הַיּוֹם נְסַפֵּר עַל חֵץ. כַּמּוּבָן, לֹא חֵץ מַמָּשׁ, רַק
כֶּלֶב שֶׁזֶּה הָיָה שְׁמוֹ.
בְּאַחַד הַיָּמִים, בְּאֶמְצַע מִלְחֶמֶת הַשִּׁחְרוּר, הוֹפִיעַ
פִּתְאׂם בַּמֶַּשֶׁק כֶּלֶב עֲרָבִי גָדוֹל, שֶׁצִּבְעוֹ כְּצֶבַע הַחוֹל
הָרָטׂב.
אִישׁ לֹא הֱבִיאוֹ. אִישׁ לֹא יָדַע מִנַּיִן בָּא. אוּלַי בָּרְחוּ
בְּעָלָיו מִן הַכְּפָר הָעֲרָבִי הַשָּׁכֵן, אֶל מֵעֵבֶר־לַיַּרְדֵּן,
וְהוּא חִפֵּשׂ קִרְבַת אָדָם, לְטוֹב לוֹ?
הַיְלָדִים מָשְׁכוּ אוֹתוֹ אַחֲרֵיהֶם, לַגַּן שֶׁלָּהֶם, וְלִטְּפוּ
אוֹתוֹ בְּצַוָּארוֹ. הֵם רָחֲצוּ גּוּפוֹ בְּמַיִם וְסַבּוֹן, הֶאֱכִילוּהוּ
מַעֲדַנִּים שֶׁשָּׁמְרוּ לוֹ מִסְּעֻדָּתָם: חָלָב, גְּבִינָה וְחַלְבָה,
אֹרֶז וַאֲפִלּוּ בָּשָׂר, שֶׁאָכְלוּ בַּיָּמִים הָהֵם רַק לְעִתִּים
רְחוֹקוֹת.
הֵם הֵכִינוּ לוֹ אַרְגָּז בְּפִנַּת הַמִּרְפֶּסֶת, פָּרְשׂוּ בְּתוֹכוֹ
שְׂמִיכָה יְשָׁנָה, חִפְּשׂוּ וּמָצְאוּ לוֹ כְּלִי לְמַיִם וּכְלִי שֵׁנִי
לְאֹכֶל, כָּרְכוּ לְצַוָּארוֹ רְצוּעָה וְלָקְחוּ אוֹתוֹ עִמָּם לְכָל
טִיּוּלֵיהֶם.
הֵם קָרְאוּ לוֹ “חֵץ”, כִּי רָצוּ שֶׁיִּהְיֶה מָהִיר כַּחֵץ.
יוֹתֵר מִכֻּלָּם אָהַב אוֹתוֹ נָדָב, שֶׁעִם כָּל הַיְלָדִים תָּמִיד
רָב. הוּא חָבַק אֶת צוָּארוֹ הַצְּהַבְהָב וְלָחַשׁ בְּאָזְנָיו כָּל
סוֹדוֹתָיו.
הַיּוֹם, נָדָב כְּבָר מִזְמַן אָב, וְהוּא, זוֹכֵר, וְעוֹד אֵיךְ,
אֶת חֵץ, שֶׁאותוֹ אָהַב אֵין־קֵץ…
יוֹם אֶחָד, יוֹם קַיִץ בָּהִיר, הָלְכוּ כָּל הַיְלָדִים
לְטַיֵּל לַפַּרְדֵּס. כְּשֶׁהַיְלָדִים שִׂחֲקוּ בֵּין הָעֵצִים,
וְטִפְּסוּ עֲלֵיהֶם לִקְטֹף אֶשְׁכּוֹלִיּוֹת, זִנֵּק לְפֶתַע רֶקְס,
כֶּלֶב הַבּוּלְדוֹג הָעֲנָק שֶׁל נְחֶמְיָה. הוּא נָבַח בְּזַעַם,
קָפַץ עַל חֵץ וְנָעַץ בּוֹ אֶת שִׁנָּיו. מִלְחָמָה נוֹרָאָה
הִתְחוֹלְלָה בֵּינֵיהֶם. חֵץ הָיָה קָטָן מֵרֶקְס בְּגוּפוֹ, אַךְ
לֹא בְּאֹמֶץ לִבּוֹ! כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת קָפַץ לְעֻמָּתוֹ וּבִקֵּשׁ
גַּם הוּא לִנְעֹץ שִׁנָּיו בֱּצַוַּאר אוֹיְבוֹ.
