א’שלט

ג' תשרי תרצ"ב, קרלסבד.

רבינצקי היקר.

קבל בזה את ההקדמה להוצאת המשנה השלמה¹, ותצוה לסדרה ולתתה בראש “סדר הזרעים” השלם. אמרתי לכתוב שנים שלשה עמודים, והנה יצאה מגלה ארוכה. בגללה עכבתי בידי גם את גליון ההגהה של מסכת בכורים, לשם “לחץ” על עצמי, שלא לדחות כתיבת ההקדמה עד עדן ועדנים, עתה אפשר להוציא את סדר זרעים בלי מעצור. ביחד עם ההקדמה שלחתי גם צורת שני השערים הצריכים לבוא בראש הסדר. ואתה תואיל להשגיח שיצא הכל מתוקן. את ההגהה של ההקדמה הייתי רוצה לראות לפני ההדפסה, ואתה תמציאנה אלי לוורשה, על שם “תרבות”, במקום שאהיה אחרי יוה"כ, אולי אמצא עוד מקום לתקן בה מה שהוא. את הגהת הגליון של “ספר האגדה” המנוקד אשלח אליך מחרתים, אף הוא נתעכב בידי בגלל ההקדמה ותך הסליחה. בדרך כלל אני משתדל להיות זריז בנוגע להגהת דברי “דביר”.

אם תמצא להעיר מה על ההקדמה – תודיעני במכתב. בסוף ההקדמה הכנסתי קצת “פובליציסטיקה”, שלא כדרכי, אבל יש בזה משום צורך השעה. הודיעני את דעתך.

צו נא לשלוח אלי כל המסכתות שיצאו עד עכשיו – על שם “תרבות” הנ“ל בוורשה. בשבילי, בצאת סדר זרעים השלם אל תאחרהו ותשלח אלי תיכף אכסמפליארים אחדים. כדאי לתת קצת דברים לקוחים מן ההקדמה ב”מאזנים" לפני צאת הספר. לשם פרסום עת לעשות פרסום, אין יודע על ספרינו דבר. “מלמדים” אנחנו! אתה תצוה לתת לסדר זרעים מעטפה יפה. זכר זאת.

במקרה אזל הנייר מעל שלחני – ההקדמה אכלתהו כלו – ואני נחפז אל הפוסטה, על כן כתבתי על פִּסָה זו שלפניך. סלח.

התפלל עלי ביום כפור בכונה ובקש עלי רחמים, כי ישיבני אלהים אלי נוי מהרה ואל שלחן עבודתנו המשותפת. בעוד ימים מספר אני הולך אל העקדה לוורשה ובנותיה, אלי אלי, רחמני, אל רחום – ותכלה שנה ופגעיה.

שלך באהבה וגעגועים

ח. נ. ביאליק

נ. ב. היום השיבותי אליך גם את גליונות “בכורים” כשהם מוגהים.

א’שמ

[קרלסבד], ערב יום הכפורים תרצ"ב.

לה' פ. לחובר בתל אביב.

ידידי היקר,

תמצא בזה דבר בשביל ה“מאזנים”². כבקשתך וכבקשת פיכמן, את ה“דבר” הזה – מין כוי, ספק שיר, ספק מאמר, מעין “עכבר שחציו אדמה”³ – רשמתי לפני בטופס ראשון בבזל, בימי הקונגרס הי"ז, ובבוא אלי בקשת חברים התפניתי להכשירו לדפוס, ואתם תעשו בו כטוב בעיניכם. ללוא האצתם בי, אפשר הייתי משההו בידי עוד ימים. לפי הרגשתי יש בו עוד פגימות הטעונות תקון. וה' יסלח לי.

בעוד שלשה ימים כלומר, תיכף אחרי יוכ“פ, אני יוצא ללכת אל ה”עקדה" לוורשה. חברים, בקשו עלי רחמים. התפללו עלי. אבן מעמסה על לבי, אשר לא ידעתי ככָבְדָה מעודי. והרי יודעים אתם, שאין אני מן המתחטאים.

הייתי עסוק בשבוע האחרון בכתיבת ההקדמה למשנה, לסר זרעים, העומד לצאת בקרוב, על כן לא יכלתי להשיב לך מיד. אגב, בצאת הסדר תקחהו מיד “דביר” ותעיין בו, ומאד אחזיק לך טובה אם תודיעני את דעתך על עבודתי ותעיר עליה את הערותיך. הנני שקוע עתה במ"ט שערי משנה.

תואיל לאשר לי את קבלת השיר (עפ"י כתבת “תרבות” בוורשה, נלווקי III/2a) בשבילי, ולהודיעני מעט “חדשות” אם יש כאלה.

אשמח לראות את החלק האחרון מספרך⁴, צו נא ב“דביר” לשלחו אלי עפ“י הכתבת הנ”ל.

ושלום וברכה לכל החברים.

