וְאֶת רֹאשִׁי הַשִּׁכּוֹר מִשִּׁירָה

שׂוֹם כִּי אָשִׂימָה בְכַפֵּךְ:

לִמְאוּמָה אֶשְׁתַּפֵּךְ.

מִשְּׂדֵה־קְרָב הַחֲלוֹמוֹת נִמְלָטָה

אָז נֶפֶשׁ יְהוּדִית עַתִּיקָה

לְמִקְלַט־הַנְשִׁיקָה.

לֵב־רוֹעֵד, צְחוֹק־אִשָּׁה, עֵין־פִּרְחָה

עִם צִבְאוֹת חֲלוֹמוֹת־הַפֶּגַע

נִלְחָמִים לְרֶגַע.

וּמַחֲנוֹת, וּפְגָעִים וְצָרוֹת,

וּסְפֵקוֹת, וְיִפְעוֹת וּצְלָלִים

בִּי יִפְּלוּ חֲלָלִים.

וְנַפְשִׁי כְמַלְכַּת־הָאַיִן

תִּנָּפֵשׁ דּוֹמֵמָה וּסְתוּמָה

וְלֹא תֵדַע מְאוּמָה.

1907