרים. איני מאמין ששיחתו תביא פרי יותר משיחת לוין והאחרים. ובכל זאת אני רוצה להשלות נפשי. אעפ”י שיודע אני גם זאת, כי הבטחותיו של ווייצמן בענינים פרטיים אף הן אינן בעלות משקל מרובה. ואני איני מתרעם עליו. די לו בשלו. יש לו רב. אעמוד בכל זאת על המשמר. אולי יקיים הפעם הבטחתו וישיח. אבל כמעט בטוח אני ששיחתו לא תועיל כלום. אולי תועיל בעתיד הקרוב. כמדומה, שכבר כתבתי לכם, כי בתנאים ידועים יש תקוות לקבל במֶרץ שש מאות לירות. הסכום, כמובן, נקלה ואפסי בשבילנו, אבל בעיניהם הרי זה סכום חשוב.
לקום וללכת לארצות אחרות, כעצתך מר ברנשטיין – אי אפשר. אי אפשר לקום וללכת סתם, ומתוך בהלה וחפזון ומתחת לחרב החדה המונחה על הצואר. ראשית, לוין איננו ברשות עצמו ברגע זה; והשנית, יש להכשיר ולהכין קודם את המקומות שאליהם אנו אומרים לפנות, שאם לא הן תהיה הנסיעה לבטלה; והשלישית, עד שתביאנה הנסיעות פרי – תכלינה עיניכם; והרביעית, בריאותי שנתקלקלה בינתים עד להשחית, – אל תגידו לאשתי – אינה מרשה לי נסיעות של בהלה; והחמישית, כמדומני שכל שאר המקומות והארצות אף הם אינם טובים מלונדון. סדנא דארעא חד הוא. ועליכם לדעת עוד, אתם מדברים על אלפי לירות ועל רבבות כדבר על שברי כלי חרס. כספא חספא. זהובים זבובים. וכאן מאה לירה לסכום עצום יחשב. כאן מתחלת הנתינה – ואפילו נתינת עשירים – מחצי לירה. עברו הימים הטובים. וגם עליכם להסתגל למנין חדש. עליכם לתפוס קנה מדה אחר. עלינו למנות עתה לא ללירות, כי אם לפיאסטרים ולגרושים. זכרו את זאת ושננתם אותה גם לנשיכם ולטפכם. מְנו לגרושים. אם לא כן, תקומה לא תהיה לנו.
ובינתים עלתה על הפרק הצעה חדשה, והיא הדבר אשר בגללו כתבתי לכם את המכתב הזה. בבקשה תתבוננו בדבר, וענוני מיד, אולי טלגרפית, את דעתכם על ההצעה. כמדומני שהיא היחידה שיש בה כדי להציל את כל דבר תעשית הספר העברי בא"י.
בהיות פה טברסקי שב ודבר עמי על דבר מפעל משותף לשם הפצת הספר בעולם ולשם ארגון המכירה ובסוסה. הוא הציע שיֵעשה הדבר על די הוצ' שטיבל ו“דביר”, ואח“כ יצטרפו אלינו אחרים, ואם לא יצטרפו – אין רע. ואולי גם טוב יותר. אחרי השיחה יצא לברלין, ומשם קבלתי ממנו ומבן־ציון כ”ץ הצעה משותפת, עשויה ראשי פרקים, ע“ד המפעל הנ”ל. תורף הדברים הוא: באי כח ה“דביר” והוצ' שטיבל מתחברים ומתכנסים יחד לפולניה, לוורשה, לשם הכרזת מפעל הארגון של קוראי הספר העברי בפולניה. אמתלא לכך משמש יובלו של סוקולוב, העתיד בקרוב להערך שם בפומבי ובקולי קולות. לשם תעמולה ו“הרמת נחשול” באים לפולניה סוקולוב, אני וטשרניחובסקי. סוקולוב ואני נצא לפני הקהל בשתים שלש או ארבע ערים גדולות. נעורר את הקהל על הסכנה הצפויה לכל היהדות ותרבותה עם מיתת הלשון העברית בגולה. נַראה ונוכיח כי אם לא נציב יד לספר העברי בגולה – תכחד הלשון העברית לגמרי מיהדות הגולה. עם זה תתפרסם ברבים הצעה מפורטת ומעובדת ע“ד יסוד חברת “דורשי – או קוראי הספר העברי” בפולניה, אולי בקשר עם שם סוקולוב. היהדות הפולנית בת שלשת המליונים יכולה לתת לפחות, לפי חשבון כ”ץ, שלשת אלפים קוני ספרים תמידיים. הקונים הללו מתאחדים ל“הסתדרות” אחת, מכניסה תשלומים שנתיים, מלירה לשנה ואילך, ומקבלים כנגדה מבחר ספרים מקוריים, או מעין מקוריים, כגון פלאביוס, שלום עליכם, אַש, לפי בחירת הקונים, מתוך ספרי “דביר” ו“שטיבל”, מן הישנים, ובעיקר מן החדשים, שעתידים להתפרסם, באופן שכל ספר חדש היוצא יהא לו קהל קונים מובטח במספר הדרוש כדי לאפשר למו“ל את הוצאתו. מצד “דביר” יבוא לוורשה זולתי גם ברנשטיין ומצד שטיבל – טברסקי, כ”ץ וטשרניחובסקי. סוקולוב, ששוחחתי עמו בענין זה, הביע הסכמתו וחבתו לרעיון זה, וגם הבטיח השתתפותו. הוא עומד לצאת לפולניה באמצע או בסוף פברואר. מן הראוי היה איפוא לרכז את כל דבר התעמולה ומעשה ההכרזה והארגון הממשי בזמן אחד, בשעה שכל הכחות האגיטציוניים והסדרניים יהיו מכונסים במקום אחד וכלם יחד יגשו לעבודה בתנופה חזקה ואמיצה אחת, בתנופה משותפת בת כל הכחות יחד. הסדרנים יכולים להשאר בפולניה זמן מסוים, עד צאת כל דבר הארגון אל הפועל. לפי ההצעה, ענין ההפצה והמכירה צריך להעשות ע“י מוסדות התרבות או ע”י מוסדות מעין אלה – ולא ע"י מוכרי ספרים. – הקונים המאורגנים מקבלים את הספרים בהנחה מסוימת. המוסדות המפיצים מקבלים הנחה לטובת המוסדות התרבותיים של המדינה. אפשר לקבל לרשות המפעל גם איזה עתון – “מאזנים” וכדומה – שישרת את המפעל באינפורמציה, בדברי בקרת, בפרסום ספרים, בהכרזה במודעות וכו' וכו', וכל קוני הספרים המאורגנים יקבלו אותו בהנחה גדולה.
אחרי תום מלאכת סדור המפעל בפולניה אפשר לפנות גם לארצות אחרות. אין מן הנמנע שבכל העולם (ופולניה בכלל) יתארגנו יחד כחמש אלפים קוני ספרים עברים תמידיים, שמתוכם ימָצאו לכל ספר היוצא לא פחות מאלפַים – ואולי גם יותר – קונים קבועים. עליכם להבין, כי לא כל חמש האלפים יכולים להתחייב לקנות את כל הספרים העתידים לצאת. אבל מאלפים עד שלשת אלפים לכל ספר טוב – בודאי ימצאו.
ידידנו הד“ר פיבל, האיש היחידי שלבו פונה אלינו, ומר סוקולוב סומכים את ידיהם על ההצעה הנ”ל. הם אינם רואים דרך אחרת להצלה. גם אני מוצא את ההצעה כנכונה והקרובה לאמת של המציאות. השאלה היא, אם ימָצאו האנשים הראויים והמוכשרים להוציא את הארגון אל הפועל, והעיקר לנהלו אחרי כן בכשרון ובתוקף ובאמונה. הכל תלוי בארגון הדבר ובהנהגתו האמיצה והנאמנה והמתמדת, בלי רפיון ובלי לאות.
יודע אני כי ––– לכם נחוצה עתה פעולת תשועה תכופה. אבל את התשועה התכופה אין בידנו להביא לכם בשום פנים. עליכם סוף סוף להכיר את זאת הכרה ברורה ואל תשעו לחלומות. יש לסדר עתה את הענינים ב“דביר” כפי שהם נִתָּנים להִסָדר, בהתאם למצבם האמתי, ולעשות ככל הנובע מן המצב העגום. את פרעון כל החובות יש לדחות לזמנים ארוכים, ויהי מה. ברירה אחרת אין. בהוצאות יש לצמצם. יש לחיות ולהתקיים מן הפדיון המזומן. חובות חדשים אין לעשות. את המכירה במקום יש לסדר על בסיס חדש, בכחות עצמנו. יש להשתמש בסוכנים נוסעים שיקבלו אחוזים מן המכירה. יש גם למצוא דרכים לפרסום הספרים שלנו בחוץ לארץ. נשתוממתי לשמוע, כי אין שום איש בחוץ לארץ יודע על דבר טובי הספרים היוצאים על ידנו. אלו ישבתי אני בחוץ לארץ – גם אני – חובב הספר – לא הייתי יודע כלום על הוצאות דביר“. אין שום צנור מעביר את הפרסום מן הארץ לחו”ל. את הקלקלה הזאת יש לתקן. עליכם למצוא סוכנים נאמנים וחרוצים בחו"ל המביאים את הספר אל הבית. רק באופן זה אפשר למכור עתה ספר. כאן בלונדון יש סוכן חרוץ ונאמן כזה, שמו פומרנץ, ועליכם לבוא אתו בדברים. הכל משבחים אותו. הוא בודאי יפנה אליכם.
אבל חוץ מזה עלינו, לדעתי, להתחבר למפעל הנ“ל ולעשות בכחות משותפים ובבת אחת מעשה רב לשם בסוס הפצת הספר העברי לעתיד לבוא. אם לא יבא שנוי גדול ויסודי בפנה זו – אין אני רואה אפשרות של קיום לנו בעתיד, ומוטב ש”נסגור את החנות“. ––– רבניצקי צריך לזכור מה שאמרתי לו כמה פעמים בשיחותינו מתוך טיול ומתוך ישיבה משותפת. –––– בטחנו על תהו, ואת העיקר זנחנו. העיקר הוא – הפצת הספר, מכירתו, בקשת דרכים חדשים לכך ולכך – ואולם זה וזה טעונים שקידה, התמדה, כח המצאה, ואנחנו פרקנו את העול הזה מעל צוארנו והעמסנו אותו על ה”מוריות" וברכנו ברוך שפטרנו. חשבנו ללכת בדרך הקלה ביותר. עתה את פרי מעללנו נאכל.
איני אומר זאת כמוכיח אתכם. אף אני באותו עון כמוכם. אבל הכרה זו אין בה כדי נחמה.
עליכם להתקשר מיד עם טברסקי – הוא כמדומה יבוא לא"י בחדש זה – ולעבד תכנית משותפת עמו. סדור הביבליותיקאות, התשלומים וסדריהם ושעוריהם, בטחון התשלומים, תנאי השתוף – הכל הכל צריך להקבע בפרוטרוט ובכל חמר הדין. טברסקי הוא איש חרוץ, אבל גם קשה, ויפה הזהירות עם הזריזות.
שלכם ח. נ. ביאליק
א’רצב
לונדון, 31 II/6 [כ' שבט תרצ"א].
כב' נשיא ה“יוניטד סינגוגס” בלונדון, הרב הכולל דמלכות בריטניה ובנותיה, הד“ר י. צ. הרץ נ”י.
אדוני הרב הנעלה,
מר מרדכי גוטסדינר, אחד מחלוצינו היקרים העולים לא"י, חלה בדרך ונתעכב כאן בלונדון לשם רפוי.
הצעיר הזה, היקר לי מאד וגורלו קרוב ללבי, מוכרח להשאר כאן כארבעה חדשים, ואולם בידו אין שום אמצעים למחיתו ולהתרפאותו, וגם אין לו כל מודע ומכיר בעיר הנכריה, אשר יעשה פה דבר לטובתו.
הנני פונה, איפא, בבקשה גדולה לכב' לשים עינו ולבו לטובה על הצעיר הנ“ל ולעזור לו ע”י המוסד שכבודו עומד בראשו, להחזיק מעמד בלונדון עד עבור מחלתו ועד שובו לאיתנו ויוכל לעלות לא"י, לעסוק שם בעבודת כפים, כפי שהוכשר לה בתור חלוץ.
מאד מאד אחזיק טובה לאדוני אם ישים לבו לבקשתי זו. יודע אני את נפש הצעיר היקר הנ"ל, ואם אין אדוני לו – מי יעמוד לו ומי יושיעהו.
והנני האומר שלום וברכה לאדוני,
בכל הדרת הכבוד
ח. נ. ביאליק
א’רצג
[לונדון], 931 II/12 [כ“ה שבט תרצ”א].
לי“ח רבניצקי בת”א
שלום וברכה.
אינך יודע מתי אפטר מלונדון? מתפלל אני על כך בכל יום. תתחזק גם אתה עמי בתפלה. אני מכאן ואתה משם. ואולי תוכל להסביר לי, למה, בכלל, באה לונדון לעולם? למי יש צורך בה? ואולי יש תחבולה כנגדה? שמא אפשר להשקיעה בים וכיוצא בזה? עיין בדבר, אפשר תמצא עצה.
איך שהוא, אני אמחנה מספרי ומלבי. בל תִּזָכר ובל תִּפָּקד. בעוד ימים שנים שלשה ואולי ארבעה וחמשה אני בורח מפה. ומובן מאליו, בידים ריקות. ריקם משבאתי. באזנים מקוטפות. מיט’ן בייטשעל72. זיך דערלעבט יאָרען73.
שלך ח. נ. ביאליק
א’רצד
[לונדון], 31 II 17/ [ל' שבט תרצ"א].
למערכת “מאזנים” בתל־אביב.