שלכם ח. נ. ביאליק

א’שמא

931 IX/23 [י“ב תשרי תרצ”ב], קרלסבד.

רבניצקי היקר,

אני יוצא מחר לוורשה וכתָבתי תהיה מעתה לפי̄שעה: Warszawa, Tarbut, Nalewki 2a/III

עפ"י אדרס זה תמציא אלי את גליונות ההגהה מעתה, ובתוכם את ההקדמה לסדר זרעים.

בבקשה לשלוח אלי עפ“י האדרס הנ”ל את המסכות שיצאו מן הדפוס שלא בפני (מעשר שני, חלה, ערלה, בכורים) – אני לא ראיתין עוד.

כתוב אלי בפרוטרוט על הכל, היצאו שירי ש. גינצבורג? מדוע אין שום ידיעה בעתונים עליהם? אם לא יצאו – הרי זה מעשה פשע, מה מעכב? הרי הכל היה מוכן ומזומן!

אל תשאל למצב רוחי, מוטב שלא תשאל ולא אשיב.

כאן הגיעו כבר ימי קור, ואני הארצישראלי, איני יכול לעמוד בו.

היה כאן לוין, דברנו, שוחחנו נאנחנו, הוא האמין לעשות מה שהוא בברלין, אבל קבלתי ממנו מכתב – שאי אפשר. הכל הולך ומתמוטט.

ולשלום לך ולכל אנ“ש כתוב ואמור לשלנו ב”דביר", שיפרסמו מעט את הספרים שיצאו ושיוצאים. אין איש יודע על מציאותם כלום.

ושמחת בחגך אתה וביתך.

שלך ח. נ. ביאליק

א' שמב

י"ב תשרי⁵ תרצ"ב קרלסבד.

יקירי לבונסקי,

מיום עזבך אותי הורע עוד האויר בקרלסבד. הנני מצפה לשעת יציאתי מכאן. מחר בשלש וחצי יהיה האות הזה סוף סוף!

וקבל בזה את תודתי על הגמ“ח הקטנה שעשית עמי. באמת היה זה שלא לצורך. בינתים הגיעני מעט כסף ואני כבר הייתי מוכן להחזיר לך את הסכום (שקבלתי ממך), ע”י הפוסטא אבל בינתים עקרת את דירתך. ואני חושש עכשו לשלוח אליך למקומך החדש שמא תצא בינתים לארץ ואני גם אני יוצא מכאן מחר לוורשה, והכסף יכול להשאר בלי בעלים, סובב הולך מווינא לקרלסבד ומקרלסבד לווינא. אם עודך נשאר בווינא זמן מסוים ואתה זקוק לכסף מיד הודיעני בבקשה לוורשא, עפ“י אדרס זה: Tarbut, Nalewki 2a/III ואשלח עפ”י הכתבת אשר תראני. ואולם עליך להודיעני עד איזה יום תשאר בווינא ואם לא תגיעני ממך תשובה – אשלח לך ע"י אשתי בתל אביב. בין כך ובין כך – אם מכתבי זה ימצאך עוד בווינא נא להשיב.

ושוב תודה לך על הנעימך עלי מעט את ימי ראש השנה, בלעדיך ובלעדי פינס הייתי כאן כשה אובד.

בבואך לת"א – אחזיר לך טובה, אם תואיל לבקר בביתי ולהודיעני במכתב על מצב הבית כלו' על שלום אשתי והוריה הזקנים.

ושלום וברכה לך וכל אנ"ש.

בברכת החג

ח. נ. ביאליק

א' שמג

בנדין, X/22 1931 [י“א מר חשון תרצ”ב]

למר שלמה הלל’ס במקוה ישראל.

ידידי היקר,

רואה אתה כי נתגלגלתי לבנדין ומשם אני כותב לך הפעם. מטרת מכתבי – לבקש מעמך לעשות ככל אשר בכחך ולהשפיע עם על מר קרויזה⁶ ידידנו – לבלתי הוצא את הצעיר – – מבית ספרכם ולהשאירו “במחנה” עד גמר למודו ושמושו. כי כמוך, המורה יודע עד כמה " דחיה בימין" יכולה להשפיע לרעה על בחור צעיר. יודע אני כי יש “טענות” על הבחור – אבל אין טענה שאי אפשר לישבה ברצון טוב. יהי נא הרצון הטוב מלפניך ומלפני ידידנו מר קרויזה גם הפעם להטות כלפי חסד. ראו בקשיתכם. דוקא יחס של ותור מצדכם יוכל להחזיר את הצעיר למוטב ולהשיב את לבו אליכם.

נסיתי כזאת כמה פעמים – ואצלח.

והנני האומר שלום לך ולביתך ולמר קרויזה ולביתו ולכל אנ"ש.

שלך ח. נ. ביאליק

א' שמד

תל אביב, כ“ד נובמבר, י”ד כסלו תרצ"ב.

כבוד האדון י. א. נידיץ בפריז.

