הַיָּרֵחַ אַט הִסְתַּתֵּר

בִּסְבַךְ לֵיל־הַיְעָרִים,

וּלְפָנֵינוּ וּלְאַחֲרֵינוּ

צְלָלִים, בִּתִּי, צְלָלִים.

רוּחַ קַלָּה מִתְלַחֶשֶׁת:

רִגְשֵׁי־לֵב אֻמְלָלִים;

וּמֵאֵיזֶה מֶרְחָק טָמֵא

נוֹסְעִים בִּי הַצְּלָלִים.

נַפְשֵׁךְ בִּתִּי, נֶפֶשׁ תַּמָּה,

טְבוּלַת־אוֹר וּטְלָלִים,

וְאָנֹכִי – אַל תִּשְׁאָלִי,

צְלָלִים, בִּתִּי, צְלָלִים.

מַעְיַן שִׁירַי: מִקְוֵה־זֹהַר,

רִנַּת הֵד־הֶהָרִים,

וַאֲבוֹתַי חוֹזֶה עָשוּ

עִם אֱלִיל־הַצְּלָלִים.

קֶרַח נוֹרָא בִי מִתְגַּנֵּב,

נִטְפֵי־נָקָם מָרִים –

אַל תִּירָאִי, שָׁוְא וְהֶבֶל:

צְלָלִים, בִּתִּי, צְלָלִים.

אֵיזֶה פַּחַד, אֵיזֶה רָקָב,

אֵיזֶה חַיִּים בָּלִים,

אַתְּ, אָנֹכִי, אֵלִי – הַכֹּל:

צְלָלִים נַחְנוּ, צְלָלִים.

מֵתֵי־עוֹלָם שֶׁהִתְרַגְּזוּ,

קָמוּ מִן הַקְּבָרִים,

מֵתִים חִוְּרִים, נוּגִים, קָרִים:

צְלָלִים, בִּתִּי, צְלָלִים.

אַתְּ תִּפְחֲדִי, תִּזְדַעֲזָעִי

חֶרֶשׁ בְּמִסְתָּרִים…

אוֹי לִי, אִם אֶל תּוֹךְ נִשְׁמָתֵךְ

חָדְרוּ אֵל הַצְּלָלִים.

תְּנִי לִי שְׂפָתֵךְ אֶל שִׂפְתוֹתַי,

פֶּן נִפּוֹל כַּחֲלָלִים –

נְשִׁיקָה חַמָּה מִשְׁתַּפֶּכֶת:

וְנָסוּ הַצְּלָלִים.

1904