סְבִיבוֹן סֹב־סֹב־סֹב

עַד אֵין סוֹף, עַד אֵין סוֹף…

סֹב צָפוֹנָה! שָׁם בַּחוּלָה

מַעֲשֵׂי־בְרֵאשִׁית יָחוּלוּ:

הַבִּצָּה שָׁם מִתְיַבֶּשֶׁת

וְנֶחְרֶשֶׁת בַּמַּחְרֶשֶׁת…

סֹב דָּרוֹמָה, אֶל בְּאֵר־שֶׁבַע!

רְאֵה: בָּתִּים עוֹמְדִים שֶׁל קֶבַע,

חֲדָשִׁים הֵם יִשּׁוּבֵינוּ

וְצוֹמְחִים הֵם לְעֵינֵינוּ.

סֹב וָסֹב וְסֹב בְּלִי יֶגַע –

צִנּוֹרוֹת הֻנְּחוּ בַּנֶּגֶב.

הַיַּרְקוֹן יַחְכִּים־יַדְרִים,

לַמִּדְבָּר מֵימָיו יַזְרִים.

סֹב־נָא יָמָּה. הֲתַכִּירָה?

צִי עִבְרִי יוֹצֵא אוֹפִירָה.

כָּל סְפִינָה בַּיָּם צוֹפֶרֶת,

מַפְלִיגָה וּמְסַפֶּרֶת

לְאָן יוֹצֵאת הִיא וְחוֹזֶרֶת,

מַה תָּבִיא וּלְמִי עוֹזֶרֶת…

סֹב־נָא קֵדְמָה, יְרוּשָׁלַיִם.

הוֹי, הָרִימָה הַכְּנָפַיִם!

סֹב – עֵצָה לְךָ אַשִּׂיא –

אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל הַנָּשִׂיא,

וֶאֱמֹר לוֹ: "נֵס גָּדוֹל

פֹּה הָיָה!" – וְזֶה הַכֹּל.

הוּא יָבִין אוֹתְךָ מִיָּד,

וְיִקַּח אוֹתְךָ בַּיָּד

וִיסוֹבֵב אַחַת וּשְׁתַּיִם.

אָז תֵּצֵא מִירוּשָׁלַיִם

בִּמְחוֹלוֹת וּבְרִקּוּדִים –

וְשָׂמְחוּ הַיְלָדִים.