ידידי היקר!

הפעם הביאני לפנות אליך מקרה יוצא מן הכלל ואתה, בבקשה ממך, תן לב לדברי הפעם, לו אך הפעם.

בסורי לפינסק לרגל המפעל “הספר העברי” נזדמן לפני פה צעיר אחד שמו גילר, מי שהיה תלמיד הגימנסיה העברית בפינסק. הצעיר כבן עשרים, ורק לפני שנתים גמר את הגימנסיה. כשנה למד במכון למדעי היהדות בוורשה. ואולם העיקר – בתהותי על קנקנו של צעיר זה עמדתי נבהל ומשתומם; מצאתי לפני בחור דגול מרבבות, כלי חמדה, אבן טובה. מעולם לא נזדמן לפני לראות רך וצעיר ואיש סגולה כמוהו. לפני עמד נשר צעיר שאוירו – המרומים. בן עליה. יתרון רוח, כוח מחשבה, זך הגיון, ע ׂמק נפשי, כשרון ספרותי ויכלת של ביטוי בלתי רגילים, ועם זה טֹהר לב, תום וצניעות וענות רוח וביישנות קדושה. סוף דבר – איש סגולה. אין שום ספק בעיני " כי ילד יולד לנו, בן ניתן לנו", אשר יהיה לנס ולתפארת.

ביחד עם מכתבי זה יגיעוך מקצת מפרי רוחו של הצעיר, דברים שנכתבו ונתפרסמו לפני שנה (והוא כבן י"ט בעת ההיא), ובטוחני בך בחושך הזך וטוב הטעם, שתדע לשפוט מתוכם במה ובמי הכתוב מדבר. ולמה אני כותב אליך הפעם? הענין הוא, שהצעיר הנפלא הזה הוא מחוסר כל אמצעים ואין בכחו לעשות את דרכו, דרך החיים וההשתלמות, בלי סיוע מן החוץ. יודע אני, כי העתים קשות, ויודע אני כי משארך רב. ואולם אין לי איש בעולם לפנות אליו בענין זה זולתך. יש להוציא את היקר̄היקר הזה למרחב, לפנות לפניו מסילות ולתת לו מהלכים. עוץ עצה, איך יעשה הדבר הזה.

והלא מצער הוא – חמש, שש לירות לחודש היו מאפשרות לו את הכניסה לטרקלין: אם לבמ“ד גבוה בחו”ל או – אולי טוב מזה לאוניברסיטה בירושלים. סו"ס כשרונו וסגולות כחו הנפלאות הם הם יהיו מלאכיו הטובים, אשר ינחוהו לגדולות, ובשביל איש אשר כמוהו אין “נפקא מינא” גדולה, איפה יכן, אבל צריך הוא להמצא במקום מדע וחכמה ולשבת ולהתהלך בין חכמים וסופרים להרחיב דעתו ולמלא נפשו ולהרוות צמאונו כאשר יחפוץ וכאשר יוכל – וזה לא יעשה בפינסק. יש להוציאו אל העולם. אולי תוכל אתה להיות המלאך הגואל או אולי תדע איש אחר. ראה, הדבר אשר אני כותב אליך הפעם – לא דבר ריק הוא.

ואתה הלא ידעת, כי מעולם לא הלאיתיך בדברים ריקים.

המחכה למעשה

ח. נ. ביאליק

א' שמו

1932, ב' בשבט תרצ"ב, המבורג.

כבוד הפרופ. הר' אברהם הלוי פרנקל בקיל.

אדוני הנעלה.

יברך אדוני כברכתו. שמחתי מאד לקבל ברכת שלום מפי כתבו, ועוד ביותר הייתי שמח לראותו פנים אל פנים. לצערי אין שעתי מספקת לבוא לקיל⁷, כי אץ לי הדרך ועלי לשוב מחר בבוקר השכם לברלין.

מקוה אני לשוב בסוף החדש ארצה וברכת אדוני תלוני. מי יתן ותתמלאנה משאלות לבו לשוב גם הוא וביתו ארצה⁸ להרביץ חכמה בישראל. בזה תתמלאנה גם משאלות כל תלמידיו ומוקיריו הרבים, אשר ביניהם אמנה גם אנכי.

ושלום וברכה גם לאשתו הכבודה.

בברכת שלום נאמנה

ח. נ. ביאליק

א' שמז

932 II/3 [כ“ו שבט תרצ”ב], טריאסט, בדרך לא"י.

לכ' ידיד היקר ד"ר ד. רוטבלום בווינא.

שלום וברכה.

לפני רדתי מן היבשה לשוב באניה הביתה אני רואה חובה לעצמי להביע בזה לך, ועל ידך גם להסתדרות העברית בווינא, לה ולמזכירה מר אונגרפלד היקר את רגשי תודתי העמוקה והנאמנה על כל הנעימות אשר השבעתם אותי בכל ימי שבתי והתהלכי עמכם בווינא. אתה וידידנו מר דלפינר, בעדינות רוחכם ובטעמכם הטוב הַמְתֵק המתקתם לי את מרירות ימי נדודַי האחרונים, ואת חסדכם זה לא אשכח ימים רבים.