הַכְּלָבִים שָׁאֲגוּ זֶה לְעֻמַּת זֶה וְכָל הַיְלָדִים, קָפְאוּ
עַל מְקוֹמָם בְּאֵימָה. נִסָּה לְהַפְרִיד רַק נָדָב, אַךְ
לַשָּׁוְא.
נֵס הָיָה זֶה, שֶׁעָדָה הַגַּנֶּנֶת, תָּפְסָה בְּעוֹד־מוֹעֵד
בְּיָדוֹ, רֶקְס הָיָה בְּוַדַּאי נוֹשֵךְ גַּם אוֹתוֹ. הַַזַּעֲמָן
הָעֲנָקְמוֹנִי.
חֵץ יִלֵּל כְּמִי שֶׁהוֹלֵךְ לָמוּת. דָּם רַב זָרַם מֵאָזְנוֹ
הַשְּׁסוּעָה, שֶׁהָיְתָה כְּבָר תְּלוּיָה מְדֻלְדֶּלֶת, אַךְ רֶקְס
שָׁתַק וְהִדֵּק בָּהּ שִׁנָּיו עוֹד וְעוֹד.
בְּדִיּוּק בָּרֶגַע הַזֶּה הוֹפִיעַ נְחֶמְיָה, בְּעָלָיו שֶׁל רֶקְס,
וּבִשְׁרִיקָה קַלָּה, בִּלְתִּי־נִשְׁמַעַת כִּמְעַט, סִלֵּק אֶת
הַכֶּלֶב מֵעַל קָרְבָּנוֹ.
כְּמוֹ קוֹסֵם!
כָּל הַיְלָדִים לִוּוּ אֶת חֵץ, גִּבּוֹר הַמִּלְחָמָה הַפָּצוּעַ,
הַבַּיְתָה, לַגַּן: – כָּזֶה אַמִּיץ! כָּזֶה גִּבּוֹר!
יַה! אֵיךְ הִתְנַפֵּל עַל רֶקְס שֶׁהוּא הַרְבֵּה יוֹתֵר גָּדוֹל
מִמֶּנּוּ? – כָּךְ אָמְרוּ הַיְלָדִים זֶה לָזֶה.
נָדָב טִפֵּל בִּפְצָעָיו שֶׁל חֵץ. הוּא זָרָה עֲלֵיהֶם
אֲבְקָה צְהֻבָּה מְיַבֶּשֶׁת וְחָבַשׁ אוֹתָם. הַכֶּלֶב רָבַץ
בִּדְמָמָה וְלִקֵּק אֶת פְּצָעָיו. הַיְלָדִים הִתְהַלְּכוּ סְבִיבוֹ
עַל קְצֵה הָאֶצְבָּעוֹת וְדִבְּרוּ בְּשֶׁקֶט, בְּשֶׁקֶט. בְּעַצְמָם
הֵבִינוּ. אִישׁׁ לֹא אָמַר לָהֶם.
הַפְּצָעִים שֶׁל חֵץ הִתְרַפְּאוּ לְאַט־לְאַט. הָאֹזֶן
נִדְבְּקָה בַּחֲזָרָה לִמְקוֹמָהּ, חֵץ הִבְרִיא וְנַעֲשָׂה מְאֹד
חָכָם. וּפִתְאֹם – נֶעְלָם.
כְּשֵׁם שֶׁבָּא, כָּךְ הָלַךְ. מֵעוֹלָם לֹא יָדַעְנוּ מֵאַיִן
בָּא, וּלְעוֹלָם לֹא נֵדַע לְאָן יָצָא.