וְאֶת “זְאֵבָה” שֶׁל צְבִי הָרַפְתָּן מִי זוֹכֵר?

פַּעַם הִמְלִיטָה זְאֵבָה גּוּרִים רַבִּים: שְׁמוֹנָה, אוֹ אוּלַי

אֲפִלּוּ תִּשְׁעָה! הִמְלִיטָה, חָלְתָה וָמֵתָה. צְבִי הִשְׁקָה

אֶת הַגּוּרִים הַיְתוֹמִים חָלָב מִבַּקְבּוּק בַּעַל פִּטְמָה.

אוּלָם אֶחׂד מֵהֶם, הַקָּטָן וְהֶחָלוּשׁ מִכֻּלָּם, לֹא הִצְלִיחַ

לִלְמֹד לִינֹק מִן הַפִּטְמָה שֶׁבַּבַּקְבּוּק. הַגּוּר הַזֶּה הָיָה

“זְאֵב” טָהוֹר. זֹאת אוֹמֶרֶת כֶּלֶב יָקָר מְאּד: גַּם הָאָב

וְגַם הָאֵם הָיוּ “זְאֵבִים” טְהוֹרִים. כֻּלָּם נוֹלְדוּ עִם צִפֹּרֶן

עַל קַרְסֻלָּם, שֶׁהוּא הַסִּימָן שֶׁל “זְאֵב” טָהוֹר.

מַה לַּעֲשׂוֹת בַּגּוּר הַיָּתוֹם, הָעַקְשָׁן?

הִצִּיעַ צְבִי לְרִבְקָה, לְהַכְנִיס אֶת הַגּוּרוֹן הַזֶּה בֵּין

גּוּרֶיהָ שֶׁל לַאסִי, שֶׁגַּם הִיא הִמְלִיטָה, בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ

זְמַן חֲמִשָּׁה גּוּרִים.

לְשֵׁם מָה? נוּ, פָּשׁוּט מְאֹד, כְּדֵי שֶׁלַּאסִי תְּאַמֵּץ אוֹתוֹ

לָהּ לְבֵן, וְתֵינִיק אוֹתוֹ מִחֲלָבָהּ! מוּבָן שֶׁלֹא צְבִי בְּעַצְמוֹ

עָשָׂה זֹאת, הוּא לֹא הָיָה מַצְלִיחַ בְּשׁוּם אֹפֶן! רַק

רִבְקָה, אוּלַי תַּצְלִיחַ.

הִיא הֵבִיאָה אֶת הַגּוּר הַיָּתוֹם שֶׁל “זְאֵבָה” וּמָסְרָה

אוֹתוֹ לִידֵי אִיצִיק הַגָּדוֹל. אֶת לַאסִי קָרְאָה הַחוּצָה

וְנָתְנָה לָהּ דַיְסָה טוֹבָה, חַמָּה וּמְתוּקָה. כְּשֶׁיָּצְאָה לַאסִי

הַחוּצָה, נִגַּשׁ אִיצִיק בְּשֶׁקֶט, וְהִנִּיחַ אֶת הַגּוּר הַיָּתוֹם

לְתוֹךְ עֲרֵמַת הַגּוּרִים, גּוּרֶיהָ שֶׁל לַאסִי. הוּא לְגַמְרֵי

לֹא דָמָה לָהֶם! הֲרֵי הוּא הָיָה “זְאֵב” וְהֵם – לֹא.

כְּשֶׁחָזְרָה לַאסִי אֶל גּוּרֶיהָ, עָמְדוּ כָּל הַיְלָדִים בִּדְמָמָה

וְהִסְתַּכְּלוּ בַּמַחֲזֶה. אַף אֶחָד לֹא סִפֵּר לָהּ מַה קָּרָה.

אֲפִלוּ לֹא תִּרְצָה הַקְּטַנְטַנָּה וְהַפַּטְפְּטָנִית. גַּם הִיא

עָמְדָה, אֶצְבָּעָהּ תְּקוּעָה בְּפִיהָ וְהִתְבּוֹנְנָה. כְּבָר בַּפֶּתַח,

הִתְעַכְּבָה לַאסִי, רִחְרְחָה בָּאֲוִיר וְהִתְחִילָה נוֹהֶמֶת.

אַחַר־כַּךְ פָּסְעָה בִּזְהִירוּת אֶל גּוּרֶיהָ נָבְרָה בֵּינֵיהֶם

בְּנַהַמָהּ, תָּפְסָה אֶת הַגּוּר הַזָּר בְּשִׁנֶּיהָ וְזָרְקָה אוֹתוֹ

בְּזַעַם, לְאֶמְצַע הַחֶדֶר. הִיא הִבִּיטָה מִסָּבִיב, עַל כָּל

הַיְלָדִים, כְּמִי שֶׁשּׁוֹאֶלֶת:

– מִי עָשָׂה זֹאת? מִי הִכְנִיס גּוּר זָר לְבֵין הַגּוּרִים שֶׁלִּי?