ומאד אחזיק טובה לך, ידידי היקר, אם תועיל בחבתך להֵעשות שליח מצוה ולמסור את תודתי גם ליתר מוסדות הצבור בווינא, אשר הואילו בטובם לזַכותני בתשומת לבם ולעטרני רצון יותר משאני ראוי לכך. יהיו ברוכים ומבֹרָכים כלם.

ובטוח אני, כי אתה ויתר ידידינו ואנשי שלומנו לא תסיחו את דעתכם ממפעל הספר העברי, שלשמו קבלתי עלי יסורי גלות, גם אחרי צאתי מכם. הצלת הספר העברי בשעה זו – היא גם הצלת היסוד הראשי של התרבות העברית כלה. ומי כהסתדרות העברית חיב להביא צוארו בעול הזה?

ובהודותי שוב לך ולכל אנשי שלומנו על כל החבה אשר השפעתם עלי

הנני האומר שלום וברכה ויישר כח לכלכם.

בידידות נאמנה

ח. נ. ביאליק

ושלום וברכה רבה גם לגברתך הכבודה ולבניך היקרים.

– אל נא תסיח דעתך מתרגום “אגדת שלשה וארבעה”. כתבתי לביתי כשמי, בת"א.

א' שמח

932 II/3 [כ“ד שבט תרצ”ב] טריאסט.

[תרגום מאידית]

לה' מכס דֶלפינר בווינא.

ידיד יקר ונלבב.

אני כותך לך את אגרתי הראשונה מהדרך באידית, זה פשוט יותר, אבל לבבי יותר, בכל זאת שפת̄אם.

ידידי שמערלי היה אומר: אין ספק, כי האוכל בשר במזלג הוא בעל טעם יפה, אבל איש לא יכחיש, כי האוכל באצבעות נהנה יותר, שכן המגע הוא בלא חציצה.

כונתי באגרתי להביע לך תודה מקרב לב ויישר̄כח על יחסך הנלבב אלי בימים המעטים ששהיתי בווינא. הקפתני חבה יתרה ושימת̄לב רבה, ועשית זאת בעדינות רבה כל̄כך ובטוב̄טעם, עד כי לא אדע באמת במה זכיתי בעיניך. אתה וידידנו היקר ד"ר רוטבלום הַמְתֵּק המתקתם לי את ימי נדודי האחרונים – ואת חסדכם זה לא אשכח לעולם.

רצה נא, ידיד היקר, את תודתי היוצאת מקרב לב, ושלום וברכה לך – והתבונן היטב בכל אשר שוחחנו. אני בטוח, כי אתה בשכלך הבריא והטבעי תתפוס את כל זה כראוי ותסיק ממנו את המסקנות.

ידידך הנאמן ח. נ. ביאליק

נ. ב. ברכת שלומי לגברת ד"ר קרמר החביבה ולילדיך. מקוה אני, כי הילדים כבר שבו לאיתנם והם בריאים ושלמים.

א' שמט

932 IV/8. ב' בניסן תרצ"ב. תל אביב.

כ' הר' ז. שוקן בצוויקוי.

אדוני הנכבד.

אחרי שיחתי עם כבודו בברלין בדבר האופנים שעל פיהם תוכל להתקיים השתתפותנו, שלי ושל חברי רבניצקי, בעבודת המכון, שיסד כ' בברלין, היתה לי עוד שיחה שניה עם הד“ר ר' חיים בראדי לשם ברור ראשי פרקים ותנאים של השתתפות הנ”ל. את התוצאות של השיחה השניה נסיתי לנַסֵּחַ במכתב שהריצותי היום, בזמן אחד עם מכתבי זה, לכבוד הד“ר בראדי, בצרפי בזה את העתקת מכתבי לד”ר בראדי. הנני מתכבד לבקש מעם כ‘, שיואיל לעיין בו, אם ימצא צורך בכך יעיר עליו. עם זה יואיל כ’ לקבוע גם את התנאים החמריים, שהשתתפותנו תלויה בהם, ולערוך טופס ראשון של כתב ההתקשרות בין שני הצדדים. אני וחברי י“ח רבניצקי החלטנו להִפּנות לגמרי לעבודתנו בשביל המכון והיינו מחזיקים טובה לכ' לוא הואיל לאפשר לנו את הדבר הזה מן הצד החמרי. לפי שעה אנחנו ממשיכים את עבודתנו בהכנת המהדורה החדשה – השלמה והמתוקנת מן הקודמת לה – של שירי הרשב”ג. ואם על כבודו טוב לחשוב את המו“מ שבינינו לנגמר, יצוה נא להמציא לנו את החֹמר הנצרך להשלמת עבודתנו, זה המפורט באגרתנו לד”ר בראדי. אנו מקוים, כי בסוף חצי̄שנה נוכל למסור חלק חשוב משירי הרשב"ג כשהם מסודרים וערוכים בכל לפרסום בדפוס.

