לֹא מֵצַח לוֹ, לֹא אַף,
לֹא עַיִן לַקּוֹלָב.
בְּלִי רֹאשׁ חוֹבֵשׁ הוּא כּוֹבַע,
וְלֹא יֵצֵא הָרְחוֹבָה.
אֵין לוֹ בָּשָׂר, לֹא דָם –
לוֹבֵשׁ בִּגְדֵי אָדָם.
חַג הַפּוּרִים חָבִיב עָלָיו –
וְלוּחַ אֵין לוֹ, לַקּוֹלָב;
עַל כֵּן הֶחְלִיט אָדוֹן קוֹלַב
מַסֵּכָתוֹ – וִיהִי מָה! –
לֹא לְהוֹרִיד שָׁנָה תְּמִימָה.
לְפִי דְבָרָיו, הֵן זֶה בָּרוּר:
כָּל הַיָּמִים חָל חַג הַפּוּר!