לחן: מ. זעירא

מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, שְׂדֵה יִזְרְעֶאל,

עַל בִּרְכוֹת אֲבוֹתַי לִי עָלִיתָ,

רַבִּים עֲמָקִים יָפְיָפוּ מֵהַלֵּל

וְאַתָּה מִכֻּלָּם יָפְיָפִיתָ.

כִּי רָחָב לְבָבְךָ וְעַתִּיק מִשִּׁירִים,

כִּי עָמֹק הַנִּגּוּן שֶׁזְּרָעוּךָ,

וְעַל כֵּן נִשְׁבְּעָה לְךָ יַד־בַּחוּרִים

וְעַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ.

לְרֹאשְׁךָ עוֹד נִתְלֶה אֶת שִׁמְשׁוֹת הַזָּהָב,

לִתְנוּבַת אַדְמָתְךָ נַטֶּה שֶׁכֶם,

בָּרְכֵנוּ, אָחִינוּ, בִּדְבַשׁ וְחָלָב,

בְּשַׁדְמוֹת הַתִּירוֹשׁ וְהַלֶּחֶם.

כִּי לְךָ הָאִילָן וּלְךָ הַנְּחָלִים

וְעַל פִּיךָ דַּרְכֵּנוּ נוֹשֶׁקֶת,

יִזְרְעֶאל, מִי יִתְּנֵנוּ לִהְיוֹת כַּגְּמַלִּים,

לָשֵׂאת תְּבוּאוֹתֶיךָ מִנֶּגֶד.