ויסלח לי אדוני את אחור תשובתי. מלבד שעצם הענין היה טעון ברור מפורט ביני ובין חברי לעבודה, מר י"ח רבניצקי, הנה גם מאז שובי הביתה, תקפו עלי תלאות ובתוכן גם אבל משפחה כבד, באבֹד נפש יקרה לביתי⁹. מי יתן ואמצא נחומים ומנוחת נפש בעבודת הקֹדש.

והנני מחכה לתשובתו ולפקודתו.

בשמי ובשם חברי י"ח רבניצקי

ח. נ. ביאליק

א' שנ

[תל אביב ב' ניסן תרצ"ב¹⁰].

כב' הרה“ה ד”ר ח. בראדי בברלין.

ידיד היקר.

מאז שוחחתי עם כ' בברלין עברו עלי ירחי עמל ותלאה, שטרדוני מעולמו ולא נתנוני השב רוחי. אך עתה נתפניתי לכתיבת אגרות והנני להעלות על הגליון, כמותנה בינינו, את תמצית שיחתנו, שצריכה לשמש יסוד לעבודה משותפת שלי ושל חברי רי"ח רבניצקי עם אדוני במכונו של ה' שוקן בברלין.

לפי שיחתנו המוקדמת הנ“ל, הרי אני וחברי מסכימים לשתף עצמנו בעבודת המכון הנ”ל ולמסור את פרי עבודתנו בסדור השירה הספרדית ועריכתה, לשם פרסום בדפוס, לאותו המכון. לפי שעה בא הסכם מוקדם בין כ' וביני, שנמסור למכון הנ“ל את המהדורה החדשה השלמה והמתוקנת מן הקודמות, של שירי הרשב”ג, זו שאנו עסוקים עכשו בהכנתה. המכון מצדו מסכים להמציא לצורך זה ליד מסדרי המהדורה החדשה את כל החֹמר הרשב"גי, אם שירים ופיוטים נוספים ואם השלָמות וחלופי נוסחאות חדשים, במקורם או בהעתקתם הפוטוגרפית, מן השמור ונמצא ביד המכון עכשיו וכן מזה שיגיע לידו מכאן ולהבא.

מסדרי קובץ שירי רשב"ג בני חורין הם בעבודתם לעשותה לפי בינתם וטעמם ולפי השיטה שהחזיקו בה עד עכשיו, הן בסדור השירים והן בבאוריהם. מובן מאליו, כי יקבלו בברכה ובעין יפה כל הערה נכונה שתבוא אליהם מצד חבריהם מעבודת המכון, הערה המתכוונת לתקנת העבודה ולשכלולה בצורה ובתוכן.

ואשר לתבנית החיצונית של הספרים העתידים להערך ע"י המסדרים, כגון פורמט, נייר, אותיות וכו' – מסכימים המסדרים מראש, שתהא דומה לתבנית יתר הספרים בני סוגם שיופיעו במכון.

בנוגע לסדר השירים בקובץ הרש“בגי – תוסכם מראש, שיֵעשה לא לפי א”ב של יציאות הבתים, אלא לפי הענינים, מפני הנמוקים שנתבארו בשיחתנו הנ"ל.

בדבר שירי רמב“ע – בא הסכם מוקדם, ששירי הנ”ל יסודרו ע“י המכון בברלין, ושירי הקדש על ידינו בת”א.

ובדבר שירי הנגיד¹¹ – עדין יש מעצורים לפרסומם והדברים טעונים בֵּרור. אולם בסוד המעצורים. אין מצדי שום מניעה להכניס גם את אלה לרשות המכון.

אלה הם, כמדומה, ראשי הפרקים ותמציתה של שיחתנו והסכֵּמנו בברלין, ואדוני יואיל בטובו למסרם למר שוקן ולהביא את המו"מ שבינינו לידי גמר¹².

ובאמרי שלום וברכה וכו'

נ. ב. העתקת המכתב הנני שולח גם לכ' מר שוקן.

הוצאת הכרך האחרון לרשב"ג מתעכבת מסבות טכניות. נקווה להוציאו בקרוב.

א' שנא

932 IV/8 [ב' ניסן תרצ"ב] תל אביב.

למר ה. לנסקי בלנניגרד.

שלום וברכה.

ארבעה משיריך (שנים מן “צבאים ואילות” ושנים מן “מולדת ונדודים”) מסרתי ל“מאזנים” ונתקבלו ברצון¹³. שיריך “אמתיים”, ריח טוב ומתוק נודף מהם, יישר כחך. זה ימים רבים לא טעמתי טעם של “בית אבא” בשירים עברים. זאת הפעם דרכו רגלי שוב על פני דשא, ולא על מדרכות מסורסות̄אבן.