חברים יקרים,
רצוף בזה שיר בשם “אמי, זכרונה לברכה” ל“מאזנים”74. שימו אותו, אם ייטב בעיניכם, בגליון הקרוב. יותר מזה אין בכחי להביא לכם. נסיתי לעשות מה שהוא לטובת ה“מאזנים” ולא מצאתי אזנים. אנשי לונדון ערלי לב הם, עם סדום ועמורה. אין אלהי ישראל במשכנותם ולא תקוה לנו מהם. הגיעה השעה לתרועת מלחמה – מלחמת ה' בעמלק. לוּ מצאתם אתם עוז בלבבכם! החנופה, הצביעות והתרמית אכלו את כל יגיע הרוח של הדור הקודם. כבתה האש כלה, ועתה אין בלתי אם גל אפר צונן. מי ידליק שוב את האש? מי?
בעוד ימים מספר אצא מפה לשוב לביתי, ואשמח לראות שוב את פני כלכם.
המתגעגע עליכם כאשר לא התגעגע מימיו
שלכם ח. נ. ביאליק
נ. ב. בבקשה לדקדק בהגהת שירי, שלא יצא משובש.
א’רצה
[לונדון]75 31 27/II [י' אדר תרצ"א].
למערכת “מאזנים” בתל־אביב.
חברים יקרים,
ושוב אני שולח לכם בזה שיר אחד קטן76 , ויהי גם זה תשלום מסי הדל ל“מאזנים”. בעונותי הרבים, אין לי דבר טוב מזה. אם יֵרָצה בעיניכם, שימוהו באחד הגליונות הקרובים, אך בשם ה', לא “במקום רואים”, אלא נהגו בו מנהג כל השירים. אינני אוהב את “המזרח”. דבר זה אמור גם ביחס לשיר הקודם.
ואני מצפה לראותכם בקרוב
שלכם ח. נ. ביאליק
א’רצו
931 15/III, [כ"ו אדר תרצ’א] תל אביב.
לכ' הר' מ. כהן בקובנה.
הצעיר החשוב המוכ“ז הד”ר זילברג77 הוא אחד מידידי הטובים ומבאי ביתי והוא הולך עתה לקובנה בעניני משפחה ומאד אחזיק טובה לך ולכל יתר אנשי שלומנו אם תואילו לקבלו בסבר פנים יפות ותהיו לו לעינים בבענין חשוב אחד שימסור לכם בעל פה, וגם תסייעו לו בעצה טובה להתיר את הקשרים בענין הנ“ל. הד”ר זילברג הוא ת"ח מצוין בתורה ובחכמה ואיש סגולה וראוי הוא להסברת פנים מיוחדת.
ובאמרי לך ולכל אנשי שלומנו תודה וברכה מראש
הנני הזוכר את כלכם לטובה
ח. נ. ביאליק
א’רצז
תל אביב, 22 למרץ 1931 [ד' ניסן תרצ"א].
לכבוד מר נחום סוקולוב, לונדון.
ידידי הנעלה!
תרגום שירך “פרק שירה” מושב לך בזה. התרגום נופל הרבה מן המקור, ואיני יודע אם כדאי להשתמש בו. אבל יהא מונח בגניזתך.
השעות המעטות אשר עשיתי בקרבתך הנחילוני נעימות וקורת־רוח אשר לא במהרה תשכחנה. היה ברוך ומבורך לי עליהן.
ושלום וברכת החג לך ולבנותיך היקרות.
ידידך78 הנאמן
א’רצח
תל אביב, 22 למרץ 1931 [ד' ניסן תרצ"א].
לכבוד ד"ר ש. א. הורודצקי, ברלין.
ידידי היקר,
את ספרך “המסתורין בישראל”79 המציאו לי אתמול, ועדיין לא הספיקה לי השעה לעיין בו. מקצת מן המאמרים הכלולים בספר זה קראתי בזמנם בשעה שנתפרסמו ב“העולם”, ומהם אני דן על טיב הספר כלו. אין ספק כי בהקבץ המאמרים יחד יהא בהם כדי ללמד וכדי להנות. וקבל בזה את ברכתי על מתנתך הטובה.
אני ורעיתי אומרים שלום וברכת החג לך ולרעיתך הכבודה.
שלך באהבה ח. נ. ביאליק
א’רצט
תל אביב, 22 למרץ 1931 [ד' ניסן תרצ"א].
לכבוד ד"ר י. קלצקין, ברלין.
יקירי,
היה ברוך לי על מתנתך הטובה: “אוצר המונחים הפילוסופיים” כרך שלשי80. עדיין לא הספיקה לי השעה לעיין בו, אבל חזקה על חבר כמוך וכו81.
בימי הפסח הקרוב אמצא לי שעה לדפדף בו ואמצא מה להעיר לא אמנע ממך.
מר מיכאל82 הביע את הסכמתו לצלם כתב יד תלמודי אחד, “סדר נשים”, ברומא. לפני שלשה ימים קבלתי ממנו מכתב בענין זה. אלה הן הגדולות שהוא אומר לעשות לפי שעה. נראה, אולי תהי זאת התחלה טובה.
באהבה ובברכת החג ח. נ. ביאליק
א’ש
תל אביב, 31 22/III [ד' ניסן תרצ"א].
לכבוד מר ש. ד. יפה, כאן.
אדוני הנכבד,
גם הפעם83 הנני מודה לך על הערותיך החשובות לפרושי למסכת כלאים. רובן ככלן נכוחות וישרות וכדאי לפרסמן. גם אני אשתמש בהן בנוספות לפרושי בסוף הסדר.
הנתפרסמו הערותיך הקודמות? היכן? מאד אחזיק לך טובה אם תמציא לי את המחברת של “השדה” שבאו בה הערותיך.
בתודה ובברכת החג
ח. נ. ביאליק
א’שא
תל אביב, 22 למרץ 1931 [ד' ניסן תרצ"א].
לכבוד גב' אסתר רחל קנטורוביץ, וורשה.
גברת נכבדה,
בשובי מדרכי הביתה פגעה בי השמועה הרעה על פטירת בעלך ז"ל84. משתתף אני בלב נאמן באבלך ובאבל בניך. המנוח היה ידיד נפש לי ואני הוקרתי מאד את עבודתו הפדגוגית והבלשנית. יהי זכרו ברוך.
רצונו של המנוח וצואתו קדושים לי85 . אף כי גם אני אינני יודע לפי שעה למה נתכון, ובמה אוכל להיות למועיל לך. אתבונן בדבר.
ואלהים ינחם אותך ואת ביתך באבלכם הקשה.
בכבוד רב ח. נ. ביאליק
א’שב
תל אביב, 27 למרץ 1931 [ט' ניסן תרצ"א].
לכבוד פרופ' ד"ר ר' ישראל דוידסון, ניו־יורק.
ידידי הנעלה,
בשובי מדרכי הביתה מצאתי, לשמחתי ולקורת רוחי, על שלחני את ספרך היקר אשר הואלת לשלח לי בחבתך, את הכרך השלישי של אוצרך הטוב, “אוצר השירה והפיוט”, וברכתי יחד אתך על ה“מוגמר”. יהיה שם אלהים מבורך, אשר חזק את ידך בעבודתך הגדולה להביאה עד הלום. ספרך יהיה מעתה לעינים לכל חוקרי הפיוט והשירה ויחשוך מעמל נפשם, ועל זה יבורך שמך כל הימים. ויהי רצון שנזכה במהרה לראות גם את כל הנוספות והנספחות אשר הבטחת בהקדמתך לכרך הראשון. מצפה אני להן בקוצר רוח.
אני וחברי רבניצקי הולכים ומסדרים עתה את הגליונות האחרונים של הכרך האחרון לשירי רשב"ג. בידינו נתלקטו נוסחאות חדשות למאות ואלפים ורבות מהן מאירות עינים. בכרך זה מובאות הנוסחאות שהמצאת לנו בזמנן וגם ספרך “אוצר השירה והפיוט” נזכר שם בכמה מקומות. ומעתה בודאי לא יפָּקד מקומו ברשימת המקורות.
לפני צאת הכרך נשוב לבדוק עוד הפעם עפ"י אוצרך את כל הפיוטים שיחוסם לאבן גבירול מפוקפק ובודאי נמצא מקום לברר כמה מן הספקות.
והיה ברוך ומבורך על כל הטוב והחסד אשר עשית עם שירתנו ויחזק אלהים את ידיך.
ידידך הנאמן המברך אותך בברכת החג
א’שג
תל אביב, 27 למרץ 1931 [ט' ניסן תרצ"א].
לכבוד הד"ר ר' מיכאל וִילנסקי, ברלין.
ידידי היקר,
את מתנתך היקרה, “ספר הרקמה”86 , קבלתי בשמחה ובברכה. עוד לא הספיקה לי השעה לעבור עליו, ואולי אפנה לכך בימי החג הקרובים. מראהו החיצוני של הספר משמח את הלב ואת העין. יודע אני כמה עמל ועבודת פרך השקעת בו. יחזק אלהים את כחך להוציא לאור גם את יתר ספרי אבן ג’נאח ועשית להם כאשר עשית לספר הרקמה, כי מי כמוך עושה מלאכת שמים באמונה.
ידידך אוהבך
א’שד
תל אביב, 27 למרץ 1931 [ט' ניסן תרצ"א].
לכבוד הרב החכם מר יוסף אומנסקי, טארנוב.
אדוני הנכבד,
את ספרך היקר, ספר “רב”, בשני חלקיו87 , קבלתי בזמנו והיה ברוך ומבורך לי על מתנתך הטובה. רואה אני כי מלאכה גדולה עשית, מלאכה שיש עמה חכמה, ומי יתן ונזכה לראות גם את יתר החלקים של “חכמי התלמוד” יוצאים מסודרים על ידך.
כמדומה לי, שכבר כתבתי לך כי נכון אני לשלוח אליך תמורת ספרך מספרי “דביר” אשר ייטבו בעיניך. הואילה נא להודיעני מה הם הספרים אשר תבחר בהם.
בכבוד רב ובברכת החג
א’שה
תל אביב, 27 למרץ 1931 [ט' ניסן תרצ"א].
לכבוד ד"ר יצחק אפשטיין, ירושלים.
אדון נכבד,
היה ברוך לי על מאמרך הנאה והמועיל כאחד: “הסגנון והטבתו”, אשר הואלת בטובך להמציאו לידי. כל מקום שאני מוצא את דבריך בסגנון העברי אני אני עושה את אזני כאפרכסת, “כי נכוחים הם למבין וישרים למוצאי דעת”88.
בברכת החג
א’שו
תל אביב, 27 למרץ 1931 [ט' ניסן תרצ"א].
לכבוד ר' יוסף אליהו שלוש, כאן.
אדוני הנכבד,
קראתי בעונג רב את ספר זכרונותיו: פרשת חיי"89. מקומות רבים נקראים בו כדברי רומן. יש בו טעם זקנים וגם חן צעירים. יאריך אלהים את ימיו ושנותיו ויוסיף עוד זכרונות חדשים על הישנים.
בברכת החג ובכבוד רב
א’שז
תל אביב, 27 למרץ 1931 [ט' ניסן תרצ"א]
לכבוד מר יעקב כנעני, ירושלים.
אדוני הנכבד,
שמחתי לראות כי נעשתה התחלה למלון ללשון הפיוטים90. הלואי שתמשיך את עבודתך ותצא מפיטן לפיטן לפי סדר הזמנים. העבודה לא לשנה ולא לשנתים, אבל לא עליך המלאכה לגמור. ומי יודע, אולי גם תזכה לברך על המוגמר. הלא צעיר אתה עוד לימים והתכונות הדרושות לעבודה רבת עמל כזאת לא חסך ממך אלהים.
ואשר לרשימת המלון של רשב"ג אולי עוד אבוא אתך בדברים. לפי שעה אין בידי לעשות זאת.
והנני המברך אותך ואת עבודתך בהצלחה
ח. נ. ביאליק
א’שח
תל אביב, 1 לאפריל 1931 [י“ד ניסן תרצ”א].
לכבוד מר א. ר. מלאכי, ניו־יורק.
ידידי היקר!
בשובי מדרכי מצאתי את תשובתך על מכתבי מלפני צאתי, ותודה לך. מחכה אני לבוא העתקת אגרות יל“ג, כהבטחתך. יכול אתה לשלוח אותם עפ”י כתבתי או עפ“י כתבת ה”דביר" בשביל רבניצקי.
בקרוב נגש לסדור אגרות יל"ג ואל נא יפקד שם מקומן של האגרות שבידך.
את הבית הנוסף לשיר “הנרות הללו”91 אי אפשר לתת במהדורה חדשה – מאחר שהמשורר עצמו השמיטו במהדורה הקודמת.
המחזה העומד להתפרסם ב“רשומות”92 הוא, כנראה, זה עצמו שראית בספריה בניו־יורק, ולפי ידיעתי השתמש המעתיק באותו כתב־יד.
והנני המברך בשלום
המוקירך ח. נ. ביאליק
א’שט
[תל אביב], 931 22/ IV [ה' אייר תרצ"א].
לכ' ה' ל. יפה בירושלים.
ידידי היקר,
איני יודע אם מכיר אתה את ידידי הרב מר חן93 בצופוט. הוא אחד מיחידי הסגולה שבדור, בעל נפש ובעל כשרונות, איש הוגה דעות נאצלות ועמוקות ויודע גם להרצותן בצורה ספרותית מקורית – סוף דבר, איש חמודות. ואולם האיש הזה לא מצא את מקומו עד הנה. יושב הוא אל עקרבים בקהלה קטנה, רובה אנשי בצע גסים, אשר לא יבינו לרוח רבם ולא ידעו להעריכו כראוי. חבל על האי שופרא דבלי בארץ מדבר. אלו “כהן פאר” בקהלה גדולה וחשובה – היה מוצא מקום להתפתחות כחותיו העצמיים והצבוריים.
