סיפור לבן, כשמלאו לו חמש

אני בן של אמא ושל אבא שלי

וקוראים לי בן.

אבא שלי גבוה, יפה וחכם

וקוראים לו אדם.

אמא שלי גדולה, יפה וטובה

וקוראים לה חוה.

לאבא שלי יש עיניים חומות ומבריקות.

כשאני מטפס לו על הברכיים

ומציץ לו מקרוב, ישר¹ לעיניים –

את מי אני רואה שם?

אותי, את עצמי, את בן!

קטנטן כזה, מבריק וחמוד

בכל עין, בן ועוד בן!

באמת, כן!

שאלתי את אבא, איך זה יכול להיות

שאני גם על ברכיו וגם בתוך עיניו?

והוא אמר לי –

שבכל עין של כל איש ואיש

יש כאילו ראי קטנטון, פיציפון,

שקוראים לו אישון

וכאשר שניים, בן ואבא,

או בת ואמא,

או אבא ואמא,

מביטים זה לזה, פנים אל פנים

מקרוב קרוב, ישר לתוך האישונים –

אבא רואה אבא קטנטן בעיני בן

ובן רואה בן-גמדון בעיני אבא

וכך גם בת ואמא ואמא ובת

ואפילו אבא ואמא ואמא ואבא

וכולם כולם בתוך האישונים

קטנטנים, פיצפונים,

גמדים מצחיקונים.

אז פעם שאלתי את אבא שלי:

• אבא, מה קורה לי בתוך האישון,

כשאתה הולך לישון?

ואבא ענה לי:

• אתה, בן, לא נשאר לי בתוך העיניים, לא,

אבל תמונתך, נשארת בתוך-תוכי

ואני שומר עליך בכל כוחי –

ואמא שמעה אותנו מדברים לנו כך

ופתאום חטפה אותי וחיבקה אותי חזק-חזק

ואני שמעתי משהו בתוכה דפק:

תיק-תק, תיק-תק…

נבהלתי נורא ושאלתי אותה:

אמא, מה זה דופק לך בתוך הגוף:

תיק-תק, הך-הך, פוף-פוף?

• זה הלב שלי, הלב כך מתקתק ודופק,

איננו פוסק –

ענתה לי אמא.

–אמא – שאלתי אותה עוד:

–נכון שהעיניים רואות והאוזניים שומעות,

האף מריח, הפה אוכל, צוחק ומדבר,

נכון?

• נכון ונכון – ענתה לי אמא –

אז מה?

• אז מה עושה הלב? אמא,

• סתם דופק, סתם מתקתק?!

• לא, ילדי, לא סתם דופק,

ולא סתם מתקתק,

הלב, הוא מרגיש מה קורה לכל איש:

האם הוא שמח וצוחק, או עצוב וכואב,

אבל תמיד הוא מתקתק ואוהב.

ואתה יודע, בן, מה עוד? –

שאלה אותי אמא –

–מה? – שאלתי את אמא

–רק כשמציצים מקרוב-קרוב לתוך האישונים

מרגישים ושומעים את תקתוק הלב

שתמיד-תמיד דופק ואוהב

ולאט לאט צומח להם, בין לב ללב,

חוט-של-אהבה בלתי נראה, אך חזק

מכל החוטים שבעולם הוא חוט-הלב –

כך אמרה לי אמא.