מִיצִי הָיְתָה הֲכִי וְתִיקָה בַּגַּן! יוֹתֵר מִכָּל

הַיְּלָדִים, יוֹתֵר מֵעָפְרָה אֲפִלּוּ! כֻּלָּם זוֹכְרִים אֶת מִיצִי

מֵהַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁבָּאוּ לַגַּן. וְהִיא הָיְתָה פָּשׁוּט מַלְכַּת

הַגַּן, כְּמוֹ אֵיזוֹ דּוֹדָה גַּאַוְתָנִית וּמִתְנַפַּחַת, שֶׁהַכֹּל

מֻתָּר לָהּ.

כַּמָּה גּוּרִים הִמְלִיטָה? מִילְיוֹן! הַיְלָדִים

אוֹמְרִים, שֶׁכָּל הַחֲתוּלִים בַּמֶּשֶק הֵם בָּנֶיהָ, נְכָדֶיהָ

וְנִינֶיהָ. לְכָל הַמְלָטָה הֵכִינָה לָהּ מְקוֹם סְתָרִים חָדָשׁ מִחוּץ

לַגַּן, שֶׁהַיְלָדִים לֹא הִצְלִיחוּ לְגַלּוֹתוֹ אַף פַּעַם.

יוֹם אֶחָד, לֹא מָצְאָה לָהּ מָקוֹם אַחֵר לְהַמְלִיט, אֶלָּא בֵּין שְׂמִיכוֹת הַצֶּמֶר שֶׁל הַיְלָדִים!

אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁבַּסְתָו כָּל שְׂמִיכוֹת הַצֶּמֶר

מוּנָחוֹת מְקֻפָּלוֹת יָפֶה עַל כִּסֵּא בַּפִּנָּה נָכוֹן? וּבְכֵן, הִיא

הֵכִינָה לָהּ גֻּמָּה כָּזֹאת בֵּין הַשְּׂמִיכוֹת וְהִמְלִיטָה

בְּתוֹכָהּ.

בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁבָּאָה בֶּלָה לַבַּיִת, נִדְהֲמָה

לְמַרְאֵה הַתְּמוּנָה: הַמַּלְכָּה מִיצִי רוֹבֶצֶת לָהּ בֵּין

הַשְּׂמִיכוֹת הַמְפֹרָקוֹת קְצָת, וְקוֹל יִלְלַת

תִּינוֹקוֹת־חֲתַלְתּוּלִים נִשְׁמָע מִתַּחַת לְבִטְנָהּ. נִתְמַלְאָה

בֶּלָה כַּעַס גָּדוֹל וְאָמְרָה לַיְלָדִים:

– מַה זֶּה אִתְּכֶם? אֵיךְ הִרְשֵׁיתֶם לָהּ אֶת זֹאת?

וְהַיְלָדִים אָמְרוּ:

– מַה יֵּשׁ? מַה זֶּה כָּל כָּךְ נוֹרָא?

– וְמִי זֶה יָכוֹל לְגָרֵשׁ אֶת מִיצִי בִּכְלָל?

אַלּוֹן מָצַץ אֶת הָאֶצְבַּע וְאָמַר:

– זֶה רָנִי צָרִיךְ לְהוֹצִיא אוֹתָהּ בִּגְלַל שֶׁהוּא הֲכִי מְטַפֵּל שֶׁל מִיצִי!

אֲבָל רָנִי לֹא רָצָה. וּשְׁאָר הַיְלָדִים?

הֵם אָהֲבוּ אֶת מִיצִי, וּמְעַט מְעַט גַּם פָּחֲדוּ

מִמֶּנָהּ בְּלִבָּם. מֶה עָשְׂתָה בֶּלָה? לָקְחָה אֶת הַכִּסֵּא עִם כָּל

הַשְּׂמִיכוֹת, בְּיַחַד עִם מִיצִי וַחֲתַלְתּוּלֶיהָ וְגָרְרָה אוֹתָם

הַחוּצָה אֶל הַדֶּשֶׁא.

– אוֹי וַאֲבוֹי! – כָּל הַשְּׂמִיכוֹת נָפְלוּ אַרְצָה

וּמִיצִי קָפְצָה וְנָשְׂאָה אֶת כָּל הַגּוּרִים שֶׁלָהּ גּוּר אַחַר

גּוּר, בִּשִׁנַּיִם אֶל אֵיזוֹ פִּנָּה חֲבוּיָה בְּשִׂיחַ, עַל יַד

הַגִּ’יפּ הַכָּחֹל שֶׁבֶּחָצֵר כְּשֶׁהִיא נוֹהֶמֶת בְּזַעַף.

רַק נִדְמֶה לָכֶם שֶׁזֶּה הַסּוֹף.

בְּכָל בֹּקֶר הָיְתָה מִיצִי רוֹבֶצֶת שׁוּב עַל גּוּרֶיהָ בְּתוֹךְ מִגְדַּל

הַשְּׂמִיכוֹת! בֶּלָה הָיְתָה קְצָת כּוֹעֶסֶת קְצָת צוֹחֶקֶת,

וְסוֹחֶבֶת מֵחָדָשׁ אֶת הַכִּסֵּא הַחוּצָה וּמַפִּילָה אֶת כֻּלָּם

בְּיַחַד, עַל הַדֶּשֶׁא.

כָּךְ זֶה נִמְשַׁךְ עַד שֶׁבָּאוּ הַיָּמִים הַקָּרִים

וְהַהוֹרִים כְּבָר כִּסּוּ אֶת הַיְלָדִים גַּם בִּשְׂמִיכוֹת הַצֶּמֶר

וּמִיצִי סִלְּקָה אֶת גּוּרֶיהָ לַמִּקְלָט.

רְאִיתֶם מִימֵיכֶם עַקְשָׁנִית שֶׁכָּזֹאת?