מַעֲשֵׂה בְרִיבָה אַחַת שֶׁפָּגְעָה בוֹ עַל דַּרְכּוֹ,

וּבְעֵינָיו הַחוֹלְמוֹת הִבִּיטָה לְפִי־תּוּמָהּ,

וַיָּבֹא רוּחַ צוֹרֵב וַיַּפְשֵׁט אֶת־נִשְׁמָתוֹ,

וַיַּצִיגֶהָ עֵרוּמָה.

וְאֵין־כְּסוּת וְאֵין־כָּל־כְּלִימָה הִתְהַלֵּךְ אָז בַּחוּצוֹת,

בֶּן־אַבַּיֵי־וְרָבָא הֲלוּם־רֵיחַ־הַנְּקֵבָה,

וַיִּשְׁפּוֹךְ שִׁירַת־קָדִים־מִלְּבָבוֹ הַפָּתוּחַ,

מִנַּפְשׁוֹ הַשּׁוֹבֵבָה.

וּבַבּוֹקֶר לֹא־עָבוֹת הִתְעַלֵּף בָּעֵינָיִם,

וּמֹחוֹ אָז יָבֵשׁ וְנַפְשׁוֹ לֹא עוֹד־סָרָה,

וַתָּבֹאנָה הָעֲלָמוֹת וַתַּעַרְנָה אֶת נִשְׁמָתָן

עַל גְּוִיָתוֹ הַקָּרָה.

1909