לֹא אָבֹא אֵלֶיךָ בְּדִין וּדְבָרִים –
עָיַפְתִּי מִסֹּב בַּחוּצוֹת
מֵהִתְדַפֵּק עַל שַׁעַר,
הָאֲבָנִים רָבוֹת
וְהַדֶּרֶךְ חַתְחַתִּים.
אָבִי זָקֵן
וְהַלֶּחֶם בְּמֹאזְנַיִם.
אִמִּי צוֹפָה אֱלֵי דַּרְכִּי –
וְנַעֲרָתִי אֵינֶנָּה,
אֲנִי מְחַפֵּשׂ בַּכִּכָּר אֶת הַלְּבוּשִׁים –
וּמוֹצֵא אֶת הַיְחֵפִים.
בֵּיתִי עוֹמֵד בִּפְנֵי סַעַר –
וְהַסָּפֵק בַּחוּצוֹת!…
חַרְבִּי הָעֲיֵפָה בְּיָדִי –
מִפַּחַד הַסָּפֵק הַמְקַנֵּן בַּמִּפְתָּן,
אֶת בֵּיתִי – לֹא אֶתֵּן לְהֶרֶס.