איני יודע אם ה“מאזנים” יגיע אליך, ודאי לא כל דבר עברי השלוח מפה על שם איש פרטי – מושב או “אובד” בדרך. אוי, אוי, מתי יושם קץ לענוייכם? איכה תעצרו כה לשאת כל אלה¹⁴.

א' שנב

כ' ידיד הד"ר מר וָן̄פריזלנד, בירושלים.

א. נ.

מחסור ירחון מרכזי עברי, שישמש בית כנוס ליצירה הספרותית החדשה, מורגש זה מכבר, ואנו מתחבטים בשאלה זו שנים אחדות ללא פתרון. עתה נמצא האיש, המשורר הידוע מר יעקב כהן, שאין כמהו ראוי לנהל ירחון כזה. אין הדבר חסר אלא למצוא חֶבר אנשים אשר יתמכו ברעיון זה ויסייעו להוציאו אל הפועל בהקדם האפשרי. בדעתי את כ' עד כמה מסור הוא לעניני התרבות העברית, הנני מבקש מעמו להיות מן המסייעים להגשמת הרעיון ע“י השפעה בחוג מכיריו הרבים מבעלי היכלת ולהשתמש בשעת כֹּשר זו שהמשורר היקר הנ”ל נמצא עתה בארץ¹⁵. צר יהיה מאד אם נחמיץ שעת כֹּשר זו ונתן למר כהן לצאת מן הארץ מבלי שיגשים את משאת נפשו. עצם השתקעותו של כח ספרותי יוצר כמר כהן בארצנו הוא ג"כ ענין הראוי לתמיכה מצד כלנו.

ובתקוה שכ' לא ימנע את השתתפותו הזריזה בענין זה.

הנני האומר לו שלום וברכה

המכבד מאד

ח. נ. ביאליק

א' שנג

1932 V/2 [כ“ו ניסן תרצ”ב] תל̄אביב, בארץ ישראל.

Prof. Señor Don Reimon Menendes Pidal

Director de la Academia Española, Madrid.

אדוני הפרופיסור הד"ר הנעלה, ראש האקדמיה.

ידיד המלומד הפרופ' A. S. E. Jehuda מלונדון הודיעני בשעתו, כי על פי הצעת כבודו הואילה האקדמיה האספניולית במדריד לכבדני בתֹאר חָבֵר כַּתָּב. הודעה זו נאשרה לי אחרי כן גם על ידֵי אגרת כ' המזכיר של האקדמיה, שהומצאה לי ע“י ידידי הנ”ל. בקבלי את ההודעה בהַכָּרַת תודה עמוקה ונאמנה יש עם לבבי להבטיח את אדוני, ועל ידו גם את כל יתר חברי האקדמיה הנעלים, אלה שגרמו לזַכּוֹתני בתֹאר האמור, כי אדע כל הימים להוקיר את הכבוד הגדול, אשר הואילו לחלוק לי למעלה מזכויותי, וכי אתאמץ כפי כחי לאַמת את אֵמונם בי. עם זה יָרְשֶה נא לי להודיע, כי חלילה לי מליָחֵס את הכבוד לִזְכוּת עצמי, שאין כמוני מכיר את מִעוטה. – אבל רואהו אני כַּאות חִבָּה וִיקָר מצד האקדמיה האספניולית הנעלה כְלַפי הספרות והמדע העבריים, המחדשים עתה את נעוריהם בארץ מולדתם, ואני זכיתי להיות אחד מפועליהם ועובדיהם הקטנים. ועל החסד הזה הנני מתכבד להגיש לכם בזה בשמי ובשם חברַי לעבודה את תודתי הכפולה.

והנני בכל הכבוד הראוי

ח. נ. ביאליק

נ. ב. אסיר תודה לאדוני אם יואיל לקבל מידי אכסמפ' אחד של תרגומי המקוצר לדון קישוט. השלוח אליו בחבילה מיוחדת.

כתבתי התמידית היא: Ch. N. Bialik, Tel – Aviv, Palestina

מלבד זה אני שולח בחבילה אחרת את הוצאת כתבַי, אכסמפלאר אחד, בשביל האקדמיה האספניולית במדריד, ומאד אחזיק טובה לאדוני אם יצוה למסרם לתעודתם.

א' שנד

1932 V/4 [כ“ח ניסן תרצ”ב], תל אביב, בארץ ישראל.

Señor Don Francisco Rodriguez Merin,

Director de la Biblioteca National,

Paseo de Recobetos, Madrid.

