מַה-לְּךָ אֶל צְבִי גְּבוֹהַּ נְעוּרָיו

שָׁת לְנֶגְדּוֹ וּמִי לְךָ בַּחֲצֵרָיו?

סוּר הֲלֹא תֶחֱזֶה עֲלֵ[י] רֹאשְׁךָ לֵיל-

שַׁחֲרוּתָךְ יְגַל לְךָ אֶת שְׁחָרָיו

אֵיךְ יְפֻתֶּה אֱנוֹשׁ בְּשֵׂעָר וְאֵיכָה

יִיף בְּמֵי נַעֲרוּת אֲשֶׁר מִבְּחוּרָיו

אֻסְּרוּ מַלְאֲכֵי שְׁאוֹל תּוֹךְ שְׂעָרוֹ

קַל מְהֵרָה זְמַן יְפַתַּח אֲסִירָיו

יִכְבְּדוּ מֵהֲלוֹךְ פְּעָמָיו בְּאֶרֶץ

אַחֲרֵי עַד יְאוֹר יְשַׁלַּח קְצִירָיו

כַּחֲשֵׁכָה כַּצָּהֳרָיִם בְּעֵינָיו

כִּי כְבָר דָּעֲכוּ וְחָשְׁכוּ מְאוֹרָיו

לִבְּנוּ לֶאֱנוֹשׁ לְבָנָיו נְתִיבַת-

קֹשְׁטְ, לוּ שִׁחֲרָהּ יְּמֵי רִיק שְׁחוֹרָיו

קוּם חֲכַם לֵב וְסַפְּרָה מַה בְּיָדִי

מִזְּמַן, שָׂח וְהֶחֱלוּנִי אֲמָרָיו:

כּוֹס מְמֻלָּא בְּשָׁוְא בְּיָדָךְ, שְׁמָנָיו

תֵּשְׁתְּ רִאשׁוֹן וְאַחֲרִיתוֹ שְׁמָרָיו

לִמְּדוּךָ שְׁבִיל יְשָׁרָה זְקוּנִים

אַךְ מְרִי יִצְרְךָ יְסַלֵּף שְׁקָרָיו

אַתְּ בְּתוֹךְ בֵּית כְּלוּא יְצועָיו וְגַגּוֹ

מֵהֲבָלָיו וּמִשְׁאֲלוֹת לֵב בְּקִירָיו

אַתְּ כְּשָׂכִיר אֲבָל עֲמָלָךְ כְּלַיְלָה

שֵׂיבְךָ שַׁחֲרוֹ וּמוֹתָךְ בְּקָרָיו

חֶדְלְךָ כַּחֲלוֹם וְתִמְצָא בְּזֹקֶן

רֹב פְּתָרָיו וְגָוְעֲךָ כָּל-פְּתָרָיו.