וְתִשְׁאֲלוּ בְּחָפְזִי: מִי אָנִי? – מְאוּמָה.

זִיק־עָנָן מִתְנַשֵּׂא עַל רוּחַ: עַל נַפְשׁוֹ הָרְתוּמָה.

וְתִשְׁאֲלוּ בְחָפְזִי: מַה חֶפְצִי? – מְאוּמָה.

נִשְׁמָתִי מְעַט־קָט שִׁכּוֹרָה וּמְעַט־קָט עֲגוּמָה.

וְתִשְׁאֲלוּ בְחָפְזִי: אֵי מָחוֹז? – מְאוּמָה.

לְמַעַנְכֶם נִרְאֵיתִי כְרֶגַע וְדַרְכִּי סְתוּמָה.

1909