לוגו
הולדת השיר אור וירושלים
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

מה שהייתה ציון ליהודים בגולה,

הייתה ירושלים לילדינו, חמשת אהובינו,

חמש אצבעות כף ידנו.

מבלי משים ניטוו סיפורי־ילדות שלנו בירושלים

ונעשו להם למיתוס.


ביום הלווית אם נחום, יוכ’קה עליה השלום,

בד' שבט תשכ"ה, נסענו במשאית לירושלים,

עם ארונה, למקום קבורתה, על פי צוואתה.

היה זה יום סגריר איום, יום של סערה וגשם זלעפות.

אבל כשהיגענו לשער הגיא, ולאורך כל העלייה

לירושלים –

הבהיקה פתאום השמש בין העבים

וקשת אדירה חבקה את השחקים, מקצה עד קצה.

בשמים נקרעו היכלות של טורקיז זורחים באור אדיר.

עצי האורן, משני צידי הכביש, נדלקו בריבואות יהלומים.

פתאום פגשו עיני בעיני יוסף.

ראיתי בהן מבט רוגש בעונג אין קץ.


בוקר אחד בינואר 1972, הביא לי יוסף

דף נייר מרוט ממחברת ואמר לי:

– ראי, אמא, דובי כרמל הזמין אצלי שיר על ירושלים,

בשביל הגבעטרון, שישיר אותו בתיאטרון־ירושלים,

ביום־ירושלים.

זה שווה משהו? – שאלו עיניו.

קראתי את השיר, שהיה כתוב בשטף,

ללא תיקון כלשהו, שקול ומחורז, מושלם.

– זה מקסים, בן! (זה היה שם החיבה שלי ליוסף)

זו ממש ירושלים, כשבאים אליה מן החוץ,

זהו ממש אור ירושלים!

הוא הביט בעיני ושוב ראיתי בהן אותו מבט שזכרתי,

מיום קבורתה של סבתא יוכבד עליה השלום,

בעלייה לירושלים, לפני שבע שנים.

– ומנגינה לשיר? – שאלתי.

יוסף הוציא מכיסו עוד דף נייר מרוט ממחברת

ועליו רשומים תווי השיר.

– יש – אמר.

רשמתי הבוקר גם את המלים וגם את הלחן.

שני הדפים האלה שמורים עימי.


שיר זה, “אור וירושלים” כבר מושר כיום רבות בארץ

נשמע בארצות העולם,

עמית שמע אותו מן הרדיו במסעדה לבנונית בלבנון,

בת־גיסתי שמעה אותו ביפן.

רבים שמעו אותו גם בארה"ב.

ואולי הוא “היהלום” המרומז בשירו של יוסף, שיתקיים ב“נבל העשור” – זכר למלחמת־ העשרה בתשרי תשל"ד?


כך נולד השיר.