לִפְנֵי שְׁנָתַיִם

שִׂיחַ שָׁפַכְתִּי,

לְמַלְאַךְ שָׁמַיִם

כַּפָּי שָׁטַחְתִּי.

נָא דִּ… נוּסָא

לַחְמִי הַמְצִיאֵנִי,

חֻקִּי הַטְרִיפֵנִי,

וְהוּא לֹא עָנָנִי,

בְּקַשׁ דָּחָנִי,

גַּם סָפַק בַּכָּף

וַיָּעָף בִּיעָף.

יַד נָתַתִּי לַפֶּה

הֵרָגַע וָדֹם,

הִנֵּה מַלְאָךְ כָּזֶה

יִבָּרֵא כָּל יוֹם.

רַק לָשׁוּט מִשְׁפָּטוֹ

לְהַאֲבִיר כְּנָפַיִם,

לֹא יָשִׂים מַבָּטוֹ

לְצָרְכֵי הַחַיִּים,

מַזָּלוֹת שְׁנֵים-עָשָׂר

שָׁוְא מִבְטַחֶךָ,

רַק הַזָּן כָּל בָּשָׂר

יִתֵּן לַחְמֶךָ.

אָמַרְתִּי: הַבְלִיגִי

אָז לִיחִידָתִי,

לֹא יָבִין הֲגִיגִי

וְשֵׂכֶל מִלָּתִי.

אָכֵן עַתָּה לְפָנֶיךָ

מִלַּחַץ יְגוֹנִי

מַ… אֳדוֹנִי –

תִּסְגֹּר וּתְפַתֵּחַ

דַּלְתֵי הַחַיִּים,

בְּיָדְךָ הַמַּפְתֵּחַ

לְשַׁעֲרֵי שָׁמַיִם –

לֹא תְּפִלָּה מִתַּחַת

מִנֶּפֶשׁ נַעֲנָה,

רַק שְׁאֵלָה אַחַת

אַחַת וּקְטַנָּה.

הֲתִצְדַק בִּדְבָרֶיךָ

דִּבַּרְתָּ בְּחָזוֹן:

כִּי כָל צַדִּיקֶיךָ

לֹא יִרְאוּ רָזוֹן.

בִּשְׁמֵי כוֹכָבִים

הִנֵּה זָקַנְתָּ,

צַדִּיקִים נֶעֱזָבִים

לֹא הִתְבּוֹנַנְתָּ,

וּבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם.

קְדוֹשִׁים מֵרָחֶם,

יַרְחִיקוּ רַגְלֵיהֶם

בַּקֵּשׁ פַּת לָחֶם.

הִנֵּה צַדִּיק אָנִי,

וְלָמָּה אֲנִי עָנִי

נוֹדֵד לְלֶחֶם

מַ… אֲדוֹנִי?

נָא, רְאֵה צִדְקָתִי,

אַיֵּה נָא עֲוֹנִי?

בַּקֵּש חַטָּאתִי.

בִּלְבָבִי הַר גַּעַשׁ

חַגִּי לִי לְחָגָּא

לַחְמִי אֹכַל בְּרַעַשׁ,

מֵימַי בִּדְאָגָה;

לַצַּדִּיק הוּא לְדַמּוֹת –

חָסִיד לִפְנֵי אֵל –

הוֹלֵךְ אַרְבַּע אַמּוֹת

בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

וְאֲנִי, יַעַר וָגֶבַע

כָּל בִּקְעָה וָגֶבַע

מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע

בְּרַגְלַי עָבַרְתִּי.

אַשְׁמִיעַ דְּבָרִי בְּקוֹל –

בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ

בִּימֵי מוֹעֵד וָחֹל

שַׁבָּת וָחֹדֶשׁ.

וּמֵרֹב קְדֻשָׁתָהּ

אַקְדִּישׁ הֶגְיֹונִי,

בַּל חַלֵּל יִפְעָתָהּ

אֶשְׁמְרָה לְשׁוֹנִי.

