אחרי התפרד האגודה לישא“י אשר נוסדה ברומניה בשנת תרמ”א ואשר היה מושבה בגלץ, קמו אנשי לבב אחדים ביאסי בשנת תרמ“ז וישאו נס לאחיהם אשר בערי הארץ ויקראו להם לגשת שנית אל המלאכה, ויחדשו את האגודה בשם “דורש לציון” ועד מהרה נלוו עליה חברים רבים ביאסי ובערים אחרות ויהי מספרם בעיר הזאת לבדה כארבע מאות איש. אך ראשי האגודה ראו ונתון אל לבם כי ראשית מעשינו לעת כזאת איננה ליסד מושבות חדשות כי אם לשית מסלות בלב כל העם לחבת ציון, בהזכיר את ארץ ישראל עליהם תמיד ובשַוות לנגדם את כל הטוב אשר בה, למען ידעו כי ארץ חיים היא לעובדיה ולא ארץ גזרה מַעבר לזקנים הנגשים אל ה' במלאת צבאם עלי ארץ. אם תשיג ידנו ליסד מושב אחד או שנים בקרב שָׁנים – והיתה תשועה לחמשים או למאה משפחות וכל העם יעמדו מנגד או ישובו לשכֹּח את אחינו הרחוקים ההם גם בטרם יתכוננו, כאשר מהרו שכחו את אחיהם החלוצים הראשונים ולא דרשו שלומם וטובתם בעת צר להם בתחלת שבתם שם, וברֹב הימים הבאים ישָּׁכח הכל; לא כן אם נתאמץ לקנות את לב כל העם לדבר הגדול הזה, כי אז עשה נעשה וגם יכול נוכל ולפעולתנו תהיה אחרית ותקוה לעתים קרובות ורחוקות. ובדבר הזה נכשלה האגודה בראשונה, כי הקדימה מעשה להכנה, על כן לא האריכה ימים ולא נכונה בידה מלאכתה אף כי הגדילה מעשיה לפי ערכה, ותהי ראשית פעלה “ראשית הקץ” לה; בשלחה את החלוצים הראשונים ציונה ותטָּעם שם בהר נחלתה, שמרון, החל העם לשוב מאחריה ולנוס מן המערכה בטרם בצעה מעשיה – על אשר לא הסיעה בשנה הראשונה את כל חבריה משפחות משפחות כאשר קוו. אמנם היה בתחלה לב כל העם לישוב ארץ ישראל, אך זאת היתה שלהבת עולה באפס עצים במדורה ורשפי אש אשר גחלת אין להם. רבים צהלו לקראת החדשה הזאת כי חדשה היא, וכעבור שנה וַתִּכבה השלהבת ובני רשף הגביהו עוף והעם שב איש לסבלותיו: זה למסחרו ולסרסרותו וזה לשקו ולתעניתו (כי לא מעטים כעת ברומניה אנשים עברים המתענים הרבה יותר מן התעניות הקצובות בשנה…), זה להטיף להתבוללות ברומנים וזה לצפִּיָּתו לחסד לאומים. ולולא באו עלינו המקרים מבֹהלים ודחופים ויבהילו אותנו לקרבה אל המלאכה ולעתדה בחוץ בטרם נכין אותה פנימה; לו מצאה ידנו להכין את לב העם לישוב הארץ בטרם נחל לעשות – כי עתה לא היתה חבת ציון כצל עובר ולא שב לב העם אחורנית ולא אספו כל אנשי חיל ידיהם מקץ שנתים ימים אחרי הוציא את האבן הראשה על אדמת ישראל. זאת השיבו אל לבם דורשי ציון אשר ביאסי ביסדם את האגודה שנית וישימו פניהם לתת אהבת ציון בלב העם בטרם יקרבו ליסד מושבות ולא יהיו כבונה בית בטרם ירה אבן למוסדות; ותהי העצה היעוצה: א) לתת, בכה”ע אשר בארץ, ידיעות תמיד על ישוב ארץ ישראל ועל שלום אחינו בוני ציון (כי המכתבים הבאים משם פעם בפעם מאיש אל אבותיו הוריו וקרוביו אשר ברומניה ואשר ברוסיה, בסתר יבואו ובחשך דבריהם יכֻסו והעם לא ישמע ולא ידע מאומה, ולא בא בקהל גם מעט מהרבה מדברי המכתבים ההם – ושב לב העם אל ציון וזכר מרחוק אותה ואת עובדי אדמתה והיו עיניו ולבו שם כל הימים), ולהפיץ בקהל עוד דברי חפץ אשר ישַׁוו את ציון נגד עיני העם תמיד; ב) ולתת מהלכים ברומניה לפרי הארץ: אתרוגים, תפוחי זהב, זיתים, צמוקים וכו'. וגם כלים שונים אשר יעשו שם אחינו מעשה חרשת עץ זית ומכרו אותם למרחוק.