אדוני הנעלה

ידיד המלומד הידוע, הפרופ' הד"ר A. S. E. Jehuda הודיעני בטובו, כי בהצעת כ' אדוני, יחד עם עוד חברים אחדים, שהואילו לצרף את חתימתם אל ההצעה, נתקימה בחירתי לאקדמיה האספניולית הנעלה במדריד בתֹאר כַּתָב. בהודותי מקרב ולב לאדוני ולחברים הנלוים עליו על הכבוד הגדול ועל הזכות היתרה, שנתגלגלה לי על ידכם. ובהבטיחי אתכם כמו כן, כי אדע להוקיר את הכבוד הגדול, אשר הואילה האקדמיה הנעלה לחלוק לי, ואשתדל כפי כֹחי הדל להֵעשות זכאי לו, יָרְשֶה̄נא לי בכל זאת להודיע בזה, כי לבי לא יִמְלָאֵנִי ליחס אותו הכבוד לי לעצמי, כי אם זוקפו אני לזכותה של הספרות העברית הגדולה והרחבה, זו שכבר הגיעו לה פעם בארץ ספרד היפה ימי עֹז ותפארת. אשר זכרם לא ימוש לעד מדברי ימנו, ועתה תחדש נעוריה בארץ עמה ומולדתה בכחם ובאמצעיהם של עובדיה ופועליה, שאני אינני בלתי אם אחד מהם.

כאות תודה לאדוני על חבתו אלי, יִרְצה נא מידי את מנחתי הדלה – את תרגומי המקוצר של דון קישוט, השלוח אליו ע"י הפוסטה בחבילה מיוחדת.

עלי לבקש עוד סליחה על אחור בתשובתי, דבר שגרם עגמת נפש לידידי היקר הפרופ' יהודה, ויותר מזה – לי עצמי. אולי אמָצא ראוי לחנינה, בשים אל לב, כי סבות האחור היו טלטול דרכים, אֵבל משפחה כבד וחלי עצבים קשה, שתקפו עלי רצופים, זה בעקב זה.

ויהי נא אדוני בטוח במסירותי הנאמנה לו

בכל הכבוד הראוי

ח. נ. ביאליק

א' שנה

תל אביב, 932 V/5 [כ“ט ניסן תרצ”ב].

כבוד הפרופ' א"ש יהודה בלונדון.

ידי יקר ואהוב,

את חטאי אני אדע, אשמתי, עויתי, – אך לא פשעתי. אילו ידעת שמץ מכל הפחדים אשר תקפו עלי בחדשים האחרונים היית מוצא לי צד זכות. עתה הנני נחפז לתקן את המעוות, ואני שולח לך את חבילת המכתבים, לראש האקדמיה ולראש הספריה, כאשר צותני, כתובים עברית ומתורגמים גרמנית, ואתה תןעיל הטובך ובחבתך להמציאם לתעודתם, והסירות מעלי חטא. שלחתי גם את כתבי לאקדמיה ואת תרגומי לדון קישוט לשני המלומדים הנ"ל, כאשר צוית, בעוד ימים מספר, כשוב רוחי אלי אחרי כל אשר עבר עלי והייתי כאחד האדם – אכתוב אליך בפרוטרוט, ואולי תשוב לחונני לכף זכות.

ואני במה אִכּף לך? אתה יודע, כי אנני רודף אחרי “תארים”. סוף סוף, מה יתנו ומה יוסיפו אלה? וגם התאר הזה שנתגלגל לי בזכותך, איני יודע מה אעשה בו, ולמה הוא לי, ומדוע זכיתי לו? – ואולם גם על זה במכתבי הבא. כאן לא אֹמר לך בלתי אם הדבר הזה: לא התֹּאר גורם לי נחת והנאה כל שהיא, אבל יחסך אלי הוא שהביא לי מעט קורת רוח והטיף לי טפות מתוקות בתוך כוס התרעלה אשר שתיתיה לרויה בחדשים האחרונים, ואת חסדך זה לא אשכח כל הימים.

והיה ברוך ומברך לי מעתה ועד עולם, ידיד נאמן. נאמן גם בכעסך ובקצפך.

שלך ח. נ. ביאליק

ושלום לך ולרעיתך בשמי ובשם רעיתי.

א' שנו

תל אביב, כ“ח אייר תרצ”ב.

[ליהושע השיל פרבשטיין]

ידידי היקר ה' פרבשטיין,

המשורר החשוב מר ליכטנבום יליד וורשה, עסוק בתרגום “פן טדיאוש” למיצקביץ, התרגום פרי עמל שנים, מצויין, הדוגמאות שנתפרסמו מתוך תרגום זה מעידות על כשרון אמתי וחריצות סגנונית בלתי מצויים. אין שום ספק, כי התרגום המעולה הזה יאצר בספרותנו כנֶכס קיים, וראוי הוא המתרגם שיסייעו בידו לגמור את עבודתו ולהוציאה לרשות הרבים. בדעה זו מאוחדים כל חברינו הסופרים המבינים, אשר ראו את פעלו של מר ליכטנבום ויברכוהו.

