לחן: מ. זעירא

כַּמָּה מַיִם יֵשׁ בַּיָּם,

כַּמָּה חוֹל עַל חוֹף,

כַּמָּה כּוֹכָבִים יֶשְׁנָם

בִּמְרוֹמֵי אֵין־סוֹף?

אִמָּא, אִמָּא, רַק אֶחָד,

אֶחָד הוּא שִׁיר־הָעֶרֶשׂ,

חֵיק־הַנֹחַם וּמִקְלָט

בּוֹ רַק, בּוֹ בִּלְבַד.

הָאָדָם הוּא כְּעוֹלָל

וַאֲנִי תִּינוֹק,

הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֶגְדַּל

וְאוֹסִיף לִצְחֹק.

הַיָּמִים חָלְפוּ בְּלִי שׁוּב,

כָּלוּ הַתִּקְווֹת,

וְהַיֶּלֶד הֶעָצוּב

מִתְבַּיֵּשׁ לִבְכּוֹת.

רַק עַל זֵכֶר שִׁיר אֶחָד

כָּל כָּךְ בּוֹכֶה הַיֶּלֶד,

רַק עַל זֵכֶר שִׁיר נֶחְמָד

שֶׁאָבַד לָעַד.

כַּמָּה פֶּלֶא, כַּמָּה סוֹד,

בָּעוֹלָם תָּמִיד,

אִם לְאֶלֶף עֲרִיסוֹת

שִׁיר אֶחָד יָחִיד.