(שי־תודה להאדון מ. אונגרליידר.)

וְשׁוּב אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה: לֹא אֶמְצָא לִי מְנוּחָה;

וְשׁוּב אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה: הַתֵּבֵל לִי צָרָה;

וְשׁוּב אוֹתָה מַכָּה, שֶׁאֵין לָהּ סַם־אֲרוּכָה,

וְשׁוּב אוֹתָה מַחֲלָה: נִשְׁמָתִי לִי מָרָה.

וְשׁוּב אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה: הָרוּחַ נוֹשְׂאֵנִי,

וּמְאֵרַת הַשִּׁירָה תֹאחֲזֵנִי כַסַּעַר;

וְשוּב אוֹתוֹ שָׂטָן הַמַּבְעִית: הִנֵּנִי,

וְשׁוּב אוֹתוֹ חֵפֶץ, וְשׁוּב אוֹתוֹ צַעַר.

וְשׁוּב אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה: הַסְּתִירָה הַיְשָׁנָה,

לֵךְ הַחֲרֵב עוֹלָמוֹת וְשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה;

וְשׁוּב אוֹתוֹ סָפֵק, מַדּוּעַ? עַד־אָנָה?

וְשׁוּב אוֹתוֹ כַעַס, וְשׁוּב אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה.

1909