בְּמוֹחִי כִּי יִסְעַר הַדָּם

וְעֵינִי בַמָּוֶת חוֹדֶרֶת;

וְאָנּכִי לְבַדִּי אַרְגִּישָׁה,

כִּי קְלָלָה בְקִרְבִּי, מִגְּעֶרֶת.

וְרָצוֹן פָּרוּעַ כִּי תִרְאוּ

בְּאִישׁוֹן בַּת־עֵינִי הַמָּטָה,

וְנַפְשִׁי הַכְּפוּתָה, הַחוֹלָה

בְּיַם דִּמְעוֹתֵיכֶם הִיא שָׁטָה.

וְטִפָּה תִשְׁתַּפֵּךְ לְאִטָּהּ

עַל מִצְחִי הַנִּבְקַע מֵחֲלוֹמוֹת:

וּרְצוֹן־כָּל־רְצוֹנִי: לְהִמֵּס

וְלָצוֹל בִּתְהוֹם כָּל הַתְּהוֹמוֹת:

אָז סוּרוּ מִמֶּנִי, הִבָּדְלוּ,

אָז אָפַס כָּל הֵידָד, כָּל שָׁאוֹן –

אָז שׁוֹמוּ בְלַחַשׁ וְאִמְרוּ:

שִׁגָּעוֹן, שִׁגָּעוֹן, שִׁגָּעוֹן.

1909