רוּחוֹת הַסְּתָו מִתְלַחֲשׁוֹת:
– הַלְחַכּוֹת אִם לַחֲשׁוֹת?
הַלְחַכּוֹת אִם לְהַתְחִיל?
וּמַאֲזִין בְּלֵב דָּחִיל
לְקוֹל הָרַחַשׁ הַחוֹלֵף
אֶחָד תַּקִּין וּמְסֻדָּר,
לוֹבֵשׁ אָפֹר, עָטוּף סוּדָר,
וּשְׁמוֹ: כִּסְלֵו.
אֶחָד מִשְּׁנֵים־עָשָׂר אַחִים –
אַף הוּא יֹאהַב מְאֹד פְּרָחִים.
וְזִיו חַמָּה וְקוֹל הַתּוֹר.
אַךְ זֶה חֶלְקוֹ וְגוֹרָלוֹ:
אָבִיב לֹא לוֹ וְזִיו לֹא לוֹ.
בְּיוֹם מָרוּד נִקְבַּע הַתּוֹר
לִשְׁמֹר עַל שְׁלַף עוֹלָם דּוֹלֵף.
לְהִקָּרֵא בְּשֵׁם כִּסְלֵו.
כְּנוּפְיַת רוּחוֹת סִכְּמָה לֵאמֹר:
– מִיָּד! מָחָר עִם בֹּקֶר־אוֹר
תִּפְתַּח דְּרוֹמִית־מַעֲרָבִית.
עָנָן כָּבֵד נוֹשֵׂא חָבִית
יָבֹא עִמָּהּ, וּבְהֶנֶף חַד
יוּרַד יוֹרֶה בִּמְחִי צוֹלֵף
עַל פְּנֵי אֶחָד חִוֵּר, נִפְחָד,
עַל פְּנֵי כִּסְלֵו.
הָהּ, מַה נִּמְאַס לוֹ לַמִּסְכֵּן
לְכָל תַּקִּיף לוֹמַר: כֵּן־כֵּן!
לִפְשֹׁט צַוָּאר לְכָל טִפָּה,
לָשֵׂאת תָּמִיד עַל רֹאשׁ כִּפָּה
טְחוּבָה מִטַּל וּמִגְּשָׁמִים.
לְהַאֲזִין דּוֹאֵב־מַשְׁמִים
לִילֵל רוּחוֹת כִּילֵל הַזְּאֵב
וְלִהְיוֹת כִּסְלֵו.
וְיוֹם אֶחָד הוּא יִתְמָרֵד,
אָז הָעוֹלָם יְהִי לְעֵד
לְיוֹם שֶׁל סְתָו נָהִיר־בָּהִיר.
בִּכְחֹל וָזִיו תִּרְחַץ הָעִיר,
בְּאוֹר־יְקָר יִטְבֹּל הַכְּפָר,
אַךְ לֹא יֵדַע עוֹלָם שָׁלֵו,
כִּי עַל שְׁלוֹמוֹ אֵי־שָׁם בַּסְּפָר
אֶת כָּל לִבּוֹ,
אֶת כָּל חַיָּיו
מוֹסֵר כִּסְלֵו.