עתה נשקפה לו תקוה כזאת בקהלת – –, ואין הדבר חסר אלא מעט השתדלות וסיוע. האין לך השפעה בתחום הקהלה ההיא? ואולי תדע שם אנשים בעלי השפעה אשר תבוא עמם בדברים בענין זה. אינני מסופק כי בסייעך להרב חן לכונן לו מעמד בתוך הקהלה ההיא תיטיב בזה גם לו וגם להקהלה וגם לכל עבודתנו הלאומית. ד"ר – – ימסור לך פרטים, ואתה אל נא תמנע מעשות ככל אשר בכחך לטובת הענין.
והנני שלך באהבה ח. נ. ביאליק
א’שי
תל אביב, 24 לאפריל 1931 [ז' אייר תרצ"א].
לכבוד ד"ר ש. ראבידוביץ, ברלין.
יקירי,
הנני מאשר בזה את קבלת מכתבך וספרך על פויארבך94. בספרך לא עיינתי עוד מאין פנאי, “גם למראהו אוּטל”95. ספר עבה וכבד מבחוץ ומבפנים, אבל קראתי עליו טובות במאמרו של ברגמן96 . כשאפנה אשנס את מתני ואנסה אל ספרך דבר.
מספרי מנדלסון97 עוד לא קבלתי אף אכסמפלר אחר. אני יושב ומחכה.
את מאמרך ב“מאזנים”98 קראתי. דברים נכונים ויפים בעתם. לבי אומר לי הגיעו ימים קשים לתרבות ולספרות העברית ובלי מעשה רב, “מהפכה”, לא ישתנו פני הדברים לטובה. השאלה היא מי הוא בעל הכח עתה לעשות מעשה רב ולהביא מהפכה בלבבות. אולי יודע אתה מי האיש. אני לא אראנו ולא אדענו.
- - -
והנני המוקירך מאד
ח. נ. ביאליק
א’שיא
תל אביב, 24 לאפריל 1931 [ז' אייר תרצ"א].
לכבוד יוחנן טברסקי, בוסטון.
יוחנן היקר,
מכתבך הביא לי שמחה וקורת רוח. רואה אני כי לא לשוא עברו עליך השנים האחרונות. גדלת ובגרת.
את פרקי ספרך על אקוסטא99 קראתי. הפרקים האלה מעידים על יכלת. הולך אתה בדרך המלך הרחבה. לך בכחך זה וּגְדָל וּשְׂגֵה. לעצות מצדי אין אתה זקוק. בשעת הצורך תמצא לך יועצים במקומך.
מאד אשמח לשמוע מפי כתבך על שלומך ועבודתך לעתים קרובות, ואם תעלה לארץ אשמח שבעתים.
והנני אוהבך מאד
ח. נ. ביאליק
ושלום לאמך היקרה בשמי ובשם אשתי.
א’שיב
תל אביב, 24 לאפריל 1931 [ז' אייר תרצ"א].
לכבוד מר ד. א. בלוך, ריאו־די־ז’נירו.
ידידי היקר,
היום הגיעני מכתבך, ובו ביום הוזמנה אשתי ע"י אשתך לביתך לכוס תה, ובשעה זו שאני כותב את המכתב אשתי עדיין שוהה בביתך, היא ועוד קצת מחברותיה.
האביב בתל־אביב הוא בעצם תקפו וגבורתו. ריחות הפרחים משכרים. חוץ מזה אנחנו כלנו עודנו שכורים קצת מן החגיגות המרובות. עוד לא פג ריח חג השבעים של ראש העיר ה' דיזנגוף100. מי יודע אולי נזכה לחוג גם את חג השבעים שלך בתור ראש העיר. סוף סוף קנדידט אתה לכך101.
אנכי עומד לצאת גם הקיץ לחו"ל אל המעינות. עשיתי בלונדון שלשה ירחים מירחי החורף ושבתי הביתה רצוץ ושבור. ראיתי כי הענינים שלנו יגעים מאד ומי יודע מה יביא לנו הקונגרס הקרוב.
והנני שלך בידידות
א’שיג
תל אביב, 1 למאי 1931 [י“ד אייר תרצ”א].
לכבוד ניסן אקסלר, ראדיחוב.
א. נ.
בתשובה על מכתבך הנני להודיעך, כי האגדה על מיתת דוד, שהזכרתי בהרצאתי בלונדון, היא זו הידועה לכל עפ“י מסכתא שבת102, ואין לי שום נוסחאות חדשות בה, אלא שהכתבן בעתון “העולם” הרי הוא, במחילה, עם־הארץ, ובשעה שרשם את הדברים מתוך שמיעה רחוקה ומתוך טרדה של כתיבה, לא קלטו אזניו אלא חצאי פסוקים, ומה שלא שמע השלים מתוך דמיונו. וכך יצאו הדברים מסורסים ב”העולם“, ומתוך “העולם” הובאו אחר־כך הדברים באותה צורה מסורסת ומשובשת גם ב”מאונים“103. ואני אין דרכי להשיב על סרוסי כתבנים, ובפרט במקרה זה, שהגיעו אלי העתונים לאחר זמן, והואיל ונדחה – נדחה. ויש רק להצטער על העתונים, שממנים לרשימת הרצאות רשמנים בורים, ואח”כ מתפרסמות רשימותיהם בלי עריכה, וטעויותיהם הגסות נתלות בצואר המרצה. אוי לדור שכך הגיע לו.
בכבוד רב
א’שיד
תל אביב, 1 למאי 1931 [י“ד אייר תרצ”א].
לכבוד מר ש. ד. יפה, כאן.
א. נ.
הערותיך לפרושי למסכת “שביעית” מושבות לך בזה והרשות בידך לפרסמן, לפי שגם הפעם כונת במקומות רבים אל האמת, ובנוספות לפרושי בסוף סדר זרעים אשתמש בכמה מהן. ואולם עלי להעירך בזה בדרך כלל, כי במקצת מקומות דעתי נוטה מדעתך. פרושי הירושלמי היו תמיד לעיני. אבל בקצת מן המקומות נטיתי מהם והכרעתי כלפי פרושים אחרים. איך שהוא, זכות גדולה תתגלגל על ידך לברר הרבה מקומות סתומים ומפוקפקים בסדר זרעים, שרוב המפרשים, שאינם בקיאים כלל בעניני חקלאות, היו מגששים בהם כעורים באפלה. יישר כוחך. הלואי שימָצאו גם ליתר הסדרים מעירים כמוך.
בכבוד רב ובהוקרה ח. נ. ביאליק
נ. ב. כשתפרסם הערותיך בדפוס תואיל להמציאן לידי. והנני מחכה להערותיך גם ליתר המסכות.
א’שטו
תל אביב, 1 למאי 1931 [י“ד אייר תרצ”א].
לכבוד מר י. ש. גולדמן, לונדון.
א. נ.
שמחתי לשמוע מפי כתבו כי התחיל לעסוק בכנוס מונחי התכונה ובסדורם. הנני מיעץ אותו לסדר אותם כמובן עפ"י סדר האלף־בית וכל מונח ומונח יבוא לפי הסדר הכרונולוגי של המחברים, מוקדם – מוקדם, ומאוחר – מאוחר, באופן שיעמוד המעיין מתוך הקריאה על תולדות המונח, מי היה הראשון שהשתמש בו ומי השני לו. כמו כן עליו להביא את הציטטות מן המקורות בפסוקים שלמים, באופן שיראו את המונח כשהוא משוקע בתוך מאמר שלם, ולא מלה בודדה בלבד, שאין לה שום מובן אם אינה מקושרת עם מה שלפניה ומה שלאחריה.
מאד אחזיק טובה לכבודו אם יואיל להמציא לי שנים שלשה דפים מעבודתו, ואולי אוכל להיות למועיל לו בעצתי.
איך שהוא ימשיך נא את עבודתו המועילה הזאת ואני בטוח כי יעלה בידו לאסוף מונחים של התכונה לאלפים, כי רבים הם מאד, וכבודו ישרת בזה את הלשון העברית שרות גדולה.
בכבוד רב
א’שט"ז
תל אביב, 28 למאי 1931 [י“ב סיון תרצ”א].
לכבוד ד"ר יצחק אפשטין, ירושלים.
ידידי היקר,
זה עתה נודע לי כי מלאו 40 שנה לעבודתך בהוראה, וידידיך אומרים לשים זכרון לדבר הזה. כאחד ממוקיריך הרבים הנני מצטרף לכל מברכיך ומתפלל עמם לארך ימיך ולחדוש כחך.
מאז הכרתי את פעולתך החרוצה והמועילה, רבת הדעת והכשרון, בשדה החנוך, את שקידתך הגדולה על זקוק הלשון העברית ושמושה ואת חרדתך לטהרתה ולדיוקה, ברכתי אותך בלבבי כל הימים, ושבעתים אברך אותך ואת פעולת חייך היום הזה.
יישר כחך ותחזקנה ידיך.
אחד ממעריציך
א’שיז104
תל אביב, 28 למאי 1931 [י“ב סיון תרצ”א].
לכבוד ד"ר יוסף מרקוס, סינסינטי.
ידידי היקר,
מכתבך האחרון בצירוף ההעתקות החדשות של שירי רשב"ג שמחני מאד, והיה ברכה.
את השירים נאסוף עוד אל הכרך האחרון, אף כי עומדים אנחנו בסדור הגליונות האחרונים של התקונים וההגהות. בעוד ימים מספר נמסור לדפוס את ההערות והבאורים של ר' חיים בראדי, ונקוה במשך הקיץ לגמור את כל הכרך האחרון ולהוציאו לאור. בזה תגמר המהודרה105 הראשונה של שירי רשב“ג. “המהודרה106 הראשונה” – לפי שאנחנו מכינים בינתים את שירי הרשב”ג למהדורה שניה, שתהיה שלמה ומשוכללת, וגם מסודרת כהוגן, יותר מן הקודמת. את המהדורה הראשונה הננו רואים רק כעבודה מוקדמת. לצערנו חסרים אנחנו עוד כמה שירים של הרשב"ג, הנמצאים, לפי הידוע לנו ברור, בידי מר שוקן בברלין. לפי שעה הוא מונע אותם מאתנו. הוא עצמו אומר לפרסמם כדי להתכבד בהם. בין כך ובין כך אנחנו עושים את שלנו: מכינים את המהדורה החדשה. אפשר יזדמנו לך עוד שירים חדשים בסינסינטי ואתה, ידעתי אל נכון, לא תמנעם מאתנו והיה מעשה האֹסף שלם.
למכתבך המפורט המובטח על ידך אני מחכה בקֹצר רוח.
והנני המברך אותך בהצלחה בכל אשר תפנה
בידידות רבה
ח. נ. ביאליק
א’שיח
תל אביב, 28 למאי 1931 [י“ב סיון תרצ”א].
לכבוד מר ש. ד. יפה, עורך “השדה”, כאן.
אדוני היקר,
חושב אני כי בינתים הגיע לידך גם מכתבי107, תשובה על הערותיך האחרונות למסכת “שביעית”. במכתב זה הבעתי לך את תודתי על הערותיך. גם באלה מצאתי הערות נכונות אף כי לא לכלן אנכי מסכים. הרשות בידך לפרסם אותן במקום אשר ייטב לך.
הערותיך שבכתב הושבו לך בפקודתי, בחשבי כי הן נצרכות לך, ובטעות נצטרף להן גם מכתבך. ואתך הסליחה.
תמהני, איך עלתה על דעתך כי הערותיך לא לרצון הן לי, חלילה וחלילה לי.
בכבוד רב ח. נ. ביאליק
א’שיט
תל אביב, 28 למאי 1931 [י“ב סיון תרצ”א].
לכבוד ד"ר ש. גינצבורג, ניו־יורק.
ידידי היקר,
את שני מכתביך האחרונים בצירוף לוח התיקונים לכל קבץ שיריך קבלתי, ובעוד ימים מספר יצא הגליון האחרון לאחרונים של קבץ שיריך מבית הדפוס והיה הספר שלם בידינו. השער, ההקדשה, ההקדמה ותכן הענינים יצאו בלי טעויות. במכתבי האחרון כבר הודעתיך, כי על השער החלטנו לתת שם לספר כזה: “שירים ופואימות”, ובלי המלים: כרך ראשון, לפי שזה יכול לעכב את המכירה. כרך ראשון – מכלל שיבא שני, ואם כן יראה הקונה את הספר כחצי מלאכה, ומן הנסיון למדנו כי אין לב הקונה לחצאי ספרים. אם תוציא עוד קֹבץ אחד, יהי גם הוא כספר מיוחד, שאינו מקושר עם הקודם לו. שם ההוצאה הוא “הוצאת אחים”, כחפצך, ואולם נצטרף לו גם: “על ידי דביר”, והשער נדפס ואין להשיב. איני רואה בזה שום פגם. אדרבה, זה יועיל למכירה.
– – –
מאד ינעם לי לדעת, כי הספר מביא לך שמחה וקורת רוח, מקוה אני כי ינחיל לך גם כבוד. מי יתן ונחה עליך רוח הקֹדש כל הימים.
השמח בשמחתך ח. נ. ביאליק
א’שכ
תל אביב, 28 למאי 1931 [י“ב סיון תרצ”א].
לכבוד מר י. י. שווארץ, ניו־יורק.
יקירי,
את תרגומיך מדברי משוררי ספרד108 קראתי בזמנם, ובדרך כלל הם מניחים את הדעת. רובם עשויים בטעם, אף כי בתרגום מטושטשות הרבה סגולות יקרות. יודע אני כי המלאכה קשה מאד, עבודת פרך ממש, ואולם אתה התגברת על כמה מכשולים ויישר כחך.
מאד הייתי חפץ לעשות את רצונך ולמלא בקשתך109, ואולם לא מצב בריאותי ולא מעוט זמני הפנוי מרשים לי “מותרות” כאלה. מעט הפנאי שיש בידי נתון לעבודת יומי הספרותית ואין בכחי לחלק ממנה לאחרים, ואפילו לידיד קרוב כמוך אף כמלא האצבע, ואתה תסלח לי בטובך.
