שְׁתֵּי עֵינַיִם צְמֵאוֹת כְּלוּאוֹת בְּקָדְקָדִי

וּמִבַּעַד לִירִיעוֹתָן מִתְהוֹלְלִים הַחַיִּים.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם,

חוֹלֶה הוּא בֶן־חֵקְךָ וּרְפֵה־הָעֵינַיִם.

אַל נָא תִשְׂחַק־רִנָּה בְאוֹר שִׁמְשְׁךָ הַגְּדוֹלָה,

לֹא אוּכַל לְהַבִּיט בָּךְ, עֵינַי טְרוּטוֹת.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם,

חַלֵּק נָא אֶת הוֹדְךָ לִפְרוּטוֹת־פְּרוּטוֹת.

הַשּׁחַר כֹּה עָצוּם וּלְשׁוֹנִי כָל־כַּךְ עִבְרִית,

וְנַחֲלַת אֲבוֹתַי: נִיב־קִינָה וּסְלִיחָה.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם,

כְּלוּם דִּבַּרְתָּ פַעַם וְלֹא שְׁמַעְתִּיךָ?

1907