לֹא אָבֹא אֵלֶיךָ בְּדִין וּדְבָרִים –

עָיַפְתִּי מִסֹּב בַּחוּצוֹת

מֵהִתְדַפֵּק עַל שַׁעַר,

הָאֲבָנִים רָבוֹת

וְהַדֶּרֶךְ חַתְחַתִּים.

אָבִי זָקֵן

וְהַלֶּחֶם בְּמֹאזְנַיִם.

אִמִּי צוֹפָה אֱלֵי דַּרְכִּי –

וְנַעֲרָתִי אֵינֶנָּה,

אֲנִי מְחַפֵּשׂ בַּכִּכָּר אֶת הַלְּבוּשִׁים –

וּמוֹצֵא אֶת הַיְחֵפִים.

בֵּיתִי עוֹמֵד בִּפְנֵי סַעַר –

וְהַסָּפֵק בַּחוּצוֹת!…

חַרְבִּי הָעֲיֵפָה בְּיָדִי –

מִפַּחַד הַסָּפֵק הַמְקַנֵּן בַּמִּפְתָּן,

אֶת בֵּיתִי – לֹא אֶתֵּן לְהֶרֶס.