בעוד ימים מספר הנני יוצא לחו"ל ושם אשהה ירחים אחדים.
היה ברכה בשמי ובשם אשתי.
המתגעגע עליך לפרקים
באהבה
א’שכא
תל אביב, 5 ליוני 1931 [כ' סיון תרצ"א].
לכבוד חכימא וספרא הרב נחמיה שמואל ליבוביטש, ברוקלין.
ידידי היקר והנעלה,
ליום מלאת לך שנת השבעים קבל בזה את ברכתי הנאמנה, ברכת ידיד־אוהב, כי יאריך עוד אלהים את ימיך ויחדש את כחך, וכאשר עבדת באמונה ובאהבה את הספר ואת הספרות העברית עד עתה, כן תעבדם עוד שנים רבות, עטך מידך לא יפול וקסתך לא תשבר, והיית דשן ורענן, ורוחך לא ימיש מעשות פרי. אמן ואמן.
ועל מתנתך הטובה והיפה היה ברוך ומבורך לי שבעתים. אכן מתנה יפה היא, נחמדה לעינים. גם ימי השיבה לא הפיגו את טעמך הטוב ותתן לנו תורה מפוארה בכלי מפואר. יפה הוא בן זקוניך: “פניני הזהר”110. מבפנים ומבחוץ. המאמרים מלוקטים בטוב טעם ודעת. הניר, האותיות וצורת ההדפסה כלם נאים ומתוקנים, מאירים עינים ומרחיבים את הדעת. הפעם ראיתי כי גם “בסבא טעמא”111 , ויהי טעמך ברוך.
בחפץ לב ובשמחה היה ה“דביר” מקבל עליו להיות שליח להולכת ספריך לקהל, להוציא אחד מן הספרים המוצעים על ידך, ואולם ודאי שמעת כי הגיעו ימים רעים וקשים למו“לים העברים והצעתך השיגתנו בין המצרים. אי אפשר עתה בשום פנים ל”דביר" להביא את צוארו בעול של התחיבות חדשה. ואולם ה“דביר” נכון לסייע לך בנסיונו ובבקיאותו ואם ייטב בעיניך לעשותו שליח לטפל בהוצאת ספרך על חשבונך, ימלא בלי ספק את שליחותו באמונה.
אשתי מצטרפת לברכותי ומתפללת כמוני לשלומך ולאורך ימיך.
והנני ידידך המוקיר אותך ואת פרי עטך מאז
א’שכב
תל אביב, 5 ליוני 1931 [כ' סיון תרצ"א].
לכבוד הד"ר י. [ח.] שירמן, ברלין.
א. נ.
הנני מאשר בזה בתודה את קבלת הגליון של האינציקלופדיה112 שבא שם מאמרך על ר' שלמה בן גבירול. המאמר יצא שלם ומתוקן כמדומה מן הצד המדעי והביבליוגרפי, ואולם ההערכה הספרותית יצאה קצת רזה ומצומצמת יותר מדי; אבל אפשר שגרמו לכך עורכי האינציקלופדיה, שהם, כידוע לי, מבעלי הצמצום.
כמו כן קבלתי את מאמרך במונאטסשריפט113 ועפ“י הצעתי נתנה תמציתו באחד מגליונות “מאזנים” ע”י לחובר114. הראית כבר את הגליון ההוא?
לרגלי המצוקה הגדולה השוררת עתה בשוק הספרים נדחתה מלאכת הסדור של ה“רשומות” לימי החורף, ואתך הסליחה.
אפשר שאבוא בקרוב לברלין ואשמח לראותך.
בכבוד רב
א’שכג
תל אביב, 5 ליוני 1931 [כ' סיון תרצ"א].
לכבוד מר ח. א. זוטא, ירושלים
ידידי היקר,
מצאתי על שולחני את שלשת כרכיך הקטנים והיפים115, אשר הואלת בחבתך להשאירם בביתי ובשבילי. היה ברוך לי על מתנתך הטובה. לפי שעה לא נתפניתי לקרוא בהם, ואולם מקצת מן הדברים הבאים בתוכם ידועים לי מכבר עפ“י העתונים ומקצתם אקח עמי צידה לדרך בצאתי בעוד ימים מספר לחו”ל וינעימו לי את ימי המסע.
ושלום וברכה לך ולעבודתך הנאמנה.
ידידך ח. נ. ביאליק
א’שכד
כ“ט סיון תרצ”א, תל אביב
[תרגום מאידית]
ה' שַׁגַל היקר והנלבב,
ובכן הסתלקת116 מארץ־ישראל117 – ולא כלום, 118Ни слуху, ни духу. לוּ כתבת לכל הפחות גלויה, היית משמיע לאזנינו מלה חיה. כנראה חושב אתה כי הנך עוד בארץ־ישראל, באשר יש לך שם, בתערוכה הפריזאית, קבר רחל, וכן באשר היה לך שם ראש העיר שלנו – דיזנגוף.
מילא, בקצור – שכחת אותנו. אולם הזכרון שלנו טוב משלך ואנו מזכירים אותך. האין אתה משַׁהֵק לפרקים?
אני משתמש בהזדמנות, שהצייר הצעיר, רב הכשרון, ידידי ח. גליקסברג נוסע לפריז ואני שולח אליך על ידו ברכת שלום מקרב לב בשמי ובשם אשתי – לך, לרעיתך האהובה ולבתך הנפלאה. את ה' גליקסברג זוכר אתה בודאי מתל־אביב. ראית את עבודתו ומצאה חן בעיניך (הוא אשר צייר תמונת אשתי). קרבהו נא אליך, הוא ראוי לכך. הוא גם בעל אופי, אדם רציני. אנו מצפים לראות ממנו הרבה הרבה. הנה עוד מעט ותראה.
אני נושק את כלכם.
שלך ח. נ. ביאליק
א’שכה
כ“ט סיון תרצ”א, תל אביב.
[לחנה אורלוב]
חנה היקרה,
ידידי הצעיר הצַיָר רב הכשרון ח. גליקסברג הולך לפריז על מנת להשאר שם זמן מסוים – ואני משתמש בהזדמנות זו לשלוח לך על ידו ברכת שלום. עוד הטעם הנפלא של “אזני המן” שלך בפי וטעם פסליך הנפלאים בעינַי. בעוד שלשה ימים אצא גם אני ואשתי לאירופה ואולי אסור באחד הימים גם לפריז. שַׁגַל ומשפחתו ראו ימים נעימים בארץ ישראל וגם נחל כבוד. בבואך עוד פעם אלינו נַנְחִיֵלך כבוד וִיקָר שבעתים, כי על כן “שלנו” אַתְּ.
ושאלתי ובקשתי – לקרב את ידידי הצעיר המוכ“ז ולהיות לו לידיד – כי ראוי הוא לכך. אָמָן טוב הוא – בזה הכל מודים, וכמדומה גם שַׁגַל מסכים כי הוא מן הטובים – ואני מאמין כי יהיה גם אמן גדול. הוא מן ה”אמתיים", החותר כל ימיו אל עצמו ואל נפשו. איננו מאוחזי עינים. וגם בן טובים הוא, נקי דעת ונקי רוח. יודע אני כי אם תכיריהו – תכבדיהו, ואולי גם תאהביהו.
למותר לי לבקש מעמך – לעזור לו בעצה ובהדרכה טובה במקום הנכרי לו – כי על119 גר הוא בפריז ונתיבותיה זרות לו. בטוח אני כי תעשי את כל אשר תוכלי לטובתו. והנני האומר לך שלום וברכה והמצפה גם לראותך בקרוב
ח. נ. ביאליק
א’שכו
תל אביב, 16 ליוני 1931 [א' תמוז תרצ"א].
לכבוד פרופסור צ. דיזנדרוק, סינסינטי.
ראה קראתיך בשם פרופסור120. אני עושה זאת לא מאהבת מרדכי אלא… מתוך נקמה ב– –. יראה נא וידע כי יש עוד פרופסורים זולתו בעולם. ואולם אתה אל תירא פן נקלית בעיני בגלל זאת. אדרבה: “אפס” כשהוא מצטרף אל “יחידה” כמוך יש לו ערך.
ישיבתי בלונדון הביאה בראשיתה מעט חליפות לרוחי, ואולם ככל אשר נמשכה – והיא נמשכה יותר מדי –, כן הוסיפה לדכאני ולדכדכני. לוּ ידעת מה הביאני ללונדון ולשם מה באתי שמה ובמה יצאתי משם – כי עתה הבינות עד כמה יכל טיול זה ל“חַדש” את רוחי. ואולם השתיקה יפה בענין זה. מדי דברי בו פני מתעותים מכאב ומכלימה. אל נא יבואו ימי שבתי בלונדון במספר ימי.
מיום צאתך מכאן חלו בארץ כמה שנויים וכלם לרעה. אין בנו מתום. פעמים נדמה לנו כי הכל מתמוטט. יציאתך מן הארץ היתה בזמנה. אין זאת כי צדיק גמור אתה, כמו שנאמר: “מפני הרעה נאסף הצדיק”121. מיום צאתך מירושלים שממה עלי העיר ואינני סר אליה אלא לעתים רחוקות, ולשעה חטופה. אין לי שם עתה דבר המושך את לבי. התאמין? במטותא, אל נא תשחק לי.
בתי הוצאות הספרים בא"י באו עד משבר. חדלו קוני ספרים בישראל, חדלו. ככל אשר יתפשט הדבור העברי בגולה כן ימעטו קוראי הספרים וקוניהם. כך הוא גוף המעשה, ואתה צא וחקר והבן מדוע ולמה הוא כך. מי חכם ויבין זאת?
בעוד שלשה ימים אני יוצא שוב להטלטל ממקום למקום, וכמדומה לזמן ארוך, אפשר לחצי שנה. איך אשוב מן הדרך הזאת – לאלוהים פתרונים. אבל עוד בטרם צאתי וכבר עיף אנכי. עיפה נפשי מאד. זה כמה שנים רודף אנכי אחרי מעט מנוחה למען עשות מה שהוא לנפשי, רודף ואיני מגיע. סוף דבר, הענינים יגעים ולא נחת ביעקב.
אחרי ימי הקונגרס אלך לאחת מערי המרפא, כמדומה לקרלסבד, ושם אשהה שבועות מספר. אחרי כן – לפולניה, ומשם בקפיצה אחת לדרום אפריקה. מה דעתך? טיול לא רע.
מאד אפשר כי אסור גם לציריך לאספת הנאמנים של האוניברסיה122 שלנו, ובלי ספק יעלה שוב שמך וזכרך על השולחן. אם תְּשַׁהֵק תדע כי נזכרת לטובה בציריך.
מכתיב אני לך את המכתב בחפזון גדול וכשאני עומד על רגל אחת, מתכונן אני לנסיעה, ואמרתי: טוב לקצר מלהניח את מכתבך בלי תשובה. ואל תחשדני במה שאין בי. סוף סוף יקר אתה לי.
והנני שלך באהבה
אשתי אומרת לך ברכה ושלום ושמחה בטובתך. היה שלום.
א’שכז
תל אביב, 16 ליוני 1931 [א' תמוז תרצ"א].
לכבוד הד"ר פריץ מיכאל, ברלין.
אדוני הנכבד מאד,
הנני מאשר את קבלת מכתבו מיום 4/6 ואני שמח מאד לדעת כי ימצא נתיבות לאוצר הספרים ברומא לשם העתקת כתבי יד. אין ספק כי ההעתקה הפוטוגרפית הזאת123 תועיל הרבה להסיר מן הש“ס את השבושים הרבים שנפלו בו באשמת מעתיקים ומדפיסים שונים. כבר הגיעה השעה כי תהיה בידנו התורה שבע”פ כנתינתה מידי יוצריה, נקיה מכל סיג. סוף סוף הרי היא היסוד לכל היהדות, ולאדוני תהיה הזכות הגדולה להחשב לאחד מן המסיעים הראשונים למפעל הכביר הזה.
שמחתי לשמוע מפי כבודו כי שלום לגברתו הכבודה, וכי שבה לאיתנה. וימסור נא לה אדוני את ברכתי שלום.
בכבוד רב
א’שכח
תל אביב, 16 ליוני 1931 [א' תמוז תרצ"א].
לכבוד מר משה חיים שור.
א. נ.
בתשובה על מכתבך הנני להודיעך, כי רצפטים ללמד את תורת החנוך המוסרי על רגל אחת, – אין לי. החנוך המוסרי מביא פרי רק אחרי עבודה ממושכה במשך שנים רבות. האמצעי היותר טוב לכך הוא התורה וההשכלה. עצתי לצעירים לקבוע עתים לתורה. ילמדו את ספרותנו העתיקה והחדשה על פי מבחר הספרים העברים היוצאים. בלי ספק תמצאו במקומכם מורים הגונים אשר ינחוכם בעצתם. באין דעת אין אהבה.
בכבוד רב
א’שכט
ד' תמוז תרצ"א, תל אביב.
כ' קרן מץ, ניו־יורק.
א. נ.
באתי להזכיר בזה את הנהלת קרן מץ כי יש צורך להמשיך את תמיכת האלמנה – – אותה ואת ילדיה – גם להבא, בלי הפסק. מצבה עתה עוד הורע הרבה משהיה לרגלי המצוקה הגדולה בארץ, ובניה השנים גדלו בינתים, וצרכי למודיהם מרובים. כשיגמרו את חוק למודם באוניברסיטה יש תקוה שיוכלו לתמוך בידי אמם – שניהם בעלי כשרונות מצוינים ובעלי מדות טובות, אבל עתה על האם לתמוך בידי הילדים, ובלעדי משענת קרן מץ תהיה בכל רע. הלא תזכרו את זאת.
והנני המברך אתכם בשלום
בכבוד רב ח. נ. ביאליק
א’של
1931 8’3 (כ' אב תרצ"א), קרלסבד
כבוד חברי ועד אגודת הסופרים מר פ. לחובר וש. צמח.