אֲמָרַי מַה-יָּפִים

כַּטַּל אִמְרָתִי,

רַק אֵלִים וּשְׂרָפִים

יָבִינוּ שְׂפָתִי.

עֲרֵלִים הֲמוֹנִים

אֶקְרָא חִלּוֹנִים,

לְעוֹבְרִים וְתָרִים

עַל מְמוֹן יִשְׂרָאֵל

מְאֹד חַסְתִּי,

כִּי אַרְצוֹ תִּגָּאֵל

מָתְנַי שִׁנַּסְתִּי.

עֵת לַעֲשׂוֹת לַטֶּבַע

אָפֵר תּוֹרָתֶךָ,

גַּם בִּשְׁנוֹת הַשֶּׁבַע

לַעֲבֹד אַדְמָתֶךָ…

יַחְרְשׁוּ הָאֲלָפִים

שָׂדֶה וּשְׁדֵמָה,

וּשְׁמִטַּת כְּסָפִים

אֲנִי רַק אֲקַיֵּמָה…

וְעוֹד נֶעֱזָב הִנֵּנִי

נַפְשִׁי יְבֵשָׁה

וּמִכַּעַס עֵינִי,

אוֹיָה, עֲשֵׁשָׁה.

וּבְכֵן, שַׂר הַפָּנִים

הֲתִצְדַק בִּדְבָרֶיךָ,

לִפְנֵי אַלְפֵי שָׁנִים

דִבַּרְתָּ לַחֲסִידֶיךָ?

הוֹדַע דְּרָכֶיךָ

לָמָה אֲנִי עָנִי?

הֲצַדִּיק עַבְדֶּךָ

אֵדְעָה מָה אָנִי.

תְּשׁוּבָה

מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו. (איכה)

צַדִּיק הִנֶּךָ

אֶחָד בָּאָרֶץ,

עַל כָּל רֵעֶיךָ

פָּרַצְתָּ פָּרֶץ.

אַךְ מִצְוָה אַחַת

עוֹד לְךָ חֲסֵרָה,

הַמִּצְוָה: לָקַחַת

מֵעוֹבְרֵי עֲבֵרָה…

לִרְאוֹת הֶעָוֹן

וְלֹא הִתְבּוֹנֵן,

לִהְיוֹת חָכָם, נָבוֹן

כְּלָיוֹת הִשְׁתּוֹנֵן,

רְאוֹת גְּבֹהִים פְּקִידִים

בְּרָאשֵׁי עַם קָדוֹשׁ

אוֹכְלִים בְּשַׂר יְהוּדִים

וּמְחַלְּלִים כָּל קֹדֶשׁ…

וְלִהְיוֹת עִמָּהֶם חֲבֵרִים

עִמָּם לְהִתְרוֹעֵעַ…

עִם אוֹכְלֵי בְּשַׂר חֲזִירִים

הָלֹךְ כָּאָח וָרֵעַ…

לָדַעַת אֲרָמִית

רַמּוֹת אַחֶיךָ,

אֱרֹג קוּרֵי שְׂמָמִית

עִם עִקֵּש לְהִתְפַּתֵּל,

הִתְחַסֵּד עִם קוֹנֵהוּ

כְּהוֹלֵךְ תֹּם לְהִתְנַצֵּל

לִצְחוֹק לְפָעֳלֵהוּ.

הַמִּצְוָה הַזֹּאת תָּבִיא

בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ

וּכְמוֹ מִכַּד הַנָּבִיא…

לֹא תֶחְסַר לַחְמֶךָ.

שְׁמַע לְאִמְרֵי פִי

וְתִרְאֶה חַיִּים

לְמוֹפֵת יִהְיֶה לְךָ “הַצְּבִי”

בִּירוּשָׁלָיִם…

(חבצלת, תרמ"ט, גל. 20)