(לאבי היקר, בנשיקת בן־אובד.)

וְיֵשׁ עוֹד גַּם לְנַפְשִׁי מַשְׂאַת־נֶפֶשׁ רָמָה,

שֶׁלֹא חָלְפָה בַעֲנַן עֲשַׁן־קְטוֹרֶת־זָרָה,

וּקְדוֹשִים לִי הַנִּצּוֹצוֹת, שְׁבִיבֵי אוֹר־נִשְׁפְּכֶם,

הַנּוֹצְצִים בִּלְבָבִי לְעִתּוֹת־בַּצָּרָה.

וּקְדוֹשִׁים לִי הַקּוֹלוֹת הָאִלְמִים וְהַמְתוּקִים,

שֶׁמִּתּוֹךְ בֵּית־הַמִּדְרָשׁ בְּאָזְנַי אַט־יֶחֱמָיוּן;

וּקְדוֹשׁוֹת לִי הַדְּמָעוֹת שֶׁמִּנַּחֲלָן הַמְבֹרָךְ

כָּל עוֹרְקַי וְאֵבָרַי כֹּחַ־עַד יִשְׁתָּיוּן.

וּקְדוֹשׁוֹת לִי הַפֵּאוֹת הַפְּרוּעוֹת וְהַמְרוּטוֹת,

הַטָּווֹת בְּנִשְׁמָתִי חֲלוֹם־אוֹר זַךְ וְתָמִים;

וּקְדוֹשִׁים לִי הַסְּחָבוֹת, הַפָּנִים הַנֶּעֱלָבִים,

הַמְלַוִּים אוֹתִי חֶרֶשׁ עַד סוֹף כָּל הַיָּמִים.

וְקָדוֹשׁ לִי הָאֵל: יְצִיר נַפְשְׁכֶם הַגְּדוֹלָה,

זִו־יְגוֹנְכֶם, הֶעָתִיד לַגְּדִּילְכֶם עַד אֵין חֵקֶר.

שֶׁנַּפְשִׁי הַנִּטְמָאָה תִּשְׁתַּפֵּךְ לוֹ בִרְעָדָה,

וְלַהֲדוֹמוֹ אֶשְׁתַּטֵּחַ עֵת יָאִיר בִּי הַבּוֹקֶר

1908