חברים יקרים.
בבזל עלתה בידי לאסוף לטובת ה“מאזנים” בערך שלשים וחמש לירות בשיקים ובמזומן. את השיקים אני שולח לכם בזה ע"י מר טברסקי בצירוף 1 לירות מזומן שלוח מידי. את המותר במזומן אמציא לכם בעוד ימים אחדים.
מספר השיקים חמישה: ארבעה על סך שבעים וחמשה דולר ואחד שלש לירות ושלשה שילינג, – את השיקים תמסרו לגובינא. סכום השיקים בלירות ½18, ולירה אחת מזומן. אם כן נשאר בידי בערך חמש עשרה לירות וחצי.
* * *
אחרי כתיבת המכתב נולדה קומבינציה המאפשרת את העברת יתר הכסף במזומן ע"י מר טברסקי מיד ויתכן שבבואו ימסור לכם ביחד עם השיקים גם את מותר הכסף ½15 לירות במזומן במרקים
ועתה חזקו והתחזקו איני מסיח דעתי מכם.
שלכם ח. נ. ביאליק
א’שלא
קרלסבד, /VIII4 931 (כ“ב אב תרצ”א).
יקירי למדן.
שלום וברכה לך ולקטנתך. תודה לך על טרחתך בדאר בבזל בשבילי. – – – –
– – גם מפי לא פג עוד טעם הפגול של הקונגרס בבזל 124. בְּרְרְרְ! – חש אני כעין חלודה בכל עצמותי. אבדה כל תשוקה לעשות מה שהוא. מה זאת? מפח נפש זקנה?
עומד אני לצאת בעוד חודש לשוטט בערי ישראל. מה אגיד ליהודים לעת כזאת?
והנני המברך אותך ואת אשתך בשלום בשמי ובשם אשתי
ח. נ. ביאליק
א’שלב
931 VIII/5 (כ’ב אב תרצ"א), קרלסבד.
יקירי לחובר.
בבזל אספתי לטובת “מאזנים” שלשים וחמש לירות בשיקים ובמזומן, ואתמול נזדמן לכאן מר נ. טברסקי, ההולך בשבוע זה דרך ברלין לא“י, ושלחתי בידו על שמך ועל שם צמח, את הסכום הנ”ל ע“י הפוסטה חששתי לשלוח, מפני ריבוי השיקים (חמשה במספר, ובנוסחאות שונות(. גם הכסף המזומן היה בידי בבנקנוטים, שקשה כאן להחליפם בכסף א”י או אנגלי – בקיצור, מצאתי לפשוט ביותר לשלוח ע“י שליח, ואתה תשתדל להתראות אתו ולקבל מידו את הכסף. גם מכתב קצר שלחתי בידו. טברסקי ישהה בא”י רק ימים מספר.
בבזל לא יכלתי לעשות יותר ממה שעשיתי איני מסיח דעתי מכם. העתים קשות. הימים ימי מבוכה ומהומה, חבלי משיח, ובכל זאת – חזקו והתחזקו.
אני אעשה באירופה ירחים מספר, ירחי עמל: בקשו עלי רחמים.
שלום לכל החברים.
שלכם בגעגועים
ח. נ. ביאליק
א’שלג
931 VIII/6 (כ“ג אב תרצ”א) קרלסבד.
רבניצקי היקר.
מתחני על עמוד, הלקני, רְצָעַנִי, הנני משלשל את מכנסי בעצם ידַי. שבעה שבועות תמימים – ואף לא תמונת אות. ואולם אתה הוא היודע ועד, כי לא מזדון ולא משרירות לב. חפשתי כל הימים בנרות שעה פנויה אחת של צלילות הדעת, כדי לכתוב אליך על הכל ובפרוטרוט, כאשר אהבה נפשי ונפשך, וחי פרעה כי לא מצאתיה. בבזל הייתי כמתהלך בעולם התהו. תעיתי בין הצירים – – – ולא ידעתי נפשי ולא מצאתי את ידי ואת רגלי ואת – –. ולא קונגרס היה זה. כי אם בִּצה עמוקה וסרוחה, אשר כל שוקעיה לא ישובון. גם הפעם ראיתי אחרי רואי שבעים ושבעה, מה פירושה של פידוקרטיה ואוכלוקרטיה ומה טיבה של ספק־חיה־ספק־בהמה מקובצת זו ששמה “אוכלוס”, וביותר כש“אוכלוס” זה מצטרף מצד אחד מתוך זקנים חלושי דעת וקטני נפש, כלם אכולי כִנים של נקימה ונטירה קטנה ושל רדיפה מתועבת אחרי זנב הלטאה של כבוד מדומה. ומן הצד השני, מתוך להקת נערים, נבובי לב וריקי מֹח, אבל שחצנים וחצופים. עזי פנים ומרי נפש, שכל העולם לפניהם כמישור, אל תיבת נח זו, ששמה ריביזיוניזמוס, התלקטו ובאו כל – – וכל – –, וכל פושק שפתים ופטפטן – וכלם “חרגו ממסגרותיהם” וחרדו לבוא איש ממקומו ולהציל את הציונות מיד רוצחה, מיד ווייצמן. על אלה נספחה כל הפסלת מתוך יתר הסיעות, כל אשר חשבונות קטנים וגדולים לו עם ווייצמן, לאמר: בֹּאה חשבון מי שלא ראה את המראה הנאלח הזה לא ראה תועבה מימיו. בין הבאים לגבות חובם נמצאו כל ה“תכשיטים” היקרים אשר ידענום מני אָז, “אנשים מלשעבר”. הפרצוף הנפלא של – – פֵּאַר את הנשיאוּת של הקונגרס מצד הרביזיוניסטים. הלא ידעת תכשיט זה מימי קושטא. הלא זהו – – אשר קרנו בדרך בצאתנו מרוסיה ויזַנב אותנו (– – –). עתה נעשה ראש לזנבות ה“שועלים” של הרביזיוניסטים ונבחר לשבת בראש בנשיאות. הנכפה – – היה מראשי המדברים. לא נעדר שם גם – – מאודיסה. התזכרהו? – – – עתה הוא, כמובן ריבזיוניסט. _ – – –
ווייצמן גדל בעיני בקונגרס זה שבעתים. תוגתו הכבושה הוסיפה לו על החֵן אשר בֵּרכו אלהים. הוא נהג זהירות בעצמו, ואעפי"כ “נכשל” באינטרביו אחד125. אני איני מוצא באמת באינטרביו זה שמץ פסול מצד תכנו, אבל במצב הפסיכוזה שנמצא בו הקונגרס היה האינטרביו מיותר, והוא שחתך את גורל וייצמן. אלו אמר ווייצמן, למשל, באינטרביו, “שהלביבות הן מאכל נעים לחך” – אף זה היה משמש בידי הריביזיוניסטים למופת חותך על קלקלתו. כשהרֶשע והכֶסל והפסיכופטיה מצטרפים יחד – מה כחם של חוקי ההגיון?
סוף דבר, זה היה קונגרס של נכפים ומטורפים. “הבה להם ,ענדציעל'. ואם אין, אין חייהם חיים”. כמדומה, שבדרכים אלה ימהר ה“ענדציעל” לבוא ולא יאחר. עוד קונגרס אחד כזה וה“ענדעציעל” מוכן.
אני הייתי עוזב את הקונגרס ובורח מבזל אחרי הפתיחה (פתיחהפטיה), אבל טברסקי עכבני. הרי בבזל נקבעו ה“פגישות” עם חבורות בני מדינות שונות לשם סדור “מסעי” לטובת “בצר” וארגון ה“מפעל”. באמת איני מיחס ערך רב לפגישות אלה, אבל להפטר מהן לא הייתי רשאי. הרי כבר הוצאתי הוצאות. סוף סוף נתקימו קצת “פגישות” בימי הקונגרס האחרונים, היו שיחות עם חַברֵי צירים מפולניה, מליטא וכו'. הובטחה עזרה ותמיכה מצדם.
נפגשתי גם עם צירי אפריקה בענין המיוחד ל“דביר”. אף הם הבטיחו. לדעתם אפשר למצוא עזר באפריקה. עצתם לדחות את הנסיעה לאפריקה עד אמצע החורף, אחרי עבור המגבית לטובת הקרנות. זו מתחלת בראשית החורף ואין הלבבות פנויים לענינים אחרים, לדעת ר' שמריה126 אין לסמוך ביותר על דברי הצירים. בלוף, הכל בלוף, ובכל זאת יש לנסות. אקוה לשוב אחרי מסעי באירופה לא"י ועוד נעיין בדבר. ובכל זאת אין להפסיק בינתים את הקשרים עם האחים פוליקנסקי, שהם הסרסרים לנסיעה זו. תפקיד זה יהא מוטל עליכם, להכין את נסיעתי לאפריקה. אבל אל תפרסמו את הדבר ברבים.
בינתים הגיעתני שוב הצעה מאת אימפרסריו ידוע מברלין (זה שמחזר תמיד עם ז’בוטינסקי, שמו שפַאן, והוא בא אלי שנה שנה בהצעות של “סבוב” – טורנה – ואני דוחהו). לחזר עמו בשנה זו במדינות אירופה. טברסקי החזיק בהצעה זו בשתי ידים, בתנאי שה“סבוב”, כמובן, יתאים למטרת “בצר”. והוא גם נכנס בעובי הקורה ונהל את כל המו“ם עם שפאן וגם בא עמו לידי גמר. עתה יש בידי חוזה כתוב וחתום. שפן זה מסדר לי בערך שלשים או שלשים וחמש הרצאות בערי מדינות שונות באירופה – ופולין וליטא בכלל – והוא, שפאן, מקבל ע”ע את כל הוצאות הדרך שלי ושל טברסקי. טברסקי נלוֶה גם הוא אלינו, ומסדר בכל מקום את עניני ההחתמה על ספרי “בצר” וענין “ידידי הספר העברי”. שפאן זה הוא “מזיק” לסדור “הרצאות” ואיש נאמן, ואין כל ספק כי התועלת שתגיע מזה ל“בצר” בלבד, וכל העול של סדור ההרצאות. ביחד עם כל ההוצאות והריזיקה הכרוכות בזה, יהיה מוטל על שפאן לבדו. חושב אני כי הקומבינציה מוצלחת. אגב, שפאן זה קבל ע“ע חלק של ההוצאות הקודמות, הקשורות עם הנסיעה מא”י בראשיתה.
הנסיעה תחֵל בסוף ספטמבר ואני אשהה בדרך משלשה עד ארבעה חדשים. אחרי כן אשוב לארץ, ועליכם להכין בינתים את נסיעתי לאפריקה. אם ישוב בינתים ברנשטיין מאמריקה טוב שיסור בדרך הלוכו לאירופה לבדוק את עבודת טברסקי ואת עניני “מוריה” בוורשה. הבדיקה לעולם יפה.
אני אשב פה עוד כשבועים, אחרי כן אצא, אולי למארינבד, או למקום אחר.
קבלתי את הקורקטין של “ספר האגדה” והמשנה, והשיבותים מיד, בבקשה לפקח יפה על התיקונים.
עתה קבלתי שוב קורקטין של מחברת רשב"ג. בגליון הנדפס מצאתי בפנים שגיאה אחת גסה. את המבוא לא כתבתי עוד, באין בידי כל החֹמר עד הסוף – עד שירי הקדש – קשה עלי הכתיבה. ובכל זאת אנסה. עד עתה לא היה לי כח להחזיק קולמוס. נחלשתי. מחר, מחרתים אשיב את גליונות ההגהה החדשים.
לפי שעה תכתוב לי לקרלסבד. וכתוב הפרוטרוט על מצבך ועל מצב “דביר”. היום הגעני מכתב אֶליו127. ולו אשיב במיוחד.
היש מעט פדיון? המקבלים הפקידים חלק ממשכֻּרתם? מאד אחזיק לך טובה אם תחלוק מה שהוא (לחשבון משכורתי) גם לזקנים שלי. הם נשארו בלי פרוטה ואם לא תתן להם איפה יקחו למחיתם?
כתוב בפרוטרוט על שלומך ושלום ידידינו בת"א. אני כיון שפתחתי בכתיבה – לא אחדל עוד.
ושלום לכל אנ"ש.
שלך באהבה ח. נ. ביאליק
א' שלד
931 VIII/14 (א' אלול תרצ"א), קרלסבד.
יקירי פיכמן,
היה ברוך לי על מכתבך. דעתך על הקונגרס הי“ז נכונה. הסיעה האחת היודעת אחריות, הרואה והמדברת נכוחות, היא סיעת הפועלים. ואלו איש סיעה ומפלגה הייתי, כי עתה התחברתי אליהם. הם, בעלי הקורה, מגשימי הציונות להלכה ולמעשה, נכנסים בעובי הקורה ויודעים מה משאה ומשקלה ומה היא מדת הכח הנכונה, הדרושה לתנופתה. יש להם אינסטינקטים בריאים. עינים בהירות ודעה צלולה. נאום התשובה של ארלוזורוב128 היה נפלא, גם יתר נאומי מנהיגי הפועלים הצטיינו בכשרון ובדעת ומדת היושר. כל יתר הסיעות הֻכו כלן בסנורים מחמת שנאה ותאות נקמה ונצחנות. רוח עועים אחזה את כלם ויהיו בעיני כנכפים וכמטורפים. “המטרה הסופית” הגמורה של כל מנהיגיהם היתה – להפיל את ווייצמן, למען התכבד בקלונו. תובעים לכסא ווייצמן יש הרבה, וראויים לו אין אחד. א. א. יושב על שלשה כסאות בבת אחת ב. ב. בין שני כסאות ג. ג. נִפֵּץ את הכסא. ד. ד. הכסא נשמט מתחתיו. ה. ה. פשט ידיו אל הכסא, ולא הגיעו. וכך נהפך בית הקונגרס לבית “הכסא”. ה”מטרה הסופית" היתה למין “ויצמח פורקניה”, שהיו החסידים נהרגים עליו ימים על שנים. אכן פוליטיקה של “ויצמח פורקניה” היתה זאת. אם בדרך זאת נגיע ל“ויקרב קץ משיחיה” – לאלהים פתרונים.
