וְהַמַּטֶּה אֶת אָזְנוֹ אֲחוֹרֵי נִשְׁמָתִי:

אֶת שִׁירַת לְבָבוֹ שָׁם יִשְׁמַע בִּדְמִי;

וְאֶת נַפְשׁוֹ יְרַפֵּא בְשֶׁמֶן־הַמּוֹר

הַמְּחַבֵּשׁ לְעַצְבוֹתַי־אֲנִי.

וְהַמַּבִּיט בְּאִישׁוֹן בַּת־עֵינִי־אָנֹכִי:

בְּעֶצֶם נִשְׁמָתוֹ, בְּעַצְמוֹ הוּא שָׁר;

וְהַדּוֹפֵק עַל פִּתְחֵי לְבָבִי בַלָּט:

אֶל בֵּיתוֹ הוּא סָר.

כִּי נֶפֶשׁ־כֹּל נַפְשִׁי וְנֶפֶשׁ כָּל־בִּרְיָה.

וְעֶרֶשׂ כָּל רוּחַ יִנּוֹעַ בְּמֹחִי;

וְנֶפֶשׁ־הַנְפָשׁוֹת מְחַבֵּק אֲנִי,

וּלְבָבוֹת מְנַשֵּׁק אָנֹכִי.

1903