לוגו
תוצאות הקונגרס
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

אם נתאמץ לשפוט מישרים, עלינו לתת ראשית תודתנו הכי רבה לאלה הישרים במתנגדינו, שע"י הקונגרס היפה בבזיל חזרו מדעותיהם המוטעות והודו בפה מלא, כי למדו לדעת את אשר לא ידעו. לא לנו להתגאות ולהריע על נצחוננו, במה שמלא הקונגרס את אשר קוינו ממנו. הבה, נשמח בחשאי, בלי התפארות יהירית, כי על כן עומדים הננו בתחלתו של מפעל כביר;ומי שהתנגד לנו אתמול ונותן לנו את ידו ברגש, הרי זה מעיד על עצמו, כי רוחו הנדיבה עלולה להתפעל, ועל זאת אין אנו מספיקים להכיר לו די תודה. שלום, איפא, לאלה החדשים בשורותינו.

כבר שכחנו את התלאות ודברי השטנה מאתמול, הקונגרס הצליח יותר מאשר פללנו, וזה הוא העיקר. לעומת זה נחשב הכל לאָין. גם אלה, שעוד עתה מתרעמים ומחרפים, יוכרחו לבֹא אלינו באחד הימים ולהכנע סוף סוף תחת יד העובדות, אם לא יכנעו מפני סבות אחרות.

מה היה בבזיל? ההיתה שם אספה של דוברי צחות או בעלי-הזיה? האם השתכרו שם בדברי עצמם ובחלומות-שוא? אם נפרדו לבסוף בדמיונות ריקים כנשמטים ממשחק-שעשועים? בכונה אנחנו נותנים לשאלתנו צורה כזו, שיוכלו מתנגדינו המלעיגים לענות עליה בחיוב. יעשו-נא זאת כחפצם. מי שהיה בבזיל בשלשת הימים הללו של התעוררות ההיסטוריה היהודית, ידחה בבוז את בקרת המלגלגים. אמנם היו גם כאלה, שבאו שמה לשם צחוק, אבל הצחוק נכרת מפיהם למראה האומה היהודית, זו האומה האמללה והמעונה, שדמה שותת מרֹב פצעיה, שכבר חשבוה למתה ובמתים שמו חלקה, והיא בכל זאת איננה יכולה ואיננה חפצה למות, כשאומה זו התיצבה לפניהם פתאום בכל הדר גאון יסוריה ובברק התקוה שבעיניה. הננו עם אמלל, אבל עם הננו, עם אחד;זאת הוכיחו בבזיל צירי אלפים ורבבות מכל ארצות התבל. מי שעודנו חפץ ללעוג, ילעג כאַות-נפשו.

אפשר לאיש מזרע היהודים לעמוד מנגד לתנועתנו;אולם איננו מאמינים, שאפשר לאיש כזה למצא חן וכבוד בעיני שאינם-יהודים, אם הוא, היהודי, יעפר בעפר לעומת הציונים. מי שחפץ להוכיח באֹפן כזה, כי “אנוס” אמתי הוא, לשוא יתרפס בעבודתו הבזויה.

העקר האחד, אשר, מבלי היות לו צורה קבועה, שמש עד כה יסוד לתנועתנו ­– יצירת מקום מושב בטוח עפ"י המשפט הציבורי בעד היהודים, שאינם יכולים ואינם חפצים להתבולל בשום מקום – הוא נתאשר על ידי הקונגרס באֹפן נאדר, את העקר הזה הצענו בתור גלוי-רצוננו הלאומי לעיני כל העולם, ובמנוחת לב אנו מחכים למשפט, אשר יחרצו עליו. היש עוד ספק בדבר, איך ישפטו אנשים, שעוד לא נקפא לבם כלה מרגשי שנאה, על חפץ צנוע וישר כזה? ערכנו לפני כל העולם את שאלת-היהודים, מבלי להתרפס ולבקש חמלה, ויחד עם זה הצענו לתקן את המעוות בכח עצמנו, לטובת הכלל. האם באמת כה גדלה סכלותנו, בחשבנו, כי דברים גלויים כאלה יעוררו בהכרח את רגשי השתתפותם של כל הישרים בבני האדם?