לבזל באתי לרגל עניני, ואולם הטלגרמה של “מאזנים” השיגתני גם שם. באמת אין זמן הקונגרס ומקומו כשרים לשום עשיה אחרת היוצאת מגדר עניני הקונגרס. הכל טרודים, או עושים עצמם כטרודים, בעניני היום, ובכל זאת עלתה בידי לאסוף כשלשים וחמש לירות לטובת ה“מאזנים”, במזומן ובשיקים, ואותן שלחתי אליכם ביד נ. טברסקי, שיגיע בימים אלה לא“י וימסרן לידכם. יותר מזה לא השיגה ידי לעשות שם. כאן, בקרלסבד, אין לעשות דבר. מעטים המבקרים כאן השנה. וגם אין דרכי להעמיס מצוות על אורחים עוברי ארח. אולם אמצא עוד שעת השר באחד המקומות אשר אעבור בהם בימי מסעי – אומר אני לשוטט קצת בערי ישראל במשך שנים שלשה חדשים – ולא אחמיצנה. אין אני מסיח דעתי מן האגודה129, וכל אשר תמצא ידי לעשות לטובתה אעשה העיקר, שלא תתרשלו אתם. אין אתם מפרסמים את ה”מאזנים" כראוי. בבזל בימי הקונגרס לא נמצא אף גליון אחד. כל שאר העתונים העברים – וה“כתובים” בכלל – היו מצויים שם, חוץ מן ה“מאזנים”.
ביחד עם מכתבך הגיעתני גם חבילת הגליונות האחרונים של ה“מאזנים” (ה' – י"ב). כשהם נקראים בבת אחת – יש מה לקרוא. ובכל זאת עוד חסר מה שהוא. חסר מלח. חסרים פלפלין. אין עֹז רוח להגיד את אשר יֻגד בפה מלא. יש לפתוח “קמפניה”, להגיד כל מה שבלב, ובלי גמגום. את מה תפחדו?
הפואימה “גדיש”130 – גדושה יותר מדי, אבל כלה מעידה בבעליה שבעל כח הוא, בעל עֹדף כח. את לשונו חוצב הוא, כהזז131 בפרוזה, מן השִׁתִּין. עוקר הוא חוליות שלמות ממעמקי המחצבות האפלות ומעבירן לתחום השירה. וגם הוא כהזז, איננו מן ה“מְלָשְׁנִים”132 סתם, לבטלה. מלָשן הוא לצרך, אלא ששניהם עדין דעתם זחוחה ובהולה עליהם כמשפט טירונים המכירים את כחם, והם מדגישים גם את הסאה. עושים תנופות של כח וגבורה – יתרות על המדה. ואולם מובטחני, שתתישב עליהם דעתם במהרה ויקנו לעצמם גם את חוש המדה, ויהיו ל“כלים”. יש לברך את ספרותנו ברכת מז"ט על שני חתניה בחדשים, אחד אמן גמור ואחד משורר גמור. שניהם יש בהם משום הרחבת התחומים והדרכים מכל הבחינות: לתכן, למוטיבים, לעֹשר הסגנון והלשון וכו'.
יש להצטער על שלא השתמשתם בסדור פרקי ה“גדיש” להכין מהם אמהות (מטריצות), כדי להוציאם לבסוף, אחרי גמר פרסום ב“מאזנים”, במחברת אחת ובהוצאת “מאזנים”. הדבר לא יעלה הרבה, ואפשר להניח ע“י כך יסוד להוצאת דברי סופרים צעירים, מן המעולים, ע”י “מאזנים”. ויש עתה הזדמנות טובה לכך. וזה הדבר: אתה יודע בודאי, שועד אגודת הסופרים שלנו עומד – באמצעותי – במו“מ עם מזכיר הועד של הקרן הספרותית לזכר זנגביל בלונדון בדבר מתן תמיכה לפרסום דברי סופרים הגונים לכך. קראנו לפניו בשם סופרים אחדים: הזז, בת־מרים133, “אנכי”, המאירי, ייבין, ועוד. יש לצרף להם גם את שהם ואחרים הראויים לכך. והנה לפני שלשה ימים הגיעתני ( ע"י העברה מביתי בתל אביב, ובכן שהה המכתב הרבה בדרך), תשובתו של המזכיר הנ”ל (הפרופסור אייזיקס) האומרת, שהועד הלונדוני מסכים להצעתנו, אלא שדורשים הם, חברי הועד הנ"ל, מאתנו להמציא להם את טופסי כתב היד, העומדים לפרסום, למען יראום בעיניהם ( כך הוא המנהג עפ"י תקנותיהם), והוא מבקש שהדבר יֵעשה במהרה. וגם הם, חברי הועד, לא יאחרו עתה מלהמציא את התמיכה. הם גם מבקשים, שאגודת הסופרים במכתבה תציין כמה מן הסכום יצא להדפסה וכמה לתמיכת הסופר עצמו ( אני מציע שני חלקים לסופר, ושלשה להדפסה).
ובכן? הנני מציע שלא להחמיץ את ההזדמנות, וחברי הועד של אגודת הסופרים יכנסו תומ"י לישיבה, ויחליטו, את דברי מי מן הסופרים ה“נצרכים” יקדימו להוציא, ותומ"י ימציאו ללונדון טופס של כתב־היד העומד לפרסום (מועתק במכונת כתיבה, כך מבקש המזכיר, “לשם עשית רושם טוב”). וכדי שלא לשרבב ולבלבל את הענין, הייתי מיעץ לכם, שלא תכניסו את ראשיכם בפלפולים ובויכוחים: דברי מי קודמים, ושלא תתנו עיניכם בדברים שאינכם יודעים עוד מה טיבם. הטעונים עוד בדיקה קודמת, מה שיגרום לענוי הדין ולהחמצה, ושלא תשגיחו לפי שעה במדת ה“נצרכוּת” ודוחק שעה של הסופר, אלא תבחרו מיד, בלי שום וכוחים, בשני הסופרים המוחזקים – הזז ושהם – שכלנו יודעים מה טיבם וכחם, ותקחו מכל אחד טופס של כתב יד שלו להמציאו תומ"י ללונדון – – –. מובטחני, ששניהם יקֻבלו. ואם כן הרי שני ספרים טובים, אחד פרוזה ואחד שירה, להנחת היסוד של הוצאת ספרי “מאזנים”. לשם התחלה הייתי בוחר בספור של הזז ואחרי כן ב“גדיש” של שהם.
שימו לב להצעתי, והעיקר אל תחמיצוה, כבר גרמה לנו התרשלותכם כמה כשלונות. אם תשתמט גם קרן זנגביל מידנו, והיתה זאת לכם לחטאת אשר לא תכֻפר – אשר להוציא מן הקרן הזאת לתמיכת סופרים נצרכים ולטובת הספרות כמה מאות לירות מדי שנה בשנה. ( שמעתי שהקרן הזאת מכניסה כשש מאות לירה לשנה). בסכום כזה הרי אפשר להחיות כמה נפשות ולהסיר חרפת רעב מרוב הסופרים הרעבים בארצנו – לפחות, מן הטובים שבהם. יש כאן מקום גם לקומבינציות שונות, כלן לטובת הסופרים, ואולי לטובת ה“מאזנים”. על כל פנים עליכם להיות זריזים הפעם, ולהמשיך מיד את המו“מ עם לונדון בלי אמצעותי. אני אעשה בחו”ל עוד חדשים מספר, ואיני יכול להשתתף במו"מ זה. הכתבת של מזכיר קרן זנגביל היא – – –
כתבו אליו אנגלית. אולי גם אני אכתוב לו, אבל עליכם לכתוב אליו בלעדי, ותסמכו על מכתבו אלי מיום 20 ליולי ש“ז, – ולמעה”ש אַל תחמיצו.
קראתי את דבריך ואת רשימותיך על פרישמן, על הרצל ועל אפשטיין134 ורשימות סתם. רובן ככלן יפות, מדוע אין צמח135 משתתף?
אני לא החזקתי עוד קולמוס מיום צאתי אין תאבון לעבודה, ואפילו לעבודת מלאכה, גם הרופאים איסרים עלי עבודת כתיבה, איזו שהיא אמנם אבנים וחול, לפי בדיקת רופא אחד, אין עוד בשלפוחיתי, אבל יש “ענינים” אחרים. המכונה, כפי הנראה, הולכת ומתקלקלת. פרי עבודת לילה ועבודת ישיבה כל ימי החיים, והזקנה גם היא הנה באה. מילא, נו.
אשתי אומרת לך שלום וברכה, ואני והיא מצטרפים לברכה לבת שבע שלך. המבקרים אתם לפעמים בביתנו? הרואים אתם את הזקנים שלנו?
כאמור, עתיד אני לשהות בחו“ל עוד ירחי מספר, ועד שובי עמדו כלכם על משמרת האגודה וה”מאזנים", ואיש את אחיו עזורו. חזקו והתחזקו והיו לבני חיל.
האמנם הקלוב של הסופרים136 קם ויהי? לא יאמן כי יסֻפר.
שלכם באהבה ח. נ. ביאליק
נ. ב. במכתבי זה, בנוגע לקרן זנגביל, נתכונתי כלפי כל החבורה שלנו, וחובתך איפוא להביא את הדבר תומ“י לפני ועד אגוה”ס, בלי אחור כל שהוא. ראה, בקשתי מעמך! –
א’שלה
1931 VIII/16 ג' אלול תרצ"א, קרלסבד).
רבניצקי היקר,
הנני משיב לך היום בחבילה מיוחדת את גליונות ההגהה של שירי הרשב“ג – המחברת137 – ושל המשנה מסכת ערלה. על שירי הרשב”ג – אלה שבגליון הנדפס ואלה שבדפי ההגהות יש לי להעיר את הדברים שלמטה, ואתה, אם יש את נפשך שלא יצא דבר פגום בהחלט, שים לב לדברים.
ראשית בנוגע לגליון הנדפס (גליון ב'):
א) אגב רפרוף מצאתי בו קצת שגיאות בנקוד ובסמני הפסק, ביחוד מצערת אותי שגיאה גסה אחת שיש בה לבלבל את הקוראים (במקרה זה: מורים ותלמידים), והיא: בשיר ל“ה, שורה 4 בדלת נדפסה: “לְבָבוֹ”, וצ”ל “לבבי, כמו שנראה מן הענין וגם מתוך הבאור. וכמו שבאה מלה זו גם בשירי רשב”ג השלם – לפי זכרוני. איני יודע כיצד נפלה טעות זו. אפשר שהטעתך מלת “בו” הבאה אחרי “לבבי” ותקנת ו' ת' י', אבל מלת “בו” כאן פירושה: עמו, על ידו, באמצעותו, כלו' “לבבי יעוף בשמכם” וכמו שפירשנו שם במקומו. ע"ש,
* * *
ב) סמני המשקל בראשי השירים אין להם צורה קבועה, ובמקצת שירים הם מסורסים ומבולבלים. בגליון הנדפס הראשון יש סמני חלוקה לצלעות (קו קטן יחידי זקוף ומעוקם קצת) ולהבדלה בין הדלת ובין הסוגר (שני קוים זקופים ומעוקמים). כאן הקוים מהם זקופים וישרים ומהם מעוקמים, מהם עבים ומהם דקים, מהם ארוכים ומהם קצרים, במקצת שירים הם חסרים כל עיקר (שירים כ“ד, כ”ו, ל“ד, ל”ה), אבל בזה אין הרעה גדולה כל כך. הצרה היא, שבמקצת שירים לא עמדת על טיב המשקל ובלבלת את סמני החלוקה הנ“ל. הבלבול בא בעיקר במשקל האוריגינלי שהשתמש בו הרשב”ג: שתי תנועות ויתד ושתי תנועות, ב' פעמים בדלת וכן בסוגר, וסמנו כך:
̄ ̄ ̆ ̄ ̄ / ̄ ̄ ̆ ̄̄ / / ̄ ̄ ̆ ̄ ̄ / ̄ ̄ ̆ ̄ ̄
משקל זה שכבר דברנו עליו כמה פעמים, הוא, כפי שהעיר על כך ילין בצדק, יליד משקל אחר נהוג בערבית: מְפֹעָל מְפֹעָלִים ב' פעמים בדלת וב' פעמים בסוגר (בצורה השלמה נשמר משקל זה בשיר כ"ה – גליון שני, ע' 25, – תחלתו: “ידי שעו מני אמרר בבכיתי”). אלא שרוב המשוררים השמיטו את השוא נע הראשון מן המשקל הזה ויצא להם משקל: פָּעוּל מְפֹעָלִים ב“פ בדלת וכן בסוגר. ובמשקל זה השתמש הרשב”ג כמה פעמים במבחר שיריו. ומאחר שמשקל זה הוא יליד “מְפֹעָל מְפֹעָלִים”, לפיכך יש שהוא משאיר את השוא הנע, וזהו סוד השואים הנעים “המיותרים” (כביכול) עפ“י רוב דוקא במשקל זה, שהיא צריכה להיות לפי הדוגמא הנתונה כאן למעלה. וכשתעיין עכשיו איך נעשתה החלוקה במקרים אלה בגליון הנדפס וכן בעמודי ההגהה – תבין כמה יש בהם מן הסרוס והבלבול. עיין למשל, סמני המשקל בגליון הנדפס לשיר כ' (ע' 20) ובעמודי ההגהה שיר מ”א (“שוגה בחיק ילדות”). הקורא לא ימצא בהן את ידיו ואת רגליו (אגב, מאחר שאנחנו מסדרים את הדלת והסוגר בשורה אחת אין לתת את סמניהם בשתי שורות וכאלה יש בגליון ב' – שיר ל“ז, ל”ח); יש גם להכניס שיטה קבועה בסמן החלוקה בין הדלת לסוגר (שני קוים זקופים), או לתתם בכל מקום, או שלא לתת כלל, שבום מקום. בגליון הנדפס הם פעמים נתונים, ופעמים לא. כמו כן יש לתת את שני הקוים דוקא בין הדלת לסוגר, אבל לא בסוף הבית. שם אין להם מקום. אם עושים סמנים – יש לדעת את תפקידם, ולא נהיה לשחוק.
