וְלַשָּׁוְא אֲנִי קוֹרֵעַ אֶת צְעִיפַי לִגְזָרִים,

וְלַחִנָּם הִנְנִי כְמוֹ שֶׁהִנֵּנִי:

דָּמִי רוֹתֵחַ,

וְלֵב לֹא יַרְגִּישֵׁנִי וְעַיִן לֹא תְשׁוּרֵנִי.

אֲבוֹי לִי דַּם־לְבָבִי הַחוּצָה מִזְדָּרֵם,

אֶל רַחֲבֵי שָׁמַיִם, הַחוּצָה יֵאָנֵס,

וְקוֹל לִי מְצַוֶּה:

הִכָּנֵס אֶל תּוֹךְ עַצְמָךְ, אֶל תּוֹכָךְ הִכָּנֵס.

1910