אֵיךְ נְכַנֶּה בְּשֵׁם חֲפָצִים מֵתִים
הַמְּעִירִים בָּנוּ לְחַיִּים
כֹּה הַרְבֵּה רִגְעֵי עָבָר
אוֹתָם חֲפָצִים דּוֹמְמִים שֶׁסְּבִיבֵנוּ
הַמְלַוִּים אוֹתָנוּ בְּמַבָּטָם
מְלַוִּים כָּל אַחַת מִתְּנוּעוֹתֵינוּ
כָּל אֶחָד מִשִּׁגְיוֹנוֹתֵינוּ.
מִי יֵיטִיב לָדַעַת זֹאת מֵהָרְאִי שֶׁלִּי:
כִּי אֶשְׂמַח,
הוּא שׂוֹחֵק לִי
כִּי אֶתְעַצֵּב,
הִנֵּה יֶחְשַׁךְ
כִּי אֶבְכֶּה,
הוּא מִתְעַלֵּף
שֻׁלְחָנִי מַרְעִיד כְּשֶׁאֲנִי כּוֹתֶבֶת
מִטָּתִי שׁוֹקַעַת בְּרֶגַע שֶׁעָלֶיהָ אֶשָּׁעֵן
הָרִצְפָּה רוֹטֶטֶת תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלַי
כָּל הַמְבַקְּשִׁים לְפַעְנֵחַ אֶת מַנְגִּינָתִי
מַבִּיטִים בִּי כְּשֶׁאֲנִי רוֹקֶדֶת.
שְׁכוּרַת שִׁגְעוֹנִי
אֲנִי נִצְנֶפֶת בְּמָחוֹל
מְזַמֶּרֶת
צוֹחֶקֶת עַד לְהִתְפַּקֵּעַ.
מֵחֲשָׁשׁ לְהַפְרִיעֵנִי
כִּמְהַפְּנְטִים הֵם
אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא זָז
אֲנִי עוֹבֶרֶת
כִּמְעַט בְּלִי גַּעַת בָּהֶם
בְּעֵינַי אֲלַטְּפֵם
וַאֲשֶׁר לַטֶּלֶפוֹן הַקּוֹרֵץ לִי?
– בְּעֵינוֹ הָאֲדַמְדֶּמֶת
הוּא רוֹשֵׁם אֶת הַקּוֹלוֹת.
אֵיךְ נְכַנֶּה בְּשֵׁם חֲפָצִים מֵתִים?
הֲלֹא הֵם קוֹשְׁרֵי־קֶשֶׁר־הַדְּמָמָה…