וּבְדַרְכִּי וַאֲנִי עַל גְּבוּל שִׁפְלוֹת צָפוֹן –

וּזְקוּפֵי גְאוֹן־זַעַם הֶהָרִים נִסּוּ פֹה לְעָצְרֵנִי:

גַּרְמֵיהֶם רָכְסוּ, סִמְּרוּ אָזְנוֹתֵיהֶם,

וּמִנֶּגֶד הִתְיַצְּבוּ שְׁלוּבֵי הַשֶּׁכֶם, רְגוּזֵי קָדְקֹד,

וַיְאַיְּמוּ עָלַי בִּכְתָב צַלְּקוֹת סְלָעִים,

וּבִמְרִי הָמוֹן צָפוּף, עוֹטֵף מִקְשַׁת דְּמָמָה –

וַיְזַנֵּק כָּל־כֵּף כְּשֶׁלֶד לַעֲנָק־קְדוּמִים,

שֶׁגִּלְּפוּ קְרָבָיו וּבְאֵלֶם הַשָּׁבָץ גָּחַן

וַיְפַשֵּׂק מֻטּוֹת כְּתֵפָיו, קִמֵּר אֶת־שִׁדְרָתוֹ,

כְּסַבָּל קִנְאָן, שׂוֹטֵן, מוּכָן מִשֵּׁשֶׁת הַיָּמִים

עַל סַף חֲנֻכַּת עוֹלָם רַעֲנָן,

לְהַחֲזִיר לַתֹּהוּ כָל־גְּנֻבַת בְּרֵאשִׁית,

שֶׁהִפְלִיט לוֹ אֱלֹהִים בּוֹרֵא – – –

כֹּה רִתְּקוּ הָאַלְפִּים רֶכֶס עַל־גַּב רֶכֶס, רֹגֶז עַל־פְּנֵי רֹגֶז,

כִּמְפַקְּדֵי כָל־סַעַר וְעָרְפָּם לַשָּׁמֶשׁ…

הָיָה עֶרֶב: עֲרָפֶל רִפֵּט פָּרֹכֶת רְטֻבָּה

בֵּין צַלְעוֹת הָרִים מְקֻטָּעוֹת־פְּרוּמוֹת,

וְצִלְהֵב הָאֹפֶק כַּרְכֻּבָּיו.

הֶהָרִים הֵעִיקוּ עַד לְאֵין נְשׂוֹא

בְּשַׁלְוַת שְׁכוֹל גֵּא, שֶׁלֹּא אִכְפַּת לוֹ

בְּכָל בְּרִיּוֹת הַשֶּׁפֶל הַזְּקוּקוֹת

לְתִקְוָה מְעַט וַחֲמִימוּת וּפִיּוּסִים…

אָז נָזְפוּ בִי הֶהָרִים: אַל תִּתְפַּתֶּה,

הַתַּיָּר!… לְאָן!… הוֹי, הַאֶפְשָׁר כִּי לֹא זָקַנְתָּ

בִּצְפוֹנֵנוּ עוֹד דַּיֶּךָּ, לֹא חָכַמְתָּ

לְהַלְעִיג לְכָל בְּדָיוֹת דָּרוֹם וָקֶדֶם

וְלִנְהִי־חִנָּם שֶׁל דָּם תָּשִׁישׁ, חוֹלֶה

וּמְשֻׁחָן מֵאָז לְהֶבֶל חֶזְיוֹנוֹת גְּאוּלָה:

הַפִּתְרוֹן הוּא בָנוּ, כְּרַתּוֹק־גּוֹרָל קְרוּשׁ־אוֹר,

וּבְמֵזַח קְרָחֵינוּ, בְּמִגְלַד דָּמָם, סֵיפוֹ נָעָץ –

וְרַק תַּרְמִית בְּרֵאשִׁית הִיא הַמְשַׁכְּנוֹ בָעֵדֶן,

וּכְאִלּוּ תִשְׁמֹר עָלָיו בְּחֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת –

חִישׁ הֲפֹךְ צָפוֹנָה, הִתְעַשֵּׁת, הָאִישׁ!…

וַאֲנִי לֹא נְסוּגוֹתִי וּבַסֵּתֶר לִי יָדַעְתִּי:

אֵלֶּה הֵם גּוּשֵׁי הַחֹמֶר, שֶׁצָּבַר עַל הָאָבְנַיִם

אֱלֹהַי בִּגְבֹר בּוֹ חֶסֶד אֳמָנִים רִאשׁוֹן,

וּבְגַבְּלוֹ אֶת מוֹלַדְתִּי וְאַחְיוֹתֶיהָ,

מֵאַרְבַּע נַהֲרוֹת מִזְרָח וְעַד סַלְעֵי תַרְשִׁישׁ –

וְהֶעְדִּיף הַגִּיר וְהַחֵמָר, הַנֶּתֶר וְהַשַּׁחַם,

וְשֵׁישִׁים סְמֻקִּים וּמְפֻחֲמֵי גִידִים,

וַיִּטְּשֵׁם עַלִּיז־הַשֶּׁפַע לַהֶפְקֵר וּשְׁכוּר

יְצִירַת־מִכְלוֹל לֹא שָׁת לִבּוֹ לִזְמַם הַנִּרְגָנִים.

יֵשׁ הָרִים לִי בַּמּוֹלֶדֶת, שָׁם יַד אֱלֹהִים

בְּקָנֶה מְדָדָם, אִזְּנָם, וּבְשֶׂרֶד צַלְעוֹתָם תָּאַר,

וּבְדִגְלֵי תְמָרִים גְּדָרָם וּבְכִידוֹנֵי בְרוֹשִׁים,

וּבְשַׁפְרִיר תַּרְשִׁישׁ סְפָנָם,

וְסִהֵד אוֹתָם לִי לְגָלוּת וּלְנִחוּמֵי שְׁבוּת –

עוֹד לֹא רְאִיתִים, אַךְ אַכִּירֵם מִשְּׁנוֹת יַלְדוּת,

כִּי עַל־כֵּן נִתְוַדְּעוּ אֵלַי מִדְּבַר חוֹזָי: הָרֵי

יִשְׂרָאֵל, שִׁמְעוּ דְבַר אֲדֹנָי – –