מַעֲשֶׂה בְּרַב שִׁימִי שֶׁהָיָה יָשֵׁן תַּחַת עֵץ.

הָיָה פִּיו פָּעוּר וְהוּא נוֹחֵר נְחִירוֹת אַדִּירוֹת.

בָּא נָחָשׁ קָטָן וְסַקְרָן וְיָשָׁב עַל פִּיו.

בָּלַע אוֹתוֹ רַב שִׁימִי.

הָיָה הַנָּחָשׁ קָטָן, אְבָל מְסֻכָּן, וְהִכִּישׁ אֶת רַב שִׁימִי בְּתוֹךְ בִּטְנוֹ.

וְלֹא יָדַע רַב שִׁימִי

דָבָר עַל הַנָּחָשׁ שֶׁבָּלַע, וְהָיָה צוֹוֵחַ מֵרֹב כְּאֵב:

– הַצִּילוּ!

הִתְאַסְּפוּ אֲנָשִׁים סְבִיבוֹ, נִסּוּ לְהַצִּילוֹ וְלֹא יָדְעוּ מַה יַּעֲשׂוּ.

מֵעוֹלָם לֹא שָׁמְעוּ שֶׁבָּלַע אָדָם נָחָשׁ.

בָּא אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, וְרָאָה שָׁם בַּשָֹּדֶה צֶמַח אֶחָד, “כְּשׁוּת” שְׁמוֹ,

שֶׁהוּא מִין חֲבַלְבָּל הַמְטַפֵּס עַל קִטְנִיּוֹת בַּשָּׂדֶה.

קָטַף אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא מִן הַכְּשׁוּת,

נָתַן עָלָיו הַרְבֵּה מֶלַח וְאָמַר לְרַב שִׁימִי:

– אֱכֹל כְּשׁוּת זוֹ וְיֵצֵא הַנָּחָשׁ מִמֵּעֶיךָ!

אָכַל רַב שִׁימִי אֶת הַכְּשׁוּת בְּמֶלַח,

וְיָצָא הַנָּחָשׁ מִמֵּעָיו וְנִצַּל מִמָּוֶת.

וְכָל זֹאת בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא,

זָכוּר לַטּוֹב.