בשנת תרמ“ח הביאה האגודה מירושלים כלי עצי זית מעשה חרשים עברים, בהם קערות, כוסות, גביעים, כלי מלח וכלי בשמים, תיקי־מזוזות, מנורות, ידות למַטות, כפתורים, כלי כתיבה וכל כלי הקטן אשר ישרתו בהם לכל דבר־חפץ. מחיר הכלים היה מצער ומלאכתם מלאכת חרש וחושב נחמדה למראה, וכתוב עליהם “ירושלם” מעבר מזה ו”דורש לציון" מעבר מזה. "התבואה החדשה הזאת נמכרה ביאסי ובערים אחרות, בחנויות ובקרב העם, ותדובב שפתי רבים אשר ראו וישתוממו על כלי החמדה ועל יפי מלאכתם, ותהי ארץ ישראל ופרי ידי יושביה שיחה לעם ימים רבים. ואחר באו דורשי ציון בדברים עם הרוכלים בפרי הנגב (קולוניאל) אשר ביאסי מזה ועם הסוחרים בארץ ישראל (ביפו) מזה, אשר יביאו לרומניה זיתים ושמנים, צמוקים, תפוחי זהב וכו' מארצנו תחת קנותם אותם בארצות אחרות. ויותר מזה התאמצו להוציא ישן מפני חדש בדבר אתרוגי ארץ ישראל אשר נתנו לנם מהלכים בארץ תחת אתרוגי חוץ לארץ.

האתרוגים מובאים לרומניה שנה שנה מאיי יון, ואף אחרי אשר נודע לרבים כי גם ארץ ישראל מוציאה פרי עץ הדר המשמח אלהים ואנשים ביפיו והדרו, לא אבו סוחרי האתרוגים לשנות את דרכם ויוסיפו לשקול כספם באתרוגי הגוים. ויהי כראות אנשי האגודה כי בדברים לא יוָּסרו האנשים האלה, וישלחו ויביאו אתרוגים מארץ ישראל וימכרום בארץ בכסף מקנתם ואחר עוררו את הסוחרים אשר בארץ ישראל לשלוח לרומניה אתרוגים שנה שנה. ואל הרבנים אשר ביאסי ובערי המדינה פנו וידרשו מהם בשם חבת ציון לשלוח דבר איש איש בעדתו להזכיר אל העם את מצות התורה והחכמים:,ולקחתם לכם – משלכם“; וגם נדרשו להם הרבנים ויחוו דעתם בקהל, אלה במגלות עפות ואלה במכה”ע “היועץ” היוצא בבוקרשט, ואלה העבירו קול בבתי כנסיות אשר בעריהם ויפקחו עיני העם ויזהיר את סוחרי האתרוגים לבלתי הביא עוד אתרוגי הגוים לרומניה. ומן השנה ההיא והלאה יבואו בארץ אתרוגי ארץ ישראל לרוב והעם מרבה לקנותם, ואם יעמדו סוחרי האתרוגים אשר בארץ ישראל על משמרתם והוסיפו לשלוח אנשי מעשיהם לרומניה, למכור שם אתרוגיהם, יש תקוה כי אתרוגי חוץ לארץ כליל יחלפו ותחתם יבואו אתרוגי ארץ ישראל, והיתה זאת לעם לחקת עולם לדורותם.

