דִּמְמַת הַצִּפֳּרִים בַּלַּיְלָה הִיא שְׁלֵמָה.

דִּמְמַת הָאָדָם הִיא עֲיֵפוּת.

יֵשׁ הַשּׁוֹבְרִים אוֹתָהּ

בִּצְעָקוֹת שֶׁל שֶׁבֶר,

בַּאֲנָחוֹת שֶׁל נְשִׁימָה קְטוּעָה,

אוֹ בַּאֲנָקוֹת שֶׁל עִלּוּסִים.

דִּמְמַת הַצִּפֳּרִים בַּלַּיְלָה הִיא שְׁלֵמָה.

הֵן נֶאֱלָמוֹת כְּמוֹ אֶל מַאֲרָב.

הֵן נִמְלָאוֹת בְּחֹשֶׁךְ רֶגַע־רֶגַע,

מֵאַשְׁמוּרָה לְאַשְׁמוּרָה הֵן יוֹתֵר לַיְלָה

וַעֲלֵיהֶן נִפְרֶשֶׂת גְּלִימַת־חֹשֶׁךְ סְמִיכָה.

וּפַחַד מְמַלֵּא לִבָּן שֶׁמָּא יַתְחִילוּ

הָרוּחוֹת לִנְשֹׁב בָּהֶן כְּמוֹ בֶּחָלָל.

וְאָז, בְּהִמָּלֵא הַחֹשֶׁךְ – הֵן מַתְחִילוֹת בְּצִיּוּצָן.

צִיֹּצֶת מִשְׁתַּבֶּרֶת רְבָבָה –

צִיֹּצֶת מְנַקֶּרֶת בַּגְּלִימָה –

נוֹקֶרֶת וְקוֹרַעַת אֶת הַלַּיְלָה בְּקוֹלוֹת חַדִּים,

נוֹקֶרֶת וּפוֹתַחַת אֶת הַשַׁחַר

בַּדִּמְדּוּמִים – לִקְרַאת יוֹם אוֹר.