הנני פונה אליך, ידידי, בשמי ובשם יתר חברי הסופרים בבקשה שלהלן: ידוע לנו, כי הממשלה הפולנית, באמרה ליצור קשרי תרבות בין הפולנים והיהודים, מוכנה לסייע למפעלים תרבותיים מן הסוג הנ“ל, כלומר: מסוג חלופי ערכים תרבותיים̄ספרותיים בין שני העמים ע”י תרגום, ויש אומרים, שיש גם קצבת סכומים מסוימים לתכלית זו. ואם כן, אולי יוכל כ' ע"י השפעתו וקשריו בחוגי הממשלה הפולנית להשתדל שימציאו למר ליכטנבום את העזרה הכספית הנחוצה לשם השלמת עבודתו המצוינת ולשם פרסומה. רוב עבודת התרגום כבר נעשתה על ידו, וכבר נתפרסמו ממנה דוגמאות חשובות¹⁶. אין הדבר חסר אלא השלמה ופרסום של הספר כולו בדפוס, וזה לא יושג אלא על̄ידי סיוע כספי מצד הממשלה.

זכות יתירה תתגלגל ע"י כבודו בסייעו להגשמת המפעל, זכות כפולה: הוספת מרגלית יקר באוצר ספרותנו והתקרבות תרבותית, שהיא יפה מצד עצמה ויש בו משום דרכי שלום בין היהודים ובין עם פולין.

איני מסופק בדבר, שכ' יעשה ויצליח והיה הדבר גם לו לצדקה ולכבוד.

מוקירו ח. נ. ביאליק

א' שנז

תל אביב, א' מנחם אב תרצ"ב.

לכבוד הא' הראובני ורעיתו, ירושלים.

אדוני היקרים,

בקורי במוזיאון, באוסף הצמחים, יציר כפיכם, בבית האוניברסיטה העברית בירושלים הביא לי עֹנג רב. אינני מומחה לדבר, אבל לבי אומר לי כי הדרך אשר בחרתם בה היא דרך האמת. אתם באים אל צמחינו לא כנכרים וכזרים, אלא כקרובים וכידידים ישנים, שנפרדו מאהובי לבם, וחזרו אליהם לאחר זמן רב מלאים אהבה וגעגועים שבעתים מבראשונה. בקשרכם את עולם הצמחים עם ספרותנו העתיקה – אתם מחדשים שוב את הברית בין נפש העם ובין צמחיו על יסוד אהבת נעורים וזכרונות יקרים וקדושים מימי קדם, זכרונות משותפים בין שני הצדדים. אין ספק בעיני, כי רק הדרך הזאת – היא דרך היצירה הנכונה והנאמנה, אשר תוליך ותביא אל המטרה, להחיות את הקשר בין העם ובין טבע ארצו קשר של קימא. לכו בדרך זאת והצליחו.

והנני המוקיר את פעולתכם ומברככם בהצלחה.

ח. נ. ביאליק

א' שנח

יום א', כ“ד אלול, תרצ”ב, בית הכרם.

רבניצקי היקר,

אין, כמדומה, למצוא פגם גדול בדבר, אם יהיו שני סדרי מספרים לכרך כתבַי¹⁷: לשירים לבד ולפרוזה לבד. ואם גם יש בזה קצת פגם – יצא הפגם בשכר הזריזות והמהירות בעבודת הסדור. וכמובן, שיש להעדיף את יציאת הכרך בזמנו על ההקפדה בצורת הפַּגינציא.

את המבוא הקצר למחברת רשב“ג¹⁸ התחלתי לכתוב עוד לפני שבועים, אבל מפני מצב רוחי המיוחד לא יכלתי להמשיכו, ואך היום שבתי אל העבודה המתנהלת בכבדות. אבל סוף סוף אַזְחִילָנה ואגיענה אי”ה לגמר. אקוה להביא את המבוא אִתִּי בשובי בצום גדליה לביתי.

את מצב רוחי קלקל הרבה בעל – –. חשכו עיני לראות את כל אשר עולל ה“מלומד” הזה לשתי – – שהשקעתי בהן עמל שני סוסים. הוא עבר עליהן בקולמוסו – – –, ועתה הן פסולות שוב לאכילת כלב, כמו שהיו לפני תשע שנים בהביאו אותן לפני ראשונה בהומבורג. עלי להתחיל איפוא את עבודת העריכה והתיקונים מראש – ועובדה סיזיפית כגון זו מוצצת את הדם ומטמטמת את המח. – – – “אי הלקאה מלכא ליהוי – דיקולא מצואריה לא נחית”¹⁹. סרי טעם אין להם תקנה.

ושלום וברכת שנה טובה לך ולביתך ולבית אליה ולכל חברינו ואנ"ש ולכלנו אמן סלה.

שלך באהבה ח. נ. ביאליק

נ. ב. ושוב אזהרה חמורה: אל נא ידע איש על ענין כרך כתבי עד צאתם, חלילה וחלילה.