אך דורשי ציון הביטו למרחוק ויאמרו לנטוע גן אתרוגים בארץ ישראל, אשר יהיה מקץ שנות מספר להמציא פרי עץ הדר – ע"י הסוחרים אשר ינתן ממכרם על ידם – אל כל דורשיהם ברומניה ובארצות הקרובות (כי גם בשנה הראשונה, שנת האגודה, בהשמע דברָהּ בקהל, פנו אל ראשיה אנשים מגליציה ובסרביה וידרשו לשלוח גם להם אתרוגי ארץ ישראל בכסף מלא) ולהרבות תבואת האגודה בכסף ממכרם, וגם לחזק את האגודה מפנימה ולחוץ: לבל תרפינה ידי ראשיה בבלי היות להם מעשה אשר יעשו, ולהדביקם אליה דבק טוב אחרי אשר ישֹׁרש בארץ הקדש גזעה, ולבל יפוץ מעליה העם כי לא ירָאו אליו פעליה במהרה. ולמען ידעו אם יוכלו להוציא את הדבר לאור ומה הדרך ילכו בו, פנו אל ה' ש. הירש, ראש בית הספר לעבודת האדמה ביפו, ולאחדים מפקידי המושבות החוסות בצל הנדיב, וישאלו מהם תורה בדבר מטעי אתרוגים. הירש ענה אותם, כי לא טוב הדבר אשר הם אומרים לעשות, כי אדמת ארץ ישראל איננה טובה לגדל פרי עץ הדר, ויתן אות לדבריו, כי באתרוגים אשר על אדמת “מקוה ישראל” הם קטנים ורעי מראה אף כי עמלו בם זה שנים רבות וגם הוציאו עליהם הון רב לשנות אותם לטוב ולא הועיל. אך דורשי ציון לא נואשו מחפצם, כי אמרו הן הירש יודע רק את חבל הארץ ההיא ולא את כל הארץ ואולי אין בכלל מה שבפרט, ואף כי אחרי בוא אליהם תשובת הא' ורמזר, פקיד זכרון יעקב, בדבר הזה, כי במכתבו ראו כי אמנם יש תקוה לעשות ולהצליח. ואלה דברי המכתב בתרגום נאמן:

"זכרון יעקב, 31 יולי 1888.

לכבוד ראשי האגודה “דורש לציון” ביאסי,

קבלתי את מכתבכם מיום 26 יוני, והנני ממהר להשיבכם ולבאר לכם את הדבר אשר אתם שואלים ממני, ככל אשר תשיג ידי ודעתי בענין הזה.

בפתח דברי עלי להגיד לכם, אדוני, כי עבודת האתרוגים תצלח רק כאשר ירבו לשום עין עליה, וביחוד בארבע השנים הראשונות, עד אשר ייטיב הגזע להכות שרש בארץ ולצמוח מתחתיו. ולמען כלכל את עצי האתרוגים ולשום עין על הכל, יש להפקיד איש אמן המבין את העבודה הזאת לאשורה; איש כזה לא ירבה לנסות ולחפש דרכו ולהוציא כסף לריק בתחלה עד יִכּוֹן הכל על מקומו.

אחר הדברים האלה הנני להשיב על שאלותיכם אחת לאחת.

א) כמה מדת האדמה אשר תִנָטע להוציא ממנה כעשרת אלפים אתרוגים?

תשובה: אם האדמה טובה יעשה כל עץ מעשרים עד שלושים אתרוגים, לפי חשבון מביני דבר, ורֶוַח יושם בין עץ ובין עץ שלשה מטר מזה ומזה. והיתה אפוא מדת האדמה אשר תהיה להוציא עשרת אלפים אתרוגים כהקטר אחד ואלפַּיִם מטר מרובעים. בחשבון הזה תבוא גם האדמה אשר יכילו הגדר והמסלות אשר בתוך הגן.

ב) מה מחיר האדמה וכמה ערך הכסף אשר יֵצא על הגן עד בוא תבואתו?

תשובה: המחיר עולה ויורד לפי המקום ולפי טוּב האדמה, אך בכלל תִקָנה אדמה טובה אשר תִכשַר למטע אתרוגים, במאתים וחמישים עד שלש מאות פרנק כל הקטר. גם מבלעדי אגיד הלא תבינו כי לא יבא בחשבון הזה הכסף אשר יֵצא בקנות האדמה על דברים שונים ועל המתן (בקשיש) אשר יֵחלק לאנשים אשר יש לאל ידם להחיש את דבר המקנה או לקום לשטן לו – כי על פי חוקי טורקיה לא תמָכר אדמה לבני אירופה לצמיתות – ולא נקל לאיש לחַשֵׁב מראש את ערך הוצאות האובדות האלה; כי לפי רצון הפקידים או קשי רוחם כן תרבינה או תמעטנה.

ג) חשבון ההוצאות?

