לחן: ד. זהבי

אֲנַחְנוּ שָׁרִים לָךְ, מוֹלֶדֶת וְאִמָּא,

אֶת שִׁיר הַשִּׁירִים לֶעָמָל,

כָּל עוֹד הָאֵשׁ בִּלְבָבֵנוּ פְּנִימָה

מִפִּינוּ שִׁירֵךְ לֹא יֶחְדַּל.

בָּרַחְנוּ מִנֶּכֶר בְּעֹנִי, בִּבְלִי־מָה,

שָׁמַרְנוּ תִּפְאֶרֶת רַק לָךְ,

אֲנַחְנוּ בָּנִים רַק לְאִמָּא, לְאִמָּא,

אֲנַחְנוּ בָּנַיִךְ שֶׁלָּךְ.

זִכְרִי כִּי נִשְׁבַּעְנוּ לָלֶכֶת קָדִימָה,

הַטִּי, הַטִּי אֹזֶן לַסּוֹד:

אֲנַחְנוּ רוֹצִים לֶאֱהֹב אוֹתָךְ, אִמָּא,

וּבָךְ וְאִתָּך פֹּה לִחְיוֹת.

עַל תְּכֵלֶת שָׁמַיִךְ הַבִּיטִי־נָא, אִמָּא,

פּוֹרְחִים עוֹד כְּרוּבֵי הַחֲלוֹם,

אַתְּ לֹא תַּאֲמִינִי אוֹתָךְ כִּי נָשִׂימָה

מוֹלֶדֶת עָמָל וְשָׁלוֹם.

הָעֵת עוֹד תָּבוֹא וְדִגְלֵךְ עוֹד נָרִימָה,

גֵּאֶה יִתְנוֹפֵף וְאָדֹם,

אֲנַחְנוּ נִקְרָא לָךְ אָז: אִמָּא, הוֹ אִמָּא,

הָקִיצִי, בּוֹקֵעַ כְּבָר יוֹם.