גַּם הַפַּעַם קָרְאוּ לָהּ הַיְלָדִים “שְׁמֵינֶה בּוֹבֶּה”

וְשׁוּב הָיְתָה יַלְדָּה אַחַת שֶׁלִּטְּפָה רַךְ־רַךְ אֶת לַאסִי

בְּבִטְנָהּ. זוֹ כְּבָר לֹא הָיְתָה רוּתִי, שֶׁכְּבָר גָּדְלָה וְהָלְכָה

לְבֵית־הַסֵּפֶר. עַכְשָו הָיְתָה זוֹ צַפְרִירָה שֶׁהָיְתָה עוֹד

קְטַנְ־קְטַנְטַנָּה – אוּלַי בַּת שָׁלֹשׁׁ, וְלֹא יָדְעָה עוֹד אֲפִלּוּ

לְדַבֵּר כָּל־כָּךְ טוֹב, וְאָמְרָה כָּל הַזְּמַן: – לַאסִי’לֶה

חַמוּדָה’לֶה, אוֹפוֹ הַגוּרִים מִבֶּטֶן שֶׁלָּךְ?

יוֹם בָּהִיר אֶחָד, נֶעְלְמָה לַאסִי וְאֵינֶנָּה! הַיְלָדִים

חִפְּשׂוּ, חִפְּשׂוּ וְלֹא מָצְאוּ, וְהָיוּ עֲצוּבִים מְאֹד. גַם סוֹנְיָה

וְרִבְקָה, הַיּוֹדְעוֹת לְהָשִׁיב עַל כָּל לָמָּה וּמַדּוּעַ,

אֵיפֹה וּמָתַי, אָמְרוּ הַפַּעַם, שֶׁהֵן בֶּאֱמֶת אֵינָן

מְבִינוֹת, מַה קָּרָה לְלַאסִי…

מִי גִּלָּה לְבַסּוֹף אֶת לַאסִי? אַרְנוֹן!

הוּא קָם הַשְׁכֵּם־הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר, וְהָלַךְ לִפְתֹּחַ אֶת

הַפִּשְׁפָּש בַּחֲצַר הַלּוּל. עָשָׂה זֹאת כָּל יֶלֶד שֶׁקָּם

הָרִאשׁוֹן בַּבֹּקֶר. פּתְאֹם שָׁמַע יִלּוּל חַלָּשׁ, חַלָּשׁ.

חִפֵּשׂ פֹּה, חִפֵּשׂ שָׁם – לְחִנָּם. הֵרִים אַרְנוֹן שָׁלֹשׁ בֵּיצִים

לְבַנְבַּנּוֹת שֶׁמָּצָא בַּלּוּל, בְּתָא הַהֲטָלָה, וְרָצָה לְהַכְנִיס

אוֹתָן הַבַּיְתָה. פִּתְאֹם, כְּשֶׁהִגִּיעַ לַדֶּלֶת, שָׁמַע עוֹד פַּעַם

אֶת הַיִּלּוּל הַזֶּה וְהַפַַּעַם – קְצָת יוֹתֵר חָזָק!

הָלַךְ צַעַד וּשְׁנַיִם, וְהִנֵּה רָאָה מִתַּחַת לַמִּשְׁטָח,

בַּפִּנָּה, בְּדִיּוּק לְיַד הַדֶּלֶת, חֹר, וּמִתּוֹכוֹ עוֹלֶה הַקּוֹל.

פִּתְאֹם נִזְכַּר אַרְנוֹן בְּדָבָר שֶׁסּוֹנְיָה אָמְרָה פַּעַם

לַיְלָדִים:

– יֵשׁ כְּלָבוֹת הַחוֹפְרוֹת לָהֶן חֹר, אוֹ בּוֹר,

וּמַמְלִיטוֹת שָׁם.

