בלילה הזחל דומה לבהמה גדולה. שלושה זחל“מים מלווים את יחידת ההנדסה. לזחל”ם מחובר עוקב־מים. העוקב נראה בלילה כזנב מלבני. אין בטבע זנב מלבני. בלילה, בטבע הגרום הזה, הזחל נראה כצורה אורגנית. כשהוא חם האדמה סביבו חמה. אדמה חמה מציפה בתחושת בית. האנשים כאן מתגעגעים לבית, לדברים פשוטים. שלושים יום מילואים נעשה בקציימה, מכינים תשתית לשדה תעופה אלטרנטיבי. קדש ברנע קרובה ובשבתות נבוא לשם. נשמע רוח בעצים ומים זורמים.
יעקובה ואני ישנים בחוץ ליד הזחל. יעקובה התחתן בן תשע־עשרה ועדיין גר אצל ההורים של אשתו. בקדש ברנע אסף מין צדפים ואבנים צבעוניות לאשתו. הוא כותב לה כל יום מכתב בן משפט אחד. אני אוהב אותך וזו עובדה, שלך יעקובה. הצעתי שישַנה פעם אחת, והוא כתב לה, הגעתי למקום הנכון ועכשיו אני האיש הנכון, שלך באהבה יעקובה. בכנף הזחל מוטבעים כתובת צבאית ומספר סידורי. אנחנו טורפים שטרות כסף ומי שמחזיק שטר שמספרו הסידורי גבוה ממספרו הסידורי של הזחל, מנצח.
בדואיות וילדים בדואים מקיפים במעגל דליל את המחנה, אוספים את שאריות האוכל שלנו מפחים צהובים גדולים. יעקובה שומר גבינה לבנה תשעה אחוז ליד הראש. הוא יעניק אותה לבדואי המצטיין היומי. מי הצטיין כאן היום? הוא שואל את הבדואיות והילדים העומדים כעשרים מטר ממנו, מאחורי גדר המחנה, מי הזדיין כאן היום? והם צועקים, אנא הזדיין, אנא הזדיין. יעקובה נותן להם לצעוק קצת, עובר את הגדר, מאותת להם להסתדר בשורה אחת, מתרחק כמאה מטרים, מניח את הגבינה על האדמה, משמיע פוף של ירייה, מזניק אותם, והמהיר או המהירה זוכה.