בְּגֶשֶׁם וָסַעַר,

בְּחַג הָאוּרִים,

דּוֹפְקִים עַל הַשַּׁעַר

שְׁמוֹנָה בַּחוּרִים.

חוֹרֵק הַמַּפְתֵּחַ

בָּרִיחַ הוּמַשׁ,

לַפִּיד מִתְלַקֵּחַ

בְּיַד הַשַּׁמָּשׁ.

– מֵאַיִן תָּבוֹאוּ,

וְאָנָה פְּנֵיכֶם?

– מִתֹּהוּ וָבֹהוּ

נָבוֹא אֲלֵיכֶם.

הָשֵׁב רוּחַ־מֶרֶד,

הַצֵּב גְּבוּל־כָּבוֹד,

בְּאֵשׁ מְטַהֶרֶת

הַצֵּת לְבָבוֹת…

קָרַב אִישׁ הַחַיִל,

לַפִּיד בְּיָדָיו,

וּבְעֶצֶם הַלַּיִל

הִדְלִיק כָּל לֵבָב.

חֲנֻכִּיַּת־פֶּלֶא.

שְׁמוֹנָה בַּחוּרִים.

נֵרוֹת שֶׁכָּאֵלֶּה –

לָעַד בּוֹעֲרִים.