הֵן כָּל יְמוֹתֶיךָ שְׁלֹשָׁה הֵם

מֵאֵין רְבִיעִי, בֹּא שְׁמַע אֵיכָה:

הַיּוֹם וְהוּא מַנִּיחֲךָ כַּאְשֶׁר

אַתְּ, אוֹ מְרִימָךְ אוֹ מְנִיאֶכָה

וּתְמוֹל אֲשֶׁר עָבַר וְיֵשׁ לָךְ בּוֹ

הוּנַח וְלָעַד לֹא יְבוֹאֶכָה

וּתְקַו לְיוֹם מָחָר וְלֹא תֵדַע

מַה-יַּעֲשֶׂה לָךְ אִם-מְצָאֶכָה

שִׁמְעָה אֲשֶׁר מַהֵר יְהִי נִקְרָא

בוֹ, הִנְנִי תַּעַן לְקוֹרְאֶכָה

אִם כֹּה יְהִי מָחָר וְכָאֶתְמוֹל

הַיּוֹם יְהִי – שׁוּבָה לְבוֹרְאֶכָה.