אַל נָא, יוֹנָתִי, תִּתְחָרְטִי, כִּי מְהֵרָה כָּל כָּךְ הִתְמַכַּרְתְּ לִי!
בְּעֵינַי כִּי לֹא נְקַלּוֹת, גְּנַאי לָךְ? חָלִילָה וְחָס.
שׁוֹנִים מְאֹד חִצָּיו שֶׁל אָמוֹר: מֵהֶם יֵשׁ הַשּׂוֹרְטִים רַק שְׂרִיטוֹת,
וְרַעְלָם מְחַלְחֵל לְאַט, יִכְאַב רֹב-יָמִים הַלֵּב.
אַךְ יֵשׁ אַדִּירֵי-הַנּוֹצָה, חֹד עֻקְצָם חָדָשׁ עִמָּהֶם,
חוֹדְרִים בַּמֹּחַ מִיָּד, פִּתְאֹם יַדְלִיקוּ הַדָּם.
אָז בִּימֵי גְבֹר הַגִִּבּוֹרִים, כְּשֶׁאֵלִים וְאֵלוֹת אָהֵבוּ,
עַיִן רָאֲתָה – וַתְּאַו, חָשְׁקָה – וְנֶהֶנְתָה מִיָּד.
סוֹבְרָה אַתְּ, הַרְבֵּה הִתְיַשְּׁבָה אֵלַת-הָאַהֲבָה בְדַעְתָּהּ
בְּחֹרְשַת הַר-אִידָה, בִּנְשׂא חֵן בְּעֵינֶיהָ אַנְכִיס?
אִלּוּ הִתְמַהְמְהָה לוּנָה לְנַשֵּׁק לַיָּשֵׁן הַנֶּחְמָד,
קִדְּמָה אַוְרוֹרָה זֶה כְּבָר לְעוֹרְרוֹ מִקִּנְאָה מִשְּׁנָת.
בְּמִשְׁתֵּה הַתְּרוּעוֹת הִשְׁקִיפָה הֶרוֹ בְּלֵיאַנְדְּרוּס, וְתֵכֶף
הִטִּיל אֶת-עַצְמוֹ בְחֹם-חִשְׁקוֹ בַמַּיִם בַּלֵּיל.
רֵיָה-סִילְוִיָּה, אוֹתָהּ בַּת-נָסִיךְ, יוֹרֶדֶת כְּדֵי לִשְׁאֹב
מַיִם מִטִּיבְּרוּס הַיְאוֹר, תְּפָסָהּ וּכְפָאָהּ הָאֵל.
כָּכָה הֵקִים לוֹ בָנִים הָאֵל מַרְס! וּזְאֵבָה הֵינִיקָה
לוֹ אֶת-הַתְּאוֹמִים. אֱמֹר: רוֹמָא מוֹלֶכֶת בַּיְקוּם!
ירושלים, 8.8.32