אֲבָל הַיְלָדִים לֹא גִּלּוּ. אַף אֶחָד! אֲחָדִים מָצְצוּ, כְּמוֹ

תִּרְצָה; אֲחֵרִים – עָמְדוּ עַל רֶגֶל אַחַת, אוֹ שֶׁסִּלְסְלוּ

לָהֶם תַּלְתָּל. פִּתְאֹם נָחָה עֵינָהּ שֶׁל לָאסִי עַל דִּינָה,

שֶׁעָבְדָה בְּמִקְרֶה בְּאוֹתוֹ יוֹם בַּגַּן.

–אֲהַה! בְּוַדַּאי זוֹ הִיא – חָשְׁבָה לַאסִי. קָפְצָה עָלֶיהָ

וְנָשְׁכָה אוֹתָהּ בְּרַגְלָהּ.

לְדִינָה כָּאֲבָה מְאֹד הָרֶגֶל, אֲבָל הִיא לֹא בָּכְתָה,

וַאֲפִלּוּ לֹא כָּעֲסָה עַל לַאסִי. הִיא רַק חָבְשָׁה אֶת

הַפֶּצַע, אַחֲרֵי שֶׁצָּבְעָה אוֹתוֹ בִּקְצָת “סָגֹל” וְדַי. אַף

אֶחָד לֹא כָּעַס עַל לַאסִי. כֻּלָּם הֵבִינוּ שֶׁהִיא הִתְרַגְּזָה,

כִּי רִמּוּ אוֹתָהּ.

וּמֶה עָשְׂתָה לַאסִי?

הִיא הִתְרוֹצְצָה, פַּעַם אֶל הַגּוּר הַיָּתוֹם, פַּעַם אֶל

הַגּוּרִים שֶׁלָּהּ. הֵרִיחָה אוֹתוֹ וְהֵרִיחָה אוֹתָם. הִסְתַּכְּלָה

מִסָּבִיב, אֶל כָּל מַעְגַּל הָעֵינַיִם שֶׁל הַיְלָדִים שֶׁעָמְדוּ

מִסָּבִיב, וּכְמוֹ שָׁאֲלָה אוֹתָם: – מַה לַעֲשׂוֹת?לְקַבֵּל אֶת

הַיָּתוֹם, אוֹ לִזְרֹק אוֹתוֹ?… הַגִּידוּ לִי, תְּנוּ לִי עֵצָה!

אַבָל הַיְלָדִים לֹא אָמְרוּ לָהּ כְּלוּם. הֵם רַק הִתְבּוֹנְנוּ

וְשָׁתְקוּ.

לְבַסּוֹף הֶחְלִיטָה לַאסִי בְּעַצְמָהּ: הִיא לִקְּקָה הֵיטֵב

הֵיטֵב אֶת הַגּוּר הַזָּר הֵרִיחָה אוֹתוֹ שׁוּב וָשׁוּב, וּלְבַסוֹף,

תָפְסָה אוֹתוֹ בְּשִׁנֶּיהָ, וְהִנִּיחָה אוֹתוֹ בִּזְהִירוּת בַּחֲזָרָה

לְבֵין גּוּרֶיהָ. עַכְשָׁו רָבְצָה לָהּ וְנָתְנָה לְכֻלָּם בְּיַחַד לִינֹק

מֵעֲטִינֶיהָ, גַּם לַגּוּר הַיָּתוֹם, הָאֲסוּפִי, שֶׁהָיָה צָמֵא

מִכֻּלָּם. מֵאָז מֵתָה אִמּוֹ לֹא שָׁתָה אַף טִפַּת חָלָב אַחַת.

אִיצִיק פֶּרַח, שֶׁעַיִן חַדָּה הָיְתָה לוֹ, אָמַר, שֶׁלַּאסִי אַף

פַּעַם לֹא לִקְּקָה אֶת הַגוּר הַיָּתוֹם כְּמוֹ אֶת הַגּוּרִים

שֶׁלָּה, אֶלָּא טִיפּ־טִפָּה אַחֶרֶת. הוּא הָיָה לָהּ בֵּן חוֹרֵג.

כָּךְ אִמְּצָה לָה לַאסִי אֶת הַ“זְאֵבוֹן” שֶׁגָּדַל וְהָיָה כֶּלֶב

“זְאֵב” גָּדוֹל וְיָפֶה, שֶׁהָיָה אֲסוּפִי וְקָרְאוּ לוֹ בְּקִצּוּר

“סוּפִי”.

יָמִים רַבִּים עוֹד הָיְתָה לַאסִי רוֹטֶנֶת עַל דִּינָה כְּאִלּוּ

הָיְתָה הִיא שֶׁהֵבִיאָה אֶת הַגּוּר הַזָּר אֶל בֵּין גּוּרֶיה, אַף

כִּי דִינָה לֹא עָשְׂתָה זֹאת כְּלָל וּכְלָל.