לחן: מ. וילנסקי

הַדֶּרֶךְ בַּלֵּילוֹת רָחוֹק וּמִשְׂתָּרֵעַ

מֵעֵין־חֲרוֹד וְעַד כִּמְעַט אֶל הַיָּרֵחַ,

הַלַּיְלָה הַשָּׁחוֹר יָרַד עַל הַקִּבּוּץ,

רַק אוֹר הַכּוֹכָבִים מֵאִיר, רוֹמֵז בַּחוּץ.

שְׁחוֹר־הַלַּיְלָה כְּבָר יָרַד עַל הַכִּנֶּרֶת,

קָחוּנִי עִמָּכֶם, אַחַי, אֲנִי אוֹמֶרֶת

קָחוּנִי־נָא אִתְּכֶם, אַתֶּם הַבַּחוּרִים,

שָׂאוּנִי־נָא אִתְּכֶם מֵעֵבֶר לֶהָרִים.

וְהֵם אוֹמְרִים: עֲלִי, עֲלִי, כִּי אַתְּ יָפָה כֹּה,

כִּי בִּשְׁבִילֵךְ נִסַּע עַד סְדוֹם וְעַד לְעַכּוֹ,

כִּי בִּשְׁבִילֵךְ נִסַּע כֻּלָּם כֻּלָּם כֻּלָּם

גַּם אֶל מָקוֹם שֶׁעוֹד אֵינֶנּוּ בָּעוֹלָם.

הַטֶּנְדֶר נוֹסֵעַ, הַטֶּנְדֶר פֹּה רָץ,

מִגְּדוֹת יָם־הַמֶּלַח עַד עֵין־הַמִּפְרָץ,

הַלַּיְלָה לַיְלָה אָפֵל,

הַטֶּנְדֶר, מַה לַּיְלָה מִלֵּיל?

הַטֶּנְדֶר, פְּתַח פִּיךָ בְּשִׁיר,

לִבֵּנוּ רָחָב וְצָעִיר.

אִם אֵשׁ מִלְּפָנֵינוּ, אִם אֵשׁ מֵאָחוֹר –

הַטֶּנְדֶר, אַל תַּעֲצֹר!

אֶחָד הִבְטִיחַ לִי חֻפָּה מֵאֵין כָּמוֹהָ,

אֶחָד הִבְטִיחַ לִי אַרְמוֹן עַל הַגִּלְבֹּעַ,

אֶחָד אָמַר לִי: אֲהַבְתִּיךְ מְאֹד, רָחֵל,

לִבִּי אֵלַיִךְ כְּמוֹ טֶנְדֶר מִתְגַּלְגֵּל.

אֶחָד שְׁחַרְחַר אָמַר: אָמְנָם לִי יֵשׁ רַק פִּתָּה,

אַבָל אֹהַב אוֹתָךְ מֵעַזָּה עַד חֲנִיתָא,

וְרַק בָּחוּר אֶחָד שָׁתַק מִבֵּין כֻּלָּם

וְאֶת פָּנָיו עוֹד לֹא רָאִיתִי מֵעוֹלָם.

וְהוּא עָמַד לוֹ שָׁם נוֹשֵׂא חִצִּים וָקֶשֶׁת,

וְהֵן אוֹתוֹ בִּלְבַד הָיִיתִי מְבַקֶּשֶׁת,

אַךְ הוּא שָׁתַק אֵלַי כַּצֵּל בֵּין הֶהָרִים

וְהוּא יָפֶה הָיָה מִכָּל הַבַּחוּרִים.

הַטֶּנְדֶר נוֹסֵעַ…

אֲזַי לָחַשְׁתִּי לוֹ: הַבֵּט אֵלַי, הַבִּיטָה,

בּוא וְאֹהַב אוֹתְךָ מֵעַזָּה עַד חֲנִיתָא,

בּוא וְנֵשֵׁב בְּתוֹךְ הַטֶּנְדֶר הֶחָדָשׁ

וּנְבַלֶּה עָלָיו אֶת כָּל יַרְחֵי־הַדְּבָשׁ.

אַךְ הוּא שָׁתַק אֵלַי, שָׁתַק וְלֹא עָנָה לִי,

וְלֹא יָדַע כִּי אֶת לִבִּי הַתָּם שִׁנָּה לִי,

וְהוּא נָהַג, אֶת כָּל הַטֶּנְדֶר הוּא נָהַג

וְרַק אִתִּי נָהַג בְּשֶׁקֶט וְשָׁתַק.

פִּתְאֹם עָצַר בִּכְבִישׁ עֲפוּלָה וְנַצֶּרֶת,

אֶת כָּל הַבַּחוּרִים הוֹרִיד עַל אֵם הַדֶּרֶךְ,

וְרַק אוֹתִי חָטַף בַּטֶּנְדֶר וְהִפְלִיג

וְעַד עוֹלָם אוֹתָנוּ טֶנְדֶר לֹא יַשִּׂיג…

הַטֶּנְדֶר נוֹסֵעַ.