הוּא נִכְנַס לַבַּיִת בְּשֶׁקֶט, בְּשֶׁקֶט, הִנִּיחַ בָּאָרוֹן

אֶת שְׁלֹש הַבֵּיצִים, מִלֵּא קַעֲרַת חֲלָב מִן הַכַּד

בַּמְקָרֵר, יָצָא וְהֶעֱמִיד בִּזְהִירוּת אֶת הַקְּעָרָה עַל יַד

הַבּוֹר. הוּא הִתְחַבֵּא רָחוֹק מִשָּׁם וְהִסְתַּכֵּל בְּסַבְלָנוּת

מַה יִּקְרֶה. אֵיזֶה יֶלֶד נָבוֹן הָיָה זֶה אַרְנוֹן!

כַּעֲבֹר כַּמָּה רְגָעִים, בְּאֱמֶת הֵצִיץ מִשָּׁםהָרֹאשׁ

הַצְּהַבְהַב, בַּעַל הָאָזְנַיִם הָאֲרֻכּוֹת, שֶׁל לַאסִי, וְהִיא

לִקְּקָה בִּמְהִירוּת, גָּמְרָה חַת־שְׁתַּיִם אֶת כָּל הֶחָלָב,

הֵצִיצָה כֹּה וָכֹה וְנֶעְלְמָה לָהּ בַּחֹר שֶׁמִּתַּחַת לַמִּשְׁטָח.

עַכְשָׁו, כְּבָר לֹא יָכֹל אַרְנוֹן לְהִתְאַפֵּק, נִכְנַס

לַבַּיִת וְקָרָא בְּקוֹלֵי־קוֹלוֹת:

– יְלָדִים, יְלָדִים! לַאסִי הִמְלִיטָה בַּבּוֹר, מִתַּחַת

לַמִּשְׁטָח! אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֵיךְ הַגּוּרִים שֶׁלָּהּ מְיַלְּלִים שָׁם

וַאֲפִלּוּ נָתַתִּי לָהּ חָלָב!

זֶּה הָיָה מֻצְלָח מְאֹד, שֶׁסוֹנְיָה בָּאָה בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ

רֶגַע, וְאָמְרָה לַיְלָדִים שֶׁלֹּא יִגְּשׁוּ אֶל לַאסִי, כִּי אוּלַי

הִיא עַצְבָּנִית וִיכוֹלָה לִנְשֹׁךְ. אַחֶרֶת, מִי יוֹדֵעַ מֶה הָיָה

קוֹרֶה… סוֹנְיָה הִבְטִיחָה לַיְלָדִים לֵאֱפוֹת לָהֵם עוּגָה

לְהֻלֶּדֶת הַגּוּרִים. תָּמִיד אוֹפִים אֶצְלֵנוּ עוּגָה לַמִשְׁפָּחָה

שֶׁנּוֹלַד לָהּ תִּינוֹק חָדָשׁ.

הַיְלָדִים הִתְאַפְּקוּ וְלֹא נִגְּשׁוּ. רַק הַיֶּלֶד שֶׁהֵבִיא

לָהּ אֹכֶל, הָיָה נִגָּשׁ בְּשֶׁקֶט גָּמוּר, מַעֲמִיד לָהּ אֶת

הַקְּעָרָה, הוֹלֵךְ לוֹ לְאֵיזֶה מַחֲבוֹא לִרְאוֹת מֵרָחוֹק מַה

יִּקְרֶה, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה אַרְנוֹן, הָרִאשׁוֹן.

כְּשֶׁהִתְחִילָה לַאסִי לָצֵאת מִדֵּי־פַּעַם מִן הַחֹר,

הָיְתָה נוֹבַחַת עַל כָּל עוֹבֵר וָשָׁב שֶׁלֹּא הָיָה מֵהַהוֹרִים,

אוֹ מִבְּנֵי מִשְׁפַּחְתָּם שֶׁל יַלְדֵי גַּן ד'. אֵיךְ הִכִּירָה אֶת

כֻּלָּם? בְּאֱמֶת זֶה פֶּלֶא!

