וּבַעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַל רֹאשִׁי הֲלוּם הַנְשִׁיקָה.

אָז לִבִּי בִי מְזַמְזֵם הֵד־אַחֲרִית אַט־גּוֹסֵס,

וּבְעֵינַי רְסִיס־דִּמְעָה עֲדִינָה מִתְנוֹסֵס,

וְאָנֹכִי אִישׁ־קֶדֶם מֵאֶרֶץ־עָשׁ עַתִּיקָה.

הָאֶתְמוֹל הַנִּסְפָּד לֹא יִתְבַּע אֶת עֶלְבּוֹנוֹ,

וּלְתוּגָתִי אָז אֶשְׁלַח גֶּט־פְּטוּרִין בְּמִין־שִׁירָה,

וְהַכֹּל אָז: אֵין־תּוֹכֶן וּפִטְפּוּט וַאֲמִירָה:

הַתֵּבֵל וְהָאָדָם עִם כָּל עָצְמוֹ וְהֲמוֹנוֹ.

וְחַיֵּי הָאֲיִן לִי כֹל, וְקַוִּים וְתִלֵּי־נְקוּדוֹת

וְעֵינַיִם מִתְנַמְנְמוֹת וְחִיּוּךְ שׁוֹכְבֵי־קֶבֶר,

חֲנוּטֵי־נֶצַח, רַעַמְסֵס, אָזִירִיס וּפְטַה –

קְדוּשַׁת טוּמְאוֹת־זָרוֹת וּזְמִירוֹת שָׁלֹש־סְעוּדוֹת,

שִׁיר־הַשִּׁירִים, קַבָּלָה, קַדִּישׁ, אֲנִי הַגֶּבֶר…

וּלְבָבִי לִי קוֹרֵץ: זוֹ קְרִיאַת־שְׁמַע.

1909