ג) הערותי לעמודי ההגהה רשמתי בשולי העמודים אותה תשים לב להן. כאן אעירך רק על שמות השירים, שפעמים הם מסודרים בפזור ופעמים בלי פזור, מה נפשך, או כך או כך, דבר זה נעשה גם בגליון הנדפס, וחבל.
התקונים שציינתי בצדי ההערות והבאורים הם הכרחיים, ולא נתנו לבטול ולשנוי, בנוגע למלת “רִקְעָם”138 (לפי הנוסח הישן – ע' 36, ש' 2) אין בשום פנים לשנות, ויש להניח נוסח זה, שהוא נכון, רק עתה עמדתי על פירושו המדויק של הבית (בבאורנו הקודם יש גמגומים), שהכל מוסב על הרוח, הוא שרקע את פחי הגשמים והוא שקִצֵּץ את העב (ועשאה) פתילים (ולפי זה יש לנקד “קִצֵּץ” בחיריק וצירה, ולא כמו שנקדנו בכרך א' של הרשב“ג “קֻצַּץ”, נגד הכתיב של המקור, בכת”י היה הכותב כותב במקרה זה מלא בוא"ו, ולא חסר בלי ו'; ומכאן ראיה שהכותב נתכון לנקוד “קִצֵּץ”, כמו שהוא בתורה: “וקִצֵּץ אותם פתילים”139).
ואשר למלים “תעבֹר תראה” (ע' 37, שיר מ"ז, ש' 9) – דעתי נוטה לפרש שמלת תעבֹר" מוסבה על השמש ומלת תראה על הנוכח, כלו' אתה הרואה תראה וכו', ויש אפוא לפרש כך: אם תעבור השמש בערוגה תראה – אתה הרואה – כסף מצופה על חרשיה של הערוגה, וכן מלת “תרפד” מוסב על השמש – אם הוא פעול יוצא – אן על הערוגה – אם הוא פועל עומד. יש פנים לכאן ולאן.
את החידה אין להשמיט, בין כה ובין כך הרי יש עוד להוסיף את המבוא, שיכיל בודאי שנים שלושה עמודים. ולא נוכל אפוא להעמיד את המחברת על 40 עמודים.
ועתה למשנה. הגהתי את מסכת ערלה ובאורה, ונפשי בבקשתי: להשגיח יפה על התקונים שיעָשו כראוי, ואולי תמצא עוד שגיאות שלא הרגשתי בהן, בבקשה לתקן. דעתי מפוזרת עלי ומכאובי ראש תוקפים אותי לעיתים קרובות, ואיני בטוח, אם הוצאתי מתחת ידי דבר מתוקן.
הנני משיב לך בזה גם את העמוד לדוגמא של מלון גרוזובסקי המסודר. לדעתי אותיות הפטיט – קטנות יותר מדי – מעַורות עינים. כמדומה, שהמלון של לויאס140 מסודר בפטיט גדול מזה. יש להשוות, האין פטיט כזה של מלון בן יהודה הגדול? ואין הוא הפטיט של מלון קרופניק? –
האותיות של גופי הערכים מספיקות.
בעמוד הדוגמאי מצאתי קצת לקויים מצד החומר. לעניני צורות דקדוקיות הפוניטיות אין בשום פנים להביא דוגמאות מלשון ארמית וביחוד מבטויים שאין משתמשין בהם (כך, למשל לענין חסרון האל"ף בראש המלה הביא דוגמא מן הסורית הירושלמית: “מר” ת' “אמר” “בא” במקום “אבא” – אבל מה ענין דוגמאות אלה ללשון העברית? ).
אין עקביות בנקוד המלים, יש דוגמאות מנוקדות ויש בלתי מנוקדות – מדוע?
יש עוד להעיר כמה דברים, אבל נחפז אני לגמור, ועוד נדון בדבר כשאשוב הביתה.
_____________
אני אשאר כאן עוד שבועות מספר, כנראה אשהה גם בימי ה“נַאכקור” בקרלסבד, ויכול אתה לכתוב לכאן.
ומה נשמע ב“דביר”? מה כותב ברנשטיין? השלח מעט כסף? הקבלו הפקידים משכֹּרת? היש פדיון? ומה שלום “בצר”. היש בעלים ואדונים לו?
בינתים בוודאי הגיע טברסקי למחנכם ובודאי יספר לכם פרטים בנוגע למסע הבא.
ושלום וברכה לכלכם, כתוב.
שלכם ח. נ. ביאליק
שלום וברכה לברקוביצים, לבן̄עמי ולכל יתר אנ"ש.
א’שלו
[קרלסבד, VIII/26 1931. י“ג אלול תרצ”א].
[ליעקב פיכמן141]
שלום וברכה שנה טובה ומתוקה, שנת מרפא ופרנסה – הוי, הוי פרנסה, אב רחום וחנון! – לגברת בת שבע ולגבר, או גביר, ר' יעקב, שיאריכו שניהם ימים טובים ומתוקים לחיים ולשלום אמן סלה ועד.
ר' יעקב! טברסקי הודיעני, כי את הסכום 35 לירות, היעוד ל“מאזנים”, שלח בינתים ע“י הפוסטה ע”ש “מאזנים”, או אגודת הסופרים, ובודאי כבר הגיע לתעודתו. ה“קטסטרופה” לא תבוא אפוא, ויש לכם רוחה לנשימה. ובינתים אולי ירחמו משמים ורוח והצלה יעמדו לכם ממקור אחר.
ואת מחברתך “יוסי”142 קראתי. היא מונוטונית קצת. יש לגַוֵן קצת את הספור ולהכניס בו “עלילה”.
העצלות אשר תקפתני לא סרה עוד. המקום ירחם עלי.
ושלום לכל החברים. אַל יאוש ורפיון ידים. “גוואלד יודען זייט זיך ניט מיאש” – היה צווח ר' נחמן ברסלבר, ואני מצטרף אליו בצוחה.
שלכם ח. נ. ביאליק
א' שלז
י“ד אלול תרצ”א, קרלסבד.
יקירי רבניצקי.
נזכרתי כי יום הולדתך היום, ואני שולח לך ברכת חיים ארוכים, חיי שלום ועבודה במנוחה.
ואני, כידוע לך, עומד לצאת למסעי בסוף החודש הבא, או באמצעו, כלו' בספטמבר. איפא יהיה מקומי הראשון, ומה תהיה פרשת מסעותי בדיוק, איני יודע עוד, אולי יתברר הדבר בקרוב ואודיעך. מר טברסקי עומד לשוב לא"י ויודיעך פרטים.
קבלתי הצעת יוחנן טברסקי מאמריקה להוציא ספרו – רומן גדול ביאוגרפי, אוריאל אקוסטא – על חשבונו, בהוצ' “חברים – דביר”, או בשם אחר, קראתי פרקים רבים של הרומן – כפתור ופרח! יריעה גדולה, וכלה מלאה ענין. בקיצור, יש לקבל את ההצעה, ולהוציא את הספר. אם יהי מקום – אפשר להכניסו לאיזו סריה משלנו. לא יבַיְשנו. עפ“י עצתי פנה יוחנן אליך וימציא לך את כתב היד בצרוף המחאה. הוא מסכים מתחלה לכל התנאים. אלא שיש לערוך קודם למעשה כתב התקשרות מפורט – ואח”כ לקַימו בדיוק.
ואתה מחשה, ברוגז אתה? – אני נשאר עוד פה למעלה משבועַיִם, ויכול אתה עוד משך הזמן הזה לצאת משתיקתך.
אשתי תצא בתשעה לספטמבר באנית “קארנאו”.
ושלום וברכה לך בשמה, ושלום רב לכל חברינו ואנ"ש.
שלך ח. נ. ביאליק
א’שלח
י“ד אלול תרצ”א. קרלסבד.
[ליוחנן טברסקי]
אלהים יָחנך, בן יקיר לי,יוחנן!
אגרתך הָמצאה לידי מתל̄אביב, וכאן, בקרלסבד, הגיעתני בימי טרדה של רפוי, רחיצה ושתיה וכל שאר המצוות התלויות בקרלסבד, על כן אחרה תשובתי לבוא עד עתה, ואתך הסליחה. איני רואה עתה צורך בטלגרמה, מאחר שבין כך ובין כך אין הענין תכוף, ודי במכתב פשוט.
ה“דביר” נכון להעשות שליח להולכת ספרך אל הקהל, ואולם עליך לפנות בדבר הזה ל“דביר” בלי אמצעותי. אני אשהה באירופה עוד כשלושה ירחים, ואולי עוד יותר, אחרי כן אפשר אלך לדרום אפריקה, ובמשך הזמן הזה ימלא מקומי ב“דביר” חברי רבניצקי, ואליו תפנה, עליך לקבוע בתחלה את התנאים ולערוך כתב התקשרות משותפת, חתומה בידי שני הצדדים, ואחרי כן תמציא כתב היד בצירוף המחאה. איני יודע אם אפשר להוציא את ספרך בשם “הוצאת חברים – ע”י דביר", שהרי שם זה שייך לחבורת סופרים באמריקה, שספריהם יצאו בשם זה, ועליך לקבל הסכמתם על כך למפרע. כמדומה, שאין להם סבה להתנגד; ואם מטעם מה יתנגדו, נמצא שם אחר. לא השם הוא העיקר.
את הסר יש, לדעתי, להוציא בפורמט הקטן של ספרי ה“חברים”. ואולם רשאי אתה לבחור לך פורמט יותר גדול קצת, הכל לפי טעמך.
מקצת משאר פרקי הספר קראתי ב“מאזנים” וכמדומה גם ב“העולם”, ואף אלה טובו בענינ. תפשת מרובה – ויפה תפשת.
והנני השמח להעשות לך “שושבין” ולהכניסך ל“חופה”.
אוהבך ח. נ. ביאליק
שלום וברכה לאמא. אשתי מצטרפת לברכה.
נ. ב. אגב באמריקה בניו יורק שוהה כעת מזכיר ה“דביר” מר מ. ברנשטיין, ויכול אתה לבוא אתו בדברים ולגמור את הצד המסחרי, תמצאהו בבית מסחר הספרים “מוריה” של אפשטיין ושותפו.
