(לאחי־בצער: י. גאַלאשי הלוי.)

וְעָלַי אַל תַּחֲמֹלוּ וְלִי אַל תָּנוּדוּ,

בֶּן צַעַר אָנֹכִי, מִתְפַּנֵּק בִּכְאֵב;

אֶת פִּצְעִי אֲגָרֵד וְאֶפְתַּח מַכָּתִי:

הַלָּכֶם הַמּוֹרָשׁ, הַגִּידִים, הַלֵּב.

וְעָלַי אַל תַּחֲמֹלוּ וְלִי אַל תָּנוּדוּ,

מְקוֹר־חַיּי הַצַּעַר הַצּוֹרֵב וְהַמָּר.

וּבְנַפְשִׁי סִגּוּפִים מוּזָרִים וַאֲרוּרִים,

וּבְלִבִּי אַל יַבִּיט כָּל טָפַשׁ, כָּל זָר.

וְעָלַי אַל תַּחְמֹלוּ וְלִי אַל תָּנוּדוּ,

הָלְאָה מִיְּסוּרַי, מִלְּבָבִי הַמָּט.

יְטַפְטְפוּ דָמַי וּבִסְכוֹר הַמַּעְיָנוֹת:

בַּעֲשַׁן חֲרוֹן־אַפִּי אֵחָנֵק לָעַד.

1907