יוֹנָה, הֲקוֹלְטוֹת אָזְנַיִךְ קוֹל שִׂמְחָה מִדֶּרֶךְ פְלָמִינְיוֹס?

קוֹצְרִים הֵמָּה, שֶׁהֵם שָׁבִים הַבַּיְתָה, וְעוֹד

דֶּרֶךְ רְחוֹקָה לִפְנֵיהֶם, עִם גְּמַר קְצִיר חִטִּים שֶׁל רוֹמִי,

הוּא בְעַצְמוֹ אֶת כְּלִיל קֶרֶס¹ לִקְלֹעַ כְּבָר בָּז.

אֵין עוֹד עוֹרְכִים הִלּוּלָא לָאֵלָה הַגְּדוֹלָה, שֶׁנָּתְנָה

לָנוּ חִטַּת הַפָּז תַּחַת בַּלּוּטֵי הָעֵץ.

הָבָה וְנָחֹג פֹּה שְׁנֵינוּ הֶחָג בְּהַצְנֵעַ וּבְשִׂמְחָה!

שְׁנַיִם אֲהוּבִים הֲלֹא הֵמָּה לְעַצְמָם קְהַל עָם.

וַדַּאי שָׁמַעַתְּ עַל אֹדוֹת אוֹתָהּ חֲגִיגַת מִסְתּוֹרִין,

שֶׁמֵּאֶלֶבְסִיס הֲלוֹם הֵבִיא מְנַצֵּחַ זֶה כְבָר,

יְוָנִים הֵם יְסָדוּהָ, וּלְעוֹלָם אַךְ יְוָנִים הִכְרִיזוּ,

גַּם בְּתוֹךְ חוֹמוֹת עִיר רוֹמָא: “בֹּאוּ, כִּי קָדוֹשׁ הַלֵּיל!”

הָלְאָה הִתְחַמְּקוּ הַזָּרִים; וְהִרְעִיד הַטִּירוֹן הַמְחַכֶּה

עוֹטֶה לְבָנִים וּבַד – סֵמֶל שֶׁל טָהֳרָה לוֹ.

תָּעָה הַמָּכְנָס מִשְׁתָּאֶה בְּתוֹךְ חוּג שֶׁל צוּרוֹת מוּזָרוֹת,

נִדְמֶה לוֹ בַחֲלוֹם הוֹלֵךְ הוּא, יַעַן פֹּה

נְחָשִׁים הִתְפַּתְּלוּ עַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע, אַרְגָּזִים נְעוּלִים

כְּרוּכֵי-שִׁבֳּלִים לָרֹב נָשְׂאוּ פֹּה נְעָרוֹת בַּיָּד,

זִמְזְמוּ כֹהֲנִים תְּפִלָּה בְּהַעֲוָיוֹת מְרֻבּוֹת-כַּוָנוֹת.

חָרֵד הַתַּלְמִיד מִתּוֹךְ כִּלְיוֹן עֵינַיִם לְאוֹר.

אַךְ כְּשֶׁעָמַד בְּכַמָּה וְכַמָּה נִסְיוֹנוֹת לוֹ גִלּוּ

פֵשֶׁר חוּג-קֹדֶשׁ זֶה וְצוּרוֹת הַפֶּלֶא מָה הֵן.

וְאוֹתוֹ סוֹד כָּמוּס מֶה הָיָה? בְּחַסְדָּהּ נֵאוֹתָה דֶּמֶטֶר,

הִיא הַגְּדוֹלָה. וַתְּהִי פַעַם לְגִבּוֹר מֵעָם,

כַּאֲשֶׁר מְָסְרָה לְיַסְיוֹן, הוּא מֶלֶךְ הַכְּרֵתִים הָאֵיתָן,

תַּעֲלוּמוֹת הַנּוֹי בְּגֵוָהּ הַנִּצְחִי שֶׁלָּהּ.

גָּדַל אָז אשֶׁר אִי-כַּפְתּוֹר! וִיצוּעַ דּוֹדֵי-הָאֵלָה

גָּאָה שִׁבֳּלִים לָרֹב, כָּבַד הַשָּׂדֶה בַּבָּר.

אוּלָם כָּל יֶתֶר הָאָרֶץ אֻמְלָלָה, כִּי אֵחֲרָה קֶרֶס

לְמַלֵּא תַפְקִידָהּ הַטּוֹב בְּאַהֲבָתָהּ שֶׁלָּהּ.

עָמַד וְהֶאֱזִין הַמָּקְדָּשׁ מִשְׁתָּאֶה לְאוֹתָהּ אַגָּדָה,

רָמַז לָאַהֲבָה שֶׁלּוֹ – רִמְזוֹ תָבִינוּ הֲלֹא?

אוֹתָהּ הֲדַסָּה סְבוּכָה סוֹכֶכֶת עַל פִּנָּה קְדוֹשָׁה!

בְּהֲנָאָתֵנוּ הֲלֹא אֵין כָּל סַכָּנָה לַיְקוּם.

ברלין, 19.12.1930