דְּרוֹר הַקָטָן הָיָה מְנַתֵּר
בַּחֲצַר הָאִכָּר.
מְנַתֵּר וּמְנַקֶר. מְנַתֵּר – וּמְנַקֵר.
פּה גַּרְגֶר וּפֹה גַּרְגֶר.
וְאַוָזָה אַחַת שְׁמֵנָה וּכְבֵדָה פָּתְחָה אֶת מַקוֹרָה
הַצָּהֹב, גִּעֶגְעָה וְאָמְרָה:
– גַע גַע גַע! רוֹצֶה אַתָּה לִלְמֹד הֲלִיכָה?
בְּבַקָּשָׁה! עָלֶיךְ לְהִתְנַדְנֵד מְצַד אֶל צַד כָּמוֹנִי!
גַּע גַע גַע!
רָאֲתָה הַתַּרְנְגלֶת אֶת הַדְּרוֹר וְקִרְקְרָה:
– קְלוֹק לוק לוק! כַּמָּה מְשֻׁנָּה הֲלִיכָתְךְ!
מַדּוּעַ אַתָּה מְנַתֵּר?
לֶךְ כָּמוֹנִי!
וְהַהוֹדִי הַגֶאֶה גַם הוּא הִתְנַפַּח וְאָמַר:
– הוֹלְדִי הוֹלְדִי! לְמַד לָלֶכֶת כָּמוֹנִי! הִנָּה.
כָּכָה הוֹלְכִים! עָלֶיךְ לְהִתְנַפַּחַ-פּוֹם פּוֹם פּוֹף!
לְהָרִים רֹאשׁ בְּגַאֲוָה וְלִפְסֹעַ לְאַט לְאַט.
אַךְ הַדְּרוֹר הַקָטָן הִבִּיט אֶל כֻּלָּם בְּעֵינַיִם קְטַנוֹת,
נוֹצְצוֹת וַחֲצוּפוֹת. צְפְצֵף וְאָמַר:
– צִיף-ציף! אֲבָל אֲנַחְנוּ הַדְּרוֹרִים כָּךְ אָנוּ
הוֹלְכִים. רְאוּ נָא! נַתֵּר! נַתֵּר נַתֵּר־נַתֵּר!… כָּךְ נָאֶה לָנוּ!
מִלְבַד זֹאת אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים גַּם לָעוּף!
הִנֵּה! פְּרְרְךְ…
וְהַדְּרוֹר הַקָטָן פָּרַשׂ כְּנָפָיו וְעָף לוֹ.
וְכָל חַיַּת הַמֶשֶׁק וְכָל עוֹף הַלוּל מַבִּיטִים וּמִשְׁתָּאִים.