(חֲלוֹם טָמֵא)

הָאֲוִיר הַמַּחֲנִיק, הַדָּחוּס,

הַמָּלֵא חֲשֵׁכָה וּמוֹרָא,

לָנֶצַח פֹּה הִתְנָה אֲהָבִים

עִם תּוּגַת הַמָּרָה הַשְּׁחוֹרָה.

הֶהָרִים שֶׁעַל רֹאשָׁם הַנֶּחֱרָם

הַמְאֵרָה שָׁם אִוְּתָה לָשָׁבֶת:

פְּנֵיהֶם בַּמַחֲשָׁךְ יִכְבּוֹשׁוּ,

וְחוֹלְמִים חֲלוֹמוֹת־הַמָּוֶת.

וְנַפְשׁוֹת־דּוֹר־דִּמְעָה פֹה בוֹכוֹת,

וּלְבָבוֹת לְעַצְמָם מְתַנִּים,

וְיֵשׁ שֶׁאֲנָחָה כְבֵדָה

יַשְׁמִיעַ אֱלֹהַּ־הָאַשְׁמַנִּים.

1905