-
עפ“י העתקה שבארכיון־ביאליק ועפ”י “אגרות ביאליק בנוגע להוצאת שירי רשב”ג וכו'“ – י”ל ע“י ד”ר מרקוס. ↩
-
ביאליק נסע באלול תר“ץ מברלין לקובנה והרצה שם הרצאות אחדות לטובת השבועון ”מאזנים". ↩
-
עתון היוצא בקובנה. ↩
-
אחרי הרצאתו של ביאליק נתנו מקום להרצאה־שכנגד של עורך ה“כתובים”, שנמצא אף הוא באותה שעה בברלין. ↩
-
ראה אגרת א'ר"בּ וההערה שם. ↩
-
אמן, כן יהי רצון. ↩
-
נוסד ה“מכון לחקר השירה העברית” בברלין – עכשיו בירושלים – ע"י ז. שוקן, ור' חיים בראדי העמד בראשו. ↩
-
מסכת יראת חטא, מסכת דרך, מסכת דרך ארץ זעירא ועוד. ניו־יורק תרפ"ט. ↩
-
מי שהיה עורך רשמי ומנהל של העתון “הצֹפה” בוַרשה וחבר ספרים אחדים. בשנת תרפ“ו הוציא בתל־אביב ספר זכרונות (תרי“ח – תרפ”ו). מת בתל־אביב בשנת תרצ”ז. ↩
-
הצטיין בתרגומיו מהספרות הקלסית – היונית והרומאית – לעברית. מת בתל־אביב בשנת תרצ"ד. ↩
-
לקדושי אב תרפ“ט. ירושלים אב תר”ץ. ↩
-
ראה על הספר הזה אגרות תתק“ג (כרך ד'), א'קכ”ג וא'ק"נ. ↩
-
הספר “שם חם ויפת” (ראה ע“ז למעלה, אגרת א'קס”ח). ↩
-
שבת נ“ג, ע”ב. ↩
-
של “מדרש רבה” מתוקן (ראה ע“ז למעלה, אגרות א'ר”ו, א‘רי"ט וא’רל"ט). ↩
-
“ר' הושעיא רבה פתח” (בראשית רבה א‘, א’). ↩
-
להצעה של ביאליק, שהציע לפני ז. שוקן, לתת לו העתקה מכתבי־היד של שירי רשב“ג ורמב”ע הנמצאים ברשותו (ראה ע“ז למעלה, אגרת א'קכ”ח, ובהערה שם, ע‘ ו’). ↩
-
האנציקלופדיה התנ"כית (ראה ע“ז למעלה, אגרת א'רנ”ט). ↩
-
באנתולוגיה “דור דור וסופריו” (החוברת יצאה בשנת תרצ"א). ↩
-
של ביאליק בקובנה, באלול תר"ץ. ↩
-
ספרו של ר' שלמה בן גבירול. ↩
-
גזירות פַּספילד. ↩
-
הכרך השני למחזות של רמח“ל, והוא כולל את שירי רמח”ל. ↩
-
הסופר א. ש. אורלנס היה בזמן ההוא מזכירה של קרן מץ. ↩
-
מכות י', ע"א. ↩
-
מקבל האגרת פגע בכבודו של אחד־העם באגרתו אל ביאליק. ↩
-
“בסומו” במקור המודפס, צ“ל: במומו. הערת פב”י. ↩
-
קידושין ע', ע"א. ↩
-
ב. קורפניק תרגם את “דברי ימי עם עולם” של ש. דובנוב שהוציא “דביר”. ↩
-
האנציקלופדיה התנ"כית. ↩
-
“הערות” במקור המודפס, צ“ל: ההערות. הערת פב”י. ↩
-
מהדורה מדעית של ספר חכמת בן סירא ע"י מ. צ. סגל, מרצה באוניברסיטה העברית. ↩
-
מהדורה זו לא יצאה ובמקומה יצאה ע“י הנ”ל בתרצ"ג מהדורה לעם (ירושלים, הוצאת ספרים “דרום”). ↩
-
ראה כרך ג‘, אגרת רנ"ג, וכרך ד’, אגרת א'ק"א, בענין זה. ↩
-
דקדוק ארמית בבלית מאת ק. לויאס. ניו־יורק תר"ץ. ↩
-
“אוצר חכמת הלשון”. ליפציג תרע“ד – ע”ה. ↩
-
Propheten und Gottesmänner. Visionen. Berin 1930. ↩
-
“בין החרבות” – כתבי יעקב כהן, כרך שני, וַרשה תר"ץ. ↩
-
לפירושו של ביאליק למשניות מסכת פאה, שיצא באותו זמן. ↩
-
הן נדפסו ב“השדה”, כרך י"א (תרצ"א), 186 – 189. ↩
-
מדרשים קטנים, מקובצים, סדורים מוגהים ע“י י.ח. רבניצקי וח. נ. ביאליק, עם מבואות קצרים מאת ש, אסף. כרך א'. הוצאת ”מוריה“. אודיסה תרע”ט. ↩
-
“מפורסות” במקור המודפס, צ“ל: מפורטות. הערת פב”י. ↩
-
“הלכות גדולות”, הלכות סופרים. ↩
-
ניו־יורק תרע"ד. ↩
-
עפ“י העתקה שבארכיון־ביאליק ועפ”י “אגרות ביאליק בנוגע להוצאת שירי רשב”ג וכו'“ – י”ל ע“י ד”ר מרקוס. ↩
-
ד“ר ז. אוּקוֹ, שהיה בזמן ההוא ספרן של ספרית ה”היברו יוניון קוליג" בסינסינטי. ↩
-
מסכת ספר תורה, מסכת מזוזה ועוד. ניו־יורק תר"ץ. ↩
-
מאמרו של אליעזר שלמה רבינוביץ, שנדפס ב“רשומות”, כרך ה‘, וו’. ↩
-
מאמרו של ר. פאהן “‘בכורי העתים’ ועורכיהם”, שנדפס בספרו “פרקי השכלה”, שיצא בשנת תרצ“ז ע”י חברת “דורשי האוניברסיטה בירושלים” שבסטניסלבוב. ↩
-
אף מונוגרפיה זו נדפסה בספר הנ"ל. ↩
-
“אַתְּ אָמֵר”. ↩
-
ספר “אוצר הגאונים”. ↩
-
מחברת שנדפסה עם יסוד הוצאת “דביר” בברלין. ↩
-
ראה ע“ז למעלה, אגרת א'קצ”ו. ↩
-
עפ“י שבועון ”מאזנים“, שנה ב', גל. ל”ד. ↩
-
למלאת מאה שנה להולדת יל“ג, בכ”א כסלו תרצ“א, נערך ע”י אגודת הסופרים נשף יל“ג ב”אהל שם" בתל־אביב ובמודעות הוכרז כי ביאליק יהיה הפותח וינאם בנשף. במקום הנאום של ביאליק נקראה אגרת זו. ↩
-
“יוצאת בקב שלה קוממיות” כך במקור, כנראה מידה של עשייה, גאווה – הערת פב"י. ↩
-
האגרת הכילה עוד שוּרות אחדות וביאליק נתן רשות לחברי הועד של אגודת הסופרים להשמיט אותן, והן לא נקראו בנשף ולא נתפרסמו בשבועון הנ"ל של אגודת הסופרים. ↩
-
ד"ר שמריהו לוין. ↩
-
בתי מסחר למכירת ספרי “דביר”. ↩
-
ד"ר י. צ. הרץ – הרב הראשי של בריטניה הגדולה. ↩
-
פרופ' א. ביכלר, ראש בית־מדרש לרבנים בלונדון. ↩
-
כי טוב יום בחצריך מאלף; בחרתי הסתופף בבית אלהי מדור באהלי־רשע" (תהילים פ“ד, י”א). ↩
-
“בית יתום של אבן גבירול”, שנדפס ב"תרביץ”, שנה ב‘ (תרצ"א), ספר ד’. ↩
-
המכוון ל“איש הספון”, שנדפס ב“האולם” בשנת 1931. ↩
-
אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים" (ברכות י', ע"א). ↩
-
ל“נוספות חדשות” להערות ובאורים של שירי רשב"ג, שנדפסו בסוף כרך המלואים, III (ז'). ↩
-
הסופר מרדכי עובדיה. ↩
-
ד"ר י. מ. זלקינד, מרֵעי נעוריו של ביאליק בוולוז'ין, שתרגם כמה מסכתות מן התלמוד לאידית וחבר פירוש להן – אף הוא באידית – גר באנגליה (מת בחיפה בשנת תרצ"ח). ↩
-
משל אותו תרגום (ראה ע“ד תרגום זה – כרך ד', אגרות תתקפ”ו וא'צ"א). ↩
-
“1331” במקור המודפס, צ“ל: 1931. הערת פב”י. ↩
-
רק השוט ביד (בלי העלגה והסוסים), היינו; ריקם. ↩
-
הגיעו שנים. ↩
-
השיר נדפס בשבועון “מאזנים”, שנה ב', גל. מ“ו – מ”ז, ורשום עליו: לונדון, שבט תרצ"א. ↩
-
הסוגריים השמאליים חסרים במקור – הערת פב"י. ↩
-
השיר “גם בהתערותו לעיניכם”, שנדפס בשבועון “מאזנים”, שנה ב‘, גל. מ"ד, ורשום עליו: ד’ אדר תרצ"א, לונדון ↩
-
ד“ר י. זילברג, עו”ד בתל־אביב וקורא שעורים בתלמוד ופוסקים ב“אהל שם”. ↩
-
ה“י” חסרה במקור, עמ' קמג – הערת פב"י. ↩
-
כרך א': המסתורין הקדום. הוצאת א. י. שטיבל, ברלין – תל־אביב. תרצ"א. ↩
-
ברלין תר"ץ. ↩
-
“חזקה על חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן” (עירובין ל“ג, ע”א, פסחים ט', ע"א). ↩
-
ראה למעלה, אגרת א'ר"פ. ↩
-
ראה למעלה, אגרת א'רע"ג. ↩
-
ש. ש. קנטורוביץ. ↩
-
קנטורוביץ אמר לפני מותו, כי ביאליק יוכל להועיל למשפחה, והאלמנה כתבה, שאינה יודעת למה נתכון. ↩
-
מחברת ב‘ של “ספר הרקמה” לר’ יונה אבן ג‘נאח (ע“ד קבלת מחברת א‘ ראה אגרת א’ל”ו בכרך ד') בתרגומו של ר’ יהודה אבן תיבון, בצרוף הערות ומפתחות וכו' ע“י ד”ר מ. וילנסקי, כתבי האקדמיה למדעי היהדות, ברלין. ↩
-
“חכמי התלמוד”, ספר “רב”. פיטריקוב תרצ"א. ↩
-
משלי ח‘, ט’ (“כלם נכֹחים למבין וישרים למֹצאי דעת”). ↩
-
תל־אביב תרצ"א. ↩
-
“מלון קונקורדנציוני ללשון הפיוטים” מאת יעקב כנעני. חוברת לדוגמא. ירושלים תרצ"א. ↩
-
שירו של יל"ג (“שיָרי השירים של יל”ג", כרך א‘, ע’ 32 – 33). ↩
-
ב“רשומות” כרך ז', שהוכן לדפוס ולא יצא, אמרו ביאליק ורבניצקי לפרסם את המחזה “אמון ודבורה” – הדרמה העברית הראשונה שגלה דר ח. שירמן (ראה ע“ז להלן אגרת א'שכ”ב). ↩
-
הרב הסופר אברהם חן. ↩
-
Ludwig Feuerbachs Philosophie, Berlin 1931. ↩
-
עפ“י איוב מ”א, א' (“הגם אל מַראיו יֻטָל”). ↩
-
“הפועל הצעיר” תרצ"א, גל. 23 – 24. ↩
-
מכתבי משה מנדלסזון, הוצאת האקדמיה (ראה ע“ז כרך ג‘, בהערה ג’ לאגרת תרל”ט). ↩
-
בשבועון “מאזנים”, שנה ב', גל. מ“ד – מ”ה: “שתי שאלות שהן אחת”. ↩
-
פרקים מספרו של יוחנן טברסקי “אוריאל אקוסטא”, היוצא ע“י הוצאת א. י. שטיבל, תל־אביב. הפרקים הנזכרים כאן נדפסו בשבועון ”מאזנים“, שנה ב', גל. מ”א, מ“ב – מ”ג, מ"ח. ↩
-
בט“ו אדר תרצ”א מלאו למ. דיזנגוף שבעים שנה. ↩
-
ב־1925 – 1927 היה ד. א. בלוך ראש עירית תל־אביב. ↩
-
שבת ל', ע“א וע”ב. ↩
-
כך במקור, צ“ל ”מאזנים“ – הערת פב”י. ↩
-
עפ“י העתקה שבארכיון־ביאליק ועפ”י “אגרות ביאליק בנוגע להוצאת שירי רשב”ג וכו'“ – י”ל ע“י ד”ר מרקוס. ↩
-
כך במקור, צ“ל ”המהדורה“ – הערת פב”י. ↩
-
כך במקור, צ“ל ”המהדורה“ – הערת פב”י. ↩
-
אגרת א'שי"ד. ↩
-
לאידית ↩
-
י. י. שווארץ בקש מביאליק לכתוב מבוא לספר־תרגומיו משירי משוררי ספרד העברים. ↩
-
הוצאה חדשה, מושלמת (ירושלים תרצ"א), של ספר “פניני הזהר”, שנזכר באגרות א‘קפ"ה וא’קצ"א. ↩
-
רמז למאמר “לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה” (שבת פ“ט, ע”ב). ↩
-
האנציקלופדיה הישראלית “אשכול” (בגרמנית). ↩
-
ב“מונטסשריפט” מיסודם של פרנקל־גרץ, ברסלוי, שנה ע“ה, חוב‘ ב’ – ג', הדפיס ד”ר שירמן מאמר על הדרמה העברית הראשונה (“אמון ודבורה”), שמצא בכתבי־יד (ראה מאמרו ב“כנסת” לשנת תרצ“ו: ”הדרמה הראשונה בעברית"). ↩
-
“גלוי הדרמה העברית הראשונה” בשבועון “מאזנים”, שנה ג‘, גליון ב’. ↩
-
כתבי ח. א. זוטא, א‘ – ג’. ירושלים תרצ"א. ↩
-
במקור: “האט איר זיך, הייסט דאס, אבגעטראגען”. ↩
-
מרק שַגַל, הצייר היהודי המהולל, בקר בארץ־ישראל באביב תרצ"א. ↩
-
אין קול ואין קשב. ↩
-
כך במקור, אולי המילה “על” מיותרת? – הערת פב"י. ↩
-
צ. דיזנדרוק, שהיה מרצה לפילוסופיה עברית באוניברסיטה בירושלים, נתמנה באותו זמן לפרופיסור לפילוסופיה עברית ב“היברו יוניון קוליג'” שבסינסינטי. ↩
-
ישעיה נ"ז, א'. ↩
-
כך במקור – הערת פב"י. ↩
-
תלמוד בבלי, סדר נשים (ראה ע“ז למעלה, אגרת א'רצ”ט – לקלצקין). ↩
-
הקונגרס הציוני תי“ז בבזל, שביאליק השתתף בו וכתב בו את שירי ”ראיתיכם שוב בקוצר ידכם". ↩
-
באינטרביו עם בא־כח של יט"א. ↩
-
שמריהו לוין ↩
-
אליהו רבניצקי. ↩
-
התשובה למתוכחים בוכוח הפוליטי בקונגרס. ↩
-
אגודת הסופרים. ↩
-
מאת ממתיה שהם (תרנ“ג – תרצ”ג. הפואימה נדפסה בשבועון “מאזנים” שנת ג‘ גל. ג’ – ח', י“ב – י”ד היא לא נגמרה בדפוס). ↩
-
המספֵּר ח. הזז. ↩
-
כך היה ביאליק רגיל לקרוא לבעלי ה“לשון”. ↩
-
קבוץ שיריה, “מרחוק” יצא בשנת תרצ"ב בהוצאת קרן זנגביל, לונדון, על־ידי אגודת הסופרים העברים בארץ־ישראל (וכן קובץ שיריו של יעקב קופליביץ: “ההלך בארץ”). ↩
-
כולן נדפסו ב“מאזנים” שנה הנ"ל. ↩
-
ש. צמח. ↩
-
בכ“ד באב תרצ”א נפתח בתל־אביב קלוב של סופרים ↩
-
לתלמידים (במסגרת האנתולוגיה “דור דור וסופריו”). ↩
-
בשירו של בן גבירול “עבי שחקים” (שירי רשב"ג המסוד‘ בידי ביאליק ורבניצקי, כרך א’, ע' 153). ↩
-
שמות ל“ט, ג': ”וירקעו את פחי הזהב וקִצֵּץ פְּתִילִים". ↩
-
של קספר לויאס (“אוצר חכמת הלשון”). ↩
-
אגרת זו לפיכמן נכתבה כהוספה לאגרת של הגב‘ ביאליק לגב’ פיכמן. ↩
-
“יוסי נוסע לארץ ישראל” – ספרית ארץ ישראל לילדים “מולדתנו”, הוצאת “אמנות” וקרן הקימת לישראל. ↩