(מזור־מעט לפצוּע־מלחמתנו: ש. מ. לַזר.)

עֲרִיסָתוֹ הָרְעוּעָה בְמַעֲרָב נֶאֱנָחָה

וְקִינוֹת לוֹ בָכְתָה חֲבַצֶּלֶת־הַשָּׁרוֹן:

מִין־מַכְבִּי הוּא הָיָה, בַּעַל עֵינֵי־תְכֵלֶת

וּבְלִבּוֹ דוֹר־חַיִּים הִתְמַרְמַר בֶּחָרוֹן.

לֹא אַחַת הִתְפַּתַּח מִזִּיקֵי הַלַּיִל

וַיָּעָף כְּשָׁבִיט צָפוֹנָה וְיָמָה:

וַיִּשָּׂא אֶת קוֹלוֹ וַיִּקְרָא בְגָרוֹן

וּדְבָרָיו נִבְלָעוּ בְחֵיק הָאֲדָמָה.

וַיַּחֲרוֹק אֶת שִׁנָּיו וַיְּקַלֵּל כְּנוֹאָשׁ

וַיַּז אֶת מַכְאוֹבוֹ עַד לֵב־הַשָּׁמַיִם:

ויַּכֵּר אֶת אֶחָיו, וְהֵם לֹא הִכִּירוּ

אֲחִיהֶם הַצּוֹעֵק: הָקִיצוּ, חֲיוּ־חַיִּים!

וַיָּבֹא ויְחַבֵּק לִשְׁארֵי בְשָׂרוֹ

וַיְנַשֵּׁק לַבּוֹגֵד, לַהֶדְיוֹט, לֶחָסִיד,

וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא, כִּי אֵין אִישׁ:

וַיַּךְ אֶת לְבָבוֹ וַיִּטְמְנֵהוּ לֶעָתִיד.

1906