הָעֵץ אֵינֶנּוּ סְתָם עַמּוּד,

הוּא חוֹלֵם וְכוֹאֵב כְּמוֹ אָדָם.

אִם תִּפְגַּע בּוֹ – הוּא עָלוּל לָמוּת,

הוּא מַזִּיל דְּמָעוֹת וְשׁוֹתֵת דָּם.

וְלֹא טוֹב הֱיוֹת הָעֵץ לְבַדּוֹ.

מָסֹרֶת הִיא לוֹ וּמוֹרָשָׁה,

שֶׁעוֹד אִילָנוֹת יִהְיוּ לְיָדוֹ,

מִנְיָן גָדוֹל, גַּן וְחוֹרְשָׁה.

וְהָעֵץ יוֹדֵעַ וְאוֹמֵר תְּפִלָּה

בְּנִיד עֳפָאיִם וּבְרַחַשׁ עָלִים.

וּבִזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ, בִּרְעָדָה וְגִילָה,

הוּא מַנִּיחַ תְּפִלִּין:

תְּפִלִּין שֶׁלָּרֹאשׁ וּתְפִלִּין שֶׁלַּיָּד

אֲרוּגוֹת וּסְרוּגוֹת מִקַּרְנֵי הַחַמָּה,

עַל רֹאשׁ הָאָמִיר וְעַל גַּבֵּי הַבַּד,

וּרְצוּעוֹת זִיוְזִיוִים עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה.

וְהוּא מִתְפַּלֵּל – זָקוּף וְתָם –

לִשְׁלוֹם הָעוֹלָם, עָרִים וּכְפָרִים,

לִשְׁלוֹם תִּינוֹקוֹת, לִגְשָׁמִים בְּעִתָּם,

וְלִשְׁלוֹם הַצִּפֳּרִים.

כִּי הָעֵץ אוֹהֵב אֶת בַּעֲלֵי הַכָּנָף,

אַף הֵם אֶל חֵיקוֹ אַהֲבָה מְשִׁיבִים.

לֹא בִּכְדִי כָּנָף מִתְחָרֵז עִם עָנָף,

כִּי מִמֶּנּוּ יָצְאוּ, וְאֵלָיו הֵם שָׁבִים.

וְהָעֵץ בְּהָקִיץ חוֹלֵם חֲלוֹמוֹת

עַל מַרְבַד יְעָרִים בַּמִּדְבָּר וּבָהָר,

עַל מַיִם רַבִּים הַזּוֹרְמִים בַּתְּהוֹמוֹת,

עַל נַחַל אַכְזָב שֶׁהָיָה לְנָהָר,

עַל נוֹפוֹ שֶׁגָּדַל וְהִרְחִיב אָהֳלוֹ,

עַל שָׁרָשָׁיו שֶׁחָדְרוּ עִמְקֵי תְהוֹם,

עַל יְלָדִים הַחוֹסִים בְּצִלּוֹ

בִּמְנוּחַת צָהֳרַיִם כְּחֹם הַיּוֹם.

הָעֵץ אֵינֶנּוּ סְתָם עַמּוּד.

הוּא חוֹלֵם וְכוֹאֵב כְּמוֹ אָדָם.

אִם תִּפְגַּע בּוֹ – הוּא עָלוּל לָמוּת,

וְהוּא מַזִּיל דְּמָעוֹת וְשׁוֹתֵת דָּם.