עד כה היתה תנועתנו כלואה בין חומות הגיטו, ואמנם כבר עוררה שם אי-הבנה ומדנים למדי. עתה יצאה לחרות, והיא מעסיקה את דעת הקהל במלא רֹחב התבל. עתונים למאות הודיעו על אדותה לקוראיהם במשך השבוע שעבר. יש עוד מקומות, שבהם שוררת דומית-מות ושתיקה מתוך מבוכה, אבל גם המצב הזה לא יארך עוד. כיון שהחלו הפעמונים לצלצל, מוכרחים לצלצל כל הפעמונים.

הנה נודע עתה, מה היא הציונות ומה חפצה. כי “הנֶהָ דבר ממשי, וכי היא שואפת לאיזו מטרה” – כאשר אמרנו לפני ירחים אחדים ב“הודעה לפי שעה” שכך רבו המערערים עליה. בירור מצב היהודים, עריכת הפרוגרמה, הנהגת הסתדרות ותאור הנסיונות שנעשו בעבודת הישוב, כל אלה נותנים, לכל מי שרוצה לראות ולשמוע, תמונה בהירה מן התנועה הציונית. האם מפליגים אנחנו אף במילה אחת, בהחליטנו, כי היא תנועה מוסרית, מיוסדה על החֹק ועל אהבת-האדם? יש לאל ידה להועיל לרבים ולא ליהודים לבדם – ולמי תוכל להרע? האם לאלה שכבר התבוללו, או שדרך ההתבוללות נכונה לפניהם? איזו אולת! אדרבא, לאלה יקל המעבר;הם, פשוט, יפטרו לעולם מן הקבוץ העממי – “הנשיכה אך למותר היא”.

אולם אם רשאים אנו לחשוב אל תוצאות הקונגרס את העובדה, כי מעתה ידעו הכל, מה היא הציונות, שרגילים היו לחשדה במה שאין בה או לדון אותה בשתיקה, גם אז עלינו לראות בזה רק ראשית תוצאותיו. על פי תכנית כל תנועתנו, העושה מעשיה לעיני השמש, בפני כל העולם, הננו זקוקים לרצונן הטוב ולעזרתן של דעת הקהל והממשלות הנוגעות בדבר. אם באמת עוררה שאיפתנו, הבאה להסיר מכשולים גדולים, שעוד הולכים ומתרבים, את רגשי החבה במדה, שאנו מאמינים לראות בעינינו, אז מחויבים לעזרנו בכל עֹז. לועד שנקבע בווינא יש, מלבד הכנת הקונגרס הבא, עוד מטרה אחת: להבטיח לנו הסכמת החוגים הרשמיים. נחוץ שיתברר בקרוב, אם יבינו את כונתנו הרצויה ויכירוה כראוי. יכולים אנו לעבוד, ורק אז נעבוד, אם יעזרונו בחפץ לב. ואם לא יעזרונו, אז עלינו להסתפק בזה, שהעמדנו את המשא-ומתן הגלוי על בסיס חדש, ולחכות עד שתתברר ההכרה כל צרכה. אם חפצות הממשלות, שתפתר שאלת-היהודים באֹפן רצוי לכל הנוגעים בדבר, תהיה להן הזדמנות להראות את רצונן הטוב. אם עד כה היינו רחוקים מפזיזות, על אחת כמה וכמה שאין לנו עתה שום סבה לעזוב את דרך התבונה והעבודה הבריאה והמתונה. מי שחושב או אומר, כי הצלחת הקונגרס תעשה אותנו לנמהרים וקלי-דעת, אותו נכחיש במעשינו, כאשר הכזבנו עד כה את הרעות שנבאו לנו מתנגדינו, ושמנו לאַל את מזמותיהם הרעות. הציונות לא הזיקה עד היום ליהודים ולא תזיק להם גם להבא. נהפוך הוא. רבים מאלה, שהסכינו לבטא את שם עמנו בבוז, עמדו משתאים למראה הקונגרס, ואפשר שגם נתבישו. איש ישר אחד מתושבי בזיל, ששמע מעל היציע את המשא-והמתן בקונגרס, הביע שאת בתמימות. בעזבו את האולם אמר לאחד מחברינו, שחשב אותו לזר הבא רק לראות “ככה לא תיארתי לי את היהודים”. יש בדברים הפשוטים האלה מעין חרטה ונצנוץ של הכרה יותר ברורה. על ידי אגדות של דופי ואשמות שקר נפגמה דמות צלמנו בדמיונם של יתר העמים. אלמלי לא היתה לקונגרס תוצאה אחרת אלא זו בלבד, שחדלו לראות בנו, בכלנו בלי יוצא מן הכלל, רמאים שואפים לבצע, שהחלו לדון אותנו איש איש לפי מעשיו, גם אז בכל אֹפן השגנו כבר דבר מה. ועוד זאת השגנו על ידי הקונגרס, כי החלה יהדות, שהסכינה לכרוע ברך לפני אילי הזהב, להתנשא ולעמוד בקומה זקופה.

