(למליץ־רוחי: המשורר יוסף הפטאי.)

לִפְעָמִים גַּם אֲנַחְנוּ נִפְלָאִים הִנֵּנוּ:

כִּי יֵרֵד עָלֵינוּ הַטָּל:

לִפְעָמִים הָרוּחַ יָנוּחַ עָלֵינוּ,

זוֹ רוּחַ־הַשְּׁתִיקָה־מֵעַל.

לִפְעָמִים: הָאֲנָחָה כָל מַשְּׂאַת נַפְשֵׁנוּ,

בָּעֶרֶב, בְּרֶדֶת הַיּוֹם,

לִפְעָמִים: עֲלָטָה מְסוּכָה בַעֲדֵנוּ

וְנַחֲלוֹם כֻּלָּנוּ חֲלוֹם.

לִפְעָמִים: כָּל אָשְׁרֵנוּ לְחַבֵּק, לִדְמוֹעַ

וּלְחַנֵּק הֶעָבָר הַמָּט;

וְיֵשׁ שֶׁנִּשְׁתּוֹלֵל בַּצְּחוֹק הַפָּרוּעַ

וְנִשְׁכַּח עֲבָרֵנוּ לָעַד.

1907