זה חשבון הכסף, בערך, אשר יֵצא בשנה הראשונה לכל הקטר: על המלאכה להכין את האדמה למטע העצים – 400 פרנק. על הגדר: יעָרך הכסף על פי אשר יאמרו לעשות גדר אבנים או עצים או משוכת חדק: אם גדר אבנים, יעלה כל מטר מרובע לערך שלשה פרנק; אם קרשי עץ – שני פרנק המטר ואם משוכת חדק – 1.60. ואם יש אבנים במקום ההוא, יוכלו לבנות את הגדר אבנים שלמות אשר לא עלה עליהן ברזל. ונקל יהיה למצוא עובדים ערבים אשר יעשו את המלאכה הזאת, להרים את האבנים ולהניח אותן אחת על אחת להיות חַיִץ לגן, בשמונים סנטים ליום. על קנית בדים או שתילים לטעת את הגן – 20 פרנק כל מאה בדים ו־130 פרנק כל מאה שתילים. לפי דעתי נבחר לקנות שתילים מבדים. את הגדר יבנו פעם אחת וההוצאה הזאת לא תִשָנה עוד, מלבד הכסף המעט אשר יֵצא עליה ברב הימים לחזק בִדקה, גם הבדים או השתילים לא יִקָנו כי אם בשנה הראשונה ולא יוסיפו להוציא עליהם כסף אחרי כן; אך זאת יש לדעת מראש כי יש אשר שתילים אחדים לא יכו שרש בארץ במטע הראשון, ונטעו אחרים תחתם. המַפּל הזה יהיה, לפי חשבון אנשי המלאכה הזאת, עשרה עד חמשה עשר למאה, אם לא יהיה שם כל מקרה ופגע. גם טוב להכין משתלה אצל הגן, והיתה לקחת ממנה שתילים לשום אותם בגן תחת השתילים אשר ימות בעפר גזעם. מן השנה השנית והלאה תמעטנה ההוצאות, כי אז לא יוציאו עוד כסף כי אם לכלכל את הגן ולעדור במעדר את אדמתו. ועל מקום הרֶוַח אשר בין העצים יוכלו לזרוע זֵרוּעי גַנָה בארבע השנים הראשונות, והביא שכר לא מעט לבעלי הגן, וגם לעצים תבוא טובה בהם, כי ייטיבו לצמוח. בשנה הרביעית יתנו העצים פרי רב, אם כלכלו אותם כמשפט עד אז, ואם יאחרו – ונתנו פרים בשנה החמישית.

ד) היש אדמה לקנות בסביבות המושבות אשר לנדיב?

תשובה: להשיב דבר ברור על השאלה הזאת יש לדעת בראשונה את מדת האדמה אשר תאמרו לקנות. בעלי אחוזות פונים אלי פעם בפעם ומבקשים ממני כי אקנה את אדמתם; אך האחוזות המתמכרות גדולה מדתן מאד. גם בסביבות “זכרון יעקב” יעקב גם בסביבות “פתח תקוה” יש ויש אדמה לקנות על פי הדבר אשר אמרתי.

ויען אשר לגַדל עצי אתרוגים דרושים מים רבים ואם לא יהיה להם די מים לא יִגדלו, על כן עליכם לבחר בחלקה אשר מים קרובים לה להשקות את עצי הגן; ואם לא תמצאו ארץ נחלי מים תבקשו חלקת אדמה בבקעה, אשר יוכלו לכרות בה באר בעליל לארץ ולא תרבינה ההוצאות. באר אחת ומכונה להעלות את המים תספיק לשני הקטר אדמה. על כרִיַת הבאר ובנין קירותיה מפנימה יֵצאו שמונה מאות פרנק, מלבד מעשה המכונה או הגלגל להוציא את המים, אשר יֵצא עליו עוד ערך כסף לפי המלאכה.

ה) מתי המועד הנכון להוציא את הדבר הזה לפעל?

תשובה: העצים ינָטעו בחדש פברואר; על כן יש לקנות את האדמה, לסקלה ולעזקה ולהכין הכל למועד הזה.

זאת התורה אשר שאלתם מאתי, אדוני, בדבר האתרוגים. ואם יש לכם חפץ בי להוציא לפעל את הדבר אשר אתם אומרים לעשות, הנני להיות לכם ממקומי לעֵזר בעצה ותושיה ובהורות אתכם את אשר תעשו. קבלו, אדוני וכו'.

ל. מ. ורמזר"

הנה זאת ראשית מעשה האגודה בדבר האתרוגים ופרי הארץ. ואשר לסעיף א) אשר לפיהו החליטו דורשי ציון להפיץ את רעיון ישא“י בתוך כל פנות העם ע”י דברים שבדפוס, היתה העצה היעוצה להוציא הגדה לפסח ולהפיצה בערי רומניה בידי נאמני האגודה ועושי דבָרה. וזה יהיה מעשה ההגדה: א) בראשונה יבא נוסח ההגדה עד סוף עם באור אחד קצר, ואחר יבאו הדברים האלה: ב) ידיעות על מצב כל המושבות העבריות אשר בא“י ותולדותיהן בקצרה, ספירות על יושביהן ויושבי א”י העברים בכלל, ושמות היהודים יוצאי רומניה אשר במושבות לעריהם ולמשפחותיהם איש וביתו, הכל בקצור נמרץ, מועט המחזיק את המרובה; תמונות צלמי־אור של כל המושבות, גם ציורים אחדים אשר יוקחו מתוך ספר “פלסתינה אין בילד אונד ווארט” מאת ג. עבערס; ד) שני ספורים מיוסדים על חבת ציון וישא“י וחיי אחינו העובדים על הררי ציון לפנים והיום, זה לעומת זה; ה) שני שירי עם, אשר יסבו גם הם על ציר ישא”י וחיי אחינו האכרים בא"י; ו) נגינות וטעמים לשירים, אשר ישירו אותם בהם; ז) תמונת רעמסס השני ודברים אחדים על אדותיו, במקום הראוי; ח) על המעטפה יהיה ציור יפה, ירושלם או דבר אחר מענין החוברת; ט) שני הספורים ושני השירים יהיו כתובים האחד עברית והשני יהודית, מה שיהיה בזה לא יהיה בזה, למען ימצאו הקוראים מכל פנות העם חפץ בשניהם; י) החוברת תכיל כשלשה גליונות־דפוס והמחיר יהיה מִצער, למען יהיה זה דבר השוה לכל נפש ולכל כיס.

ועד האגודה פנה אל אחד מגדולי סופרינו¹ וראשי חובבי ציון אשר בורשה, עיר הדפוס, והאיש יודע ומבין בעניני דפוס ועסקי ספרות, וישאלהו אם יואיל להוציא את הדבר הזה לפעלו. וזאת אשר השיב במכתבו מיום י“ד טבת תרמ”ח לאחד מחברי הועד.

"אתמול קבלתי מכתבו והנני ממהר בתשובתי על הצעת החברה הנכבדה דורשי ציון, על ראשון ועל אחרון:

א) ההצעה בעצמה טובה מאד מאד ולהאגיטציה על ידי המעשה הזה תועלת גדולה יתר רב מאשר על ידי מאמרים בכה“ע, ומי יתן והמפעל הזה יצא לפעלו כלול בהדרו כאשר עלה על לבבכם; ב) בדבר תמונות פוטוגרפיות מהקולוניות, הדבר קשה מאד מאד. זה כשלש שנים שהנני מתאמץ להשיגם ולא עלתה בידי, מפני שהקולוניות רחוקות מירושלם ונחוץ להביא אומן משם ולאסוף הקולוניסטים באספה (אנסאמבעל) לאותו דבר ועל כן דורש הדבר כסף לא מעט ואיש שיתעסק בזה ולא על נקלה נמצא איש כזה. אולם תכניו הקולוניות (פלאנען) נוכל להשיג וכזה ראיתי בידי ידידי ה' פאפירמייסטער מוילנא היושב בקולוניה “ראשון לציון” ונחוץ לכתוב אליו מיד, עוד נחוץ לכתוב לה' ג. הורוויץ ב”זכרון יעקב" ולה' ווארמזר, ולהאגרונום ה. מאיראוויץ ביפו. ובזה נוכל להשיג הפלאנען ביחד עם איזה ציורים נחמדים מעבערס ומצא לנו. אך עשרה וגם ששה ציורים כאלה דורשים הוצאה קרובה למאה רו“כ; ג) על דבר הנאטען וטעמים טוב מאד כי נפנה אל ה' י. ראזאבסקי, קאנטאר בבית הכנסת בריגא. לדעתי יהיו השירים האלה: א) השיר “אויתיך” מאת ה' דאליצקי ב”הכנסת" או שירו “על הררי ציון” שבעבור זה קבל הפרס מחובבי ציון במאסקויא, ויתרון לראשון על האחרון מפני קצורו ותכנו הנפלא וקצור החרוזים הנעימים בצלצלי שמע. ואם לזה יחבר ה' יל“ג עוד שיר חדש מה טוב ומה נעים; ד) על המעטפה נוכל להדפיס “יוצא לאור על פי חפץ והשתדלות חברת דורשי ציון ברומניה” על העקז' שיהיו מיוחדים לבני רומניה, אך על אלה אשר יצאו [בשביל רוסיה] מסופקני מאד אם תֵּאוֹת הצנזורה לזה, אך בכל אופן לא “ע”י וכו'” כי אז ישימו עלינו אשם מעילות לאמור כי הרוחנו אלפים בהענין והצבור ידמה כי המחיר כלו קדש לישוב א“י ונִכָּוה ברותחין, בעוד אשר באמת אם נוציא כם הקרן ינעם לנו מאד; ה) הנני מקבל עלי להוציא הענין לאור על ידי הצענזוריא שתכנס ההגדה ותצא בשלום ושתהיה נדפסת על ניר יפה ודפוס מהודר והתמונות תצאנה נקיות ויפות, אך כל זה דורש הוצאה כארבע מאות רו”כ לכל הפחות על פי החשבון הזה: א) התמונות 100 רו“כ; ב) הצענזור ויתר ההוצאות 20־15 רו”כ (כי נחוץ למהר בהפורמאליטטים כי השעה דחוקה); ג) ניר על 6000 עקז' בשלשה גליונות העקז‘, יעלה בערך (ביחד עם מה שנפסל) 20 ריעס והניר צריך להיות יפה ונהדר ויעלה כששה רו“כ הריעס הכפול – 120 רו”כ; ד) עשית הפלאטען – כי נחוץ לעשות סטעראטיפען באשר אין אתנו יודע על נכון מספר העקז’ שיצטרכו ואולי יהיה נחוץ להוסיף – 22 רו“כ הבאגען – 66 רו”כ; ה) ההדפסה על צבע יפה (איללוסטראציאנספארב) 50 רו*כ; ו) המעטפות והבראשיורען וכו' וכו' 40 רו“כ. הרי לכם חשבון כארבע מאות רו”כ אשר אדע כי יכלה עוד כמאה רו“כ כי לא חשבתי את הפרטא ליחידים והפראכט למו”סים ושכר ההודעות וכו‘, על כן החלטנו לגשת אל העבודה וההערכה תומ"י בתנאי כי החברה הנכבדה תתחיב לקחת ממנו 2000 עקז' על מחיר 10 קאפ’ העקז' ולשלם דמי קדימה איזה סך כאשר נגיע לאמצע ההדפסה והנותר ע“י נאכנאהמע. ובתנאי כפול כי ידע הצבור שהענין לא נעשה להשתכר כי אם להפיץ הרעיון, לבלתי תת פתחון פה לשטן לאמר כי נתעשרנו מפסלתן של לוחות ומי כאחב”י חשדנים בני חשדנים."

אלה הדברים אשר עלו על לב דורשי ציון לעשות – ולא נעשו, כי בא הקץ גם לאגודה הזאת בטרם תוכל להוציא לאור רבי מחשבותיה הטובות. קללת אלהים רובצת על הארץ הזאת, רומניה, כי לא יעלה בה כל זרע טוב אשר יזרעו אוהבי עמם בקרב עדתם, אולי יעלה – יקטף עודנו באבו ולא יעשה פרי; ותהי גם אחרית האגודה הזאת כאחרית אחותה הבכירה אשר קֻמטה ולא עת. העשירים, וגגם המתעשרים, עמדו מנגד לה מראשיתה ולא אבו לפתוח סגור לבם וסגור כיסם לדבר אשר לא בטחו כי יניח ברכה אל ביתם, והעם – לא חכה עד אשר יסכין עם ישא"י ועד אשר יֵהפך לבבו לאהבה את ציון וילאה להביא את תרומתו אל האוצר, והמנצחים על מלאכת הקדש ראו כי לריק יגיעם ולפעלם אין ידים ויניחו ידם גם הם ותשבת המלאכה.