מִשֶּׁגָּדְלוּ הַגּוּרִים וּפָקְחוּ עֵינַיִם, יָצְאוּ מֵחֹרָם, וְלַאסִי

הִרְשְׁתָה לַיְלָדִים לְשַׂחֵק עִמָּם. אַבָל אוֹי וַאֲבוֹי הָיָה

לְכָל אָדָם זָר שָׁנִּגַּשׁ לַמִּשְׁטָח. לַאסִי הָיְתָה נוֹבַחַת

וּמִסְתָּעֶרֶת עָלָיו. לְרֹב הַחֲבֵרִים לֹא הָיָה אֹמֶץ לֵב

אֲפִלּוּ לְהִתְקָרֵב לַגַּן. אוֹרֵחַ עַז־נֶפֶשׁ הָיָה מְבַקֵּשׁ מֵאַחַד

הַיְלָדִים שֶׁיִּתֵּן לוֹ יָד וְיִשְׁמֹר עָלָיו. לַאסִי הָיְתָה

רוֹטֶנֶת, אַךְ הָאוֹרֵחַ הָיָה נִכְנָס וְיוֹצֵא בְּשָׁלוֹם.

זְמַן־מָה לִפְנֵי חֲלֻקַּת הַגּוּרִים, כְּבָר עָזְרוּ רִבְקָה

וְסוֹנְיָה לְלַאסִי לְהֵינִיקָם. אֵיךְ?

בֹּקֶר אֶחָד, שָׁלְחָה סוֹנְיָה אֶת גִילָה לְבֵית

הַתִּינוֹקוֹת, לְבַקֵּשׁ מִשָּׁם בַּקְבּוּק עִם פִּטְמָה. הִיא שָׁלְחָה

אָמְנָם רַק אֶת גִּילָה, אֲבָל כָּל יַלְדֵי הַגַּן הָלְכוּ בִּשְׁיָרָה

וְלִוּוּ אוֹתָהּ לְשָׁם וַחֲזָרָה, כְּשֶׁבְּיָדָהּ הַבַּקְבּוּק הַוָּרֹד

וְהַיָּפֶה מִפְּלַאסְטִיק, עִם הַפִּטְמָה הָרַכָּה וְהַמַּבְרִיקָה.

סוֹנְיָה יָצְקָה לְתוֹךְ הַבַּקְבּוּק חָלָב פּוֹשֵׁר, מְמֻתָּק,

וְעָזְרָה לְלַאסִי לְהֵינִיק אֶת הַגּוּרִים.

לְאַט־לְאַט, הִתְרַגְּלוּ כָּל הַגּוּרִים לִינוֹק מֵהַבַּקְּבְוּק.

רַק אֶחָד לֹא רָצָה בְּשׁוּם אֹפֶן בַּקְבּוּק וְדָבַק רַק

בָּאִמָּא שֶׁלּוֹ. לַגּוּר הַזֶּה קָרְאוּ פִּינוֹקְיוֹ, כִּי רַעְיָה

אָמְרָה שֶׁהוּא מְפֻנָּק, מְפוּנְדְרָק.

כְּשֶׁגָּדְלוּ הַגּוּרִים, הִתְחִילוּ סוֹנְיָה וְרִבְקָה לְחַלֵּק

בְּכָל יוֹם גּוּר לְחָבֵר אַחֵר, כְּמוֹ שֶׁעָשׂוּ בַּפַּעַם הַקּוֹדֶמֶת.

וְלַאסִי – שׁוּב הִשְׁתּוֹלְלָה. הִיא רִחְרְחָה וְחִפְּשָׂה

בְּכָל הַבַּיִת וְהֶחָצֵר…

הִיא לֹא זָזָה מֵהַמָּקוֹם וְשָׁמְרָה עַל הַגּוּרִים

הַנּוֹתָרִים.

מִכָּל הַגּוּרִים, נִשְׁאֲרוּ לָהּ בַּסוֹף, רַק פִּינוֹקְיוֹ וְצַחִי

הַלָּבָן. לַאסִי נִרְגְּעָה. הִיא לֹא נָבְחָה יוֹתֵר.

שׁוּב אָהֲבָה אֲנָשִׁים. בְּיִחוּד אֲנָשִׁים קְטַנִּים, יְלָדִים.

וְעַכְשָׁו נַשְׁאִיר אֶת אִמָּא לַאסִי בִּמְנוּחָה וּבְשֶׁקֶט

שֶׁהִיא מְאֹד אוֹהֶבֶת, וְנִשְׁמַע סִפּוּר חָדָשׁ.