אמנם היו באסיפתנו אחדים, שנסו לתת לתנועתנו אופי של תנועה סוציאלית-דימוקרטית. היא איננה זאת. ויושב-הראש יכול לדחות את הנסיון הזה בהסכמת הרוב הגדול של הקונגרס. הציונות מקיפה את כל המפלגות, ואי אפשר לה לבכר איזו מפלגה מדינית או דתית על פני רעותה, כי היא באה בכֹח הלאום, בכֹח הלאום כלו.

וזוהי תוצאת הקונגרס הכי גדולה: הכל ראו, כי יש לרעיון היהודי-הלאומי כֹח מאחד, לעשות בני אדם שונים בשפתם ובהשקפותיהם הצבוריות, המדיניות והדתיות לאגודה אחת. הוא הדבר, שכחשו בו עד עתה ביתר עֹז, ואותו הכירו לדעת בבזיל באֹפן היותר מזהיר. הנגודים, הרגילים להשתער בשאון והמולה בכל מקום, שמפלגות שונות מתנגשות יחד, נשתתקו באותו הרגע, שנשמעה הקריאה הראשונה אל העם. האחים נפגשו זה בזה.

רוח קדוּשה היתה שורה על מעשי הימים האלה, עד שהיה נחשב לחטא נגד העם, אלמלי היו דנים בפרהסיא על מאורעות מעציבים ידועים, שארעו בעבודת הישוב עד עתה. יש אשר במפעל הנוצר בכונה היותר רצויה יעשו קלקולים, הידועים כמעט לכל איש, אך לא לאלה, שבטובת ליבם ישתמשו ביותר לרעה. בקונגרס הסתפקו במה שרמזו עליהם. מטעמים חשובים לא יכלו לעשות יותר. ירגעו-נא העניים, שכמעט אינם מעיזים להשמיע אנחה על מר גורלם, וידעו, כי זוכרים אותם וחפצים להושיע להם.

הישוב, אשר חולל בעצב, יטופח לעתיד באֹפן אחר. את החפץ הזה הביעו בקונגרס בדברים ברורים. ומכיון שנתפרסם הרעיון הציוני בפני כל העולם, אין בכל אֹפן מקום עוד להכניס מתישבים בחשאי. הכניסה האטית צריכה לחדֹל, עד שתושגנה הערובות על פי המשפט הצבורי, שאותן דרש הקונגרס בהסכם כל חבריו. מה שנוצר עד כה, צריך שיתקים ויתרבה, אלא שהמושבות לא תכולכלנה עוד מבחוץ, כי אם בידי התושבים הדלים הנמצאים מכבר בארץ ישראל. על ידי זה לא תהיה עוד לממשלת טורקיה שם סיבה להכביד את הכניסה, יען כי לעת-עתה לא יהיו עוד מהגרים כלל. אם תכיר ממשלת הוד השלטן את מקורות העזר, שיוכלו להפתח בידי העם היהודי, אז תעשה גם היא את אשר נטל עליה. לשאת עלינו לחכות. ואנחנו נשמר בלבנו גם לעתיד את הרעיון הנצחי של עמנו באמונה, כאשר שמרנו אותו מאז. אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני.