לחן: עממי־רוסי

הֵי, נַגְּנִי, נַגְּנִי לָנוּ גִיטָרָה

אֶת שִׁירֵי כִּנֶּרֶת הָרְחָבִים,

כִּי יָדֵנוּ זֹאת חוֹתֶרֶת בָּךְ וְשָׁרָה,

כִּי אוֹתָךְ אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים.

שִׁיר אֶחָד לַנֶּפֶשׁ וְלָרוּחַ,

שִׁיר אֶחָד לַתֹּרֶן וְלַלֵּב.

הִנָּשְׂאִי כִּנֶּרֶת, הַמִּפְרָשׂ מָתוּחַ,

הָרִימִי עֹגֶן כִּי הַלֵּיל קָרֵב.

אַתְּ הֲיִי לִי אִמָּא וְאוֹהֶבֶת,

אַתְּ הֲיִי לִי חֵיק הַנִּחוּמִים,

הַדָּגָה לָעַד אוֹתָךְ אֵינָהּ עוֹזֶבֶת,

וְהַשִּׁיר – שֶׁלָּךְ לְעוֹלָמִים.